מרגש מאוד ועצוב

ריגשת והתרגשתי במילים ובכתיבה החמה שלך , זכה אביך בך ושידע להנחיל את הרגישות הזו לך ובכך את ממשיכה את זכרו חיבוק גדול ממני

מרגשת ונוגעת בלבי, שאני עדיין זוכה לראות את אבי, אך יודעת שיום אחד אפרד ממנו והוא עלול להיות קרוב אך גם רחוק............זכה אביך שתזכרי אותו בחום כזה.

כל כך יפה כתבת. וזה עצוב. אבל בחיים ממשיכים הלאה. תמיד זה משתלם....

צטט: יעל קמר (פריאל) 2013-08-03 16:52:02

צטט: עמי100 2013-08-03 16:48:26

מה אומר לך יעל יקרה שלי....כל כך מבין אותך..אבי לא מזמן נפטר והוא היה לי כחבר...אומרים שהזמן מרפא את הפצע..אך אצלי הכאב גובר מיום ליום.הזכרונות לא מרפים. שלא תדעי צער.

תודה עמיל"ה.

הלוואי והיית מבין הרבה פחות, אבל זה מין הנמנע.

חייבים לראות עם הכאב איך ממשיכים..

 

 

צטט: יעל קמר (פריאל) 2013-08-03 16:49:51

צטט: n a n a 2013-08-03 14:07:29

וואו יעלי היקרה, ריגשת כל כך בכתיבתך הנוגעת, כמה זכרונות אהבה עוטפים את נשמתך כעת , כמה געגוע לאותו אדם נפלא שהיה משענת איתנה לך, בטוחני כי הוא גאה בבת נפלאה כמוך ומאושר בזכרטנות שהעלית כאן. פוסט מקסים ונוגה ♥

תודה נענעל"ה על דברייך החמים.

חושבת עליו ומשתדלת לקחת ממנו, באופן מעשי

ונסות ולחיות כך שגם אם היה כאן, היה גאה..  

 

 

מרגש מאד !

רקמת סיפור עצוב מדמעות לבך. אין ספק שקשר עז בין אב לבתו אפיין את יחסיכם. בטוחה שזיכרונות יפים נקשרים לדמותו שתמיד תלווה אותך בחיוך ובחיבוק להמשך המסע שלך. בידידות גילה

יעל, תודה על השיתוף המרגש.

 

יעלי היפה

ואת...את שיודעת כל כך לחדור אל הלב במילותייך

שוב מצאתי את עצמי קוראת נאלמת...קוראת...נעלמת...

המילים האלו לאבא - ואני כלכך הזדהיתי

בדיוק אתמול שלחתי לפייס שלי משהו בשביל אמא

כי הגעגועים תוקפים אותי בכל רגע..כל שניה..

כל שבת....כל יום...כל חג....

כל כך אהבתי את מילותייך - חיבוק חזק חזק ושבוע מבורך לטוב

אוהבת

ביטאת כל כך פשוט, אנושי ויפה!

היכולת לגעת בכאב היא השער לחופש.

 

רותיל"ה, חיוש, סיגלי ונערתי,

התגובות שלך מאוד עוצמתיות ומרגשות..

נותרתי די ללא מילים..

אכנס ואגיב כבר מחר..

תודה תודה אהובות.

יש מילים שלכל אחד נכנסות למקומות שונים.

זכרונות לא הולכים לעולם. גם אם הם לא נמצאים 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה

ואותן מילים שלי צרבו אולי הכי כאן, היו על הנסיך והשושנה, כי לי יש ספר שהיה של האבא הפרטי שלי. והוא שמור איתי יותר מהמון שנים. עם הקדשה שניתנה לו ולא לי. ועכשיו. עכשיו היא לגמרי שלי :))

 

ואולי, אם לא היית את כותבת עכשיו לא היית עושה לי את הזכרון הזה שלי. ואת ההן שעולות מתוך הגרון...

 

יעלי, אי אפשר לקרוא אותך מבלי להתרגש, וזו לא הפעם הראשונה שאני קוראת את כתיבתך ודמעות נקוות בעיני.

עכשיו מבינה עוד יותר את העיניין הגנטי - יש לך לב זהב בדיוק כמו של אביך.

לא אדבר עליו במונחים של פעם.

אי אפשר.

רוצה לומר לך שהתברכת וזה בהחלט לא מובן מאליו. וכבר אמרו זאת לפני - יש אבות גם אחרים,

ואביך שלך היה אבא מיוחד, כי הוא תמיד היה שם בשבילך.

אי אפשר לומר לך שלא תדעי עוד צער, כי מן הסתם את חווה כעת צער על אובדנו,

אבל כן אאחל לך שתדעי למצוא נחמה באותם זיכרונות נפלאים שאביך השאיר אחריו...

מחבקת אותך ומאחלת לך את כל הטוב שבעולם כי מגיע לך - שבוע מבשר טוב סיגל.

יעל יקרה לליבי

המילים האלו המוקדשות לאביך ז"ל ריגשו אותי מאוד

גם אני איבדתי את אבי ז"ל ואני מאמינה בכל לב

שהאבות שלנו שומרים עלינו מלמעלה

ואנחנו מחיים  אותם ואת זיכרם  בליבנו בכל רגע של זיכרון וגעגועים.

שתיבדלי לחיים ארוכים בריאים וטובים

חובקת  ומנשקת את ליבך הכואב על חסרונו של אביך ז"ל

שבוע ניפלא יקירתי

יעלוש מקסימה, פוסט מרגש, שהעביר בי צמרמורות וישר ראיתי את אבי המאמץ לנגד עיניי. מנסיון מר אמנם, יכולה לאמר לך שלעולם, אבל לעולם לא תשכחי אותו. הוא חלק ממך וגם יחזור אלייך עם כל אהבתו בחלומות ותוכלי לחוש את מגעו כמו במציאות.המשפט הקלישאתי הזה של: הזמן עושה את שלו הינו נכון חלקית, הווה אומר שאיכשהו מתגברים וממשיכים לחיות עם ולמרות ההיעדר והחוסר של אדם שכ"כ אהבנו, אבל הכאב לעולם לא עובר גם אם הוא מקהה קימעה. מה שהכי ריגש אותי הוא אותו משפט שעכשיו את בעצם הוא. שלקחת ממנו את כל אותם דברים טובים שהעניק לך ויישמת אותם בחייך. גרמת לי לחשוב האם גם אני כמו המורשת של אבי: איש צדיק דרך, שתמיד עזר לאחרים ושם אותם בראש במקום את עצמו, שתמיד הושיט יד לעזרה וכולם ידעו שאפשר לבטוח בו, שנמנע מעימותים תמיד. לצערי התשובה שאני בדיוק ההיפך ממנו - לוחמנית ללא תקנה ופוגעת לעיתים באחרים. זה מה שבאמת עצוב וזו הטרגדיה האישית שלי. ואת אישה מקסימה ומתוקה לאין קץ, מעולם לא ראיתי אותך פוגעת באחרים, למרות שפגעו בך לא אחת וניסו להוציא אותך משלוותך. אבא שלך מחייך בוודאות היכן שהוא נמצא וגאה בילדה שלו :-))) וכידוע בניגוד לפייס לא ניתן לככב כאן כמה פעמים ביום, אז הכוכב המנצנץ כמו אביך יגיע מחר. אוהבת אותך :-)

מה אומר לך יעל יקרה שלי....כל כך מבין אותך..אבי לא מזמן נפטר והוא היה לי כחבר...אומרים שהזמן מרפא את הפצע..אך אצלי הכאב גובר מיום ליום.הזכרונות לא מרפים. שלא תדעי צער.

דרורי תגובה מרגשת מאוד ואישית מאוד,
כהרגלך. ואני בטוחה שספתא דינה ראתה בעינייה

את כל מה שחשוב ודומיננטי אצלך, והיתה גאה
בך. וגם אם פה ושם ראתה, גם לאחר שלא היתה
כאן פיסית, דבר שובבות אחד או שניים או יותר,
היא בוודאי חייכה לה שם משמיים ואמרה לעצמה,
בדיבור הפנימי המיוחד לנשמות,

שטוב שנשארת אותו הדרור שהיא מכירה, זוכרת ואוהבת.

ואם ניתן היה לבחור בין פגיעות ורגישות להיעדר רגש,
נראה לי שהבחירה שלנו היתה ברורה.

אבא יש רק אחד. ואבא כזה יש רק אחד באלף שנה ומאלף אבאים. הנה, לי יש אבא שלא היה בשביל הילדים שלו כבר עשרות שנים, אפילו שהוא באותה העיר, ולך היו 46 שנים מלאות עם אדם כה מדהים!

 

כמה זה נפלא אם באמת נותרת יישות. הייתי רוצה לחשוב שסבתי האהובה דינה מביטה עליי ומלווה. לפעמים, במיוחד כשעשיתי דברים רעים, קיוויתי שהיא לא מסתכלת, ולפעמים אני חושב שאפילו נמנעתי כי לא רציתי לבייש..

 

ואפילו שאבא שלך כבר אינו כאן, ואפילו שספתא דינה כבר לא כאן הרבה שנים, המורשת שלהם נשארה. ממנו זו הדאגה והאיכפתיות והמעורבות, וממנה זה בעצם אותו דבר, ההתמסרות לצרכי המשפחה. הייתה מגיעה בכל יום שני אוטובוסים במשך חצי שנה לבית החולים אחרי התאונה שלי. היה מגיע בכל בוקר במכונית הכחולה אפורה לקחת את נכדתו לבית הספר.

 

מעגלים. זה הטבע המעצבן, זה המין האנושי הפגיע והרגיש.

וואו יעלי היקרה, ריגשת כל כך בכתיבתך הנוגעת, כמה זכרונות אהבה עוטפים את נשמתך כעת , כמה געגוע לאותו אדם נפלא שהיה משענת איתנה לך, בטוחני כי הוא גאה בבת נפלאה כמוך ומאושר בזכרטנות שהעלית כאן. פוסט מקסים ונוגה ♥