פוסעת לתוך גן האהבה

הנשמה מכירה

היא חוזרת אל מה שתמיד הייתה

ובתוכו אין שום מישקל, או מחשבה  

רק שימחה שקטה

מתבוננת דרכה

לפעמים השביל מתעקל ויוצאת מהמעגל

שוב עולה כאב או בכי, קשה ומפורק הגב מהמסע 

ואז ריקוד בגוף ועוד אחד ושיר ומשהו נפתח

בסדק הנשמה יוצאת ונזכרת

זה כאן גן עדן

והחלל הרחב במרכזו

ובתוך חלל הריאות בגופי

נפתח

אהבה סביבי מחברת בין כולם

ברוך וברכות

ממוססת גבולות

מרככת כתפיים,

ובעיינים פתוחות לרווחה

הכול הופך זוהר

אפשר

לעוף

אל העולם שמעל

ובאותו זמן להיות עמוק בגוף

בנוכחות 

הגוף כואב אבל הנשמה קלילה 

מתחברת אל

שורש

ההוייה