העולם נוצר במילים. אנחנו כמו אלוהימים קטנים, בהבל פינו יוצרים דברים. כי הכל הבל הבלים. מהדהד. המילים מהדהדות ויוצרות תגובת שרשרת. לנו על חיינו ועל חייהם של אחרים. מישהו עושה משהו כי מישהו אחר חשב.
אמרתי למישהי: "אל תפחדי. את יכולה להרים את עצמך מכל מקום". היא ענתה לי: "אני לא באמת פוחדת, וממילא אני לא רוצה להרים את עצמי משם."
ופתאום קלטתי את זה. כמה היא חכמה. אני לא חושבת שהיא מודעת בכלל. היא לא רוצה לקום מהמקום הנמוך. למה?! כי ברגע שהיא מקבלת על עצמה שתצטרך להתרומם ממקום מסויים, היא יוצרת תסריט. אצלה בראש. היא חושבת מה תעשה כשתגיע למקום הנמוך, איך תתמודד איתו? אתם רואים את הקו? את המחשבה שיוצרת תסריט, המשכיות, עתיד? כולנו כאלה. אנחנו לא קופצים בנג'י בלי להסתכל על הגובה. זה כמו להתעטש בלי לעצום עיניים. אי אפשר. גם בטוב וגם ברע. וכשאנחנו יוצרים תסריט אנחנו בעצם יוצרים עתיד. מתוך שלל האפשרויות האינסופיות שלנו, מרכזים את המודעות לאפשרות מסויימת. אולי ליותר מאחת, אבל זה בדיוק הרגע בו אנחנו מבטלים את האחרות. ובעצם פותחים אופציה לעתיד של האפשרות אותה בחנו.
אם יש לנו דרך, אם אנחנו מסוגלים לראות את השביל, גם אם לא נדע מראש איך נתמודד בכל סיטואציה בו, אנחנו נכנס אליו. כי ראינו שביל. לא במודע. לא מרצון. באוטומט.
זה קורה עם כל מחשבה שלנו. כל זיק מידע שחולף לנו בראש. הדרך בה אנחנו תופסים את המאבטח בכניסה לקניון. הכל.
המטרה שלנו היא לשלוט על המחשבות שלנו, כי הן שמנתבות את הדרך שלנו. אנחנו רק בוחרים. בכל רגע נתון.
מישהו יקשיב לשיר מהדהד של עמיר בניון שיגרום לו להתחבר ויערוך לו קליפ שיראה את הסיפור שראה, את מה שהרגיש כששמע את השיר. מישהי תצפה בקליפ ותכתוב תגובה. אולי תסביר את השיר מנקודת מבטה? אני אקשיב ואצפה ואקרא ואתרגש כל כך. ואחפש מה ניסה עמיר להגיד בשיר הזה שלו. ואקשיב. ואכתוב לכם: במילים נברא עולם. עוד בשלב המחשבות. ואצל מישהו אחר זה יהדהד. עמיר הוא כמו חייל. שמנתב את האחר בקולו. במילותיו. לא פלא שמשוררים הובילו מלחמות. ככה אנחנו, בתוך תיבה. מהדהדים אחד לשני, דמיון, מילים, מחשבות. אלוהימים קטנים שבוראים כל רגע עולם. כל אחד מאיתנו.
|
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (37)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי אלונה. המילים הראשונות היו של הבורא, הוא המקור, והוא גם הדרך היחידה אל מעבר למקום המכאני של סיבה ומסובב. אך לא סתם מעבר, למקום ריק, אלא למקום שיש בו משמעות ושמו אולי: אהבה. לדעתי קל יחסית להגיע לשם דרך התנ"ך והברית החדשה. הם יכולים לשמש תשתית, בסיס יציב להתגלות אישית שהיא הדבר בעצמו.
יש לך טיפים? (:
נכון. הכל הבל הבלים (:
גם לבחור בתסריט שאנחנו לא רוצים בו, זה לא טבעי (:
אנחנו לא שחקנים בהצגה של אף אחד. אנחנו מחליטים על התסריט. בכל רגע נתון. עד כמה שהדמיון שלנו מפותח.
העליתי אצל בגלריה
בליפ
עכשיו אני מבין למה הכוונה כשאומרים " העולם כל כך קטן " .
לזה התכוונתי סליחה
http://youtu.be/t_fczaEGaOU
ואיפה הקליפ?
במקור רציתי לשים קליפ אחר שהדהד בי את כל המחשבות האלה. אבל נמנעתי בכדי שלא יתעצמו הצדדים..
ובין אם היא במחשבות.
משוגע זו לא מילה גסה.
אין יותר פרות קדושות.
המפיק בתפקיד של אלוהים ? (בקטע הסיום כשטרומן מגלה שכל החיים שלו היו מבוימים בטלויזיה).
http://cafe.themarker.com/video/2962083/
אית צודקת . אייזיק אסימוב , ד"ר אסימוב יצר דמות ד"ר הארי סלדון שהמציא את מדע הפסיכוהיסטוריה [ אי אפשר להסביר פה במילים - זה עניין של 7 ספרים אם קראת סימן שיש לך טעם בספרים ואם לאו את צעירה 34 כל החיים לפנייך ] בכל מקרה , המוסד האחר [ ספר שלישי כבר תביני על מה אני מדבר ] סיכם את כל התורה במשוואות מתמטיות לחיזוי וניבוי מושלם של העתיד .
אז את צודקת ומי שאמרה לך גם צודקת - מתמטיקה היא כל החיים וכל החיים הם מתמטיקה .
כוחה של מילה.
בין אם היא נכתבת או נאמרת.
דרך אגב ראית את זה http://www.youtube.com/watch?v=9tTdYKKvqsA ?
משוגע זאת לא מילה גסה יותר
אז לילה טוב ונדבר מחר
בדיוק (:
כשהמורה למתמטיקה אמרה שכל החיים הם מתמטיקה, התקשיתי להבין על מה היא מדברת. אע"פ שאהבתי מתמטיקה. נראה לי שזה די נכון.
ברגע שיצרתי תסריט, מיקדתי את תשומת הלב על אופציה אחת או כמה מתוך האינסוף שקיימות. ברגע שמיקדתי את תשומת הלב, כמו ביטלתי את האחרות ויצרתי עתיד לאלו שבניתי להם המשכיות בראש.
סטטיסטית, הסיכוי של אלו שיצרתי להן עתיד- להפוך להווה, גבוה יותר.