כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך אחר

    בחינות הבגרות 2012-2005

    2 תגובות   יום שישי , 23/8/13, 10:03

    זה עתה התבשרנו על תוצאות הבגרות של השנה הקודמת. בין השנים 2005 ל-2012 – בהשקעות עתק של משרד החינוך – עלה שיעור הזכאים לתעודת בגרות ב-3.4 אחוזים, והוא עומד עתה על 49.8% (ynet, 21.8.13). על-פי זה, בשנת 2020 יהיו לנו 53.2% זכאים, ובשנת 2028 56.6% זכאים. במהלך הרוטינה הזאת יש שפע כשלים והחמצות.


    שיטת הלמידה. גם עם הכנסת קצת שינויים בשנים האחרונות, הלמידה לבגרות מתבססת בעיקרה על שינון חומר רב שיש להציגו בבחינות. השינון והבחינות שתלמידינו חווים כל תקופת לימודיהם – כמבוא לבגרויות בכיתות י'-י"ב – הם בלתי מתאימים למידע וידע אין-סופיים שזמינותם מיידית. עדיין לא הפנמנו את הרעיון, ששינויי הטכנולוגיה משנים את מטרות הלמידה ואת תכליותיו של ביה"ס. שיטת הלמידה-לקראת-בחינות, מלבד שהיא בזבזנית מאד היא גם משעממת לאין שיעור. הביטוי "לאין שיעור" מבטא את מה שקורה בחלק גדול מן השיעורים בביה"ס: התלמידים משתעממים עד-מאד ומעבירים את הזמן ללא קשר למתרחש בכיתה.


    חוויה משמעותית. כולנו מבקשים עבור ילדינו ונכדינו חוויית בית ספר מפעימה ומרתקת. 12 שנים ושעות רבות כל יום נטולות חוויה, הן סוג של – איך נכנה זאת? – עינוי סיני. בתקופה שבה "שפיכת ידע" הפכה לעשייה פתטית, מול הטכנולוגיות שהזכרנו, דרושה חוויה מסוג אחר לגמרי בבית הספר, אבל דבר זה אינו מתאפשר כל עוד המגדלור הפדגוגי שלנו הוא בחינות הבגרות. אלא מה? התלמידים התרגלו. הם הולכים לביה"ס ללא ציפיות תוך קבלת-דין צייתנית.


    יצירתיות. כשהכול מסביב מתחרים על פיתוחים חדשניים בהמון "כיווני אוויר", תלמידי ביה"ס נמצאים במקום אחר. הם אינם נדרשים לפתח חשיבה יצירתית ומצויינות, וכשהם עושים זאת, זה קורה הרבה מחוץ לבית הספר. אל ביה"ס הם מגיעים ללא ציפיות למאמץ, למעט הבחינות. בית הספר הישראלי – מלבד קבוצה קטנה של חריגים – אינו שותף למאמץ הלאומי לפיתוח חשיבה יצירתית, אותה אנחנו פוגשים בשפע בשנים שלאחר התיכון.


    למידה פעילה ומחוייבות. ציפייה נוספת יש לנו, שאדם יעביר את חייו בעשייה פעילה שיש בה מעורבות במתרחש, אקטיביות, יוזמה, שיתוף-פעולה ומחוייבות. כל אלה אינם נחלתו של התלמיד הישראלי. הוא אינו נדרש לאחריות כלפי לימודיו, והכל מוטל על כתפי המורה. למידה פעילה שיש בה מחוייבות נוצרת כאשר הדרישה מן התלמיד היא ללמוד בעצמו, כלומר, ללמוד לחקור. תלמיד שבחר את הנושא שמעניין אותו ולמד כיצד ללמוד, יהיה מחוייב כלפי העשייה הזאת, שהיא כולה עליו ועל שותפיו לחקר.


    עושר לשוני וחשיבה מסדר שני. הקשר בין שפה לחשיבה מוכר וידוע מזה שנים. למידה שלא נדרשות בה יצירתיות, שאילת שאלות אינטליגנטיות, תהליכי חקירה מרתקים או סיכומים מורכבים – אינה מעודדת שימוש איכותי בשפה ולא חשיבה גבוהה (השערה, הסקה, מיון, טיעון ביקורת, ייצוג-הידע ועוד). הדלות הזאת מאפיינת את מרבית בוגרי התיכון שלנו, קרבנות השיטה הבגרותית.


    עולם הרוח. באותו אופן, כאשר הלמידה אינה כרוכה בדרישות, אלא בדיונים כיתתיים דלים – ולנוכח עולם של "מהיר, קצר ומוצר" – הדיון המעמיק נכחד וקריאת ספרים היא עיסוק לחנונים.


    מסקנה? זו אינה מסובכת: יש לבטל את השיטה ולהותיר רק שלוש מיומנויות לרף ארצי: עברית, אנגלית ומתמטיקה כבחינת רשות. אנחנו נתונים במעבר איטי ומיוסר אל המאה ה-21.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/8/13 12:34:
      כל עוד יבחנו שרי אוצר ומפקחים ראשיים על פי מדידה של הישגים, ואין זה חשוב מה אופי ההישגים, לא ישתנה דבר בחינוך.
        24/8/13 08:48:
      מכיוון שהמדידה תשאר המטרה העיקרית - צמצום ל3 מקצועות ייתר את יתר המקצועות ממערכת שעות הלימוד...

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין