מאז שהיה ילד קטן הייתה לו בעיה עם תפיסת הזמן. הוא לא הבין איך מחר הופך להיום והיום לאתמול. הם ניסו להסביר לו שהזמן יחסי לצופה. ״אם למשל יש עולם שמרוחק מאיתנו אלף שנות אור וחיים יצורים בכוכב. יקרה אסון והכוכב יתפוצץ, אנחנו נמשיך לראות אותו אלף שנים לאחר הפיצוץ. ברגע הפיצוץ כל החיים הושמדו בכוכב, אבל בשביל הצופה בכדור הארץ תושבי הכוכב ימשיכו לחיות עוד אלף שנים״. ״אבל יש פה פרדוקס, נגיד שתושב הכוכב שלח הודעה, מה שלומכם. מיד לאחר שליחת המסר הוא מת, בעצם אני אדבר עם המתים. אז בעצם יכול להיות שגם אנחנו מתים ולא יודעים מה מצבנו. יכול להיות שאנחנו זיכרון שמתפשט ברחבי היקום האין סופי״. ״אני מדבר אתך, איך יכול להיות שאני מת״. ״אתה מדבר איתי, אנחנו באותה נקודת צופה. אבל יכול להיות שאנחנו מתים כבר אלף שנים, אנחנו מרחפים באדוות הזמן״. ״לפי התאוריה שלך אנחנו נחיה לנצח, אם לא נתייחס לנקודת הצופה. אני חייב לחשוב על זה, נדבר מחר, אם יהיה מחר״. אלון |