הבלוג הזה נולד לאחר שקראתי את כתבתו של זיו אבירם מה- 24.8.20013 בוואלה חדשות העוסקת בהצלחה בלימודים. הכתבה היא אמנם על הישגים בלימודים של ילדים צעירים, אבל בהחלט אפשר להשליך אותה גם על לימודי מבוגרים.

  בכתבה עלה טיעון מעניין שלימוד מול לוח וגיר וללא מחשב עדיפה כהתחלה על למידה שהיא חווייתית דרך סרטים או קריאת ספרים. כמו כן היא עדיפה כהתחלה על למידה בעזרת מחשב.  לטענת החוקרת פרופ 'פטרישיה מילר הקשר ההדוק שבין המוח והחשיבה. תנועות הידיים שהגוף מבצע עוזר ללמידה. פרופ' סאן בולוק מאוניברסיטת שיקגו טוען שלא רק המחשבות משפיעות גופנו אלא גם גופנו משפיע מוחנו.

  איך כל זה מתקשר  לרשום. כיום אני שומעת יותר ןיותר  שאין צורך ב לימודי רישום וציור כדי לצייר, כל מה שצריך זהו לדעת זהו את תוכנות תלת ממד. אני שוללת גישה זו מכל וכל משום שאם מתחילים להישען על "קביים" - כלי עזר שאחרים פיתחו השלב החשוב של הזמן הדרוש לפיתוח קשר עין יד והפעלת המוח לא נעשה. כמו כל מיומנות נרכשת גם מיומנות זו ללא אימון פשוט לא מתפתחת. התוצאה מכך שמתקבעת איזו שהיא נכות ויכולת הביטוי נפגעת. לעומת זאת ככל שמתעמקים ברישום תלת ממדי מתפתחות כמה יכולות במקביל. היכולת המיידית של המיומנות הטכנית, השימוש בעיפרון, שליטה על  היד ומה אפשר להוציא מבכלי המוחזק ביד. יכולת שנייה היא קשר עין יד. זיהוי עוד ועוד מרכיבים מהם בנוי האובייקט המצויר. והיכולת החשובה ביותר היא פיתוח המוח והיכולת האינטלקטואלית. 

 היכולת האחרונה היא גולת הכותרת. למעשה מדובר במאמץ שכלי לפתירת בעיות, במקרה זה פתירת בעיות במרחב. היכולת להתבונן באובייקט ולהבין איך הוא תופס מקום במרחב, לפשט את צורתו לגופים מרחביים פשוטים ולאחר מיכן לפתח את הרישום מהכלל אל הפרט, היא יכולת נרכשת. לשם כך יש ללמוד רישום בצורה יסודית. הזמן הנדרש וההתעמקות בנושא נותנת ליוצר את הדבר החשוב ביותר, את הזמן לשיח עצמי. זה הזמן שבו הרעיונות מתגבשים ומתפתח הסגנון האישי.  

  רעיונות וסגנון זה לא משהו שמחליטים עליו מראש. אם מישהו עושה כך אז הוא יצר פלקט שטחי ולא  מעניין וכל זאת בשפה עילגת.