האנשים בחיינו אינם שלנו , הם חלק מהיקום ושייכים אך ורק לעצמם . 

חברינו , ילדינו , בני זוגנו. 

נשמתם הינה בעלת יישות עצמאית ונבדלת משלנו, אנו נוטים להתייחס אליה כשייכת לנו . 

ניסיונותיהם לגדילה ועצמאות מתפרשים בעיננו פעמים רבות כמפחידים , כמהווים סיכון להוויה שלנו , אנו עסוקים פעמים רבות כל כך בחיינו בדואליות שבין "הלכת - לחזרת " .. 

"שיחרורם" יביא לגדילתם והתעצמותם ומתוך שכך הם יעשירו אותנו ויסייעו גם לנשמתינו להתפתח.

אנו מפחדים פעמים מהלבד שמצריך מאיתנו עבודה של גדילה והתפתחות , אנו שוכחים שרק מתוך תהליך כזה נרגיש באמת שאנו לא לבד , שיש לנו את עצמינו וזאת כל המהות ...

26.10.2011 רונית