כפר אז"ר – מוותיקי מושבי העובדים בישראל, שציין השנה 81 שנים להקמתו, כולל מספר מוסדות ציבור חשובים. יש לנו מחסן הספקה, שבאמצעותו יכולים החקלאים לקבל תערובת לרפתות וללולים. הבעיה היא שכיום אין כבר רפתות ואין לולים, כך שהמחסן עומד עזוב ואין סיכוי סביר שיחזור אי פעם לימי הזוהר שלו.  יש לנו בכפר גם מחלבה, שאליה הביאו הרפתנים את החלב, כדי לשלחו ל"תנובה", אך כפי שכבר אמרתי, באין רפתות אין גם חלב, והיום משמש מבנה המחלבה כמוזיאון לתולדות הכפר. מוזיאון שהוא כולו פרי יוזמתו המבורכת של חברנו יאיר קפלן, שהוא בשר מבשרנו (אמנם קצת מעופש כבר), והתלהבותו לענייני תרבות אינה יודעת גבולות. יש לנו בכפר גם צרכניה, שבה יכולים החברים לרכוש מוצרי מזון. למעשה זו כבר אינה צרכניה, אלא חנות מכולת קטנה, שהושכרה למפעיל זר. יש גם בית-עם גדול, שנועד להחליף את מחסן ההספקה, אשר שימש בזמנים עברו כהיכל תרבות בשעות הלילה, ואשר כל התיאטרונים החשובים הגיעו אליו להעלות את הצגותיהם. גם בית העם עומד היום בשממונו, והוא הושכר ללוליין אשר עורך בו את חזרותיו, ומעת לעת הוא מארח גם את האסיפה הכללית של המושב.

מכל המוסדות של הכפר נותרו שלושה בלבד, אשר עדיין מגלים סימני חיים. שניים רשמיים ואחד שהוא פרי יוזמה מבורכת של יחידים, כפי שיפורט בהמשך. האחד הוא בית הכנסת, שבילדותי היה שוקק חיים, והיום הוא סגור רוב ימות השנה. כאשר אני רואה מחלון ביתי אנשים הצועדים לעבר בית הכנסת, אני יודע שהיום ערב יום כיפור...  המבנה הציבורי השני הוא בית יד לבנים. בעת הקמתו הוא נועד לשמש בית מפגש לנוער של הכפר, ובמשך השנים ובעקבות נפילת רבים מבני הכפר במלחמות השונות, הוא הפך להיות יד לבנים, וזה בעצם המוסד היחיד שכולנו מתפללים שלא יתפתח וכי על קירותיו לא יתלו תמונות נוספות.

המוסד השלישי שעודנו בחיים הוא ה"פרלמנט", השוכן במוסך הטרקטורים והקומביינים השומם של האחים מיכה ודני וולף, ואשר משמש כיום למפגש יומי של זקני העדה. אני נוהג לכנות את המוסד הקסום הזה בשם "מעון יום ליתומים", אך כל עוד לא החליט הפורום הקבוע לשנות את השם, הוא נקרא פשוט "הפרלמנט". במפגש היומי דנים החברים ומחליטים בכל הנושאים החשובים העומדים על הפרק, החל בנושאים הפעוטים כמו הכרזת מלחמה ופיטורי ראש הממשלה, וכלה בנושאים החשובים והבוערים ביותר, כמו "למי מן החברות היה רומן עם בעלה של השכנה", לפני שבעים שנה ומעלה....

חברנו מיכה אחראי על הכנת הקפה, והוא אולי היחיד בעולם שמכין קפה תורכי שהוא שקוף כמו תה, בדיוק כפי שנהגו להכין בימי תש"ח בחטיבת אלכסנדרוני שבשורותיה לחם ונפצע. סיפורו האישי של מיכה במלחמת השחרור הוא סיפור מיוחד במינו, שגם הוא יסופר בבוא העת.

הפרלמנט שלנו הוא מוסד מאיר פנים לכל ומכניס אורחים, ועל כן מבקרים בו באופן קבוע גם תושבים המגיעים ממקומות אחרים. למעשה יש רק שלושה תנאי קבלה לחברות בפרלמנט שלנו, והינם כדלקמן:

א. שהמועמד יהיה יתום משני הוריו.

ב. שבעברו של המועמד יהיו לפחות ניתוח מעקפים וניתוח להסרת בלוטת הערמונית....  לעתים קורה שמועמד מבקש להחליף אחת מן המחלות הנ"ל במחלה חשובה אחרת, כגון סכרת או פרקינסון, וראוי לציין שבעניין זה אין אנו בודקים בציציות בקפדנות שאינה במקומה. מי שמביא סרטן אפילו זוכה לעדיפות.

ג. התנאי השלישי הוא שהחבר יהיה מוכן להתייצב בכל עת ללווייה של מי מן החברים שהגיעה שעתו לקידום. מדרך הטבע שמספר החברים שכבר אינם עולה בהרבה על מספר החברים החיים.

בפרלמנט שלנו אין פריימריס, והחברות היא לתמיד, ואם יום אחד יפתיע מי מן החברים שעברו לעולם שכולו טוב ויגיע לביקור, אין ספק שהוא עתיד להתקבל במאור פנים, ואף להתכבד בקפה של מיכה, שעתיד ללא ספק לשלוח אותו מייד בחזרה למקום שממנו בא...

היום ליווינו למנוחות את חברנו איציק תומר שהלך לעולמו אחרי מחלה קשה ורבת סבל. איציק אמנם לא נמנה על תושבי הכפר, אך היתה לו חברות מלאה בזכות חבריו תושבי המקום ואופיו הטוב. איציק למד כרבים אחרים מבני הכפר שלנו, בבי"ס כדורי, הוא שרת בגדוד 88 של הנח"ל המוצנח (לימים גדוד 50), והשתתף בפעולות תגמול לפני מבצע קדש, וגם צנח בסיני עם גדודו במבצע קדש בשנת 1956. הוא היה אחד מטובי חברינו וחברתו תחסר לנו מאד, ולא פחות מזה - גם העוגות שפני רעייתו היתה שולחת אתו....

יהא זכרו ברוך.

עודד אל-יגון

איציק תומר ז"ל באחת מישיבות הפרלמנט