אני – החתלתול- הכלב הכי טוב

את התמונה הבאה צילמתי בפסטיבל עכו- 2012:

אין ספק שזה הצופה התמים, הסקרן והרגיש ביותר בכל הפאקינג פסטיבל. רואים את זה בברק של העניים, בתנוחה המתוחה והחתולית שלו ובכלל.

החתלתול בחר את נקודת התצפית הגבוהה ביותר שיכל וראה את הקהל הגדול והתנועה הבלתי מוסברת של כולם בגובה הברכיים של האנשים. אני כשלעצמי התרכזתי באמה או שתיים גבוה יותר (אמה- חחחחחח) תאמינו לי היה מה לראות ברמה של האמה שהסתכלתי.

בכל אופן ומכל מקום נדון בבחירה של החתול: אומרים שלחתולים שבע נשמות. לפי מספר הפגרים של חתולים המרוחים על הכבישים נראה לי שהאמירה סתם קלישאה אורבנית. המקום של החתול הספציפי נראה בטוח למדי, אבל מה יקרה אם הרכב יתחיל לנסוע- הוא(החתול) יידרס כמו כלום, ואם החתול ישמע את ההתנעה ויקפוץ אחורה- מה אם הנהג ייסע ברוורס? ואם החתול ירגיש את הישיבה של הנהג ויימלט לנפשו? אבל אולי תהייה זו נהגת שחקנית ששוקלת כלום. אם החתלתול יקפוץ קדימה אין ספק הוא יחטוף מכה אדירה מהכנף של הטמבון.

לא, לא טוב- החתלתול טועה. כלב וגם אני היינו בוחרים נקודה אסטרטגית אחרת לחלוטין . ראשית גבוהה יותר- כאמור. שנית זווית ראיה ואופק- הרבה, הרבה יותר גדולים. הכלב, אני מסכים אתו, היה מוודא דרכי מילוט ומרחק תקיפה פתוחים ככל האפשר.

לא, לא מדובר בפסימיות כי כל הנ"ל: זווית ראיה וחופש תנועה הם גם היסודות הראשונים לפוטנציאל זיהוי הזדמנויות להרפתקאות בכל המובנים.

אני אומר: הכלב הוא הכי טוב.