יש לי וידוי, ואני לא חושב שתאהבו לשמוע אותו. אני חושב שהרפורמה בשוק הסלולר הייתה רעיון לא טוב. כן, אני יודע - זה מאוד לא מתחשב ולא חברתי ואפילו קצת קפיטליסטי. אבל זה מה שאני חושב, ואני אפילו אסביר.

הכול התחיל במחאה החברתית שגעשה פה לפני שנתיים. המוני אנשים צעדו ברחובות, הקימו אוהלים וקראו לשינוי. איזה שינוי? אז זהו, שבנושא הזה הם לא היו כל כך ברורים. באחד הלילות ההם צעדתי עם אחותי ומשפחתה ברחובות תל אביב. "העם רוצה צדק חברתי!" צעקו כולם. האחיין שלי, בן שלוש באותו זמן, פנה אל אמו (אחותי) ואמר לה בשיא הרצינות: "אמא, העם רוצה משהו".

האנקטודה הזאת מסכמת את הדעה שלי על המחאה בדיוק - העם רוצה משהו. הוא רוצה שיהיה כאן זול יותר, זה ברור, אבל לא כל כך ברור לו איך, למה, באילו נסיבות ובאיזה מחיר. את אפקט הפרפר מכירים? אז זהו, שלפעמים צעד שנראה חיובי, קטן ונחמד גורר אחריו, בשרשרת תגובות עדינה ומורכבת, כאוס גדול בקצה השני של התמונה.

ולמה אני מתכוון בדיוק? לדוגמה, הרפורמה בשוק הסלולר. מיד לאחר המחאה יזם שר התקשורת דאז משה כחלון את אותה רפורמה שגרמה להגברת התחרות בשוק הסלולר ולכניסתם של "שחקנים" חדשים כמו גולן טלקום ושות'. כתוצאה מכך, כולנו התחלנו לשלם פחות על השירותים הסלולריים שלנו. שזה טוב ויפה בשבילנו כצרכנים (וחשבון הבנק שלי מברך על כך, באמת) אבל כתוצאה מאפקט הפרפר שהזכרתי מקודם אותו מהלך בדיוק פגע כלכלית בהרבה אנשים אחרים: העובדים בחברות הסלולר, למשל. עובדים רבים בחברות הגדולות (סלקום, אורנג' ופלאפון) פוטרו כחלק מהתייעלות החברות בעקבות התחרות. למעשה, ההערכות הן ש50% מעובדי הענף פוטרו. בשביל כל אותם מוקדני שירות, אנשי מכירות ומנהלים זוטרים לשעבר, הרפורמה הזאת לא הייתה צעד כלכלי נבון בכלל. גם בשביל העובדים שהצליחו להישאר בחברות האלו המצב לא מאיר פנים, כי הם חוו הרעה משמעותית בתנאי התעסוקה שלהם שלא לדבר על זה שחרב הפיטורים עדיין מרחפת מעל ראשם. 

שוק הסלולר הוא רק דוגמה אחת מני רבות. בסך הכול זה לא סוד שהמצב במשק לא מזהיר, חשש מפיטורים בגלל "התייעלויות" כאלה ואחרות הוא חשש נפוץ ולאף אחד כמעט כבר אין קביעות וביטחון במקום העבודה. אז מה כן אפשר לעשות? לעשות! להתארגן, להתאחד ולהקים ועד עובדים שייצג את כל העובדים ויגן עליהם ויספק להם ביטחון. עובדי חברות הסלולר נמצאים בשלבים שונים של הקמות ועדי עובדים: בפלאפון כבר הוקם ועד שנמצא במגעים מול ההנהלה, בסלקום אספו את החתימות הדרושות ומחכים להכרת ההנהלה בהתארגנות, ועובדי פרטנר (שם נפל האסימון טיפה יותר מאוחר) נמצאים בשלב של איסוף חתימות העובדים להקמת ועד ( ד"א אם אתם מעוניינים להתעדכן אתם מוזמנים לעקוב אחרי העמוד הזה)

אחרי הכול, לאף אחד מהעובדים אין באמת כוח כשהוא לבד. אבל ביחד יש סיכוי לעמוד מול גזרות ההנהלה, לדרוש וגם לקבל תנאי העסקה הוגנים. לכל עובד כדאי להצטרף לוועד העובדים במקום העבודה שלו, אם קיים אחד כזה. לפעמים זה מרתיע (וגם עולה טיפה כסף ) אבל לדעתי זה כמו ביטוח - טוב שיהיה, ואתה מקווה שלעולם לא תצטרך להפעיל אותו.  עבור מי שבמקום העבודה שלו אין ועד, יש גופים כמו ההסתדרות הלאומית הישירה למשל שאפשר להצטרף אליהם באופן עצמאי ולקבל מהם ייעוץ וסיוע במקרה הצורך - גם אם אין נוכחות של ועד עובדים מלא מאחוריכם.  

עכשיו כשאני חושב על זה, חבל שלאנשי המחאה החברתית לא היה וועד עובדים יציג... אולי אז הם היו מצליחים להשיג תנאים קצת יותר טובים מההנהלה