"אני מתה עליך, אבל יש לי בקשה קטנה...
אני רוצה שהרב שלי יראה אותך."
התבוננתי ברותי מופתע
אנחנו רק בתחילתו של הקשר, הבקשה די הזויה, אבל דוסים זה המגרש שלי,
גם אני הייתי פעם..
**
בית הכנסת של ש"ס בשכונת תל גיבורים בחולון היה מפוצץ. מאות מדרגות הובילו למבנה התת-קרקעי ששימש מיקלט בימי מלחמה. 
תפילת ערבית החלה. אחד המתפללים שקלט את רותי היפה מפזרת אלי את נשיקותיה מאחורי הפרגוד הרחוק, נעץ בי מבט מצמית ותקע בידי סידור, בעוד שמתפלל אחר נצמד אלי כשהוא העביר את אצבעו העבה תחת רצף המילים שנשמע באותו הרגע בקול רם בהיכל.
נו, מה לא עושים בשביל נשים...
התבוננתי משועשע ברב שבהסכמתו היה תלוי המשך הקשר עם רותי.
התפילה נגמרה והרב החל לדבר בענייני ההלכה ותהליכי הטהרה הקשורים לפרה האדומה (במדבר י"ט, פסוק ב')
עיניי החלו להתגלגל מעלה... מה אני עושה פה ? מה לי ולפרה האדומה ?
אך מה לא עושים בשביל נשים...
הרב החל לענות לשאלות מהקהל. קולו וכל-כולו שפעו אהבת ישראל, ואז ניגשה למיקרופון אישה כבדת גוף.
המשפט היחיד שהצלחתי להבין היה: "כבוד הרב".
השאר כבר נשמע כחרחור של בליל מילים, כשהח'ית והעין שמשו בערבוביה והפכו לדומיננטיות במשפטים ארוכים שלא נגמרו... דממה נפלה בבית הכנסת.
אף לא אחד הבין מילה, גם לא הרב...
הרב החל לענות במאור פנים, באהבה ובאריכות.
לא הבנתי לא את השאלה ולא את התשובה, אך האישה נראתה מאושרת ופניה נהרו...
הכל פה כל כך מוזר, חשבתי, לא מעלה בדעתי שהמוזר מכל, עוד לפניי.
**
הכל קמו על רגליהם. 
לפתע רותי תפסה את ידי ומשכה אותי לכיוון הרב.
היא "לא ראתה בעיניים". היא דחפה אותי כעגלת קניות והציגה אותי בפניו:
"כבוד הרב, זה הבחור שסיפרתי לך עליו"
הרב התבונן בי ארוכות ושאל רק שתי שאלות: 
- "מאיפה אתה?"
- "מהרצליה".
- "מהרצליה ? ומהרצליה, הגעת עד לפה ?" - שאל בתדהמה.
כל מי שהקיף אותנו חיקה את תנועות הגוף של הרב, ולפתע כולם סביבי נראו מלאי פליאה.
רציתי לצבוט את עצמי, הרי לא הגעתי לחולון מגרינלנד, השפיץ של הגלובוס.
כ-ו-ל-ה הרצליה.
ואז הנהן הרב לרותי וקרץ לנו.
"אבל בקדושה..."
"בטח, בטח שבקדושה". עניתי, מפנטז איך עושים את זה בקדושה... 
נכנסנו למכונית.
"לאן עכשיו ?", שאלתי.
"ברור, להורים שלי"
"אבל..."
"מה אבל", החלה לצעוק:
"הרב נתן את ברכתו. ושמעתי אותך אומר: 'בטח בטח שבקדושה' ועכשיו נשאר לנו רק לסגור על תאריך ואולם, לא ככה ?..."
**