הדואליות ביצירתה של אלה אלטר / רחל זוהר

תערוכת יחיד זו של אלה אלטר, השלישית במספר, מאופיינת כקודמותיה בדרך הייחודית שבה נרתמת אלה לתהליך של יצירה :

כל עבודה נולדת מתוך חוויה, התרחשות או אירוע ועוברת תהליך של עיבוד מחשבתי, סינון ובדיקה בטרם תועלה על משטח העבודה. אחר כך העבודה מתורגמת לאמצעים האמנותיים, שהתאמתם לרעיון ולמסר נבדקת גם היא באותה היסודיות.  דרך זו עוזרת לאלה לעבד את רגשותיה ולהגיע למיצוי רעיוני מדויק של נושא היצירה.

אין להבין מכך שיצירתה של אלה חסרת אלמנט של ספונטניות ורגש. נהפוך הוא : אלו הם ה"טריגרים" המניעים אותה מן היסוד. רגישותה הרבה של אלה לתופעות הקורות סביבה, למצבה של המדינה, כמו גם למצב הקיומי האישי שלה, כל אלה הינם כוחות הנפש הדוחפים אותה ליצירה.

הדואליות הזו באישיותה של אלה מיוצגת גם בעצם בחירת נושא התערוכה – "קרום דק" .

הנושא נולד רעיונית בעת ביקור שערכה אלה בפארק יילוסטון בצפון מערב ארה"ב.  הנוף הראשוני המדהים מייצג ניגודים מרתקים : מחד גיסא – כליה, התפרצות געשית, שריפות ותחושה של סוף העולם, ומאידך גיסא, גדילה של אצות (צורת חיים ראשונית) הצומחות ומתפתחות בתוך הגיהינום הזה.

אלה מרותקת לדואליות זו של הרס והתחדשות ורואה בה מטאפורה לעצם הקיום האנושי הכללי,ובעיקר לקיום השברירי של עם ישראל בארצו. ומכאן שם התערוכה "קרום דק" שלא ניתן לצעוד עליו בבטחה – ממש כמו בתוך פארק יילוסטון.

הצילומים המרהיבים שאלה צילמה ביילוסטון משרתים אותה כחומר גלם. הם מעובדים ומודפסים על גבי גיליונות נייר פרגמנט המסמל עדינות, פריכות ושבירות. הם נגזרים ומודבקים על גבי דיקטים תעשייתיים שפורקו ממכולות, שגם להם יש "עבר" - סימני זמן וסימני  דרך (אנלוגיה ל"מסע" שעברו).

השידוך הזה בין גיליונות הנייר הפריך והדיקט ה"יגע" מחזק את המסר של ארעיות הקיום. כך  הדבר מיוצג ביצירה: "צבע אדום" שנוצרה בעקבות מבצע "עופרת יצוקה".

לטכניקה זו נוסף בהמשך מוטיב של נעיצת סיכות שדכן באמצעות קומפרסור – מהדק פניאומאטי אשר נועץ  את גיליונות הנייר לתוך משטחי הדיקט ויוצר חיבור בין המשטחים והנייר. החיבור שהחל כאקט של "תפירה", שהינו מוטיב חיובי של תקווה, הופך עם הזמן גם לאקט של אלימות, כמו ביצירה "נחשים כקורות", המקשה ושואלת למה הגענו לארץ הזאת המלאה מכשולים וחתחתים.

בצד המסרים הפסימיים הללו נסוך ברבות מן היצירות גם חוט של תקווה, בצורת קווים או מוטיבים של זהב, אלה משלימים את תמונת הדואליות.

ביצירה "לך לך" עץ הזהב המבצבץ ועולה מבין כתמי הכאוס השחור שמסביבו, מייצג תקווה לעתיד ומרמז על מוטיב של אור. הזהב, שהינו בדרך כלל מוטיב איקוני, משמש ברבות מן היצירות  לצורך עידון המסר, מעין "הסחה" מן הקדרות והפסימיות.

כך הדבר גם ברבים מן המוטיבים האורנמנטים המופיעים ביצירות רבות ,גם הם מנסים להתפשר ולפייס. .

לאלה חשוב  לספק מראית עין של "מלאכת – יד", של עבודת כפיים, המרמזת על טרחה ולידה של היצירה מתוך מאמץ, זהו עוד אפיון לתכונת היסודיות האופיינית לאלה. זאת ניתן לראות גם ביצירה: "והלך את כל המדבר הגדול והנורא", יצירה המבוססת על הטבעה מתוך מגזרת של נמלים צועדות, שהן ייצוג של עמלנות, של הליכה שאינה מסתיימת.  

מקור השראה נוסף לנושאי התערוכה הינם קטעי אמרות, פסוקים, שירים וציטטות בהם נתקלת אלה באקראי, אשר חלקם יוצרים אצלה אסוציאציות וגירוי ליצירה.  כך בציור "דבש הכול דבש" – אסוציאציה קיומית- אירונית על בסיס שיר פופולארי.  כך גם ביצירה "ויפרפרני ויפצפצני"... (פסוק מספר איוב),

המתארת מבנה של שטיח טלאים של אסוציאציות ועליו מטרה מודגשת. גם היצירה "never more" מבוססת על ציטוט של פואמה מאת אדגר אלן פו, ובהתאם משולב בה העורב השחור של פו.

ביצירה "כשהכריש והדג נפגשו לראשונה",  שמבוססת על שם של סיפור שכתב גלעד שליט הילד,  אלה מתארת שדה כלניות ענק (אדום כדם) ובכל כלנית דיוקנו של גלעד שליט כשביצירה כולה משולבים גם איורים  מתוך סיפורו.

קובץ העבודות "קרום-דק" של אלה אלטר מצליחה להביא לידי מיצוי רעיונות מרתקים בטכניקה מרתקת  השואבים את הצופה לתוך עולם של סכנה,הרס ,הכחדה ותיקווה.