כותרות TheMarker >
    ';

    the new sound


    Come with us now on a journey through time and space...

    To the world of the Mighty winder

    ארכיון

    יופיה כבר ידוע - תשובה לנתן זך

    62 תגובות   יום שלישי, 22/1/08, 20:58

     

     

    יופיה כבר ידוע

     

    הרוח סיפרה אותו לעץ

     

    העץ סיפר אותו לקרש בגדר

     

    אם רק יכל הקרש בגדר לדבר אחרי אותו מסמר, וודאי היה אומר:

     

     "יופיה כבר ידוע, כמו ידוע שעשו אותי מעץ להיות גדר". 

     

     

     

     

     יופיה כבר ידוע

     

    עיניה מעיין כחול

     

    כמו השיר ששר עכשיו בהר משב של סתיו

     

    יופיה אמר, כבר ידוע, כמו ידוע שכיסתה אותי שלכת של זהב.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/3/08 10:35:

       

      צטט: karenv 2008-03-30 22:58:56

      א י ז ה   י ו פ י ..

       

      תודה  רבה

        30/3/08 22:58:
      א י ז ה   י ו פ י ..
        30/3/08 16:14:

       

      צטט: בת יוסף 2008-03-30 15:47:18

      שירך המתכתב עם שירו של זך ועונה עליו, משובח.

       

      תודה רבת יוסף

        30/3/08 15:47:

      שירך המתכתב עם שירו של זך ועונה עליו, משובח.

        30/3/08 11:43:

       

      צטט: המיתולוגית 2008-03-30 11:17:26

      והנה ש-עוד,

      גם

      -כאן-

      כבוד עצום בשבילי

      הניתוחים שלך מפיחים בשירים שלי חיים משל עצמם ואני מאוד אוהב את זה

      תודה רבה !

       

        30/3/08 11:17:

      והנה ש-עוד,

      גם

      -כאן-

        29/3/08 22:56:

       

      צטט: -עלמה- 2008-03-29 22:51:01

       

      צטט: amitwinder 2008-03-29 22:47:43

       

       

      וגם זה:

      אני מתפלל שתהיי שלי רק למען אוכל אותך לשכוח"

      מוכר לי מאיפשהו, זה :)

       

      בטח דה ז'ה וו

        29/3/08 22:51:

       

      צטט: amitwinder 2008-03-29 22:47:43

       

       

      וגם זה:

      אני מתפלל שתהיי שלי רק למען אוכל אותך לשכוח"

      מוכר לי מאיפשהו, זה :)

        29/3/08 22:47:

       

      צטט: -עלמה- 2008-03-29 22:45:17

       

      צטט: amitwinder 2008-03-29 22:00:08

       

      צטט: -עלמה- 2008-03-29 21:54:30

      זה:

       

      נשבעתי, עיני, כי נשוב ונראנה,
      כי נוסיף לקולה לתמוה.
      ישנן יפות יותר ממנה,
      אך אין יפה כמוה.

       

      אלתרמן

       

       

      זה אחד המשפטים האהובים עלי בשירה העברית

      זה המשפט האהוב עליי בשירה העברית :)

       

      וגם זה:

      אני מתפלל שתהיי שלי רק למען אוכל אותך לשכוח"

        29/3/08 22:45:

       

      צטט: amitwinder 2008-03-29 22:00:08

       

      צטט: -עלמה- 2008-03-29 21:54:30

      זה:

       

      נשבעתי, עיני, כי נשוב ונראנה,
      כי נוסיף לקולה לתמוה.
      ישנן יפות יותר ממנה,
      אך אין יפה כמוה.

       

      אלתרמן

       

       

      זה אחד המשפטים האהובים עלי בשירה העברית

      זה המשפט האהוב עליי בשירה העברית :)

        29/3/08 22:00:

       

      צטט: -עלמה- 2008-03-29 21:54:30

      זה:

       

      נשבעתי, עיני, כי נשוב ונראנה,
      כי נוסיף לקולה לתמוה.
      ישנן יפות יותר ממנה,
      אך אין יפה כמוה.

       

      אלתרמן

       

       

      זה אחד המשפטים האהובים עלי בשירה העברית

        29/3/08 21:54:

      זה:

       

      נשבעתי, עיני, כי נשוב ונראנה,
      כי נוסיף לקולה לתמוה.
      ישנן יפות יותר ממנה,
      אך אין יפה כמוה.

       

      אלתרמן

       

        16/3/08 15:42:

       

      (<הבטחה זו הבטחה, אתה יודע,

      לעולם, ללא ספק, עמיתי, ללא ספק>)

      ....

      צריך להיות מיוחד ופקוח כדי להגיע אל הענק זך

      ולכתוב לו תשובה.

      ואכן, שירך הוא ת-שוב-ה

      כי שירך, קורא לשירו של זך, שוּב.

      הוא קורא לו לשוב,

      הוא מביא אליו את ההד שהמשיך להסתחרר עם הרוח.

      ישנו משהו שעוצר את העיניים כבר בשם השיר -

      תשובה...,

      אולי כי התרגלנו לראות את מקומות התשובה, ליד סימני השאלה

      אלא שזך, אינו שואל שאלה, כזו, רגילה

      הוא פורש תמיהת עולם, אפילו לא כתמיהה,

      ואתה, התבוננת אל עומק ורוחב ואורך  מילותיו

      וכמו לחשת בתוך שירו-שירך

      שוּב.

      שוב ננשיב, שוב ננשוב.

      תשובה.

      ....

      זך יוצר כאן מחזוריות מופלאה, של היות העץ

      גלגול הרוח

      הוא לוקח את ה'חומר', ומראה איך ה-חומרי והשורשי והעיצי

      מתפרק ומתפורר עד היותו ל-מצב, ל-מקום, ל-זמן

      אינסוף

      ואת המחזוריות הזו -

      הוא הולם לעבר ה-יופי, בתוך יופיה.

      זך, קורא להסיר את ההגדרות, כדי להבין

      שאת השלמוּת, לא ניתן להבין כלל.

      ניתן לראות, ניתן להקשיב, ניתן לצייר, לכתוב, לשתוק,

      ניתן אפילו לתת בה צו של קול, מסירות של כל

      אבל אי אפשר להניח סביבה גדרות

      אי אפשר לשים בתוכה הגדרות

      הפלאיות של הנצחיות, לעולם תיוותר יקומית,

      מתפרקת ומתפוררת באינהזמן, אינהמקום אינהסוף.

      ....

      אתה, עמיתי, השבת לזך.

      השבת לו, מתוך הזמן המדוייק, המקום המדוייק

      הסוף המדוייק

      השבת לו, כי אנחנו כבר 'רזים'

      אנחנו כותבים, אנחנו נושמים, אנחנו רואים, מילים רזות

      אנחנו, כבר כלאחר הייאוש ב-עצמו,

      אנחנו עצמים,

      אנחנו שבעי ידע, ורעבי דעת

      ואיננו יכולים עוד.

      שירך הוא כמעט זעקה אכזסטצניאליסטית.

      כמעט

      כי אנחנו כבר לא יודעים לזעוק.

      אתה בועט בתהייה עצמה, עצמים שאנחנו.

      חסרי שאלות, מלאי תשובות אנחנו שבים, אל השירה ואל החוק

      נעצרים בתוכינו, ומכסים את היותינו בשלכת

      (<גם אם היא שלכת של זהב>)

      ואז

      אנחנו מטילים 'סדר' חדש ביקום,

      העץ, הוא קרש,

      בקרש יש מסמר

      ואתה נועץ אותו בליבת המילים,

      כמו מקרר את האש, משירו של זך,

      כמו לוחש לו,

      עזוב,

      עזוב משורר, חלף לו המסתורין ההוא של ה-אַיּן, של הבריאה

      הכל - זה עכשיו, זה כאן,

      הכל ננעץ, מחורר,

      הכל מוגדר

      הכל בסדר.

      זה רק אנחנו ששכחנו איך שואלים, איך שרים, איך נושבים

      אבל זה כך,

      אני כבר לא מחפש יותר את התשובה מן ההר.

      (<וכמעט כתבתי כאן,

      שבעצם, כתבת שיר תשובה לניטשה,

      ושוב לחשת בכאב - 'אין אלוהים'>)

      ....

      אזי

      יופיה כבר ידוע,

      מחזוריות האינסוף נעצרה בשירך,

      המסמר חורץ את חריציו

      שריטות שאפילו אינן מדממות עוד

      והוודאות מהרגת את הכלום.

      יופיה כבר ידוע

      כמו ידוע

      כבר ידוע

      והמילים, עם הלמות הלב, מכוסים שלכת

      האפרוריות של הסתיו נושבת בתוך גדרות ממוסמרים,

      שחור האפילה, הופך לברור כמעיין כחול

      השרטוט המדוייק של היקום, הוא הדימום של מפת הקיום

      ודווקא בגלל שהכל כבר ידוע, כמו ידוע

      השירה משילה עליה, מותירה אותנו חשופים, ללא משב חמלה

      מכוסים  ומכסים את פעימות הלב ההן, שכבר אינן עפות.

      כבר איננו תוהים, כבר איננו תועים

      הפכנו להיות ברור מאליו -במקום הכי מדוייק, בזמן הכי נמצא

      ה-קול נעלם, הכל הושלך, זו רשימת המצאי של מבטינו - כבר ידוע.

      זו המציאות הזו, ששכחה את החלום ואת הממשות

      זו המציאות הזו, הוודאית עד כאב

      זה המשורר הזה,

      שכבר יודע.

      ....

      אבל,

      אבל עמיתי,

      בפילוסופיה כמו בפילוסופיה, אתה יודע,

      צריך להיזהר מטענה מעגלית

      באת לדקור את ה-אַיִּן אל ה-יש

      שרטת את התהייה לוודאות

      ואת הכל ל-כלום

      העמדת את היקום על חוד הייאוש

      ו-שוב,

      לחשת - אפילו ההד לא נותר,

      הקול ידוע.

      ולא.

      כי כן.

      כי כן כתבת שיר,

      כי גם בתשליך השירה והמילים

      התיישבת, לאחר השריפה הגדולה,

      כשאדמה ורקיע בערו גיהינומות

      וכילו את המיסתורין והאינסוף

      וכתבת שיר.

      כתבת.

      וכתבת כמו משוררי הענק -

      בדם, ודמע ומתוך הדממה.

      כי כך.

      כי כן.

      כי כך כותבים שירה -

      מעולם. לעולם.

      מתוך הקיום הכאוב, אל תוך היקום הבלתי ידוע.

      כי כך.

      ...

      ואתה משורר, עמיתי.

      ו-שוב,

      שאנחנו חוזרים בתשובה,

      אל השירה שאתה.

      ....

      תודה שאתה...

       

       

       

      וואוו,  מיתו יקירתי

      השארת אותי חסר מילים אל מול הניתוח המדהים הזה

      כרגע אני רק יכול להגדיל מעט את הפונט כשירות לציבור 

        14/3/08 11:59:

       

      צטט: amitwinder 2008-03-11 14:42:22

       

      צטט: המיתולוגית 2008-03-11 13:57:28

      נתחיל עם השיר

      ששירך הוא התשובה לו.

       

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      הרוח לא סיפרה אותו לעץ.
      העץ לא סיפר אותו לקרש בגדר
      הקרש בגדר תמיד אומר:
      "יופיה, אני אומר, אינו ידוע"

      כך אומר הקרש ש,
      עשו אותו מעץ להיות גדר.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      עיניה לא כמעיין שחור
      ולא כשיר שפעם שר בהר משב של סתיו,

      אשר אמר משב הסתיו,
      יופיה, אמר אינו ידוע.

      כך אומר הסתיו אשר,
      שמע אותו לוחש לה אהבה

      על יד גדר אשר מעץ, אשר אמר לקרש
      שעשו אותו מעץ, להיות גדר, אני אומר

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      ולי אסור לומר זאת לעצמי אפילו,
      עלי להתאפק ולטייל בשעות הערב,
      כשצל נופל על צל,

      ולהסתפק לי בשתיקה,
      ולא לצעוק,
      לשים לי זאת לחוק
      לא לעמוד יותר מדי ליד גדר,
      ללכת הלאה כשמשב של סתיו עובר,
      לא לשמוע בדבר בה הנערים,
      ובגלגל בה הדברים המתוקים,
      לא לעצור כשמישהו עוצר,
      ולא לשמוע שמא מישהו מזמר,
      לא להקשיב איך קול מתוק לוחש:

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      כמו מכווה של אש.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      והנה תשובתך -

      יופיה כבר ידוע

       

      הרוח סיפרה אותו לעץ

       

      העץ סיפר אותו לקרש בגדר

       

      אם רק יכל הקרש בגדר לדבר אחרי אותו מסמר, וודאי היה אומר:

       "יופיה כבר ידוע, כמו ידוע שעשו אותי מעץ להיות גדר". 

       יופיה כבר ידוע

      עיניה מעיין כחול

      כמו השיר ששר עכשיו בהר משב של סתיו

      יופיה אמר, כבר ידוע, כמו ידוע שכיסתה אותי שלכת של זהב.

      עכשיו אפשר להתחיל להגיב כראוי.

      (<עמיתי, אתה הלא יודע שאשוב...

      רק טיפה אחת של ב-סדר, שערכתי כאן,

      ואשוב>)

      לתגובה שלך אני באמת מחכה

      (<הבטחה זו הבטחה, אתה יודע,

      לעולם, ללא ספק, עמיתי, ללא ספק>)

      ....

      צריך להיות מיוחד ופקוח כדי להגיע אל הענק זך

      ולכתוב לו תשובה.

      ואכן, שירך הוא ת-שוב-ה

      כי שירך, קורא לשירו של זך, שוּב.

      הוא קורא לו לשוב,

      הוא מביא אליו את ההד שהמשיך להסתחרר עם הרוח.

      ישנו משהו שעוצר את העיניים כבר בשם השיר -

      תשובה...,

      אולי כי התרגלנו לראות את מקומות התשובה, ליד סימני השאלה

      אלא שזך, אינו שואל שאלה, כזו, רגילה

      הוא פורש תמיהת עולם, אפילו לא כתמיהה,

      ואתה, התבוננת אל עומק ורוחב ואורך  מילותיו

      וכמו לחשת בתוך שירו-שירך

      שוּב.

      שוב ננשיב, שוב ננשוב.

      תשובה.

      ....

      זך יוצר כאן מחזוריות מופלאה, של היות העץ

      גלגול הרוח

      הוא לוקח את ה'חומר', ומראה איך ה-חומרי והשורשי והעיצי

      מתפרק ומתפורר עד היותו ל-מצב, ל-מקום, ל-זמן

      אינסוף

      ואת המחזוריות הזו -

      הוא הולם לעבר ה-יופי, בתוך יופיה.

      זך, קורא להסיר את ההגדרות, כדי להבין

      שאת השלמוּת, לא ניתן להבין כלל.

      ניתן לראות, ניתן להקשיב, ניתן לצייר, לכתוב, לשתוק,

      ניתן אפילו לתת בה צו של קול, מסירות של כל

      אבל אי אפשר להניח סביבה גדרות

      אי אפשר לשים בתוכה הגדרות

      הפלאיות של הנצחיות, לעולם תיוותר יקומית,

      מתפרקת ומתפוררת באינהזמן, אינהמקום אינהסוף.

      ....

      אתה, עמיתי, השבת לזך.

      השבת לו, מתוך הזמן המדוייק, המקום המדוייק

      הסוף המדוייק

      השבת לו, כי אנחנו כבר 'רזים'

      אנחנו כותבים, אנחנו נושמים, אנחנו רואים, מילים רזות

      אנחנו, כבר כלאחר הייאוש ב-עצמו,

      אנחנו עצמים,

      אנחנו שבעי ידע, ורעבי דעת

      ואיננו יכולים עוד.

      שירך הוא כמעט זעקה אכזסטצניאליסטית.

      כמעט

      כי אנחנו כבר לא יודעים לזעוק.

      אתה בועט בתהייה עצמה, עצמים שאנחנו.

      חסרי שאלות, מלאי תשובות אנחנו שבים, אל השירה ואל החוק

      נעצרים בתוכינו, ומכסים את היותינו בשלכת

      (<גם אם היא שלכת של זהב>)

      ואז

      אנחנו מטילים 'סדר' חדש ביקום,

      העץ, הוא קרש,

      בקרש יש מסמר

      ואתה נועץ אותו בליבת המילים,

      כמו מקרר את האש, משירו של זך,

      כמו לוחש לו,

      עזוב,

      עזוב משורר, חלף לו המסתורין ההוא של ה-אַיּן, של הבריאה

      הכל - זה עכשיו, זה כאן,

      הכל ננעץ, מחורר,

      הכל מוגדר

      הכל בסדר.

      זה רק אנחנו ששכחנו איך שואלים, איך שרים, איך נושבים

      אבל זה כך,

      אני כבר לא מחפש יותר את התשובה מן ההר.

      (<וכמעט כתבתי כאן,

      שבעצם, כתבת שיר תשובה לניטשה,

      ושוב לחשת בכאב - 'אין אלוהים'>)

      ....

      אזי

      יופיה כבר ידוע,

      מחזוריות האינסוף נעצרה בשירך,

      המסמר חורץ את חריציו

      שריטות שאפילו אינן מדממות עוד

      והוודאות מהרגת את הכלום.

      יופיה כבר ידוע

      כמו ידוע

      כבר ידוע

      והמילים, עם הלמות הלב, מכוסים שלכת

      האפרוריות של הסתיו נושבת בתוך גדרות ממוסמרים,

      שחור האפילה, הופך לברור כמעיין כחול

      השרטוט המדוייק של היקום, הוא הדימום של מפת הקיום

      ודווקא בגלל שהכל כבר ידוע, כמו ידוע

      השירה משילה עליה, מותירה אותנו חשופים, ללא משב חמלה

      מכוסים  ומכסים את פעימות הלב ההן, שכבר אינן עפות.

      כבר איננו תוהים, כבר איננו תועים

      הפכנו להיות ברור מאליו -במקום הכי מדוייק, בזמן הכי נמצא

      ה-קול נעלם, הכל הושלך, זו רשימת המצאי של מבטינו - כבר ידוע.

      זו המציאות הזו, ששכחה את החלום ואת הממשות

      זו המציאות הזו, הוודאית עד כאב

      זה המשורר הזה,

      שכבר יודע.

      ....

      אבל,

      אבל עמיתי,

      בפילוסופיה כמו בפילוסופיה, אתה יודע,

      צריך להיזהר מטענה מעגלית

      באת לדקור את ה-אַיִּן אל ה-יש

      שרטת את התהייה לוודאות

      ואת הכל ל-כלום

      העמדת את היקום על חוד הייאוש

      ו-שוב,

      לחשת - אפילו ההד לא נותר,

      הקול ידוע.

      ולא.

      כי כן.

      כי כן כתבת שיר,

      כי גם בתשליך השירה והמילים

      התיישבת, לאחר השריפה הגדולה,

      כשאדמה ורקיע בערו גיהינומות

      וכילו את המיסתורין והאינסוף

      וכתבת שיר.

      כתבת.

      וכתבת כמו משוררי הענק -

      בדם, ודמע ומתוך הדממה.

      כי כך.

      כי כן.

      כי כך כותבים שירה -

      מעולם. לעולם.

      מתוך הקיום הכאוב, אל תוך היקום הבלתי ידוע.

      כי כך.

      ...

      ואתה משורר, עמיתי.

      ו-שוב,

      שאנחנו חוזרים בתשובה,

      אל השירה שאתה.

      ....

      תודה שאתה...

        12/3/08 16:08:

       

      צטט: שלי היאט 2008-03-12 15:50:38

      ואתה אמרת שאתה רוצה לחבוט באנשים שאומרים "שרק אהבה מביאה אהבה והכל לטובה"...

       

       

      חס וחלילה לחבוט בהם

      אני בסך הכל רוצה שיעזרו לי לעשות HOMERUN

        12/3/08 15:50:

      ואתה אמרת שאתה רוצה לחבוט באנשים שאומרים "שרק אהבה מביאה אהבה והכל לטובה"...

       

        11/3/08 14:42:

       

      צטט: המיתולוגית 2008-03-11 13:57:28

      נתחיל עם השיר

      ששירך הוא התשובה לו.

       

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      הרוח לא סיפרה אותו לעץ.
      העץ לא סיפר אותו לקרש בגדר
      הקרש בגדר תמיד אומר:
      "יופיה, אני אומר, אינו ידוע"

      כך אומר הקרש ש,
      עשו אותו מעץ להיות גדר.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      עיניה לא כמעיין שחור
      ולא כשיר שפעם שר בהר משב של סתיו,

      אשר אמר משב הסתיו,
      יופיה, אמר אינו ידוע.

      כך אומר הסתיו אשר,
      שמע אותו לוחש לה אהבה

      על יד גדר אשר מעץ, אשר אמר לקרש
      שעשו אותו מעץ, להיות גדר, אני אומר

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      ולי אסור לומר זאת לעצמי אפילו,
      עלי להתאפק ולטייל בשעות הערב,
      כשצל נופל על צל,

      ולהסתפק לי בשתיקה,
      ולא לצעוק,
      לשים לי זאת לחוק
      לא לעמוד יותר מדי ליד גדר,
      ללכת הלאה כשמשב של סתיו עובר,
      לא לשמוע בדבר בה הנערים,
      ובגלגל בה הדברים המתוקים,
      לא לעצור כשמישהו עוצר,
      ולא לשמוע שמא מישהו מזמר,
      לא להקשיב איך קול מתוק לוחש:

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      כמו מכווה של אש.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      והנה תשובתך -

      יופיה כבר ידוע

       

      הרוח סיפרה אותו לעץ

       

      העץ סיפר אותו לקרש בגדר

       

      אם רק יכל הקרש בגדר לדבר אחרי אותו מסמר, וודאי היה אומר:

       "יופיה כבר ידוע, כמו ידוע שעשו אותי מעץ להיות גדר". 

       יופיה כבר ידוע

      עיניה מעיין כחול

      כמו השיר ששר עכשיו בהר משב של סתיו

      יופיה אמר, כבר ידוע, כמו ידוע שכיסתה אותי שלכת של זהב.

      עכשיו אפשר להתחיל להגיב כראוי.

      (<עמיתי, אתה הלא יודע שאשוב...

      רק טיפה אחת של ב-סדר, שערכתי כאן,

      ואשוב>)

      לתגובה שלך אני באמת מחכה

        11/3/08 13:57:

      נתחיל עם השיר

      ששירך הוא התשובה לו.

       

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      הרוח לא סיפרה אותו לעץ.
      העץ לא סיפר אותו לקרש בגדר
      הקרש בגדר תמיד אומר:
      "יופיה, אני אומר, אינו ידוע"

      כך אומר הקרש ש,
      עשו אותו מעץ להיות גדר.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      עיניה לא כמעיין שחור
      ולא כשיר שפעם שר בהר משב של סתיו,

      אשר אמר משב הסתיו,
      יופיה, אמר אינו ידוע.

      כך אומר הסתיו אשר,
      שמע אותו לוחש לה אהבה

      על יד גדר אשר מעץ, אשר אמר לקרש
      שעשו אותו מעץ, להיות גדר, אני אומר

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      ולי אסור לומר זאת לעצמי אפילו,
      עלי להתאפק ולטייל בשעות הערב,
      כשצל נופל על צל,

      ולהסתפק לי בשתיקה,
      ולא לצעוק,
      לשים לי זאת לחוק
      לא לעמוד יותר מדי ליד גדר,
      ללכת הלאה כשמשב של סתיו עובר,
      לא לשמוע בדבר בה הנערים,
      ובגלגל בה הדברים המתוקים,
      לא לעצור כשמישהו עוצר,
      ולא לשמוע שמא מישהו מזמר,
      לא להקשיב איך קול מתוק לוחש:

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      כמו מכווה של אש.

      יופיה אינו ידוע
      יופיה אינו ידוע

      והנה תשובתך -

      יופיה כבר ידוע

       

      הרוח סיפרה אותו לעץ

       

      העץ סיפר אותו לקרש בגדר

       

      אם רק יכל הקרש בגדר לדבר אחרי אותו מסמר, וודאי היה אומר:

       "יופיה כבר ידוע, כמו ידוע שעשו אותי מעץ להיות גדר". 

       יופיה כבר ידוע

      עיניה מעיין כחול

      כמו השיר ששר עכשיו בהר משב של סתיו

      יופיה אמר, כבר ידוע, כמו ידוע שכיסתה אותי שלכת של זהב.

      עכשיו אפשר להתחיל להגיב כראוי.

      (<עמיתי, אתה הלא יודע שאשוב...

      רק טיפה אחת של ב-סדר, שערכתי כאן,

      ואשוב>)

        11/3/08 11:05:

       

      צטט: rona tzoref 2008-03-11 10:37:17

      עמית, יופיה תמיד ישאר לא ידוע, וזך צדק מאוד ולצערי- אתה לא.

      יופיה של כל אישה, של כל יצור אנוש, יופיו הפנימי בעיקר- תמיד ישאר בגדר העלום.

      אם היינו מגלים את היופי כל כך מהר, היינו עוברים מהר מאוד הלאה.

      ישנם כאלה שחושבים שגילו את יופיו של דבר מסויים,

      אבל טעות בידם, טעות חמורה.

      ראיתי שביקרת, אני לא כל כך פעילה, אבל...תודה על ההתעקשות.

      רונה.

       

      היי רונה

      לא שזו היתה הכוונה שלי בשיר

      ואני לא בטוח שאני או זך צריכים להיות צודקים

      לכל אחד מאיתנו יש את נקודת המבט שלו

      וכבודו של נתן במקום הכי גבוה מונח

       

      אבל את אומרת שאי אפשר להבחין ביופי פנימי?

      אי אפשר לגלות יופיו של דבר מסוים?

        11/3/08 10:37:

      עמית, יופיה תמיד ישאר לא ידוע, וזך צדק מאוד ולצערי- אתה לא.

      יופיה של כל אישה, של כל יצור אנוש, יופיו הפנימי בעיקר- תמיד ישאר בגדר העלום.

      אם היינו מגלים את היופי כל כך מהר, היינו עוברים מהר מאוד הלאה.

      ישנם כאלה שחושבים שגילו את יופיו של דבר מסויים,

      אבל טעות בידם, טעות חמורה.

      ראיתי שביקרת, אני לא כל כך פעילה, אבל...תודה על ההתעקשות.

      רונה.

        11/3/08 10:24:

       

      צטט: אמיר-לביא 2008-03-11 01:33:17

      יפהצוחק

       

      תודה

        11/3/08 01:33:
      יפהצוחק
        2/3/08 15:43:

       

       

      צטט: nikuskus 2008-02-29 22:21:14

      צטט: amitwinder 2008-02-29 16:41:47

       

      צטט: nikuskus 2008-02-29 16:08:38

      שיר- ציור , מלא חורף ואהבה..הדברים שאני הכי אוהבת ...הצליח לך

       

      אכן חורף מלא אהבה

      לגבי ההצלחה... לא בטוח

      תודה על הביקור

      ביקרתי כי אני נוהגת להחזיר ביקורים  ( חינכו אותי טוב בבית... ) :) ואני לא מצטערת כי היה לי כייף ונחמד ויש גם הכנסת אורחים נעימה. ותפסיק להצטנע - הצליח לך!! באמת ביי , דברת

       

      אני מתכוון שאני בספק לגבי ההצלחה של מה שעומד מאחורי המילים...

       

       

       

      צטט: rebeka40 2008-02-29 18:13:04

      כשזה בא, זה בא לך יפה.

       

      רוב תודות ריבקה

        29/2/08 22:21:

      צטט: amitwinder 2008-02-29 16:41:47

       

      צטט: nikuskus 2008-02-29 16:08:38

      שיר- ציור , מלא חורף ואהבה..הדברים שאני הכי אוהבת ...הצליח לך

       

      אכן חורף מלא אהבה

      לגבי ההצלחה... לא בטוח

      תודה על הביקור

      ביקרתי כי אני נוהגת להחזיר ביקורים  ( חינכו אותי טוב בבית... ) :) ואני לא מצטערת כי היה לי כייף ונחמד ויש גם הכנסת אורחים נעימה. ותפסיק להצטנע - הצליח לך!! באמת ביי , דברת

        29/2/08 18:13:

      כשזה בא, זה בא לך יפה.

       

        29/2/08 16:41:

       

      צטט: nikuskus 2008-02-29 16:08:38

      שיר- ציור , מלא חורף ואהבה..הדברים שאני הכי אוהבת ...הצליח לך

       

      אכן חורף מלא אהבה

      לגבי ההצלחה... לא בטוח

      תודה על הביקור

        29/2/08 16:08:
      שיר- ציור , מלא חורף ואהבה..הדברים שאני הכי אוהבת ...הצליח לך
        29/2/08 15:01:

       

      צטט: cg91 2008-02-29 14:58:03

      יפה לך יופיה

       

      רוב תודות CG

        29/2/08 14:58:
      יפה לך יופיה
        29/2/08 14:42:

       

      צטט: amitwinder 2008-02-28 11:44:56

       

      צטט: ענת_ב 2008-02-26 16:17:36

       

      צטט: amitwinder 2008-02-14 11:39:48

       

      צטט: limov 2008-01-31 11:22:37

      חבל שאין לי כוכבים. אחזור....

       

      רק תני לי התראה מראש

      שאספיק להכין כיבוד  קורץ

       תכין מספיק לכלם/ן

       

      הכל מוכן

      העיקר שאני לא אשטוף כלים

       

      צטט: zarmelak 2008-02-27 16:26:48

      וואלה ....

       

      וואלה וואלה

       

      צטט: הני הזה 2008-02-28 11:18:24

      פוסט גדול

       

      תודה רבה

       

      צטט: איריסחן 2008-02-28 11:33:28

      וגם המוסיקה שמתנגנת ברקע

      נפלאה ביופיה...

      תודה לך. איריס חן.

       

      טנקיו ורי מאץ'

       

       

       

        28/2/08 11:33:

      וגם המוסיקה שמתנגנת ברקע

      נפלאה ביופיה...

      תודה לך. איריס חן.

        28/2/08 11:18:

      פוסט גדול

        27/2/08 16:26:
      וואלה ....
        26/2/08 16:17:

       

      צטט: amitwinder 2008-02-14 11:39:48

       

      צטט: limov 2008-01-31 11:22:37

      חבל שאין לי כוכבים. אחזור....

       

      רק תני לי התראה מראש

      שאספיק להכין כיבוד  קורץ

       תכין מספיק לכלם/ן

        14/2/08 11:39:

       

      צטט: limov 2008-01-31 11:22:37

      חבל שאין לי כוכבים. אחזור....

       

      רק תני לי התראה מראש

      שאספיק להכין כיבוד  קורץ

        31/1/08 11:22:
      חבל שאין לי כוכבים. אחזור....
        29/1/08 12:03:

       

      צטט: **מתישהו** 2008-01-28 23:36:22

      יצא לך יפה..

      השיר על היופי של היפה שיופיה אינו ידוע ..

      יפה לך ..

      מחייך

      תודה מותק

      וזה עוד כלום לעומת יופיה

        28/1/08 23:36:

      יצא לך יפה..

      השיר על היופי של היפה שיופיה אינו ידוע ..

      יפה לך ..

      מחייך

        27/1/08 12:00:

       

      צטט: גותית 2008-01-24 18:36:13

      עמית,

      שלכת של זהב,

      כזאת אני מבקשת מהרוח שדהרה אל ההר, ובדרך בלי לשים לב, עשתה פוווווו לספסל,  העשוי מהעץ, ההוא הגבוה, זוכר? וחיזקה המסמר , שרצה רק לומר אוה...,

       היודע אתה היכן אמצא כיופיה? 

       

       

       היי גוטית

      ניסית לחפש בגוגל? קורץ

        24/1/08 18:36:

      עמית,

      שלכת של זהב,

      כזאת אני מבקשת מהרוח שדהרה אל ההר, ובדרך בלי לשים לב, עשתה פוווווו לספסל,  העשוי מהעץ, ההוא הגבוה, זוכר? וחיזקה המסמר , שרצה רק לומר אוה...,

       היודע אתה היכן אמצא כיופיה? 

       

       

        24/1/08 10:21:

       

      צטט: roni a 2008-01-23 21:11:27

      יפה (:

      היי תודה רוני מותק

          לונג טיים נו סי

        23/1/08 21:11:
      יפה (:
        23/1/08 15:33:

      עמית, לפחות אתה יפה

        23/1/08 14:31:

      נבוך יצאתי אהבלה. אמרתי שאני לא זוכרת...

      אז למעשה, פרשנתי את השיר שלך עכשיו. שיהיה.

        23/1/08 14:18:

       

      צטט: שיניתי כינוי 2008-01-23 14:05:11

      ועכשיו הוא עוד יותר ידוע.

      אני זוכרת את השיר הזה ממזמן (ועל כן- אני קצת לא זוכרת), ודווקא פרשנתי אותו ש"יופיה ידוע" הכוונה שמרוב שהוא ידוע, הוא פחות יפה. כמו מישהי שהיא יפה לא כי באמת מסתכלים עליה ואומרים "היא יפה" אלא כי לוקחים זאת כמובן מאליו שהיא יפה, כי "זה ידוע".

      (פלאשבק לתיכון, עת קראנו את השיר)

      השיר הזה נכתב רק אתמול

      והוא הומאז' לשיר "יופיה אינו ידוע" של נתן זך

        23/1/08 14:14:

       

      צטט: אני פה לרגע 2008-01-22 21:02:32

      נתן אומר: ברור, כבר חורף.

       

      אני מקווה שנתן לא יתבאס מההומאז' שעשיתי לו

       

       

      צטט: עופרה'לה 2008-01-22 21:07:51

      אהבתי.

      אכן, יופיה כבר ידוע.

       

      באהבה

      עופרה

       

      שוקראן עופרה

       

      צטט: אחת שיודעת1 2008-01-22 21:34:31

      ברגע שהקרש בגדר התחיל לדבר, התחלתי לקלוט שקורה פה משו ממש ממש טוב.

      (כן-כן, הוא דיבר אחרי המסמר. אני שמעתי).

       

       

      כן, אחרי המסמר כמה רע כבר יכול להיות לקרש...

      תודה אחת

       

      צטט: סרית 2008-01-23 09:06:54

      מקסים. תתחדש

       

      תודה רבה, חדש מהניילון.

       

      צטט: אוסטרליה 2008-01-22 21:10:55

      השיר נועד לאוהבי החורף

       

      וגם למתגעגעי הקיץ

       

      צטט: flicker 2008-01-22 21:07:27

      כיף להתאהב..

      כיף כיופאק

      טנקיו פליקר

       

        23/1/08 14:05:

      ועכשיו הוא עוד יותר ידוע.

      אני זוכרת את השיר הזה ממזמן (ועל כן- אני קצת לא זוכרת), ודווקא פרשנתי אותו ש"יופיה ידוע" הכוונה שמרוב שהוא ידוע, הוא פחות יפה. כמו מישהי שהיא יפה לא כי באמת מסתכלים עליה ואומרים "היא יפה" אלא כי לוקחים זאת כמובן מאליו שהיא יפה, כי "זה ידוע".

      (פלאשבק לתיכון, עת קראנו את השיר)

        23/1/08 13:42:

       

      צטט: amitwinder 2008-01-23 13:42:22

       

      צטט: lennon99 2008-01-23 13:23:24

      אהבתי.

      את הבית הראשון יותר יש להודות

       

      זה אותו בית

      זו פשוט דירה מחולקת קורץ

       

      טנקיו BENNON

       

        23/1/08 13:23:

      אהבתי.

      את הבית הראשון יותר יש להודות

        23/1/08 09:06:
      מקסים. תתחדש
        22/1/08 21:34:

      ברגע שהקרש בגדר התחיל לדבר, התחלתי לקלוט שקורה פה משו ממש ממש טוב.

      (כן-כן, הוא דיבר אחרי המסמר. אני שמעתי).

       

       

        22/1/08 21:10:
      השיר נועד לאוהבי החורף
        22/1/08 21:07:
      כיף להתאהב..
        22/1/08 21:07:

      אהבתי.

      אכן, יופיה כבר ידוע.

       

      באהבה

      עופרה

        22/1/08 21:02:

      נתן אומר: ברור, כבר חורף.

      פרופיל

      amitwinder
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      פוסטים מועדפים

      פוסטים מועדפים