בגדוד הצנחנים במילואים מס' 65 (חט' 80), שנמניתי על ראשוניו לאחר השחרור מהשרות הסדיר בשנת 61, היו לי שלושה חברים טובים שנשאו את השם אלישע. אולי היו בגדוד אלישעים נוספים שאיני זוכר. סיפורם של שלושת האלישע הוא סיפורם של יפי הבלורית והתואר – השאור שבעיסה, ולא פחות מזה – סיפורה של ארץ ישראל של פעם. שלושתם, כמו רבים אחרים הם חוליות חשובות בשרשרת קיומו של עם ישראל לאורך הדורות. הם שלושה שמדינת ישראל חבה להם כמו גם ללוחמים רבים מאד אחרים את קיומה.

הצעיר שבאלישעים היה אלישע בן יהודה. הוא הצטרף לגדוד כשנתיים או שלוש אחריי, והיה מפקד מחלקת המקלעים הכבדים בפלוגה המסייעת. רבים מלוחמי הפלוגה נפגעו במהלך מלחמת ששת הימים בקרב אום כתף בסיני ובכיבוש רמת הגולן. אלישע שרד את המלחמה ללא פגע.  בעת השיחרור נפרדנו בחיבוק והבטחנו זה לזה שניפגש בהקדם ביחד עם בני משפחותינו. למרבה הצער לא עלה בידינו לקיים את ההבטחה ההדדית הזו. אלישע נספה בתאונת דרכים ביום השחרור, בהיותו בדרכו לביתו בקיבוץ מגידו שבו התגורר עם רעייתו ובנו התינוק.

אלישע השני – הוא אלישע אש, בן קיבוץ עברון וחבר מושב עין יהב שאליו עבר מאוחר יותר, הוא בן גילי. אדם צנוע ונעים הליכות, וחבר מצויין. יחד התגייסנו לגדוד, ויחד עברנו את כל המלחמות, כולל מלחמת יום כיפור. זוכר במיוחד לילה שבו יצאנו כעשרים לוחמים לתקוף סוללת תותחים סורית שהיתה ממוקמת כעשרה קילומטרים בעומק השטח הסורי, בלב הלג'ה שזה שטח בזלתי בלתי עביר לכלי רכב, וקשה ביותר גם להליכה רגלית. עם סיום המשימה חזרנו לשטחנו, כשאנו נושאים על כתפינו אלונקה עם פצוע, במסע מפרך מאין כמוהו.

כשש שנים לאחר המלחמה נפטר אלישע ממחלה קשה, עוד בטרם מלאו לו ארבעים שנה.

הוותיק שבאלישעים היה אלישע רושקין מקיבוץ שריד, אשר נשא כנפי צניחה עם רקע אדום, לאחר שצנח במיתלה כקצין צעיר בגד' 890 במבצע סיני. אלישע עלה לארץ בתום מלחמת העולם, והספיק לשהות ביערות רוסיה כילד קטן בן שבע שנים, יחד עם הפרטיזנים שלחמו בנאצים.  בגדוד שלנו מלא אלישע את תפקיד קצין המבצעים הגדודי. היה חבר אהוב על כל מי שהכירו. גם בקיבוץ שבו התגורר כל חייו מלא במשך השנים תפקידים חשובים והיה איש מפתח. יחד לחמנו בששת הימים בחזית סיני ולאחר מכן בחזית הסורית. לאחר מכן עברנו יחד את מלחמת ההתשה, ולחמנו יחד גם בחזית הסורית בקרבות הבלימה והפריצה במלחמת יום הכיפורים. בשנים האחרונות חלה במחלה קשה, והשבוע נודע לי כי נפטר והובא למנוחות. לצערי דבר האסון נודע לי לאחר הלווייה, ולא זכיתי להפרד ממנו בצורה מכובדת, כפי שהיה ראוי.

שלושה אלישע, כל אחד מהם הוא עולם שלם בפני עצמו ומופת לנתינה ולהקרבה עצמית למען הכלל. הקרבה ללא חשבונות וללא גבולות.  שלושתם מתו, אך ממשיכים לחיות בלבי. יהי זכרם ברוך.

עודד אל-יגון

אלישע בן יהודה ז"ל - ברגע של מנוחה לאחר כיבוש רמת הגולן: