על בד הקנבס של חיי נהיה ציור מקושקש נמרחו הצבעים נעלמו הצורות נעשה מבולגן כל כך כמו בתיאוריות ציורי ילדים בית,ילד,עץ , שמים
איפה השורשים... היכן הרגליים ?
לוקח זמן לעיתים להבין שציור מקושקש צריך לעזוב הצבעים בו דוהים , מאבדים גבולות ומשמעות התבוננתי בו הרבה מאוד זמן , בציור הדהוי שכמעט ונפל הוא היה תלוי לו שנים על קירות לבבי כשכל היופי הפך אט אט לשחור
ויום אחד החלטתי - מספיק לי ודייייי כי שמים כחולים הם וצהובה תהייה שמש חיי והתחלתי לצייר לי את הציור החדש של שארית ימיי ואספתי לי שוב אט אט צבעים אקריליים , צבעוניים במקום השחור וציירתי לי פרח כה פשוט וססגוני והוא היה רק שלי וידעתי - זאת אני.
(רונית 26.9.2011) |