| הייתה לי הרגשה רעה, סובבתי את הרכב ונסעתי לרמת השרון. רכב זר חנה לפני הבית של אימי ז״ל, חסמתי אותו ברכב שלי ונכנסתי לחצר. אדם זר עמד בכניסת הבית, ״מה אתה עושה פה״, שאלתי אותו בתקיפות. הוא החל לגמגם, ״אני...........אני״. הורדתי את מבטי לשביל וראיתי את ציורי השמן של אימי מונחים על הרצפה. התנפלתי עליו ותפסתי אותו ביד וביד השניה התקשרתי למשטרה. הוא חבט בידי והעיף מהיד שלי את הטלפון, זאת היתה הטעות הראשונה שלו. הטעות השניה היתה יותר נוראית, הוא לקח שפכטל חלוד מהכד בכניסה וניסה לדקור אותי, זה לא היה נחמד, אתם צריכים להבין אותי, הייתי בלי רכב כל סוף השבוע ולא יכולתי להגיע לים. הוא התעופף בלי כנפיים ונדבק לקיר הבית. מחזה מרהיב, סופרמן. הלכתי להרים את הטלפון ולהרכיבו מחדש, הוא ניצל את המצב ונמלט מצד שני של הגינה. צלצלתי משטרה וכוונתי אותם בטלפון לנתיב הבריחה. הם הפתיעו אותי לטובה ותפסו אותו אחרי עשר דקות. האידיוט השאיר את הרכב שלו בחזית הבית ומפתחות ברכב. הספסל האחורי היה עמוס בתמונות השמן של אימא שלי ובתא המטען כל זיכרונות הילדות שלנו בתיקים. הרכב הוחרם על ידי המשטרה והגנב העובר לחקירה. אני מדמיין את אימא שלי משקיפה מגן עדן ומתמוגגת מאושר. ניסו לגנוב את ציורי השמן שלה, ״סוף, סוף, יש ערך כספי לציורים שלי״. אני חייב לפנות לגנבים, לחפצים במחסן אין ערך כספי, רק רגשי לבני המשפחה. הכסף ותכשיטים שוכנים לבטח בבנק הפועלים. אם אתה רוצים אתן לכם את הכתובת. אלון |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#