כותרות TheMarker >
    ';

    תקציר (הבלוג) מיחזור הוא מושג שאימצו הירוקים והשבויים שלהם. הם אנשים טובים בתחילת הדרך, הם לא הולכים עד הסוף: ניצול האשפה כולה.

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    ביטול שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה, והרווח של המדינה,

    0 תגובות   יום ראשון, 11/8/13, 12:49

    ביטול שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה, תקציב המוסדות, לימודים לצעירים, והרווח של המדינה,

    מספטמבר 1986 מנסה אני לשכנע את כל מי שמדבר על מחסור בכסף  למימון ההשכלה הגבוהה, שהמדינה תממן את כל עלות ההשכלה הגבוהה  (תממן גם את  20% מהעלות שמכסה שכר הלימוד שמשלם הסטודנט), אך תגבה מאלה שמשתכרים יותר עקב השכלתם היטל כאחוז מסוים ממס ההכנסה אותו הם משלמים. איני מאמין שיימצא אדם שיסרב לשלמו; הוא הוגן ומתגמל.

     

    עד היום המדינה הפסידה, במחירי היום, יותר מ- 150 מיליארד ₪ בגלל אטימות מחשבתית של 5 ועדות ציבוריות שישבו על המדוכה והעלו חרס בידן. "הם", נערי האוצר והוועדות הציבוריות, לדורותיהם,  דבקים בדרך הקשה – הלוואות והכבדות על הסטודנטים.

    ליוויתי 5 ועדות ציבוריות, אשרוד גם את השישית. אני אלווה אותה כצופה במצעד האיוולת (ברברה טוכמן: חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה ("אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה). חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.   המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה  בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד.)

     

    אם תוקם ועדה חדשה, בוודאי היא תהיה על שם  פרופ' מומי דהן, שאגודת הסטודנטים  הזמינה אצלו ב- 1990 עבודת מחקר: "היבטים כלכליים של שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה".  ביחד עם סימן-טוב לואיג'י הם קבעו: גם ויתור על מלוא שכר הלימוד ייתן  למדינה  תשואה גבוהה.  אני יודע זאת מידיעה אישית, כי בשנות התשעים בני היה סטודנט ופעיל באגודה.

     

    חברי הכנסת החדשים -  איציק שמולי ובועז טופורובסקי, שאותם רתמתי לנושא עוד כשהיו עד לא מזמן היו"רים של אגודת הסטודנטים בישראל, מכירים את החומר מצוין. עכשיו הם  יכולים לנענע את העריסה ולקנות את עולמם.

     

    לא מדובר רק בביטול שכר הלימוד וסיפוק כל צרכי האוניברסיטאות בתקציבים רציניים, אלא  גם בבונוס רציני - מילוי הבור בתקציב המדינה: המדינה תוציא עוד 2 מיליארד ₪ לתקצוב האוניברסיטאות אך תגבה את כל תקציב האוניברסיטאות – 9 מיליארד ₪.  אם זה ייושם – המדינה תרוויח מדי שנה 6 - 7 מיליארד ₪. עד שהמערכת תתייצב – ינפיקו אג"ח מיועדות.

     

    אני רוצה שהאדם ישלם את חובו לחברה, שמימנה את לימודיו, לפי התפוקות התמורה שיקבל בעת שישתמש בתואר  כדי ליצור לעצמו נכסים (שכר, רווחים, הון, רכוש, ...), בלי קשר למידת ההשקעה של המדינה בלימודיו - התשומות.  מי שלא משלם מ"ה – לא ישלם היטל. מי שמשלם מעט מ"ה – ישלם היטל קטן. מי שמשלם הרבה מ"ה – ישלם היטל גבוה ולא יעלה על דעתו להתנגד לרעיון הזה.

     

    זה מצב של זוכים, זוכים,  זוכים, שגם אלה שישלמו את ההיטל לא יטענו נגדו. בישראל  יש חצי מיליון  שמשתכרים מעל 40,000 ₪ לחודש (יש לפחות 1.5 מיליון אקדמאים בישראל), כך שהתחזיות שלי אינן מוגזמות.

     

    המערכת הנוכחית בארץ מסבסדת באותו סכום סטודנט שמכשיר עצמו להיות עובד סוציאלי או מורה, ששכרם נמוך, וגם בעל מקצוע חופשי, עורך דין או רופא, למשל, שעתידים ליהנות מהכנסות גבוהות בהרבה בזכות הכשרתם האקדמית. השקעת המדינה בהכשרת הסטודנטים אינה זהה בכל המקצועות, כי אין שכ"ל דיפרנציאלי. וטוב שכך! דיפרנציאלי לפי מה? לפי העלות לאוניברסיטה או לפי הביקוש למקצוע?  דווקא אלה שמשתכרים הרבה לומדים מקצועות שזול ללמד אותם.

     

    הסטודנט לא ישלם שכר לימוד,  ויצטרך להיאבק רק על מקומו  באקדמיה, במוסד שיהיה מוכן לקבלו בזכות הישגיו או בגלל הפוטנציאל שלו.

     

    במשך הזמן, כשעברתי את חוויות הלימודים בחטיבת הביניים ובתיכון, של ילדיי ונכדיי, הצעתי פתרונות משלימים, בנושאים:

    #  בי"ס תיכון יהיה עד כיתה י'

    #  השכלה אקדמית מגיל 16. זה יקדם את השכבות החלשות, שיקבלו לימודים איכותיים אינטנסיביים במשך 13 שנים (3–16) ויתחרו על מקומם במוסדות להשכלה גבוהה, כשהם פטורים מבעיות כלכליות - פרנסה ודיור.

     

    לאחרונה, באותו עניין, אני עסוק בסיכול הפרויקט המגלומני של הנשיא שמעון פרס – "סיירת אקדמית".

     

     

     

    From: yair shefi [mailto:shefin@zahav.net.il]
    Sent: Tuesday, August 16, 2011 3:05 PM
    To: 'vaada@che.org.il'
    Subject: שכ''ל במוסדות להשכלה גבוהה.doc

     לכבוד

    מזכירות הוועדה לשינוי כלכלי חברתי

    vaada@che.org.il

     

    שלום

      

    הנדון: ביטול שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה והיטל השכלה גבוהה

     

    תקציר:

    הסטודנטים לא ישלמו שכר לימוד, אך כן ישלמו עבור ההשכלה הגבוהה בארץ לפי הכנסתם, כל עוד הם ישלמו מס הכנסה. מי שמשתכר הרבה ישלם הרבה, ואפילו הרבה מאוד. התשלום עבור הלימודים יהיה לפי התפוקות ולא לפי התשומות.

    הגון לגבות אותו,  הוא פרוגרסיבי, ויש קשר בין שם המס למטרתו:  היטל השכלה גבוהה.

    המדינה מממנת כבר היום כ- 65% מתקציב האוניברסיטאות. למעשה, מדובר בתוספת של מחצית מהמימון הנוכחי (3 מיל' ₪), כשהממשלה תגבה בהמשך את כל 100% של עלות ההשכלה הגבוהה (9 מיל' ₪)

    מייד יתפנו 6 מיליארד ₪ בתקציב המדינה.

     

    למימון ביניים, עד שיצטבר מספיק כסף למימון השיטה, אפשר להנפיק אגרות חוב. 

     

    פרוט ההצעה:

    אני מציע את המס שהכי הגון לגבות אותו,  הוא פרוגרסיבי, ויש קשר בין שם המס למטרתו:  היטל השכלה גבוהה. הסטודנטים לא ישלמו שכר לימוד, אך כן ישלמו עבור ההשכלה הגבוהה בארץ לפי הכנסתם, כל עוד הם ישלמו מס הכנסה. מי שמשתכר הרבה ישלם הרבה, ואפילו הרבה מאוד. התשלום עבור הלימודים יהיה לפי התפוקות ולא לפי התשומות.

     

    המדינה מממנת כבר היום כ- 65% מתקציב האוניברסיטאות! למעשה, מדובר בתוספת של מחצית מהמימון הנוכחי, כשהממשלה תגבה בהמשך את כל ה- 100%.

     

    למימון ביניים, עד שיצטבר מספיק כסף למימון השיטה, אפשר להנפיק אגרות חוב.

     

    כל מי שמשתמש בתואר שלו "קרדום לחפור בו" ישלם היטל  של אחוז  מסוים מהכנסתו  (או מסכום מס ההכנסה שעליו לשלם) עבור מימון ההשכלה הגבוהה בארץ. כך,  למשל: עו"ד או רופא מקבל בשנים הראשונות שכר מועט ולא ישלם בכלל, או ישלם מעט. במשך השנים, ככל שירוויח יותר – ישלם יותר מס הכנסה והיטל השכלה גבוהה. וכך גם העובדים שמקבלים גמול השתלמות. לאחרונה התפרסמו מקרים שעובדי מדינה קנו קרדום לחפור באוצר המדינה - תארים אקדמיים - שהוסיפו למשכורתם אלפי ₪ לחודש. זה מצביע על הצדק שבגביית חלק מהתוספת לטובת מימון ההשכלה הגבוהה.  

    קל להגיע לאותם אנשים, כי רובם עובדים לפי הסכמי שכר המיוחדים לאקדמאים לסוגיהם, או מקבלים גמול השכלה או מוגדרים ב"מס הכנסה" כבעלי מקצועות מיוחדים- עצמאים.

    הוגן לגבות מהם, כי יהיה זה החזר של השקעת המדינה בהכשרתם. וגם - תהיה זו השתתפותם בהכשרת הדורות הבאים. אני קורא לזה פרויקט חוני המעגל (חוני המעגל ראה אדם זקן נוטע חרוב. שאל אותו, מדוע הוא נוטע עץ שרק בעוד 70 שנה ייתן פרי. ענה לו הזקן: "כשם שנטעו אבותיי לי, אטע אני לבני").

      

    הכלה יפה מדיי

    במשך השנים (24 שנים) הפניתי את ההצעה להרבה אישים ומוסדות. מעצם זה שהנושא נשאר פתוח עולה, שלא הייתה בו התפתחות. לכל מי שהייתה אפשרות לשנות, הייתה סיבה  למה  לא לשנות את המצב.  מדוע? כי הכלה יפה מדיי?!

    הסטודנטים

    בוודאי היו שמחים אם הלימודים באוניברסיטה היו ללא תשלום, אך האם זו גם כוונת מנהיגיהם? פעילי אגודת הסטודנטים לדורותיהם (הח"כים והשרים של דורנו) חיים את הרגע. העסקנות משמשת להם קרש קפיצה לפוליטיקה. פתרון בעיית שכר הלימוד יחסל את הסיבה לקיומם. שאר הנושאים אינם יוצרים כותרות בתקשורת.

    אגודת הסטודנטים עצמה הזמינה עבודת מחקר: "היבטים כלכליים של שכ"ל במוסדות להשכלה גבוהה".  הדו"ח פורסם באוגוסט 1990. החתומים עליו הם מומי דהן וסימן-טוב לואיג'י. מסקנותיהם: גם ויתור על מלוא שכר הלימוד ייתן  למדינה  תשואה גבוהה.  הדוח קבור; לא נפנפו בממצאים ולא פרסמו אותם בכל מדיה אפשרית.  אני יודע זאת מידיעה אישית, כי באותה שנה בני היה סטודנט ופעיל באגודה.

    הפוליטיקאים

    מאפשר להם לתת מדי פעם עצם קטנה לסקטור מסוים. לאחרונה: סגנית השר לענייני ? במשרד !

    הודיעה על תשלום שכ"ל לסטודנטים שהשתחררו מהצבא ולומדים בפריפריה (מחיאות כפיים).

    משרד האוצר ומשרד החינוך 

    שבויים במסגרת השמרנית והפשטנית: להלוות לסטודנט, שבמקרה הטוב יחזיר  את הכסף כאשר יסיים את לימודיו וישתכר סכומים שמהם גם אפשר להחזיר חובות. זו מערכת שמנציחה מצב שאינו מציאותי ואינו הגיוני: החוב יהיה רק על 20% מעלות הכשרת הסטודנט (חלק שכה"ל בתקציב האוניברסיטאות); מערכת כזו מסבסדת באותו סכום עובד סוציאלי ומורה, ששכרם נמוך, וגם בעל מקצוע חופשי, עורך דין או רופא, למשל, שעתידים ליהנות מהכנסות גבוהות בהרבה בזכות הכשרתם האקדמית. גם השקעת המדינה בהכשרת הסטודנטים אינה זהה בכל המקצועות.

    יש גם הצעות לשכר לימוד דיפרנציאלי, לפי דרוג חוגי הלימוד: לייקר מקצועות שמקנים שכר גבוה. זו טענה שהאקדמיה אמורה לשלול, כי באוניברסיטאות מלמדים ...(מה?) ולא מקצוע. וגם, הסטודנטים יטענו, בצדק, כי עלות הכשרת עורך דין או רואה חשבון קטנה לאין שעור מעלות הכשרת רופא או מהנדס.

    "הקס" HECS – מילת קסם בכל דיון. זו מערכת תשלום שכר הלימוד עבור ההשכלה הגבוהה באוסטרליה (Higher Education Contribution Scheme - HECS) . שעקרונותיה: אם הסטודנט אינו משלם את כל שכר הלימוד מראש (בהנחה של 25%) הוא מקבל הלוואה עומדת, שיחזיר אותה כשישתכר, באמצעות מערכת המס. פרוט נוסף: ב"הרחבה" שבהמשך.

    הלוואות לסטודנטים. עוד עצת אחיתופל  (אך המציע לא יתאבד אחר כך). ניהול ההלוואות הוא משימה שתגזול משאבים עצומים, שיפילו את מערכת הגבייה והכפייה. כדי ללמוד מהנעשה בחו"ל, ארחיק רק עד ארה"ב, ששם פועלת חברת ההלוואות סאלי מיי SALLIE MAE) ; http://www.salliemae.com ). CBS הציגו אותם בכתבה ב – "60 דקות". הם נותנים הלוואות למי שאין לו קו אשראי טוב יותר. אין ארוחות חינם.   אם מדינת ישראל תפריט את עניין ההלוואות, תהיה "סאלי מיי" במהדורה ישראלית; זו תהיה השערורייה התורנית הבאה. תמצית הכתבה, בעברית:  http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1681607       תדפיס שלה ב"הרחבה" שבהמשך.

    האוניברסיטאות

    יושבות על הגדר, הן אדישות. הן קובעות את התקציב שלהן, ומה שלא משלמים הסטודנטים – משלמת המדינה. בפניהן עומדת רק בעיה אחת קטנה: עצמאותן. בדוחות הוועדות יש התייחסות גם לאופן ניהול האוניברסיטאות, עצמאותן הכלכלית, מדיניות השכר בהן ואפשרות גיוס תקציבים לתפעול שוטף מגופים שאינם ממלכתיים, גם במחיר פגיעה בחופש האקדמי. הצעתי תנתק אותן מעטיני האוצר, והן יהיו כפופות רק לחוק.

    חשבון עם העולם וחריגים

    הועלתה גם בעיית מימון השכלה לטובת מדינות זרות, בריחת מוחות, כשסטודנטים ישראלים עוזבים את מכורתם ורועים בשדות זרים. ככל שהעולם הופך להיות כפר קטן, הניידות מוצאת את האיזון הטבעי שבין כניסות ויציאות של מוחות. למדינת ישראל אין סיבה להתלונן, כי התברכנו בעלייה משכילה, שאין אפשרות להעסיק את כולה במקצועות שהביאו אתם.

    חריגים לשיטה הם אלה שישלמו מראש את העלות הריאלית של הכשרתם. הם יכולים להיות אזרחי-ישראל-עשירים, או תושבי חוץ.

    סיכום

    צדק הוא גורם לא פחות חשוב. הוא גם צריך להיראות. ביטול שכה"ל ייתן אפשרות שווה לכל אזרח במדינה להגיע להשכלה גבוהה. המועמד ייאלץ להלחם על מקומו באוניברסיטה הנחשקת ובתחום הרצוי לו רק לפי כישוריו.

    בשיטה המוצעת הסטודנט ישלם לפי התפוקה שלו ולא על התשומה בגין לימודיו. זה צודק יותר, כי החיים הם לא ליניאריים ולא חברת ביטוח. כל אחד יודע מניסיונו כמה מהפכים חלים בחייו.

    אם הצעתי תתקבל, הפערים בין בוגרי מערכת חינוך חובה יקטנו בהרבה, כי הכספים שישתחררו מהתמיכה בהשכלה הגבוהה יופנו בעיקר לחיזוק השכבות  החלשות.

    ואם תתקבל גם הצעתי שחינוך חובה יהיה 13 שנים עד כיתה י', זו תהיה מהפכה, שתמלא את האוניברסיטאות בבחורים צעירים, ללא בעיות פרנסה, שיהיו פנויים ללימודים ולהישגים. אך על כך בנפרד.

    בכבוד רב

    יאיר שפי

     

    הרחבות

    #  ייאמר לזכות הדנים בנושא, שהפולמוס בארץ אינו שונה מהנעשה בנושא זה במספר מדינות בעולם המערבי, שעדיין משלמים באוניברסיטאות שלהן שכר לימוד בשיטות שונות.  יש חוכמה בגויים, אך לא בכל דבר צריך לחקות אותם, גם מציון  יכולה לצאת תורה.

    #  אם עד עכשיו הטענה העיקרית שלי הייתה שזה צודק, ולא תהיה התנגדות להיטל שאני מציע )כי המרוויח הרבה ישלם הרבה, ומי שלא מרוויח / משתכר לא ישלם(, עכשיו אני מעלה טענה של "ערך מוסף": ההיטל יהיה על הערך המוסף שנותנים הלימודים האקדמיים. אם ההשכלה היא מוצר, הרי שהשווי שלו נמדד על ידי התפוקה שלו, אצל העובד.  אני מקווה שהמושג הזה יותר ברור לנערי האוצר, מאשר ערך ערטילאי "צודק".  זה יפתור את הבעיה של סבסוד חוגים, או שכ"ל דיפרנציאלי, כי בזמן שהסטודנט מתחיל ללמוד הוא אינו יודע מה עשוי להיות החוג שבו יקבל קרדום לחפור בו. המגמה בניהול המודרני היא, שמנכ"ל מפעל תעשייתי אינו חייב להיות מהנדס.

    # ישלמו את ההיטל גם עובדי האוניברסיטאות. הם לא יוכלו להתלונן כי מצבם הורע – הם ימשיכו לא לשלם שכ"ל, ועל מס אין טעם להתלונן.            

    #  לאלה שטוענים שאינם משתמשים בידע שרכשו באוניברסיטה: התואר מקנה מפתח לכניסה למוסד, לקבלת משרה, לקיצור פז"מ, למעמד במקצוע ובחברה, ...                             

    #  העסקנים שנהנו להשתתף בוועדות הסרק יתפנו לשרת בוועדות חשובות יותר.

    #  הכנסות ההורים לא יהיו קריטריון לגובה שכה"ל.                 

    #  לא יבדקו באיזו מכונית מגיע הסטודנט ללימודים.                       

    #  רדיפה אחר עבודה להשגת שכ"ל לא תהיה סיבה לאי הצלחה בלימודים.

    #  ההצעה  היא ברוח הסוציאל דמוקרטיה: יש מחויבות של החברה לתושבים, לא מתוך   פילנתרופיה.

    #  לעולם לא יהיה שוויון מלא בחברה, אך צריכה להיות הזדמנות שווה.                       

    #  קרנות המלגות ישמשו לעידוד הלומדים לתארים המתקדמים, לתלמידים המצטיינים.               

    #  ייחסכו מנגנוני  הגזברות  באוניברסיטאות.                     

    #  לא יהיה יותר מורא הגזברות על הסטודנטים לפני כל מועד בחינה.

    #  תפתחנה אפשרויות להרחבת אופקים של "שומעים חופשיים" (סטודנטים שלא מן המניין, כפי שהיה מקובל בעבר).

     

     

    עלות ההשכלה הגבוהה בשנה, 2011:              6 מיליארד ש"ח לשנה.

    מספר האקדמאים המועסקים במשק: 1.5 מיליון .

    תוספת  השכר לעובד עקב השכלתו:     1500 עד 3000 ש"ח לחודש.

    ההיטל לעובד שמקבל משכורת,לשנה:  4000 ש"ח, בממוצע, שזה פחות מעשירית  התוספת שמקבל למשכורת עקב השכלתו.

      

    עקרונות HECS לא נראים לי, גם מידע אישי. אך  אביא 2 פסקאות שעוסקות בשכר הלימוד, מהמאמר "הלקח האוסטרלי: הפרטת ההשכלה נכשלה" מאת פרופ' אורן יפתחאל, שפורסם ב-    YNET  (13.05.07, http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,3399016,00.html ) :

    "השבוע יצאה ממשלת אוסטרליה השמרנית בהכרזה דרמטית: במסגרת תקציב המדינה הבא, יתוגבר בצורה חדה מימון האוניברסיטאות, והממשלה תקצה לכך סכום עתק של כ-6.7 מיליארד דולר כתוספת לתקציב ההשכלה בשנה המתקרבת. הכסף מיועד לחיזוק המחקר, הענקת מלגות ועידוד תארים חדשים, בעיקר בתחומי עדיפות לאומית. שר האוצר, פיטר קוסטלו, כינה זו "מהפכה השכלתית חדשה". פרשנים רבים ראו כאן ניסיון לקנות קולות בצל הבחירות המתקרבות, אך באוניברסיטאות הפרשנות הייתה אחרת - לאחר יותר מעשור של מדיניות כושלת, המדינה מודה סוף-סוף בטעותה. לישראל כדאי מאוד ללמוד מהכישלון של "המודל האוסטרלי", במיוחד כיוון שמדי פעם משתמשות בו הממשלות כיעד לחיקוי."

    "הצעד הראשון - כצפוי - היה העלאת שכר הלימוד, אשר נסק חדות (פי 5 עד 8 בממוצע) והפך לדיפרנציאלי. אמנם הונהגה גם שיטת הלוואות ראויה, בה נדרשים הסטודנטים להחזיר את הכסף רק לאחר מציאת תעסוקה בתום הלימודים, אולם שיטה זו הפכה גם לכסות נוחה לתהליך ה"זחילה מעלה" של שכר הלימוד. לסטודנטים בישראל יש בהחלט ממה לחשוש, אם תונהג בארץ שיטה דומה."

    על השיטה עצמה: http://www.aph.gov.au/library/intguide/SP/HECS.htm

     

      SALLIE MAE (סאלי מיי)  

    פועלת בארה"ב. נוסדה ב- 1972 כסוכנות של הממשלה, לעודד בנקים להלוות לסטודנטים בעלי כושר החזר נמוך. ס"מ אינה נותנת הלוואות בעצמה.

    ב- 1997 הפכה לחברת הלוואות עצמאית, פועלת כבנק.

    האם הצלחתה המטאורית היא ע"ח הסטודנטים ומשלמי המיסים?   2/3 מ"בוגרי" ס"מ נמצאים בחובות כבדים.  ס"מ מעסיקה 10,000 עובדים ומגלגלת 123 מיליארד $ בהלוואות לסטודנטים.

    הממשלה ערבה לחובות הסטודנטים (קרן + ריבית).    לס"מ אין כל סיכון. אבל: כדאי לה לגבות חובות, באמצעות חברת הגבייה שלה, שאז היא שומרת לעצמה 25% מהגבייה.

    בסופו של דבר, 95% מהלווים משלמים את החוב בעצמם, תוך השתעבדות לחובות כבדים.

    ב- 13 השנים האחרונות הממשלה שילמה לס"מ 40 מיליארד $ לכיסוי חובות.

    מאז הקמתה, ס"מ הלוותה  כסף ל- 21 מיליון סטודנטים.

    קרן "ניו אמריקה" הקימה צוות חשיבה א-פוליטי (מייקל דננברג). ממצאיה: למשרד החינוך יש מנגנון הלוואות  שעולה רק 1/5 מעלות ס"מ. הוא לא ידוע, כי לאוניברסיטאות כדאי להפנות סטודנטים לס"מ, שמשלמת להם תמריצים (דמי טיפול).

    לס"מ לובי חזק  בקונגרס. הם תרמו 2.7 מיליון $ לקרנות ולחברי קונגרס.

    לפי "פורצ'ן", זו החברה הרווחית ביותר  בעולם. לפי כללי "משחק סכום אפס": הסטודנטים הם המפסידים הגדולים. 

     

    ריכזתי את ה חומר בעברית מתוך כתבה ב – "60 דקות". זו חברת ליסינג. הם נותנים הלוואות למי שאין לו קו אשראי טוב יותר. אין שם ולו מילה אחת מה קורה למי שאינו משתכר אחרי  סיום הלימודים. בקיצור: אין ארוחות חינם.  בסופו של דבר מדינת ישראל תפריט את עניין ההלוואות ותהיה "סאלי מיי" במהדורה ישראלית.  

     

    לפי ההצעה שלי,  לא ינהלו את החוב של כל סטודנט וסטודנט כמו חשבון הלוואה בבנק. וכלל החוב לא ינוהל בחשבונאות הלאומית כ"נכס", כמו בכל מאזן של בנק מסחרי. המפקח  על הבנקים היה מקבל חלחלה וסוגר כל בנק שמלווה כספים בצורה כזו – בלי שום הלימות של החוב להון  העצמי. גם באוסטרליה אין חוב בבנק אלא במערכת המיסים הלאומית, אבל, לעולם השלטונות לא יוכלו לדעת מה שווי הנכס שנקרא "חייבים", וברור שהם לא יכולים לדעת כמה מזה הוא חוב אבוד. הם גם לא יכולים להטיל את החוב על כלל בוגרי האוניברסיטאות, כי כל סטודנט הוא חייב פרטי. זה סיוט ששום שר אוצר לא ירצה שיתפוצץ במשמרת שלו. ראה פרשת סאלי מיי בארה"ב, לעיל.

     

    פרופ' אורן יפתחאל, שקוטנו עבה ממותני, מכיר את השיטה האוסטרלית לא רק בעניין מועד תשלום החוב בגין שכר הלימוד וכמה ישולם, אלא גם בכל השיטה האוסטרלית של מימון האוניברסיטאות, שיש בה אי-צדק גדול לסטודנטים, כי יש תנודתיות  בשכה"ל. בשנת 2007 הוא חזר ללמד באוסטרליה למספר חודשים, לאחר 14 שנות היעדרות משם. ב- 13.05.07 הוא פרסם מאמר ב- YNET: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,3399016,00.html   תדפיס המאמר בהמשך.

    הסיכום שלו חד-משמעי: "הלקח מאוסטרליה ברור: אי-אפשר להפוך את האוניברסיטאות לעסק כלכלי, המנותק מתפקידה החברתי של האקדמיה בייצור ידע ופתיחת מרחב השכלתי למען החברה כולה. כפי שטוענים הסטודנטים בשביתתם הצודקת, העלאת שכר הלימוד היא רק קצה הקרחון, והפרטת המערכת תוביל לנסיגה מדעית וחברתית. האם נלמד מהניסיון האוסטרלי הכושל?"

    עדותו היא אסמכתא נכבדת לעומת מה שנכתב בשבח HECS והוכרז על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן. תדפיס של התקציר של HECS נמצא אחרי מכתב זה. במאמר הוא לא מזהיר את שר האוצר האוסטרלי מהפיאסקו שיצוץ במשמרת שלו כשהר החובות יתמוטט.

     

    לפי ההצעה שלי, תקציב האוניברסיטאות יהיה בשיטת zero budjet. המל"ג / הות"ת, או מי שיהיה אחראי להשכלה הגבוהה בארץ, יקבע את הצרכים ולפי זה את התקציב הנדרש ואת ההיטל הנדרש לשם מילוי  הקופה. הבעיה היחידה תהיה מציאת תזרים המזומנים השוטף והצפוי בשנים הבאות, כאשר הנפקת אג"ח יכולה לגשר על סטיות, כדי לא לשגע את מערכת המיסוי, שבאמצעותה ייגבה ההיטל.

     

    אני מדגיש, למי שעדיין אינו יודע: שכר הלימוד בישראל מכסה רק חמישית מתקציב האוניברסיטאות, כך שעל אותו "כסף קטן" מעמיסים את כל צרות האוניברסיטאות. מבחינה כלכלית, זה שיעור ההנחה שנותנים לפעילות מסחרית סיטונאית לעומת פעילות קמעונאית. צריך לראות את תקציב האוניברסיטאות כולו כמשימה לאומית, לפחות כמו תקציב הביטחון, ולנהל אותו ביעילות ולחסוך הון עתק על ידי כך. מה עוד, שאני מציע לגבות מאלה שמנצלים את ההשכלה שרכשו כ"קרדום לחפור בו" את כל תקציב האוניברסיטאות – 9 מיליארד ₪.  אם זה יתקבל – המדינה תרוויח מדי שנה 7-6 מיליארד ₪.

     

    הלקח האוסטרלי, הפרטת ההשכלה נכשלהתדפיס המאמר 

    פרופ' אורן יפתחאל , 13.05.07,    YNET 

    צודקים הסטודנטים: העלאת שכר הלימוד היא רק קצה הקרחון, והפרטת המערכת תוביל לנסיגה מדעית וחברתית. תראו מה קורה במלבורן

    השבוע יצאה ממשלת אוסטרליה השמרנית בהכרזה דרמטית: במסגרת תקציב המדינה הבא, יתוגבר בצורה חדה מימון האוניברסיטאות, והממשלה תקצה לכך סכום עתק של כ-6.7 מיליארד דולר כתוספת לתקציב ההשכלה בשנה המתקרבת. הכסף מיועד לחיזוק המחקר, הענקת מלגות ועידוד תארים חדשים, בעיקר בתחומי עדיפות לאומית. שר האוצר, פיטר קוסטלו, כינה זו "מהפכה השכלתית חדשה". פרשנים רבים ראו כאן ניסיון לקנות קולות בצל הבחירות המתקרבות, אך באוניברסיטאות הפרשנות הייתה אחרת - לאחר יותר מעשור של מדיניות כושלת, המדינה מודה סוף-סוף בטעותה. לישראל כדאי מאוד ללמוד מהכישלון של "המודל האוסטרלי", במיוחד כיוון שמדי פעם משתמשות בו הממשלות כיעד לחיקוי.

    מערכת ההשכלה האוסטרלית פעלה היטב עד תחילת שנות התשעים. האוניברסיטאות היו ציבוריות, ושכר הלימוד היה זעום. מערכת השכר פעלה על-פי הסכם אחיד, היחס המספרי של מרצים-סטודנטים היה סביר, והיה קיים מגוון אפשרויות לגיוס כספים דרך קרנות מחקר. היו כמובן גם בעיות, בעיקר שכבה לא פעילה של מרצים ותיקים ושמרנות אקדמית כללית.

    בשנות התשעים "התבייתה" ממשלת אוסטרליה על האוניברסיטאות כדי להדגים את יתרונות האידיאולוגיה הניאו-ליברלית החדשה. הונהגה סדרה של רפורמות כדי "לייעל את המערכת המסואבת". המימון הממשלתי נחתך בגרזן אכזרית וצנח למחצית מגודלו תוך עשור, תוך אילוץ האוניברסיטאות להשיג מקורות מימון חלופיים, בעיקר בשוק הפרטי. פקולטות כוננו מחדש כגופים כלכליים עצמאיים, והקדישו זמן ומשאבים יקרים להישרדות כספית. בו בזמן, שונה המערך הניהולי ומונו מועצות ציבוריות "עצמאיות", בהן ייצוג בולט לחברות מסחריות, אשר החלו לנהל את האוניברסיטאות על-פי קריטריונים פיננסיים, תוך שיתוף מועט של הסגל האקדמי.

    הצעד הראשון - כצפוי - היה העלאת שכר הלימוד, אשר נסק חדות (פי 5 עד 8 בממוצע) והפך לדיפרנציאלי. אמנם הונהגה גם שיטת הלוואות ראויה, בה נדרשים הסטודנטים להחזיר את הכסף רק לאחר מציאת תעסוקה בתום הלימודים, אולם שיטה זו הפכה גם לכסות נוחה לתהליך ה"זחילה מעלה" של שכר הלימוד. לסטודנטים בישראל יש בהחלט ממה לחשוש, אם תונהג בארץ שיטה דומה.

    במקביל בוטל מוסד הקביעות, והאוניברסיטאות החלו להעסיק מגוון של מרצים במשרות

    חלקיות. במספר מוסדות - מהמפוארים באוסטרליה - החלו אפילו להשכיר בניינים לחברות פרטיות ולצופף את מרצים למען הישרדות פיננסית. חוגים לא מעטים - בעיקר במדעי הרוח והמדעים המדויקים - נסגרו או אוחדו. החלה בריחת מוחות - בעיקר לארצות-הברית, בריטניה ויעדים נוספים באירופה. באותה תקופה החל שיווק אגרסיבי של האוניברסיטאות באסיה, והקמפוסים החלו להתמלא בסטודנטים זרים, המשלמים סכומי עתק כדי להשיג תואר "מערבי". האוניברסיטאות הפכו אמנם לתעשיית ייצוא יעילה, אך המחיר האקדמי היה גבוה.

    השנה חזרתי לאוסטרליה למספר חודשים לאחר 14 שנות היעדרות. אי-אפשר שלא לחוש באווירת משבר: הכיתות הוכפלו ושולשו בגודלן, תנאי המרצים הורעו, והסביבה הפיזית הידרדרה. קיימת עדיין תשתית סבירה, עקב עשורים רבים של פיתוח השכלתי מרשים. אולם העשור האחרון היה, כפי שהתבטא לא מזמן נשיא אוניברסיטת מלבורן, "בין רע לרע מאוד". המחקר המדעי נפגע גם הוא כמובן, והאוניברסיטאות האוסטרליות הידרדרו בדירוגים הבינלאומיים.

    בשנים האחרונות מנסים להנהיג גם בישראל קוקטייל צעדים הנשמע מוכר - העלאת שכר הלימוד, שכר דיפרנציאלי למרצים, הנהגת תחרותיות ושילוב הדוק של מוסדות ההשכלה עם השוק הפרטי. אלא שהלקח מאוסטרליה ברור: אי-אפשר להפוך את האוניברסיטאות לעסק כלכלי, המנותק מתפקידה החברתי של האקדמיה בייצור ידע ופתיחת מרחב השכלתי למען החברה כולה. כפי שטוענים הסטודנטים בשביתתם הצודקת, העלאת שכר הלימוד היא רק קצה הקרחון, והפרטת המערכת תוביל לנסיגה מדעית וחברתית. האם נלמד מהניסיון האוסטרלי הכושל?

    הכותב מלמד גיאוגרפיה ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ובסמסטר הנוכחי מרצה באוניברסיטת קרטין, אוסטרליה

     

    סיכול הפרויקט המגלומני של כבוד הנשיא שמעון פרס,

    מהאתר של צה"ל,  יום חמישי, כ"ט באייר התש"ע, 13 במאי 2010,  

    http://dover.idf.il/IDF/News_Channe.../10/05/1302.htm
    (ההדגשות הן שלי, יאיר שפי)
    חזונו של נשיא המדינה יוצא אל הפועל עם סיום המחזור הראשון לפרוייקט, במסגרתו פונים לוחמים קרביים ללימודים אקדמאיים במשך חצי שנה, קודם תום שירותם. בסופו של תהליך יוכלו חיילי צה"ל לרכוש השכלה אקדמאית מלאה במהלך שירותם הצבאי.

    מערכת אתר צה"ל
    נשיא המדינה שמעון פרס, הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי, שר הביטחון אהוד ברק, שר החינוך גדעון סער ונשיאת האוניברסיטה הפתוחה, חגית מסר ירון - ישיקו ביום ראשון הקרוב את בבית הנשיא את פרויקט "סיירת אקדמית" בטקס השקה חגיגי בהשתתפותם של 50 החיילים הקרביים הראשונים הלוקחים חלק בפרויקט החדשני. באירוע ההשקה יישאו דברים הנשיא, הרמטכ"ל, שר הביטחון ושר החינוך.
    באחרונה יזם נשיא המדינה, שמעון פרס, את הפרויקט "סיירת אקדמית" אשר לפיו בסופו של תהליך יוכלו חיילי צה"ל לרכוש השכלה אקדמאית מלאה במהלך שירותם הצבאי. הרמטכ"ל גבי אשכנזי ושר הביטחון אהוד ברק תמכו ביוזמה מיומה הראשון והעניקו את המשאבים והתשתית הנדרשת ליריית הפתיחה לפרויקט.
    הגוף האקדמי שמוביל את הפרוייקט הינו האוניברסיטה הפתוחה בזכות רמת הלימודים הגבוהה והגמישות בשיטת הלימוד. מתוך ראיית חשיבות הנושא החליטה האוניברסיטה הפתוחה להשתתף במחצית מעלות שכר הלימוד של הסטודנטים בנוסף קרן לב"י נרתמה להשקעת משאבים.

    עבודת מטה של כל הגורמים נעשתה בהובלת הצבא ובית הנשיא אשר עמל על פיתוח והרחבת הפרויקט על פי חזון הנשיא לשנים הבאות.

    יצוין כי, מטרת העל של הפרויקט היא לימוד שנה אקדמית במקצועות המדויקים תוך תקופה של חצי שנה לחיילים לוחמים לקראת סיום שירותם הצבאי. הלימוד יאפשר אפיק מעבר למספר אוניברסיטאות בארץ. עוד יצוין כי על פי חזון הנשיא ככל שנקדים להקנות לצעירים השכלה אקדמית וניצור עבורם תפקיד חברתי המאפשר להם לממש את יכולותיהם – תהנה החברה בישראל משגשוג חסר תקדים.

    "הדואג לימים זורע חיטה, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים." 

    הערות שלי לפרויקט: צעד מטומטם, איוולתמה חייל משוחרר תורם לצבא? כבר עדיף שתהיה אקדמיה צהלית, שתטפל בחייל המתגייס, שיוכל לתרום  בהמשך שרותו. והכי טוב הצעתי ל"תיכון עד כיתה י' ולימודים אקדמיים מגיל 16.

    ואם יש כסף מיותר שישקיעו בתחתית הסיר, בחוות השומר. עי"כ יקבלו אזרחים טובים יותר. 

    ואם יש עודף כ"א בצבא – שיקצרו את משך שרות החובה , לשנתיים וחצי.

    עד היום בית הנשיא מתעלם ממני, שאמשיך לנבוח. גם דובר צה"ל מסרב לספר לי מה עושה צה"ל. ומבקר המדינה, שבקשתי שיורה לדו"צ לענות לי, מושך זמן, כמו בסיפור על הפריץ שהטיל על הרב ללמד את כלבו לדבר. בגרסה שלי -  אני מתכוון להיות הרב.   הפריץ, הרב והכלב  http://www.youtube.com/watch?v=loof0w5ayu8 

    שלא תהיה אי הבנה: הפרויקט של הנשיא אינו מתנגש עם ההצעה שלי, הוא מתנגש עם טובת מדינת ישראל!

     

    מר שפי שלום, 

    הרינו לאשר קבלת פנייתך בלשכת נשיא המדינה, מיום 17 מאי 2010.

    נעדכנך כי פנייתך הובאה לידיעת יועצי הנשיא.

    בברכה,                                                                         

    נטע כהן חיים     Neta Cohen Haim

     

     

    השכלה תיכונית מלאה תהיה עד כיתה י'  

    השכלה תיכונית מלאה תהיה עד גיל 16 – גמר כיתה י'. חוק חינוך חובה חינם יהיה מגן הילדים, בגיל 3, ועד גיל 16. יוקנו לתלמידים יסודות הכרחיים גם בהשכלה, גם בתרבות וגם חינוך. במצב הנוכחי, עם ההקלות בבחינות הבגרות, אין סיבה למתוח את משך הלימודים מעבר ל- 13 שנות ללימוד (3-16). 39% מהנושרים ממערכת החינוך היו עד גיל 16. הם נותרו חסרי השכלה מספקת. הם לא זכו להזדמנות הוגנת בצעדיהם הראשונים שמחוץ לחממה. יש להם בעיית לימודים פתולוגית או שהם קורבנות של השיטה. אם יגיעו אליהם כשהם עוד צעירים, הם יהיו נכס לחברה ולא נטל עליה. כיתה ט', האחרונה בחטיבת הביניים, לפחות במחצית השנייה של השנה, היא בזבוז זמן. כיתות י''א ו-י''ב בבית הספר התיכון הן מועדון חברתי ומסגרת ממלכתית להקטנת מספר המובטלים במשק. למרות כל ההקלות בבחינות הבגרות, רק כמחצית בוגרי כיתה י"ב זכאים לתעודת בגרות! רוב בני הנוער, בני ה- 16, ימשיכו ללימודים אקדמיים לפני הצבא, כשהם עדיין סמוכים על שולחן ההורים, אך הם לא יהיו נטל כלכלי עליהם, כי הלימודים במוסדות להשכלה גבוהה יהיו בחינם. ראה: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=691964 לכן, גם לא תהיה עלייה משמעותית באבטלה. גם הצבא ירוויח, שרוב המתגייסים יהיו כבר אקדמאים. תשתפר גם הרגשת הנערים הבוגרים, שלאחר תקופת השרות בצבא יהיו בגיל שהוא די דומה לגיל הצעירים בחו"ל, שיוצאים לעולם הרחב. מי שיזלזל בלימודים יעבור לשוק העבודה (החלפת עובדים זרים?) או להכשרה מקצועית, במסגרת לימודית או כשוליה. כבר היום לומדים אלפי בני נוער במסגרות אקדמיות, בהצלחה מלאה. הם עושים זאת במקביל ללימודים בביה"ס התיכון. רבים מתגייסים לצבא בגיל 18 או 19 כשבכיסם תואר ראשון. המדינה תשקיע את המשאבים בחינוך ותרבות, ותיקח על עצמה את האחריות על רמתם של התלמידים- הבוגרים.

     

    לימודים אקדמיים לתלמידים צעירים  

    בהמשך להצעותיי: בית ספר תיכון יהיה עד כיתה י'; לא יהיה שכ"ל באוניברסיטאות.
    תלמידים שיימצאו ראויים ללמוד בחינוך העל-תיכוני, האקדמי, יהיו רשאים ללמוד לתואר ראשון באקדמיה בשתי שנות לימוד מתוגברות, כך שבהגיעם לגיל 18, לפני התגייסותם, יהיה בידם תואר ראשון.
    אם המדינה לא תשכיל לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות: הסטודנטים הצעירים האלה יהיו פטורים מתשלום שכר לימוד, כי עלות החזקת תלמיד בבית הספר התיכון לא קטנה מעלות שכ"ל באוניברסיטה.
    אם המדינה לא תשכיל לקבל את ההצעה שבי"ס תיכון יהיה עד כיתה י': בביה"ס התיכון תהיינה שתי מגמות: מגמת לימודים ומגמת בילויים – שמרצעיר (דרגה אחת מעל שמרטף).
    כבר בכיתה ט' התלמידים יצטרכו להחליט אם הם מתכוונים ללמוד או לבלות. הם יצהירו על כך באופן התנהגותם: תוכנית לימודים רצינית, רצינות בלימודים, עמידה במשימות.
    הלימודים באוניברסיטה יתקיימו 3 סמסטרים בשנה (שני הסמסטרים הרגילים וסמסטר קיץ), כך שתוך שנתיים התלמידים יסיימו 6 סמסטרים, שמהווים תוכנית לימודים רגילה לתואר ראשון באוניברסיטה.
    כבר היום לומדים אלפי בני נוער במסגרות אקדמיות, בקמפוסים או באוניברסיטה הפתוחה, ובהצלחה מלאה. הם עושים זאת במקביל ללימודים בביה"ס התיכון, אך הם חייבים לתמרן בין הדרישות של מערכת החינוך הכופה ובין המסגרת האקדמית הפתוחה.
    תוכניות לימודים כאלה קיימות באוניברסיטאות, בעיקר לאנשי צבא בחופשת לימודים, שהצבא נותן להם תנאים שבחלקם נהנה מהם צעיר בן 16: פטור מבעיות כלכליות. לסטודנט נער יש יתרונות על אלו של אנשי הצבא: אין לו מחויבויות משפחתיות וחברתיות של מבוגרים.
    לתלמידים – סטודנטים צעירים אלה - לא תהיה בזה הכבדה, כי הם בגיל שבו הם עדיין סמוכים על שולחן הוריהם ויש להם את מקומם בבית. להבדיל מסטודנטים שמתחילים ללמוד אחרי שרות צבאי וטיול בחו"ל, כשכבר רכשו הרגלים חדשים ובית ההורים הוא כבר לא מרכז חייהם.
    גם מבחינה חברתית הם לא יינזקו, כי באוניברסיטה סמסטר הוא 13 שבועות. שנת לימודים מלאה עבורם תהיה 39 שבועות ובשנה יש 52 שבועות.
    כך, תלמיד שמשוחרר מבעיות קיום יכול להחזיק את החבל בשני ראשיו ולהגיע לתוצאות שעולות על אלה שיכול להגיע אליהן סטודנט מבוגר.
    גם המדינה תרוויח: לצבא יגיעו צעירים בוגרים יותר, משכילים ובעלי הכשרה טובה יותר, עם תעודות על כך. וגם יפחת הצורך בעתודה האקדמית.
    וגם, ייסגר הפער בין צעיר שחי בחו"ל ובין הצעיר הישראלי, שניהם יהיו בעלי תואר אקדמי בגיל 21. לצעיר הישראלי יהיה יתרון: הוא יהיה בוגר יותר, אחרי השרות בצבא.

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן: