היום היה מפגש CARDO רביעי. הנושא היה: "ידע" בהיסטוריה, מפגש שני בנושא, כאשר לפני שבועיים דיברנו על "ידע" באופן אינטואיטיבי מונחה בסיעור מוחות. היינו מעט הפעם, (4). כן, זה תמיד קצת מבאס אחרי שעות של ישיבה בספריה, הכנת בריסטולים, חשיבה והוצאה לפועל, שרק מעטים ייהנו מכל העשייה הזו. אבל ככה זה. יש ימים טובים, ויש ימים מצוינים (אני עובד על חשיבה חיובית...)

המפגש התנהל הפעם בדרך של הפעלה פשוטה:

חילקתי 18 פיסות נייר. על 9 מהם היו ציטוטים של הוגים בנוגע למושג "ידע". על 9 אחרים, היו ביוגרפיות ההוגים שכתבו את הציטוטים. המשימות היו הבאות:

1) קריאת 9 ציטוטים, כל אחד בתורו (קסנופון, פרמנידס, הרקליטוס, אפלטון, דקארט, יום, קאנט, דואי, ופוקו)

2) הבנת הציטוט, מיקומו בקונטקסט כלשהו, השערה אם מדובר בהוגה עתיק, מודרני או עכשווי

3) קריאת הביוגרפיות וחיבורן לציטוט

4) סידור הציטוטים + ביוגרפיות בסדר כרונולוגי

5) שאלה: מה ניתן ללמוד מתוך הסידור הזה על הבנת המושג "ידע" בהיסטוריה?

 התשובה אגב, אמורה לנבוע מתוך הסידור הכרונולוגי. אם אנסח זאת בקצרה, אז מגמת השינוי בתפיסת המושג "ידע" בהיסטוריה היא זו: "ידע" קשור לאלוהות ולאוניברסליות בעת העתיקה. אך גם אז קסנופון מכריז שהאדם אינו יכול לדעת לא את טבע האלים ולא את הדברים האחרים. הסקפטיות, אם כן, אינה תוצר מודרני ולא עכשווי. העולם המשתנה או האחיד, סוגיית השפה הקשורה לידע ולתקשורת של ידע, גם אלו עניינים שעולים אצל העתיקים (הרקליטוס ופרמנידס). אצל אפלטון, בדיאלוג שדן במושג "ידע", התיאטטוס, ההגדרות הן שונות וכמו בדיאלוג סוקרטי טוב, תשובה חד משמעית חסרה. אלא שדבר אחד לא נעשה אצל העתיקים: הכניסה אל הפסיכולוגיה של האדם. מגמה זו מובהקת אצל הפילוסופים המודרניים (דקארט, יום, קאנט). החזרה אל הסובייקט החושב ואל יכולותיו "לדעת", מסמלות נקודת מבט חדש בהיסטוריה של המושג "ידע". ואחרון חביב, מאד מאד עבורי, ג'ון דואי. עבורו, "ידע" אינו "דבר" שנרכש, אלא משהו שנחווה, אינדיבידואלית, ונרקם במארג שלם של חוויות ומקבל את התוקף שלו מפני שהוא עובד. שוב ושוב אותה פיסת ידע מוכיחה את עצמה כרלוונטית להכרת העולם ועצמנו. 

ולסיום, משפט מנצח מהמפגש: "סוקרטס היה הקווצ'ר הראשון"

(תמונה שרכשתי עבור האתר העומד לקום בקרוב: ilovecardo.co.il)

נ.ב. עוד שבועיים נושא חדש: "שפה"

יהיה כיף!!!!