כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    Walk this way

    6 תגובות   יום רביעי, 7/8/13, 23:31

    אחרי שהתגלחתי במשך מספר חודשים על בישול "לייט", דהיינו בייצים במגוון תצורות: עיין, עיין לא עשויה מספיק, עיין עשויה יותר מדי, חביתה, חביתה לא עשויה מספיק, חביתה עשויה יותר מדי, מקושקשת במגוון התצורות הקודמות וכל הקודמים עם נקניקים, גבינות, ירקות ושאר ירקות, הרגשתי שהגיע הזמן להתקדם לבישולים אמיתיים.
    לאחר סקר שוק קטן שערכתי והתייעצויות עם יודעי דבר סוכם שאין כמו ווק לגלישה, שלא לומר הקפצה קלה לעולם הבישול הרציני.
    רכשתי ווק איכותי, מקלות ערבוב ושאר אביזרים נילווים לתל אביבים פלצנים וניגשתי למלאכה.
    בשלב הראשון התאמנתי על יבש בתנועות השונות של ההנפה, ההקפצה, הערבוב נגד כיוון השעון ואיתו וכיוצא בזה. אפילו באתי עם הווק במקום המחבט למספר שיעורי טניס בכדי לשפר את ה "סלייס" וה "טופ ספין" ובשעה טובה בסוף השבוע האחרון הרגשתי מוכן לדבר האמיתי. רכשתי בשר בקר, מגוון תבלינים טריים, פלפלים חריפים וניגשתי למלאכה. בזכרוני (ולמען האמת גם בפי הטבעת שלי) צרובה עדיין מנה נהדרת של בקר בפלפלים חריפים שהוכנה לכבודי במיומנות ובקלילות באחד השווקים בבנגקוק לפני כעשרים שנה, והוגשה לצד אורז לבן לספיגת החריפות. מנה זו בשילוב החום והלחות הבנגקוקאים הביאו ללא ספק את בלוטות הזיעה שלי לקצה גבול היכולת ולאחר כשבועיים, כשסוף סוף חזרה אלי יכולת הדיבור, שיבחתי אותה בפני כל.

    הדלקתי את הגז החשמלי. רגע, לא טוב, את הכמו גז, אבל חשמלי, הנחתי את הווק, הזלפתי מעט שמן קנולה והשארתי אותו להתחמם.
    לאחר כעשר דקות שפכתי פנימה בעדינות את הבשר, אותו חתכתי לחתיכות קטנות כמנהג עמי המזרח. "עד עכשיו הכל טוב" חשבתי, מוזג לעצמי כוס יין כמו שעושים בטלויזיה. רק פרטנר לצחוקים עבשים (כמו שעושים בטלויזיה) היה חסר לי, אז ניגשתי למראת הקיר הגדולה. לאחרונה, אגב, אני מאוד אוהב את מה שאני רואה במראה, לאחר שהדבקתי עליה פוסטר Full size של אליזבת הרלי.
    הוספתי את הפלפלים והתבלינים והתחלתי ללהטט במיומנות בידי הימנית תוך שבשמאלית אני מתקשר לערן, המנטור שלי בענייני בישולים ואינסטלציה, לבשר לו על ההתפתחויות.
    ערן לא התרשם. "עד שהאש לא רודפת פנימה" אמר, "זה חרטא, כל ילד יכול". הוא הסביר לי שיש טכניקה, בעזרת סיבוב מתוחכם של הווק, שגורמת לאש להכנס לווק למספר שניות בכדי לתת לבשר את הטאץ' הסופי.
    "אדבר איתך עוד כמה דקות" אמרתי, "אני צריך את שתי הידיים".
    ספקתי כפיי. "אוי ווי זמיר" חשבתי לעצמי, "איך פיספסתי את זה".
    היה מאוחר מכדי לסגת. תפסתי את הווק ביד ימין, נתתי טופ ספין פורהנד מלווה בדרופ שוט אלגנטי וסיימתי בוולי סמאש. האש ניתרה ממקומה ורדפה החוצה לכיוון הוילונות של הויטרינה ("בעוד 200 שקל אתה מקבל את החסיני אש" אמר בזמנו המוכר ונענה בשלילה), תפסה בהם והחלה לטפס מעלה.
    "ווק דיס ווי" צעקתי בהיסטריה, תופס את הווק ומנסה לצוד את האש לתוכו.
    כשתריסי הפלסטיק ("קבל מתנה ציפוי נגד אש" אמר בזמנו המוכר ונענה בשלילה) התחילו לנזול ולהעלות ענן שחור ורעיל הכרזתי על פינוי.
    זרקתי ליתר ביטחון כמה תפוחי אדמה לתוך האש המשתוללת ונטשתי את הספינה הטובעת.

    לאחר שמכבי האש עזבו הסתובבתי מוכה יגון בין ההריסות. הבשר שכב לו "Very well done" בווק המפוחם. גרדתי אותו לתוך צלחת ואספתי את תפוחי האדמה שהיו אמנם רטובים מעט בגלל מכבי האש אבל בסה"כ יצאו יופי.
    היה תענוג, גם אם שובר שיניים ומפחם קיבה משהו. אין כמו לאכול ארוחה שטרחת עליה.
    מחר אני קונה סיר לחץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/13 15:58:
      זה נראה לי יותר מיומנו של שף מסיים. שבת שלום גם לך.
        17/8/13 13:22:
      נשמע כמו לקוח מ"יומנו של שף מתחיל" ...הגיע הזמן לקנות ווק חדש (מקווה שהכוויות כבר עברו) ולפני השימוש בסיר הלחץ, בבקשה אני מתחננת תקרא את "הוראות האזהרה"...שבת עונג ידידי והמשך לשעשע אותנו (רק בלי נזקי גוף ...)
        9/8/13 09:10:
      אח שלי, אני בא להתארח בשבת ומביא חמין. תכינו סלטים ותעמידו את שירותי החירום בכוננות, בסדר?
        9/8/13 05:22:
      קנית סיר לחץ?? מזל, מזל שאנחנו לא גרים באותה יבשת. דיברתי עם סוכן הביטוח שלך. הוא לא נשמע מודאג, רק התעניין במחירי הנדל״ן בניו ג׳רזי...
        8/8/13 16:38:
      ובצדק (נקיפות המצפון). כשהכוויות בקצות האצבעות יחלימו, אגיב בחריפות.
        7/8/13 23:55:
      ממש גרמת לי לנקיפות מצפון כשהתפקעתי מצחוק בעוד ביתך עולה באש. זה מזכיר לי שבישוב שבו גדלתי סבתא אחת נפלה לתעלה ובתה, במקום להושיט יד ולעזור לה לצאת, עמדה בצד והשתוללה מצחוק.. בהצלחה בבישולים ! (הכי אני אוהבת את השימוש במונח הזה בכדורגל).