אלה אלטר / קרום דק

אוצרת: דניאלה טלמור

הקרום של כדור הארץ דק ביותר בפארק ילוסטון שבצפון מערב ארצות הברית. כתוצאה מכך, הבוצה הלוהטת של הפארק מבעבעת, פולטת אדים ונתונה במצב מתמיד של שינוי. מחד נצפים בה כל העת תהליכים של כליה, שריפה ומוות, אך מאידך, בשוליה, מסתמנים כתמים צבעוניים מרתקים הנראים כמו ציור מופשט. את הכתמים יוצרות האצות המתפתחות שם למרות תנאי המחייה והחום הבלתי אפשריים כמעט. חוקרים סבורים כי אצות אלה הן צורות החיים הקדומות שמהן התפתחו בהמשך הצמחים ובעלי החיים הראשונים על כדור הארץ. כושר ההישרדות המדהים שלהן לנוכח התנאים הקשים נוגעים בדיאלקטיקה שבין כליה לבין הכושר של החיים להמשיך ולשגשג בכל תנאי. את הדיאלקטיקה הזאת קוראת אלה אלטר כמשל לחיים בישראל, שמצד אחד מתקיימים על חבית חומר הנפץ של המלחמות, ומן הצד האחר מצטיינים בבנייה ובהתחדשות.

אלטר, החיה ויוצרת בצל המתיחות הגואה בגבול הצפון, מציגה ביצירתה את הפריכות של הקרום הדק המפריד בין מחזורים של מלחמות והתאוששות. מתוך המצוקה והחרדות הקיומיות שהמצב מעורר בה יצרה אלטר קולאז'ים המבוססים על צילומי כאוס שצילמה בפארק ילוסטון. תערוכתה "קרום דק" עוסקת בקשר הבלתי ניתן לקריעה בינינו לבין המקום שבו אנו חיים, ובאפוקליפסה הבלתי נמנעת הממשמשת ובאה.

העבודות המוצגות בתערוכה נוצרו בשנים 2007-2011, שבהן המשיכה הארץ לרתוח במישור הביטחוני, המדיני, החברתי והמוסרי, ואדמתה המטאפורית בעבעה. מעניין להתחקות אחר התהליך שבו נוצרו העבודות. בתחילה הדפיסה אלטר פרטים מצילומי הפארק על נייר פרגמנט, במטרה ליצור מהם קולאז'ים. את הניירות הצמידה אל לוחות עץ שנלקחו ממכולות וארגזים ישנים, חומר גלם אשר עבר בליה שרשמה את חותם השימוש שנעשה בו. לצורך חיזוק תחושת הפריכות חיברה אלטר את הקולאז'ים לעצים באמצעות אקדח פנאומנטי, שיצר על ניירות הפרגמנט דימוי של תפר כירורגי, אך גם פצע אותם באקט אלים. על ניירות הפרגמנט עם הפרטים מהצילומים ועל לוחות העץ היא ציירה בצבעים שונים, ולעתים אף שילבה גם אלמנטים בכסף, פליז ועופרת, לצד עלי זהב המסמלים בעיניה תקווה.

תקריב

הציורים הגדולים של אלטר הם ציורי שטח, נטולי אופק ועונות. הזמן שלהם הוא הכאן והעכשיו, המתפרק לבדידי ממשות. מדי פעם מופיעים בהם פרגמנטים של עבר, אך מבעד להם מבליחה נוכחות המוות, המופיע יד ביד עם השאיפה לחיים. טקסטים בעברית ובאנגלית משולבים בעבודות כחלק בלתי נפרד מהקומפוזיציות. חלק מן הטקסטים הללו לקוחים מהמקורות, ולדברי האמנית הם עלו בה באופן אינטואיטיבי בהקשר השורשי העמוק וההיסטורי של האדמה עליה אנו חיים. בעבר המיתולוגי, בתקופות כאלה נהגו לקום נביאי זעם שהיו מנחים את העם וההנהגה, אך לצערנו נביאים כאלה אינם בנמצא עוד. בהיעדרם, הטקסטים של אלטר מעלים את השאלות הנוקבות. למשל בעבודה LECH LECHA, שבה מופיעות על גבי עץ מצויר מילות ההוראה של אלוהים לאברהם אבינו, השולחות אותו לצאת לחיפוש אחר הארץ המובטחת, עולה האפשרות לקום וללכת מן הארץ המובטחת, על מנת לחפש מקום חדש שבו אפשר יהיה לגדל עץ של הבטחה וחיים.

"LECH LECHA"    

 בחלק מהעבודות בוראות המילים היסטוריה בדויה, בשמות כמו NEVRLAND, "פנדורה", ו"נרניה. 

"NEVRLAND"

במקרים אחרים השמות מעידים על הגורל המר של המקום הזה, כמו בעבודות NERVERMORE, "ויפרפרני ויפצפצני" (הלקוח מאיוב), "צבע אדום" או "באשר, שם הם..".

"באשר, שם הם..".

לצד אלה מופיעים גם שמות אירוניים, המצטטים קלישאות שתפקידן להשרות את התחושה שהכול יהיה בסדר, כמו הכותרות "דבש, הכול דבש" ו"הכול זהב".

"דבש, הכול דבש"

במרכז חלל התצוגה הציבה האמנית מכולת מסע גדולת ממדים ובתוכה מיקמה בית ארעי המלווה בכתובת הכוללת את תאריך הלידה שלה:TRACKING NUMBER 120449. השושן הצחור המצויר על גבי הבית המובל למשלוח, אשר בשיא פריחתו צורתו מזכירה מגן דויד, הוא סמל עתיק של עם ישראל.

TRACKING NUMBER

אלטר מאלצת אותנו לעשות את מה שטובי האמנים דורשים – להסתכל, להבין ולהרגיש. היא מבקשת מאיתנו להתבונן בעבודות עצמן, ובה בעת גם להתעמת עם האימה והלהט האופפים את תולדותינו. ההתבוננות בעבודותיה מעלה שאלה קשה: האם אפשר בכלל לחיות במציאות כזאת? האם ניתן להתמודד עם החיים האלה, שעצם היומיום בהם כרוך באימה? אך אלטר גם מנצלת את המגע הלירי ואת חוש הקצב שלה על מנת למנוע מעצמה ומאיתנו לאבד שליטה, וכך מעבר להצבעה על המציאות היא גם עוזרת לחיות איתה.

התערוכה "קרום דק" המוצגת באולם המרכזי העליון של בית האמנים עוסקת בהישרדות, ובקיום הפריך והארעי שלנו כאן בישראל. זהו מסע נפשי של הגירה ונדודים הנרשם על גבי דיקטים ולוחות עץ שפורקו ממכולות וארגזי תובלה, שעליהם קולאז'ים מחוררים המחוברים בתפרים אגרסיביים. השימוש בציטוטים מהמקורות מזכיר את הסבל המתמשך הנמשך כבר דורי דורות הכרוך בקיום של העם היהודי בארץ ישראל. המלאכה הסיזיפית של החיפוש האמנותי מרתקת את אלטר, שהסיפור תמיד מסתתר אצלה מתחת לצורה ולצבע. השקפתה מעניקה להווה פרספקטיבה ומאפשרת לראות דברים לעומקם.

דניאלה טלמור                                                                                                    אוגוסט  2013