כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שחרור מחינוך עדרי וחזרה לאני האותנטי

    ניוטון וחוקי התנועה של גופים: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני". "כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס לכוח: "לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעצמתה". זה הדגם כשלא שועטים עם העדר ומיישרים איתו קו.

    פרח פרא קצוץ כנפיים

    60 תגובות   יום שני, 19/8/13, 15:29

     

    ההתבגרות שלי הייתה מדכדכת וקצוצת כנפיים.

    כשאני עוצמת את העיניים הפנימיות שלי

    אני רואה שחלק מהילדה שבי כבוי ומת,

    אני שומעת מילים מכשילות שנטמנו

    כמו זרעי אבנים הורגות בלבי

    ובוכה שטופת יבבות כשלהב הגרדום יורד על ראש הפרח הצבעוני שהייתי,

    ועל הילדה שאבדה במסע גיבוש הבנאדמיות השבורה שלה.

     

    אם היו מקשיבים לפרח הפרא שהייתי

    רואים את הנוף הקסום, פותחים את הלב

    ומאמינים שאצמח ואתעצב לתפארת,

    אם היו מחמיאים לרסיסי האור

    ומניחים כתר מלכות קטן על ראשי,

    הייתי מרווה את צימאון נשמתי

    מאמינה בעצמי, מטפטפת גשמי נקטר מוגשמים

    ומבשילה מההתחלה עד לטוב -

    בעתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (60)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/9/13 20:17:
      צוריאל צור, איש יקר. אתה נדיר ובעל נשמה יפה, יש לך יכולת למשוך למעלה מהקרקעית.
        2/9/13 20:13:
      רננהלי, יקירתי. אני משקיעה מאמצים בניכוש עשבים שמקשים עלי לעוף, ובאיחוי כנפי התקווה..
        31/8/13 14:33:

      מבין אותך,
      ולפעמים, פרחי הפרא,
      הם היפים שבפרחים..

      שנה טובה ומתוקה :)

        30/8/13 22:26:

       

      גילה מרגשת שאת.

      ילדה מתבגרת ומתעצמת מעבר

      לקיצוץ ולדכדוך שעשו בך.

      מנקשת את המילים המכשילות שנטמנו בך.

       

      את פרח חי

       

      הלוואי שתדעי מנוח לנפשך

        25/8/13 14:18:
      קנולר, יקירה. נכון, זו לא הייתה תקופה מאושרת ולא רק בגלל הגיל. קצצו לי את הרוח הפנימית, וחייתי בצד הריק של הלב, מלאה בתחושת נטישה, בלי עתיד, ושנאתי עד לאינסוף את כל העולם.
        25/8/13 14:15:
      גאולההר אבן, היקרה. אין ילד רע, יש ילד שלא מקשיבים לו.. שלא אוהבים אותו.. שמסרסים אותו... שצורחים עליו, מסמרטטים ומאמללים אותו..
        25/8/13 14:13:
      gubi's world, היקר. כן, גבי. היו ימים שהמילים שלי היו אלמות. בתקופה האחרונה אני מרגישה שהגיע הזמן לנתץ את מצבות בית הקברות שממלא אותי מבפנים, ולפנות מקום לאהבה..
        25/8/13 14:07:
      . ארז . יקירי. אגדיר אותך כאיש יסודי, בעל יכולת רגשית גבוהה להבין סיבות, תהליכים, קשרים ותוצאות. טביעת העין הרגישה שלך קלטה את התיקון שלי. בעבודתי אני מזדה עם חסר האונים של תלמידים מול חוסר האמון של הסביבה שהם יכולים ויודעים, ועם השלכות חוסר האמון. בחרתי לעסוק בחוויה מתקנת ומבריאה בשבילי, וגם החוויה הטבועה בך מילדות שיבצה באישיות שלך עיניים רגישות ואמפטיות, ואשרי אלו שזוכים באבני החן המשובצות בלבך.
        25/8/13 12:24:
      הפוסט שלך כואב אבל ימי ההתבגרות הם כמו חבלי לידה, כמו נחש המשיל את עורו כדי לצאת בוגר יותר ונראה לי שלרבים זו אינה תקופה מאושרת.
        25/8/13 12:03:
      אני ממש מוצאת את עצמי בדברייך. אם היו רק מקשיבים...
        24/8/13 16:48:
      גילה יקרה, כמה טוב שאת מצליחה לשחרר כאן (ואולי גם במקומות אחרים) זה כשלעצמו חלק כל כך חשוב...
        24/8/13 15:50:

      והמעניין הוא שבעיסוקך את "מתווכת לבעלי לקויות למידה תוך בניית הבטחון, הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות האישית"… 

      אז כנראה שבאמת כל דבר בחיים שקורה לנו מלמד אותנו משהו ותורם לנו בצורה כזו או אחרת … ?

      על עצמי אני יכול לומר בוודאות כי הנידוי החברתי שסבלתי ממנו בבית הספר היסודי תרם לי להיות רגיש ואכפתי לאנשים מסביבי.


       

      ''

       

        22/8/13 15:50:
      esty.d , יקירתי. המילים שלך כל כך מיטיבות עם הטיפול בפצע הפתוח שבנפש שלי. אני בתהליך צמיחה מתחתית הארכיון של פיסת חיים בנשמתי, שהותירה אדמה חרוכה. אני כבר מסוגלת לחוש את היום החדש שעולה ומעביר דף על הלילה של אתמול ובקרוב היום הזה יחיה בתוכי. תודה רבה.
        22/8/13 15:45:
      face, יקירתי. מכל מלמדיי השכלתי.. זו החרות שלי לחשוב ולבחור, ובסופו של דבר, אני זה סך הבחירות שלי. ואני מוצאת כאן הרבה אנשים בעלי אמפטיה רגשית שהובילו את הדלת הנעולה שבי למפתח..
        22/8/13 15:40:
      yael~ יקירה. אכן, העבר הוא עבר ואני הווה. לפעמים העבר הופך להווה ואני לומדת לחבק את העבר שהייתי.
        22/8/13 15:38:
      שולה ניסים, יקירה. פצעי העבר הם כמו מסמרי פלדה בנשמה, ואני תכף מסיימת לחלץ את האחרונים והעיקשים שבהם.
        22/8/13 12:25:

      צטט: esty.d 2013-08-22 09:20:50

      פרח צבעוני, נוף קסום, רסיסי אור וכתר מלכות – כל אלה בך. את רואה,
      יודעת וחווה אותם.

      הניחי לאלה שלא ידעו לראות ולחוש את מי שאת. לא ידעו. לא הבינו.

      טפטפי על נפשך גשמי נקטר מוגשמים והבשילי. לטוב. עכשיו עתך.

      ראית פעם יער שרוף שמבין עפרו מתחילים לצמוח מחדש ענפים ירוקים,
      מתחדשים, מפנים מבטם לשמש, יונקים מהאדמה ומקיימים את שטבוע בהם?

      היי ענף מתחדש שצומח כך מתוך הטמון בזרעו. לטוב.

       

       

        22/8/13 11:06:

      לפעמים אנשים בסביבה. בכל דרגת קירבה.

      רוצים להעניק ויוצא שהם מעיקים.

       

      [זאת הגירסה הזמנית//רגעית. אולי ובטח הקצרה שלי ו//או של התגובה ]

        21/8/13 22:46:
      במבט לאחור - מסכימה עם כל מילה , ובמבט קדימה בתקווה גדולה שלא לחוש שוב את אותה התחושה
        21/8/13 16:05:
      מי כמוני יודעת שלא פשוט לרפא את פצעי העבר. וכן, הרבה פעמים צעד קדימה ושני צעדים אחורה. גם את וגם אני מגדלות את עצמינו בכוחות עצמנו. לא קל, אבל פעמים רבות הפצע הוא מקור הכוח.
        21/8/13 13:45:
      קוכליאה, תודה יקירה. אני משננת לעצמי שמה שהיה עבר, ושכעת עלי לפתוח דף חדש, אני יוזמת דברים שרוצה שיקרו ולעתים קשה לי להוביל את קרונות המסע שלי במעלה ההר ולהוביל תהליך מתקן.
        21/8/13 13:42:
      פרח יפה, תודה יקרה. כעת אני עוברת באופן הדרגתי ממצב מצוי לרצוי, מקרבן נסיבות חיי אני יוצרת במציאות את המקום בו רוצה להיות, לצערי אני מתקדמת כמו בצעדי ריקוד: צעד קדימה ושניים אחורה..
        21/8/13 13:39:
      באבא יאגה, יקרה. אכן, אני מנסה להנשים את הילדה, להחליק את הקמטים שנחקקו בליבה, ולהסיר את הכתמים שדבקו בלבה.. ואני צועדת לקראת הגשמת המטרה במלואה.
        21/8/13 13:36:
      דוקטורלאה, יקירה. העובדות עשויות לטלטל את הקורא, אך נפשי נשחטה באופן לא כשר, וכבוגרת הסוקרת את תשתיות עברה אמי מזועזעת ויחד עם זאת מסופקת שמצאתי מקום של שפיות.
        21/8/13 13:33:
      טלוני, יקירתי. תודה על המילים החמות והמעודדות שלך, בין המילים שכתבת אני שומעת את המלאכים שרים לכבודי, אני מרגישה שאני על סיפו של שינוי - של עולם הסבל שידעתי שמלווה אותי כמו צל- לבין עולם של חדוות יצירה, אנרגיות חיוביות ושמחה על היותי קיימת. כעת אני מגשרת בין העולמות על ידי פרידה מהסבל.
        21/8/13 13:30:
      רבקהירון, תודה יקירה. כיום אני מפויסת עם החוויות המכוערות ועם התחושות הקשות שהיו מנת חלקי.
        21/8/13 08:27:
      קודמיי כבר כתבו די והותר. רק אאחל לך מכל ליבי שתצליחי להעניק לעצמך רגעים וחוויות מפצות ולהתקדם לעתיד ללא משקעים, בהצלחה!!
        21/8/13 06:12:
      קוראת את התגובות ...........לעיתים עוד מילה אחת ודי כי אמרו הכל ...........המודעות לעבר ........להורים שגידלו , לחיים שהיו .לסלוח בכל מחיר ומכאן להמשיך הלאה .אלה עובדות ......לשנות ,ליצור מציאות טובה יותר גילה זו החכמה .יום מאושר לך
        20/8/13 21:45:
      הוספת תגובהכן כך היה, כפי הנראה, אבל את יכולה היום שוב להחיות את הילדה שבך בזכות כשרונך, אם רק תרצי בכך
        20/8/13 17:26:
      "כמעט לכל ילד/ה יש תלונות על דרך גידולו. פעמים רבות הן צודקות ויש להן השפעה על בגרותו והליכותיו. אבל רק כאשר אתה מגדל כמה ילדים משלך ונאבק בבעיות הצומחות מידי יום, אתה יכול לבחון בהגינות את מה שעשו לך הוריך בילדותך. לפעמים אתה סולח, לפעמים אתה כועס עוד יותר". זו פעם שנייה שאני כותבת טכסט זה. המתנתי 19 דקות והרשומה לא התקבעה. לכן, החומר נמחק וכתבתיו שנית. אם לא תקראי תגובות ממני, תדעי שנשבר לי ועזבתי...
        20/8/13 16:04:

      גילה יקרה, מילותייך נכנסו לי ללב. את גם מבטאת עצמך כל כך יפה ורהוט ביחד עם הנימה הכואבת והעצובה שבדברייך.
      מאוד מבינה אותך, הילד הפנימי הפגוע קיים כמעט בתוך כל אחד מאיתנו.
      למרות עבודה אישית ומודעות שאנו עושים בחיים, וגם כשאנו כבר מבינים את השורש והמקור לפגיעה, הרי שלמחוק לגמרי אי אפשר, וכשיש טריגר מסוים הילד הפגוע מתעורר ומציץ מתוך נשמתנו.
      כי הילד הרך כשבא לעולם הוא כל כך טהור ותמים, וכל פגיעה גם אם נעשתה בשגגה, חורטת בו חריצים, כמו בתקליט וכמנגנים שומעים את הצרימה.
      ויחד עם זאת, דווקא הפגיעות והכאב פעמים רבות מחשלים אותנו ומוציאים מאיתנו את העוצמות הפנימיות והכישרונות החבויים. אני חשה זאת גם אצלך. פעמים רבות זה קורה דווקא בגילים מתקדמים מתוך בשלות אישית.
      ולכן, מתוך נסיון חיי, התחברי לאנשים שכעת יעודדו, יחזקו ויחמיאו לך וליכולותייך, וההכרה הפנימית שלך תלמד לטשטש את נזקי העבר. את בדרך הנכונה.

        20/8/13 15:41:
      גילה, הטקסט הזה מבַטא מחאה, עלבון וכאב צורבים. // הזדהיתי. // (עכשיו אני גם מבינה אֶת הרצון העז שלך להקמת ביה"ס.) // תודה! זה טקסט טוב! // רבקה.
        20/8/13 15:06:
      bonbonyetta יקירתי. הייתי רוצה שיהיה לי מקל קסמים שאוכל בעזרתו למחוק זיכרונות ספציפיים, למחוק את המשמעות הרגשית שלהם, ולשכתב את חיי. תודה על שעפת עם הרוח שלי..
        20/8/13 15:02:
      AmitLiO היקר. אולי ניסיון החיים והידע שצברתי עד הלום, עשויים להכניס את הטראומות שלי לפרופורציות.
        20/8/13 15:00:
      איריסחן יקירתי. עצמה גדולה מקופלת במילותייך, פעם קראתי מאמר בהקשר של תקיעות בזיכרונות ילדות שניתן לצבוע אותן ולחוות אותן מתוקנות, רכות יותר לעיכול..: באמת, אף פעם לא מאוחר לשנות את האירועים.
        20/8/13 14:55:
      איןיש היקר. תודה לך, אני בשלה לפרק את בעיות העבר שלי, להתמודד אתן ולפרוץ אל השינוי שאני מבשלת עשרות שנים.. חסר רק קורטוב אומץ..
        20/8/13 14:52:
      ברוךהלוי-סגל, היקר. תודה. אכן, לפעמים אני הולכת כעיוורת גם כשזרקור גדול שופך אור על הדרך שלי ומאיר לי את היום בצבעים ובצלילים.
        20/8/13 14:50:
      החיים כסרט, יקרה. גם כשמחליטה לפנות מקום לקדימה ולהתרכז בתיקון ובמטרה, אני לפעמים נופלת לאותו הבור שממתין לי כמו חיה שלופת ניבים.
        20/8/13 14:48:
      נועם דימנט היקר. צודק, החיים הם משימה שעלינו להיות מוכנים להתמודד אתה, חבל שלעתים אנחנו משלמים את המחיר בטווח הרחוק כי לא קבלנו את הכלים לעשות מה שרוצים.
        20/8/13 14:46:
      HagitFredlander יקירה, תודה, לפעמים אני חושבת שבצלו של הקושי טמון ערך מוסף שמסייע לי להתמודד עם אתגרים ולהתעקש על הגשמת קיומי בחיים.
        20/8/13 14:44:
      אחאב יקירי, משתדלת לחשוב, לשנן ולכתוב מחשבות חיוביות.
        20/8/13 14:43:
      nana תודה יקירה על המשוב שמחמם את לבי ועוזר לי להסתכל קדימה, לראות את החיים ולמצוא את הדרך להיות נוכחת בהם, ולחדול מלהוציא משאבי זמן ואנרגיה מיותרים על שהיה.
        20/8/13 14:41:
      אהובה 13 יקירה. זה אתגר בשבילי להניח לעבר שטוף כאב, ולשנות את הסיפורים ששוכבים על מדפי הזיכרונות שלי כמו שלדים שמשבשים את חיי.
        20/8/13 14:39:
      שיח אחר היקר. הכתיבה עוזרת לי לשנות את הצבעים של החוויות המאוחסנות בזיכרון, ולהדהות את הרגש שמלווה אותן.
        20/8/13 14:38:
      fox angel יקירה, אני מפחדת לגלות שאני לא מספיק טובה בגלל הילדה שהייתי, (או שזה רק תירוץ?). אני קשובה לילדה ולא מדחיקה..
        20/8/13 14:35:
      rossini, יקירי. מסתבר שההקשבה היא הדרך להגשים חלומות וגורלות..
        20/8/13 11:18:
      * גרמת לי לכאוב אתך. את יודעת, לא תמיד זה בכוונה תחילה לפגוע או משהו, יש מי שאינם יודעים כמו בנסיך הקטן לטפח שושנה...
        20/8/13 09:54:
      החיים לא ממש הוגנים ואת יודעת מה לא הוגן אין לי מושג מה יעזור לך אבל לאחרים בקירבה של את יודעת לעזור כנראה
        20/8/13 09:53:
      וזה נכון אבל מגיע רגע בו מבינים כי לעולם לא מאוחר שתהיה לך ילדות מאושרת.....
        20/8/13 08:57:

      אין ברירה אלא לעשות בעצמך מה שהדור הקודם
      כנראה
      לא ידע מה צריך לעשות.

       

      כתבת יפה מאד. מאד.

        20/8/13 08:51:

      גילה היקרה,

        את לא לבד,

      כולנו ילדים של החיים
      אריק איינשטיין
      מילים ולחן: שלום חנוך
      אקורדים ''


      עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
      מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
      מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
      מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

      ילדים קטנים, ילדים גדולים,
      ילדים טובים וילדים רעים
      את יודעת אמא,
      כולנו ילדים של החיים.

      המשך שבוע נפלא,

          ב ר ו ך

        20/8/13 08:28:
      מצד אחד אני מזדהה ומתעצבת איתך, מצד שני אני משתדלת לחשוב קדימה ולא אחורה.
        20/8/13 07:39:
      אם....... האם אנחנו באמת יודעים מה היה קורה? למשל בן עשירים מפונק היה יכול לכתוב "אם היו מכניסים לי קצת קשיים לחיים, מאתגרים אותי ומנסים לפתח בי יכולת הישרדות אז......."
        20/8/13 07:26:
      את מרגשת ונוגעת בנימים ובני הנימים של תחושות עצבונות וערגונות...החשוב שהבשלת לדעת ולגעת ולצמוח ולהתקדם גם כשנעוריך לא היו סוגים בשושנים.....♥
        20/8/13 05:42:
      מחמיאים לרסיסי האור ומניחים כתר מלכות קטן על ראשי
        19/8/13 21:08:
      ולמרות הכל צמחת לתפארת , האמנת בעצמך והבשלת בעתך, והמילים המכשילות נטמנו אי שם והן רק זכרון עמום שאולי בזכותך הצלחת להגיע להגשמה עצמית, הן גרמו לך להיות מי שאת היום ולהוכיח עד כמה טעו ..... משוררת מוכשרת ומקסימה, ריגשת עד מאוד בכתיבתך המפעימה, תודה ♥
        19/8/13 18:50:
      הניחי לעבר.... הוא רק מעכב אותך מלצמוח... הרי אי אפשר באמת לדעת מה היה קורה אם..... הקבלה העצמית משחררת אותנו מקונפליקטים פנימיים ומהשארות ומאפשרת לנו, בעזרת הכנפיים החדשות, להגיע למקומות שטרם הכרנו... בתוכינו... וגם אני יודעת זאת מנסיון
        19/8/13 18:14:
      ככה זה שיום אחד מבשיל הצורך להעיר מתוכך את המילים הקבורות אשר היו חבויות בתוך הזכרון אותך כנראה לימדו להביע רגשות על ידי כתיבה שהיא כעת חשופה !
        19/8/13 16:29:
      היא עדיין בתוכך אותה ילדה ,ומסתבר שהחלק הבוגר שלך יכול להקשיב לה , להאמין בה ולתת לה עדיין להבשיל ממקום אוהב. אני יודעת את זה מנסיון. וגם נגעת מאוד בליבי...
        19/8/13 16:02:

      "אם היו מכשיבים..." זה אומר את הכל.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      גילהסטחי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין