עוד מקרה נורא של הפקרה למוות של פעוט ברכב ארע היום.  התופעה של הפקרת ילדים ברכב והשארתם למות ביסורים הפכה להיות מחזה של יום יום בארצנו.

זו גם טרגדיה משפחתית נוראה וגם תופעה חברתית יוצאת דופן.

הטיעון שמדובר באסון הנובע מהסחת דעת רגעית אינו תופס. ניתן לטפל ביעילות בבעיה הקשה הזו ולעקרה מן השורש, ואפילו אין צורך להקצות לשם כך משאבים.

בשלב ראשון יש להתקין תקנה שאין להשאיר ילד מתחת לגיל 10 לבד ברכב, אפילו לפרק זמן של שניה אחת. זאת גם אם ההורה הולך רק לשלוח טופס לוטו או לקנות בקבוק מים בקיוסק שממול. יתכבד ויקח את הילד אתו.

מי שיעבור על התקנה האמורה יועמד לדין, אך עוד לפני זה ישלל רשיון הנהיגה שלו באורח מינהלי, לתקופה של 3 חודשים, שבמהלכה יועמד לדין.

מי שימצא אשם במשפט, יהיה צפוי לשלילת רשיון נהיגה לתקופה ממושכת, וכן לעונשי מאסר ולקנס גבוה.  במקרים חמורים, כגון שהקטין שהופקר ברכב כבר הספיק להפגע -  יוסמך בית המשפט להורות על חילוט (החרמת) הרכב. עוד יוסמך בית המשפט להורות על קיום בדיקה של המסוגלות ההורית של מי שיורשע בעבירה האמורה, ועל העמדתו לפיקוח של קצין מבחן.

הייתי משאיר ב"צריך עיון" את האופציה לקבוע שאזרח אשר ידווח בזמן אמת על הפקרת ילד ברכב, והדיווח ימצא נכון, יהיה זכאי לקבל מחצית מן הקנס שיוטל על המפקיר, לרבות מחצית מערך המכונית שתוחרם.

אין בלבי ספק שהצעדים המוצעים או דומים להם יביאו להפחתה דרמטית במקרים הנוראים של הפקרת ילדים ברכב.

לרחמים על ההורים שאיבדו את עולמם, יש לתת משקל מופחת, שכן מטרת החקיקה היא להציל את אלה שטרם הופקרו.

די, פשוט נמאס!!!

עודד אל-יגון

12.8.03