כותרות TheMarker >
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (1)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/8/13 08:24:
    אני זכיתי להכיר את החנות לפני עשרות שנים לפני שהמוכר החל להיות "מוזר" . בזמנו החנות היתה חנות חשובה לציירים שחיפשו פיגמנטים, ניירות מיוחדים ועוד. אני אפילו זכיתי לרדת עם המוכר למרתף אשר גודלו פשוט לא יאומן. הרבה יותר גדול מהחנות (נראה כאילו חולש על כל הרחוב). הספקתי לרכוש שם מכחולים תוצרת הארץ "LUMA " שהיו באיכות מעולה ובפעם האחרונה שחיפשתי אותם אצלו, נשארו רק שאריות של מכחולים קטנים מאד. כדאי לנסות להתיידד עם המוכר ולהיכנס לחנות (לא תמיד נותן). כבר אין דברים כאלו..

    החנות שיש בה הכל

    1 תגובות   יום שבת, 17/8/13, 22:15

    את הטקסט להלן, כתבתי לפני כשנתיים עבור עתון חיפאי אינטרנטי, שממאן לצאת לאור, אז החלטתי לתת לו את החשיפה בעצמי. כל זאת מתוך אהבה גדולה לעיר האירופית ביותר בישראל.

     

    נתחיל בגילוי נאות: אינני מתגורר בחיפה. אני גר בגליל. מאידך גיסא, את עשרים ושבע השנים האחרונות ביליתי ברובן בחיפה. אני עובד בחיפה (אוניברסיטה) ופעיל במידה מסוימת בתרבות החיפאית. כך שרוב שעות היממה אני בחיפה. כתל-אביבי מלידה, שהגיע לחיפה לאחר השרות הצבאי, העיר מרגישה לי אירופה של ממש. כל זאת מבלי לעבור בביקורת הדרכונים.


    החדר הצמוד לחדרי בעבודה, מאוכלס על ידי יוצאי  "חבר העמים".  אנו מקיימים לא מעט שיחות בנושאי תרבות, ולמדתי להכיר דרכם עולמות חדשים ומרתקים. פעם, כשהצעתי לאחד מיושבי החדר לצפות בקולנוע ישראלי איכותי, הוא הסכים, אך ביקש ממני בתמורה לראות מעט קולנוע רוסי. "קח למשל את טרקובסקי, לא תתאכזב".  


    אז לקחתי את סטאלקר (Stalker, 1979). אפילו מצאתי עם כתוביות בעברית בתחביר רוסי, שהכניס אותי לאווירה במהירות. הסרט מבוסס על ספרם של האחים ארקדי ובוריס סטרוגצקי. הספר נקרא בתרגום ישיר "פיקניק בצד הדרך" או הכביש (מצאתי עותק בספרייה של האוניברסיטה). ספר מרתק עם הרבה פילוסופיה. לגבי הסרט, יש האומרים שזהו אחד הסרטים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם. טרקובסקי הוא במאי שנחשב בעבור רבים כשיא הקולנוע בכלל.


    עלילת הספר והסרט  מתרכזת ב"אזור" ("Zone"). לא ברור מה היה שם - נחיתת חייזרים, אירוע גרעיני או פגיעת מטאוריט ענקי. מה שברור, באזור מתרחשים דברים שהם מעבר לתפיסה האנושית. יש האומרים שב"אזור" יש מקום, בו מתגשמות משאלות הלב הכמוסות ביותר. לא אלאה אתכם בעלילה, ממליץ מאוד לקרוא ולראות - אלה שתי חוויות מאוד חזקות.  מי שראה או קרא את הספר, מתחיל במודע, או שלא, לעסוק  בחיפוש "האזור" שלו. משהו שיראה, שקרה שם משהו, לא ברור מה ולא ברור איך. יש לי כמה חברים שמדי פעם מודיעים לי שמצאו את "האזור" האמיתי.


    יש בחיפה כמה מקומות שהם מבחינת "האזור" האולטימטיבי. מקומות שלוקחים אותך לספרות אחרות, ליקומים מקבילים, או לכל מונח מטאפיזי אחר בו תחפצו.  אחד המקומות הללו הוא החנות שיש בה הכל. קשה לי להגיד בדיוק איפה היא נמצאת, אבל ברור שמדובר ברחוב העצמאות. בצד הסמוך יותר לנמל, ליד תחנת הרכבת "מרכז השמונה", בבלוק של קונדיטוריה שני. סימן ההיכר שלה הוא האקלקטיות המושלת בחלון הראווה – מצדפים ועד איקונות, מחכות דיג קצרות וארוכות ועד לפוחלצי נחשים, דרך סכינים מצפנים. בעצם, כל מה שחיפשתם בכל מקום ולא מצאתם. כל זה כאין וכאפס לעומת החוויה עצמה של ביקור בחנות.


    החנות עצמה היא מעין מסדרון ארוך וצר, שמזכיר לי צוללת. משני צידיו אצטבאות ומדפים עמוסים לעייפה במכפלות בסדרי גודל של תכולת חלון הראווה: אלמוגים, שריוני צבים, שופרות, משקפות וטלסקופים, קרסי דיג וכלי מטבח. כמה שתנסו למצוא באיזה נושא החנות עוסקת - לא בטוח שתגלו. בדומה לסרט הנדון, הביקור בחנות צריך להיות מתוך צורך למצוא משהו שעד כה לא מצאתם בשום מקום.


    למשל, פעם קיבלנו במתנה כמה מכונות כתיבה ישנות. שלוש מהן תלינו לקישוט, ושתיים החלטנו להשמיש, אבל היו חסרים לנו סרטי דיו למכונות. ניתן להבין כי מוצר שכזה אינו בר מציאה בשום חנות גדולה למכשירי כתיבה, וזאת משום שהשימוש במכונות כתיבה פס מהעולם, כבר לפני יותר משנות דור. אבל בחנות ההיא - זה כבר משהו אחר. בעל החנות עומד שעון על המשקוף בכניסה ושואל אתכם לחפצכם. אתם עונים לו, ואז מתחיל הטקס: "חכו רגע בחוץ", הוא אומר. וסוגר את החנות, כשהוא בתוכה. או-אז, הוא יורד אל קודש הקודשים - המרתף. מקום שגם לקוחותיו הנאמנים ביותר, לא זכו להיות בו ולו רק להצצה חטופה.


    לאחר מספר דקות הוא עולה ממחוזות השאול, כשבידו שקית ובתוכה מה שביקשתם. במקרה שלנו - אוסף גדול למדי של קופסאות ובהן סרטים למכונות כתיבה. אולם, כך היה גם כשחיפשנו אבן משחזת מיוחדת לסכינים וגם - כאשר חברי היקר, הצייר והפסל שחר סיון - חיפש נייר בעל חומציות מסוימת לציור או "תיק שכל בצבע חאקי". יש שיגידו, שגם אם תבקשו מגלש ימני של מסוק קוברה ממלחמת וייטנאם – הבחור יוציא לכם אחד כזה מהמרתף. יש סיכוי שבזמן התשלום, תזכו לתחזית אפוקליפטית לגבי עתידנו באזור. אפשר להירגע אחר כך בקונדיטוריה המוזכרת לעיל.


     
     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין