אני נשוי,יש לנו ילד.

אנחנו מעצבים, עובדים בעבודה שבחרנו.

3 שנים מהחתונה, התאפשר לנו חלון של 5 ימים מסכנים לטוס לחו"ל.

צריכים להתפשר על יום פחות בגלל שחופשה בפאקינג רודוס יקרה מידי.

הילד נכנס לגן בסוף החודש, משלמים למטפלת ולגן באותו חודש.

הכלב החליט לזנק דרך התריסים של החלון בסלון למרפסת בחצר, 

שלא מושקת כבר קרוב לשנה כי אין לנו זמן לטפל ב100 מ' גינה. (מה חשבתי לעצמי, גינה?!)

1000 שקל נוספים לתריסים, (אמשיך לא להביט על הגינה כשאני נכנס הביתה)

התפשרנו כבר לפני 2 חודשים שאנו מסתובבים ערומים בבית,

למרות החלון הענק, הפעור, בסלון שפונה לכביש השקט של הרחוב.

בחודשים האחרונים נכנס פרוייקט גדול, ישנתי 3 שעות בממוצע מאז,

עד שנכנס הכסף נמנעתי מלהציץ בגישה הנוחה לחשבון הבנק באינטרנט.

אני עייף ועצבני ותמיד מחכה לי אופטימיות במרחק מחשבה מהבור הזה.

לפעמים אני מתפלא באיזו קלות של עז אני מכבה את כל החיים ומסתנכרן לתדר עשייה.