0

המנהרה

0 תגובות   יום שישי , 9/8/13, 08:26
״שוב הנמלים חזרו, רטן לעצמו, יש משהו במקום הזה שמושך אותם. אני מרגיש כמו דון קישוט, נלחם במרץ בתחנות רוח. אני חייב לדעת לאן הן הולכות, נכנס למחסן בגינה והוציא מעדר ואת חפירה. היום אני אפתור את התעלומה, גירד בעדינות את שכבת הקרקע העליונה ומצא חור קטן באדמה. זאת נקודת הציון שלי, פה אני אחפור״. הוא חפר במשך שעתיים והגיע לעומק של שתי מטר, משהו חסם לו את האור. הוא התבונן למעלה וראה את אשתו עומדת ומגחכת, ״הפעם הגזמת אתה רוצה להגיע לסין״. ״נמאס לי מהנמלים, היום אני אגלה לאן הם הולכות״, ענה לה. ״רק אל תשאיר בורות בחצר תכסה אותם, מישהו יכול לשבור את הרגל״. הוא המשיך לחפור במרץ, בערך בעומק של שתיים וחצי מטר המעדר נתקל במשהו שהשמיע צליל מתכתי. הוא חשף בעדינות את החפץ. היה זה מכסה עגול עשוי מנירוסטה. ״מוזר יש לזה צירים, אולי זה חפץ עתיק. לא יכול להיות, זה עשוי מנירוסטה״. פתח את הפתח בזהירות. פיר מבטון נגלה לעיניו, זה כבר מוזר, יש סולם מתכתי. כבר מאוחר אכין ציוד ומחר בבוקר אבדוק את העניין. למחרת בבוקר לקח איתו פנס ובקבוק מים וחזר לבור, פתח את המכסה והתחיל לרדת בסולם, היה נדמה לו שהסולם לא יגמר לעולם, לפי הערכתו הוא ירד ארבעים מטר למעמקי האדמה. לבסוף הוא הגיע לסוף הסולם ונתקל בפתח נוסף. הוא פתח אותו בזהירות. מנהרה עצומה נחשפה לעיניו. עמד נדהם ולא האמין, המנהרה הייתה מוארת, משאיות היו יכולות לעבור בתוכה. אני מסתבך, כנראה זה מקום סודי ואני חדרתי אליו. למרות החששות המשיך לחקור את המקום, הוא מצא דלת פלדה כבדה בדופן המנהרה. פתח אותה בזהירות ונכנס פנימה. הדלת הובילה לאולם ענק וריק, דלתות עץ היו מותקנות לאורך הקירות. דלת אחת משכה את עינו, מנורה אדומה היתה מותקנת מעל הדלת. הוא נכנס פנימה וראה שלושה זקנים יושבים מסביב לשולחן ולומדים. ״שלום״, הוא פנה אליהם, ״מה זה המקום הזה ומה אתם עושים פה״. הזקנים הרימו את מבטם מהספרים בתדהמה. ״שלום יהודי״, פנה אליו אחד הזקנים, ״אנחנו לא יודעים איפה אנחנו ולמה אנחנו פה. רק דבר אחד אנחנו יודעים, אנחנו פה כבר שלושה חודשים. אנחנו חלק מסיפור, אלון שכח אותנו פה, הוא כתב סיפור ולא גמר אותו. מאז אנחנו תקועים פה, ללא תכלית ותקווה״. אלון
דרג את התוכן: