את קובי הכרתי באמצע שנות השמונים.

באותם ימים  פתח קובי את אחד מבתי ספר הראשונים בארץ לטיסה במצנחי רחיפה שנקרא כנפיים.

פתרון נהדר היה עבורי אז להמשיך את הרפתקאות התעופה שלי גם בחיים האזרחיים.

קובי הדריך ואימן אותי לטוס במצנח רחיפה.

קובי זכור לי כמדריך מצויין,קפדן,ושאינו מחפף.. במיוחד בנושא הבטיחות החשוב בכלל..

ובטיסה לסוגיה בפרט.

הוא הטמיע היטב את נושא הבטיחות בחניכיו ..

המצנחים של אותם ימים היו פרימיטיביים למדיי יחסית לאלו הקיימים היום ..

ולהטיסם היה באיזשהו שלב סוג של אומנות..

וקובי היה אמן מצויין בהטסתם..

כעשור אחר כך ,שבאמתחתו של קובי אלפי שעות טיסה, ונסיון מצטבר רב..

הוא לקח החלטה אחת שגויה..

החלטה ששינתה באחת את חייו וחיי בני משפחתו.

קובי החליט לצאת לטיסה למרות תנאי מזג אוויר לא טובים לטיסה.

איתני הטבע הכריעו את המצב, וכל נסיונו לא סייע בידו .

קובי התרסק, והפך משותק מכתפיו ומטה.

בנוסף לריסוק הפיסי, בא גם הריסוק המשפחתי.

קובי נשוי אז ואב ל2 ידים..

לאחר כשנתיים התגרשו,

וקובי פתח בחיים חדשים ואף התחתן.

למרות נכותו קובי לא וויתר על החיים, ונותן דרור לכישרונו העצום בציור.

קובי לא יכול להשתמש בידיו ולצייר..

אבל לא קובי יכנע..

הוא החל לצייר בפה..

בימים אלו מוצגות עבודותיו בקומה השלישית במגדלי עזריאלי.

ממליץ בחום לבקר ולהיחשף לעבודותיו הנהדרות.

סרטו על קובי ניתן לראות כאן