מאיה , הפיצית שתמיד תהיה הפיצית שלי.גם כשתתחתני . עכשיו לפני 5 שנים בדיוק, ב 08/08/08 שכבתי על מיטת הניתוחים אחרי לילה של צירים בלתי פוסקים. בסופו של דבר ירדו המים, ונשארת לכודה בתעלת הלידה במצוקה .הרופאים הובילו אותי במיידי לחדר ניתוח, לא נתנו לאבא שלך להכנס מרוב שזה היה ניתוח חירום ! הם קשקשו ביניהם תוך כדי ההכנה לניתוח והרגשתי שהזמן לא עובר, פשוט לא עובר והתינוקת שלי במצוקה בבטן! כשסוף סוף הואילו לחתוך זה נראה כמו נצח עד שיצאת. אני מרגישה אותם חופרים וחופרים ולא מוציאים אותך. בדיעבד גם הבנתי שחתכו לי את השרירים בבטן גם לרוחב וגם לאורך. במהלך הזמן , שעבר לאט כל כך שאלתי את אחות חדר ניתוח: זהו? היא יצאה? עוד לא.. עוד לא.. עוד לא..עד ש.. כן. הנה.. היא יצאה.. שקט. שקט מקפיא. דממה.. אמרתי- מה.. למה היא לא בוכה? למה יש שקט? לא ענו לי.. הדמעות התחילו לנזול. האחות אמרה לי.. הנה .. היא בטיפול של רופא ילדים.. הזמן לא זז, זה בטח היה איזה 30 שניות אבל מה שעבר לי בראש באותם רגעים של שקט.. אפילו הבטחתי לאלוהים שאם היא תהיי בריאה אדליק נרות שבת שנה שלמה(!!!) ומי שמכיר אותי זה וואחד מחווה! אחרי כל הזמן הזה הגיע הבכי הזה , שחיכיתי לו כל כך!! לא אשכח את הרגעים האלו כל חיי! אחרי הבכי, ניקו אותך קצת, והביאו אותך אלי רק בשביל לתת לך נשיקה. היית עם עיניים פתוחות, הסתכלת עלי, בחנת אותי. כזאת חכמה ( אני יודעת שאתם סקפטיים אבל אני ממש אובייקטיבית:-)) . נתתי לך איזה 100 נשיקות..(סתאאאם- 3 ארוכות ארוכות..)דקה אחרי זה הוציאו אותך לאמא שלי ולאבא שלך .. שליוו אותך לחדר היילודים. זו היתה פגישתנו הראשונה והכל כך בלתי נשכחת , עבורי לפחות.המון מזל טוב ילדה שלי! את גדולה מהחיים! אוהבת אותך, אמא.
https://www.youtube.com/watch?v=9dVIt5PG7-8