נתחיל בווידוי קצר. יש לי שריטה לשירים עבריים נידחים. ביום שבת עת עמדנו לצאת לים פתאום נתקע בראשי השיר ספינת החלומות של בני ברמן. ואולי מילה על ברמן עצמו. למרות שמדובר ביוצר נידח יחסית עדיין הוא משויך לזאנר שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. אולי בשל עברו בלהקה צבאית, אולי משום ששיריו המוקדמים פורסמו בשנות החמישים המאוחרות, ואולי בשל חיבתו של ברמן לשירי ים (ברמן עצמו היה ימאי חלק גדול מחייו). והרי השירה הישראלית "הישנה והטובה" רוויה בשירי אהבה לים.
אריק איינשטיין מחדש את "פרידת מלח" החותמת הרשמית שמדובר בקלאסיקה ארץ ישראלית
למרות חיבתי לשירים נידחים מ"ספינת החלומות" של ברמן בקושי יכולתי לזכור שלוש מילים. על כן פניתי לעזרתו של החבר google, וגיליתי פרט מפתיע - אלבומו האחרון של בני ברמן הכולל בין היתר את שיריו המוכרים כמו "שיר הליצן" ו"בפונדק קטן" הופק ע"י האחים ראובני.
"האחים ראובני" הם הגרסה הישראלית לאולפן ההקלטות האגדי Motown שהוקם ב-1959 בדטרויט ושחרר את מוזיקת הנשמה השחורה שרשתות הרדיו הלבנות סירבו לשדר' uvpfv למוזיקה הפופולרית ביותר בארה"ב באותם שנים. באופן דומה האחים ראובי בעזרת "מוזיקת הקסטות" שלהם שחררו את המוזיקה המזרחית לציבור, בעזרת יוצרים כמו אביהו מדינה, אבנר גדסי, זוהר ארגוב ולימים גם אייל גולן.
סיפור המוזיקה המזרחית הוא מרכיב מרכזי בתחושת הקיפוח של עדות המזרח. אך יש לו תקדים - שני העשורים הראשונים למדינה התאפיינו בתרבות מגויסת שמטרתה ליצור את האתוס הציוני וליצר את כור ההיתוך של בן גוריון. על המזבח הוקרבו השפות הזרות (במיוחד האידיש והלדינו), וההגייה האשכנזית. מוזיקה שנחשבה לא הולמת את ערכי החברה הצנועה(כמו רוק אנד רול) לא עשתה את דרכה לשידור הציבורי. בשנות השבעים למרות שהחלו ניצני פתיחות - הדוגמטיות הפטרונית עדיין שלטה בגופי השידור אלא שהפעם הקרבן היה המוזיקה המזרחית. בזכות עקשנותם של חלוצים כמו האחים ראובני המוזיקה המזרחית הפכה להיות מרכיב דומיננטי בהוייה הישראלית. אבל למרות הפופולריות שלה המוזיקה המזרחית עדיין מקוטלגת על ידי רבים כמוזיקה נחותה. ההתנשאות המוזיקלית הזו מכילה בתוכה זרע פורענות - כפי שהזמר המזרחי לא שייך בדיוק למוזיקה הישראלית (או שלפחות הוא חלק נחות בתוכה), הציבור שאוהב מוזיקה מזרחית (לשון נקייה של יוצאי מדינות ערב) גם הוא לא בדיוק חלק מהישראליות או למצער חלק נחות ממנה. זו הסיבה לשמחה שאחזה בי כשגיליתי שמכל האולפנים שבארץ בחר ברמן דווקא באחים ראובני להפקת אלבומו. חדי האוזן יוכלו לזהות את המגע המוזיקלי של יעקב שמאי המעבד המוזיקלי של אייל גולן, שרית חדד ועוד. נדמה לי שהפרט הפעוט הזה אומר את המובן מאליו - שהמוזיקה של אביהו מדינה, או זוהר ארגוב, או אביבה עוזרי, היא לא פחות ישראלית מזו של וילנסקי, או של איינשטיין או של חוה אלברשטיין. נדמה לי שאחרי שנים של שלילה הדדית של ציבורים שונים על רקע שונות תרבותית הגיע הזמן שנדע להינות ואפילו לצמוח מאותה שונות.
אפרופו שירי ים - קלאסיקה רוסית מסולסלת |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתור אחד שנמצא לא מעט בארה"ב העניין הזה עם "הגטאות בצד החשוך של הערים הגדולות" הוא המצאה שלך .
שנית - אם אתה לא יודע מה זו מוזיקה מזרחית עדיך שתשתוק
שלישית - אתה מזכיר לי יפה נפש שעקף טור ארוך של מכוניות ואז נדחף לפני הרמזור ממש לפניי .. ואז כיבדתי אותו בקללות מזרחיות ועסיסיות .. תגובתו הייתה שאני חסר תרבות ..
אתה יכול להצטלם במשקפיים , להצביע מרץ ולקרוא ניטשה אבל זה לא הופך אותך לחכם .
שבוע טוב .
השד העדתי והשירה המזרחית /ישראלית
מחברי השיר :מזרחיים כמובן ....מבצע השיר אשכנזי
אז בשנות ה-50, ועד שנות ה-80 של המאה שעברה כל מה שלא ענה על הטעם של המשולש מינסק-פינסק-פלונסק לא זכה להישמע והתקשורת הייתה ריכוזית. אבל היום הרבה יותר קל הגיע אל הציבור וזמרים "מזרחיים" הרבה יותר מצליחים כלכלית מאלו שמנגנים שירי עם "ישראליים" (רוסים), או חיקוי דהוי של תרבות הפופ העולמית. ועדיין לא התגברו על תחושת הקיפוח, אם אדיוט אחד אומר שהוא לא אוהב מוזיקה מזרחית (ומה בעצם כולל? אהוד בנאי זה מזרחית?, שלמה בר זה מזרחית? קובי אוז זה מזרחית? יהורם גאון זה מזרחית), ישר קמה שורה שלמה של נעלבים מקצועיים. אם קובי כהן כלשהו היה אומר שכל מה ששופן, וילנסקי וזעירא, או סשה ארגוב כתבו או הלחינו, אף אחד לא היה מתרגש. אבל כשאשכנזי אומר שהמילים של כותבים מסוימים נחותות בעיניו ישר מתעורר השד.
מחקרים שנעשו על אוכלוסיות ילידיות באוסטרליה ועל צאצאי העבדים בארה"ב הראו שהדבר שתורם הכי הרבה להמשך האפליה הוא שהמופלים עצמם מאמינים לסטראוטיפים שמעלילים עליהם. לאשכנזים אין בעיה ללכת לעורך דין בן שושן או לרופא המומחה מחאג'נה, אבל הערבים (מוסלמים, נוצרים ויהודים) מעדיפים איש מקצוע שיש לו שם אשכנזי.
וחוצמזה מזל טוב לשלמה בר שהגיע לגיל 70. שימשיך עוד שנים רבות לעשות מוזיקה איכותית בלי להתיחס למה שהתשקורת השמאלנית אומרת עליו.
מהמכשיר בקע איזה סילסול של איזה זמר שהשם שלו מתחיל כנראה בקובי/אייל עם איזה שלומי/משה באמצע ונגמר באיזה גולן/פרץ. המוזיקה המזרחית המתחפשת למערבית, שאותה יש לכנות מזרחבית, או מערבחית, השתלטה על הסצינה המקומית. אם אייל גולן הוא זמר העשור ושרית חדד היא זמרת העשור אז אני אדולף היטלר.
המזרחית הישראלית (עאלק "ים-תיכונית") היא כמו הראפ באמריקה. מוזיקה נחותה שקשה בכלל לכנות אותה מוזיקה. מילים נבובות שהעמוקות מביניהן הן כמה את יפה/אין אף אחת כמוך/כמה קשה בלעדייך, שבאות בדרך כלל מאיזה זמר שחרחר שהיה נשוי לאחת מהנשים היפות בארץ אבל העדיף לחזור לשורשיו ככלב ולבגוד בה מול עיניה עם כל פרחולה מזדמנת, ועכשיו הוא גם בוכה על זה ומקליט את הבכי.
החרא הזה שפשה בגלי האתר שלנו עבר כבר מזמן את גבול הטעם הטוב ויש להוציא אותו מחוץ לחוק ולהרחיק אותו מהפלייליסטים. צריך כמו בימים הטובים: גטו של מוזיקה מזרחית בין עשר לאחת-עשרה בלילה בגלי צה"ל (על הדבש ועל הכיפאק ועל הקיא).
כמו שזמרי הראפ יצאו מהגטו בהארלם או במזרח לוס-אנג'לס יש להכניס את הזמרים המזרחיים שהתחפשו למערביים חזרה לשכונות הסגורות, ולו רק בגלל שאין היום חתונה אחת, אפילו של לבנבנים, שאתה בכלל רוצה להזיז את התחת כי הכל שם גיטרות מסתלסלות וכולן מבלבלות אותו מבלבלות. ואם עוד איזה זמר יקח שיר מופת כמו "חלומות" של רוחמה רז וישחט אותו, אני אישית אהיה מוכן לדרוך עליו או להצית לו את הפרצוף והתלתלים, שהם ממילא כבר שחורים משחור.
כשהייתי נער צעיר בקרית שמונה, אז הגדולים, ואלה היותר גדולים, כבר רכשו מערכות תופים וגיטרות חשמליות.
דוד שלי היה ממקימי הלהקה הראשונה בקריה, עם שירי אלביס, קליף ריצ'ארד, והשיר של צרפת או לאקסמברג בארוויזיון: קופה-דהסי, קופהדסו (או איך שכותבים את זה).
כל הלהקות היו על טהרת המערב - מאגרב - בנים של משפחות מרוקאיות - רוק מרוקאי מעולה.
הצעירים יותר כבר ניגנו דובי-בראדרס, הנדריקס, סגול כהה, יוריא-היפ, והבצועים של לד-זפלין היו מדהימים.
נעלי עקב, מכנסי פ/בדלפון, חגורה כזאת עבה, חולצה פתוחה, ושיער כמו של צביקה פיק.
וככה זה היה: בשבת - בבית כנסת, אחר כך בבית בסעודה פיוטי מרוקו וג'ו עמר, ורבי דויד חסין ז"ל.
ובמוצאי שבת, ובחתונות... - להקות קצב - כך קראו להן. הכל מערבי/מרוקאי - שבאופן טבעי המאגרב נמשך למערב.
היו עוד להקות קצב/רוק מחצור, צפת, טבריה, אבל הכי טובה היה להקת גן עדן עם דני ממן - האיש והאגדה.
אפשר לגלגל על דני ממן בUטיוב. שמעתי שפעם הא אמר שאם ג'ימי הנדריקס היה בחיים, אז הוא היה לוחץ לו יד. והאמת, יש על מה. הוא באמת מוכשר ומחונן. היום הוא חסיד ברסלאב או חב"ד.
מה לבראלסב/חבד ולמרוקאים? האמת, שדי הרבה. מי שגדל בבית כנסת מרוקאי יודע שהרבה. קודם, כי יש גם קרבה גיאוגרפית בים ובג'יברלטר לאירופה. למשל, שד"רים (שליחים דרבנן, שבאו לאסוף תרומות לישיבות במזרח אירופה), והלכות, צורת ספרי התורה (אבל לא הכתב), נוסחי תפילות, ועוד ועוד.... יש דברים דומים.
מה עוד? המילה מערב - והכל ביחס לארץ ישראל. בבבל בזמנו אמרו מערב וכיוונו לישראל במערב.
מי שעוד מסמל את הקשר הזה (בראסלב-מרוקו) הוא: אור החיים הקדוש, רבנו חיים בן עטר זצ"ל, שאומר - אחינו במערב הפנימי, ומכוון למזרח אירופה, ומערבה לארץ ישראל וירושלים עיר קודשנו בירת מקדשנו, שפולשים חמדנים חומדים אותה בשקרנות ותככים.
איפה הכסף ?
אז כמה לא מפתיע שאחת הלהקות שדי חיבבתי היא להקת איפה הילד. עם חמי רודנר (גם אשכנזי וגם קבוצניק לשעבר, תתאר לך), ואת השיר - היייי... מישהו שומע אותי.
למה נזכרתי באיפה הילד? בגלל המוסיקה כמובן. ולמה עוד? בגלל שמוסיקה ותרבות, ומי יושמע בפלאיי-ליסט של גלגלץ זה חשוב ותרבות ומוסיקה וכו'....וכו', וכל אחד יתרבת וישיר איך שנראה לו, ומה שבא לו. מי שרוצה ישר אייל גולן עם כנורות מוצרטיים, זה לא מפריע לי.
אבל אותי יותר מעניין, וזה גם הרבה יותר עסקי וחשוב, בויכוח שמתנהל היום בארץ - איפה הכסף? (על משקל איפה הילד).
איפה הכסף ?
היכן הכסף שצריך לזרום לעיירות בצפון הארץ לפני שתכף דורשים גם שם מדינה פלסטינית או רחמנא ליצלן חבור ללבנון, או למדינה הפלסטינית שכל כך רוצים לתת להם על סתם (כי יש להם, והם קבלו את ירדן סוריה ולבנון, והם לא שונים מתושבי המדינות האלה)?
היכן הכסף לעיירות של המרוקאים בדרום לפני שהבדואים מקימים רצף: עזה + מדינה בדואית _ מדינה פלסטינית כאשר מרבית עם ישראל (שיש לו חוב של כבוד למרוקאים - היישוב העברי בארץ ישרל בצפון- בקרית שמונה, חצור, צפת, בית שאן, טבריה, כרמיאל, שלומי מעלות נהריה, עכו..... ובדרום - שדרות, נתיבות, אופקים, קרית גת, מלאכי, אשקלון, דימונה..........) מתרכז במרכז וזולל לנו את הכסף בעוד מחלף ועוד כביש .... ובינתיים המדינה נכבשת בלי יריה אחת.
איפה הכסף?
היייייייייייייייייייייייייייי... מישהו שומע אותי............................. (חמי רודנר ולהקת איפה הילד).
ברוטוס: אני מסכים עם הרעיון הקובע שהמוסיקה הישראלית כוללת את הכל ויחד עם זאת אני מבקש להפנות זרקור אל איכות הכתיבה ואל עילגות המילים. בקרב המוסיקה הקרויה מזרחית תוכל למצוא כותבים עילית כנתן אלתרמן וכותבים רדודים של מילות רחוב כמו זה שמכנה את עצמו "המשורר הלאומי" שמפאת כבוד הבלוג המארח את התגובה שלנו נתאפק ולא נזכיר את שמו, רק נרמוז שיש מחולל שירים על שמו
נטוס: טעם וריח הם עניין אישי ובלתי שפיט. גם אני, שפתוח מוסיקלית, יכול להעיד את מי מבין החשודים כמוסיקה מזרחית אני אוהב ואת מי אינני אוהב. אני כן יכול להכריז שיש לי נטייה להתחבר בקלות יתר למילים איכותיות, ללחן איכותי ולשירה נפלאה. עמיר בניון, מיכה שטרית, אולי בעצם אני מתחבר ביתר קלות אל יוצר ופחות אל מבצע, אבל זה נכון לכל זמר או זמרת גם מחוץ למסגרת הקרויה מזרחית. אבל זוהר המלך, איזה סלסולים? אין עליו ועפרה חזה? אלוהית. מנוחתם עדן
..