בשבילים מוכרים מבית של מעלה ממרבדיי האינסוף פסענו זה אל זו ללא צעדים בהלמות הלב היודע דיוקו בין החדרים בתשוקה שזרמה בתאים בנשימות שלא ידעו שובע בהקשבה שלא ידעה מילים במילים שלא ידעו הסתרה מהי בבכי שניגר על הפנים הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים . (רונית 4.8.2013) |