אחד האנשים היותר חכמים שאני מכיר שיגר אלי אזהרה-תזכורת  איינשטנית לפיה הטכנולוגיה ברשת והמכשירים החכמים-זעירים המאפשרים גלישה מתמדת מהירה בתנועה ברשת חברתית מקוונת הופכת את כולנו לזומבים.

המסר: היא ממכרת ומטמטמת.  במילים אחרות: מרוב שאנו מקושרים אנו מנוכרים - ואין עם מי לדבר אם אתה לא יכול ל- סם. אס. את המסר בפחות משלושים מילה.  

האם  איינשטיין אכן אמר זאת?  צורפו למייל  גם צילומים שבאו להוכיח כי אין עוד שיחות ואין דיאלוג  – יש מסרונים.

אני רואה את אלה שחוצים מעברי כביש בעיצומה של שיחת טלפון נרגשת. שום דבר לא יביא אותם להעיף מבט על מכוניות מסביב. סליחה – זה תפקיד הנהג – ואל תפריע להם לדבר או לנקר מסרון. אלא שלעיתים גם הנהג בשיחה או שהוא מפעיל אפליקציה - בתנועה.

 ועוד לא דיברנו על אלה שתוך כדי פגישת עבודה חייבים לבדוק את המייל שלהם.

והגודש: אם אתה לא מקבל המלצות בלינקד- אין נדחף לך מישהו למעגלים של גוגל ופוצח בצ'אט בהנג-אאוט ומזכירים לך שכבר שבוע לא בדקת ציוצים בטוויטר ויש לך שם "עוקבים".

שלא לדבר על שפעת איחולי שבת שלום- שבוע טוב ועוד מעט גם חג שמח בפייסבוק.

ויש  שם אחד שאני מכיר שהחל להעלות חמישה אייטמים ביום על כל מיני אישים מפורסמים יותר או פחות – עד שחששתי לרגע שבלע אנציקלופדיה.

ובכל זאת בין שתי המפלגות – אלה הטוענים שהטכנולוגיה מנכרת ואלה שהיא מקשרת – אני בשניה.

 קחו דוגמא פשוטה של מסר אינטרנטי פייסבוקי של חברת הכנסת גילה גמליאל המאחלת לכל עמישראל שבת שלום. זאת לא כרזת פירסומת מעוצבת במשרדו של ממתג-על עם איסטרטגיה מתוחכמת.

זאת היא כמות שהיא בצילום לא מצועצע וישיר מאד, חביב ואנושי. היא קיבלה מעטפה של  לייקים על זה – ובזכות. אהבתי. 

נכון – היא בפוליטיקה והיא מוכרת תדמית כמו כל פוליטיקאי שרוצה לשרוד. אך המכירה הזאת לא מזוייפת ולא עברה עיבוד. היא – כמות שהיא.

ונכון שכל מתקשר שני רוצה לקדם משהו וזה יכול להיות מיזם או ספר או מחאה או מנת ארס כלפי יריב רעיוני  ו/או אישי או עמדה פוליטית או המועמד התורן לראשות עיריית ירושלים. 

אך לא במעט  - יש רק שיתוף נטול מכירה. שיתוף לשם שיתוף. מבט מהיר על עמוד הפייסבוק שלי מגלה לי מי הפכה סבתא ומי נסע לפריז או רוצה שנדע שזאת העיר האהובה עליו ומי רכשה כובע חדש.

הם רוצים לשתף ומי שרוצה יכול לראות בכך גם הזמנה ליצירת קשר – טלפוני או פנים אל פנים. זאת תזכורת מדברת ומחברת על אנשים ונשים שפגשת בדרכי החיים בעבר. קהילת אלה שנגעו ברגע זה או אחר בחייך. יכול להיות מניע לחידוש קשר – או סתם תזכורת חביבה על הקורות אותם.

אני יודע שיש כאלה שמעקמים ברגע זה את האף ואומרים שהם לא שם. לא בשוק המעורטל הזה. לא בחשיפה הבלתי נגמרת הזאת של רגעי צער ושמחה בכיכר השוק הפייסבוקית. הלכת למסיבה? אל תפיל עלי את אלבום החיוכים בצוותא.

 זכותם של הסולדים להוציא את חייהם אל מחוץ לתחום הגולשים. לשמור בקנאות על פרטיות. לשתף אך ורק את מי שהם רואים מולם פנים אל פנים  או רוצים לשתף במייל פרטי. אלה שבחרו בהם – ותו לא.

מבין – אך בכל זאת – בחשבון הניכור והקישור, אני רואה בטכנולוגיה המאפשרת לכל אחד בכל עת חיבור אנושי שהוא בעל ערך לטעמו ובתפוצת רשת  – יתרון מקשר. לא  מכשלה מנכרת.

למעשה – שפה אנושית חדשה. דרך מדהימה ומרתקת של העברת מסרים. דרך שבאה לענות על צורך של תקשורת ישירה ללא מתווכים.

רק שלא יעשו את זה תוך כדי נהיגה ברכב שבא מולי.

רגע אחד. הפוסט הזה מגיע לסיום. ולא רק בגלל שנסחפתי לחמש מאות חמישים ושבע מילים.

מישהו מצלצל בפייס-טיים.