יש לא מעט מצבים ביום יום שאנחנו אמורים לבקש סליחה
או נמנעים מלבקש סליחה:

בין אם זה עם במערכות היחסים שלנו עם בן /בת הזוג, ביחסי העבודה עם הקולגות או הבוס, מול ההורים או הילדים, הרבה פעמים עם חברים, ואפילו מול נותני השרות במכולת או בתחנת הדלק.

זה לא קל לבקש סליחה

קשה מנשוא לומר ישירות לאדם מולנו: סליחה, פגעתי בך.

קל יותר לדבר עם אדם שלישי על הצער שהרגשתי כשחשבתי שפגעתי במישהו,

אנחנו רגילים להאשים את עצמנו על מה שגרמנו לאחר.

דוגמה:

הבת, אשה בוגרת, הגיעה לביקור בבית אביה הקשיש לארוחת צהריים משותפת. הארוחה הייתה טעימה והשיחה קלחה. בסיומה, כשהגיע רגע איסוף הכלים ושטיפתם, סירב האב הקשיש בכל תוקף לקבל עזרה. היא נעלבה מאד, עזבה את המקום בשתיקה זועמת. היא הגיעה אלי לקליניקה בתחושה קשה לצורך ברור.

בדקנו יחד את המחשבה: אבא שלי דוחה אותי כל הזמן.

האם זו האמת? בוודאות?

כן, בוודאות, השיבה. בגילו המופלג אין הוא מוכן להצעתה הפשוטה לשטוף את הכלים. תמיד סרב לקבל את עזרתה.

היא השתנקה מעצב וצער על אבא שלא ראה אותה וממשיך לא לראות אותה, אבא שתלטן, עקשן, שאי אפשר לעזור

לו בכלום. היא מרגישה חסרת אונים מולו, בדידות.

מי תהיי ללא המחשבה הזו? שאלתי.

אהייה מודעת לצורך שלי להיות בת טובה לאב קשיש, מלאת רצון טוב לתמוך בו.

ובתור שכזו – איך יהיו ההיפוכים?

אני דוחה את אבא כל הזמן -

דוגמאות? – הנה:

אני דוחה את הצורך שלו להיות עצמאי ולארח אותי, את רצונו לשלוט בנעשה בביתו, במטבח הקטן שלו,

אני דוחה את החיוניות שלו,

אני לא תומכת בתפיסת העצמי שלו.

אבא לא דוחה אותי -

הוא מארח אותי,

הוא עומד על דעתו לטפל בצרכיו בעצמו,

באותה הסיטואציה הוא מנסה להבין מה אני לא מבינה ולמה אני לא מרפה מהצורך שלי.

אני  דוחה אותי, את עצמי -

אני דוחה ומרחיקה את עצמי מאבא כשאני עוזבת בכעס,

אני מתנהגת כילדה קטנה שחייבת לעשות מה שהיא רוצה – כלומר, להיות ילדה טובה בעיני עצמה, כזו שדואגת

לאבא ובטוחה שיודעת מה טוב בשבילו.

ברגע ההוא הילדה הקטנה שבי דחתה את האשה הבוגרת שבי, את הבת המסורה והשקולה שהגיעה לאכול יחד

עם אביה, בכך דחיתי את הבוגרת שבי, התכחשתי למי שאני באמת.

זה הרגע שההבנה מתרחבת, עולה העצב, אני מצטערת ורוצה לבקש סליחה – וזה לא קל!

.

איך לבקש סליחה?

ראשית – ליזום, להתקשר, לשאול לשלומו, לבקש לדבר כדי לנקות גם את האווירה בינינו, לא רק את הכלים בכיור.

ואז לשבת ממש קרוב ולהביט עמוק בעיניים,

לדבר מספיק בקול רם כך שאבא הזקן ישמע היטב,

ולתאר מה הרגשת כשסירב לאפשר לך לשטוף את הכלים,

מה רצית להשיג,

מה פחדת לאבד,

ואיך הבנת שפגעת בו באופן הזה.

להגיד לאבא את האמת על אותו הרגע – הפחד, הכעס, הרצון, והעלבון – הכל על עצמך,

כי הכל שלך.

וגם אם אבא יתרגש, אולי ינסה להשתיק  -

שאלי באהבה רבה, אם הוא מכיר את הילדה הקטנה הזו?

ספרי לו כמה את מוכנה עכשיו להכיר ולקבל את האבא הזה, כמו שהוא, כאן ועכשיו.

ולא לדלג על: סליחה אבא שלא ראיתי אותך ככה גם קודם.

זו – תחושת אינטימיות, קירבה, אהבה.

לזה ביירון קייטי קוראת סליחה.

סליחה – זה לדעת שמה שחשבתי שקרה – לא קרה.

אבא לא דחה אותי,

אני דחיתי את הבוגרת שבי, המשכתי להיות הקטנה שצריכה שאבא יעריך אותה ולכן נעלבתי,

הגעתי להבנה שבגילי היום – זה כבר הפוך.

ולסיום – אפשר לכתוב מכתב סליחה -

שאבא יראה מול העיניים

ובעיקר – כדי לא לשכוח לפעם הבאה.

אז – עושים את העבודה עם צילה בדיוק על זה – איך לבקש סליחה.

מתי נפגשים?

יום שישי, 30.8.2013, בין השעות 9:00 – 12:00.

** מספר המקומות מוגבל יש להירשם למפגש בתיאום מראש

היכן נפגשים?

מיקוד בשביל התוצאות – רחוב קרית-ספר 23, חיפה.

כמה זה עולה?

מפגש חד-פעמי:

120 ש"ח למשתתף חדש.

90 ש"ח למשתתף חוזר שכבר היה באחת מהפעילויות של "מיקוד בשביל התוצאות".

הטבה מיוחדת ל"חבר מביא חבר".

*

לתשלום הקליקו כאן