איפה עובר הגבול? על מה וכמה מותר או צריך לוותר כדי להשיג מטרה מסוימת? האם השלום, או הניסיון להשיג שלום שווה את שחרור המחבלים? המפלצות? האם יש ערבות כלשהי? מה זה אומר לגבי רון ארד? האם טעינו כ"כ לפני 27 שנים?

יש מדינות בעולם שמוציאות רוצחים להורג. מתוך אלו שישתחררו היום כולם היו "מכבדים" את הכיסא בקלות, בכל אחת מהמדינות הללו. מה זה אומר עלינו? אנחנו עד כדי כך נאורים, תמימים או טיפשים? ממתי שחרור מפלצות עוזר לשלום? כי אם זה נכון יש עוד כמה וכמה בבתי הכלא. למה לא משחררים את יגאל עמיר? גם הוא רצח וגם הוא עם דם על הידיים.

מדינת ישראל מפקירה שוב ושוב את ילדינו ולא גובה חצי מחיר מהצד השני. למה שהורים יחנכו לציונות? למה שיחנכו את ילדיהם לשרות קרבי או לשרות בכלל? כדי שילחמו מחר עם האויב בעזה, זה שרק עכשיו שחררנו?

שאלות על גבי שאלות כי מה שמתרחש במדינתנו הוא אניגמה בעיניי כולם. מדינת ישראל, חוד החנית במלחמה בטרור, המסננת, צדה אותם בכל מקום בעולם, באה ומשחררת במין קלות שכזו. דם הנטבחים זועק החוצה מבטן האדמה. הפוליטיקאים אומרים שזו החלטה קשה...מספרים לנו סיפורים על הישגים...מה אנחנו קיבלנו בתמורה מאבו מאזן: "לא יהיה יהודי אחד על אדמת פלסטין".

תורת המלחמה מדברת על דבר אחד מאוד ברור: נסיגה תזמין רק תוקפנות. כל צעד שאנו עושים אחורה הוא לשם שניים קדימה. אנחנו שכחנו כבר איך הולכים קדימה. ואם זה כ"כ חשוב ופשוט, אז למה לעזאזל פולרד עדיין כלוא אצל ידידתנו? אמרנו אניגמה?

שלום עם ירדן קיים בזכות עוצמתנו ובזכות אדם שרצה שלום בצד השני. בזכות, ולא בחסד. שלום עם מצריים הוא לא יותר ממדומה. אין להם יכולת לתקוף והמחיר שלהם יהיה מאוד גבוהה. ושוב, השלום הוא בזכות עוצמתנו. לא מדובר בשלום אמתי, זו לא מערכת היחסים בין צרפת ובריטניה, וזה לעולם לא יהיה כך. גם לא יהיה משהו שונה עם אבו מאזן ושות. האם אנחנו באמת מוכנים להקריב כ"כ הרבה בשביל זה? לבגוד במשפחות השכולות? לספר לפצועים שהשתתפו במבצעי המעצרים שזה מה יש? בשביל שהנוער שצפוי להתגייס יעשה זאת בשביל....בשביל מה באמת? ומה יהיה במלחמה הבאה? מי יסכן את חייו בשביל שפוליטיקאים ישראלים יבגדו בהם כ"כ?

המסקנה מכל השחרורים הללו מאוד ברורה: הטרור משתלם. ישחררו אתכם בצורה זו או אחרת, אבל בטוח שישחררו אתכם. דם יהודים מותר, ודם ערבים קדוש. אחרת היו משחררים גם רוצחי ערבים...שוב הפסדנו לטרור. לפחות היה מחופש לכבשה, אבל לא, מדובר כאן בצבוע.

תנחומי למשפחות השכולות, היום הן חוזרות להתאבל.
עוד יום עצוב במורשת ישראל.