כשירד המבול הגדול ונעשה קר בלב וחשוך נשכח החיוך וכבו העיניים
כשירד המבול הגדול חשבת שנפלו השמיים התבוננת בשלולית ולא ראית בבועתך אלא רק מים ומים.
והבנת... שהלכת לאיבוד לפחות לבינתיים וחפרת עמוק עד זוב דם ציפרניים
וכפניקס שקם ועמד על רגליים הסרת את כל גרגירי החול והכל נעשה כה שקוף וברור גם ללא משקפיים
והבנת... כי זכית במתנה הגדולה מכולן ... בך.
(רונית 25.9.2011) |