מה יהיה?! הספר שמסרק וצובע את שערו כמה פעמים ביום לא מצליח למנוע את חיבור המצח עם העורף, דבר שעומד להתרחש כנראה בקרוב מאד.  מה יהיה על ראש ממשלתנו? הדאגה שלו על תסרוקתו עלולה לשבש את שיקול דעתו במציאת דרך לטיפול בגרעין האיראני. וזאת כאשר הוא יחד עם אהוד ברק בזבזו את הרוב מבין 40 המיליארדים שחסרים בקופת האוצר על תרגולים והצגות שווא להפחדת האיראנים שרק חייכו אל תוך זקניהם.

ביבי, האיש המסורק ביותר בישראל, נוסע למקומות פתוחים שאין בהם משבי רוח שעלולים, אלוהים ישמור, לפרוע את שערו המסורק והצבוע למשעי. בשיירה שמלווה אותו בכל נסיעותיו הספר הצמוד אליו הוא בדרגת עדיפות כמו המאבטחים מהשב"כ. גם בוא, כמו המאבטחים והגלידה, ממומן על ידי האוצר. גם שמעון פרס, בעבר הפרה-היסטורי, כשהיה רק שר בסך הכל, המדינה העסיקה עבורו מגהצת צמודה. זה עבר בחוק ההסדרים בתקציב ועורר שערורייה רבתי שהסיטה את תשומת הלב מהחבילות הענקיות של כסף שהלכו לחרדים, אושיות הקואליציה דאז. ככה זה אצלנו מאז ימי בן גוריון העליזים: לפוליטיקאי ישראלי אסור להוציא אגורה משכרו עבור צרכיו האישיים, כי הם ממומנים על ידי המדינה על פי מצוות חוק ההסדרים בכל שנת תקציב. וזה בעצם ה"דרייב" של ביבי להיות ראש ממשלה בלתי מתכלה, קדנציה אחרי קדנציה, עד שיצליח להשיג את שמעון פרס בוותק, ולעבור אותו בקדנציה אחת לפחות.

בעצם, האובססיה של ביבי להיות ראש ממשלה החלה כאשר בעבר הרחוק, כשהיה איש מכירות של חברת "רים" לארונות בגדים ומטבח, הוא שם לב שחבריו שאכל אתם במסעדות החלו להשתדל לעזוב את המסעדה לפני ביבי, שהי רגיל להשאיר לחבריו לשלם עבור ארוחתו. כעת, כשהוא ראש ממשלה פרמננטי, קטרינג בראשות שף גורמה מביא לו את ארוחותיו במשרדו והוא לא צריך לטרוח יותר לחפש מסעדה כשהוא רעב, ולמהר להסתלק לפני שהחשבון מגיע אל חבריו. 

זו תכונה אנושית לבקש לחיות על חשבון אחרים: למשל - החרדים, למשל - ד"ר פרנקל, למשל - מיודענו הוותיק ביבי. וראש ממשלתנו החביב והבלתי נשכח, יצחק שמיר עליו השלום, היה אומר על כך: נו טוף, זה הטבע האנושי, אין מה לעשות. העיקר לשמור על ארץ-ישראל גם אם צריך לשקר עבורה.