קונטרה 

לבלגאן שצריך לסדר אחרי המסיבה,

כי זה אומר שאף לא אחד מהאורחים שלי חבר אמיתי,

 שגם נשאר לסדר אחריו.

לבגדים שהם קצת הדוקים מדי,

כי זה אומר שאני דאבה.

לצל שלי שצופה בי כשאני עובדת,

כי זה אומר שצריך לאשפז אותו או לפחות אותי בגהה

שנייה לפני שאני אשתגהה.

לדשא שצריך לכסח,

כי אין לי כסף לגנן

לחלונות שצריך לנקות

או לעוזרת

ולמרזבים שצריך לתקן,

ובעל הדירה לא לוקח אחריות

לכל התלונות שאני שומעת על הממשלה,

כי זה אומר שמייצגים אותי שם אנסים, גנבים, ורוצחים 

 לחניה שאני מוצאת בקצה המרוחק של מגרש החניה,

כי אני חסרת מזל סדרתית.

לחשבון הענק שאני צריכה לשלם על החימום,

כי בחברת חשמל כולם בני זונות,

והאזרח הקטן נאלץ לשלם בגדול

לגברת מאחוריי ששרה בזיוף נוראי,

כי זה אומר שאין לה טיפת מודעות עצמית.

 לערימת הבגדים שדורשים כביסה וגיהוץ,

 כי אמא חינכה אותי לעצלנות ופרזיטיות

 לעייפות ולשרירים הכואבים בסוף היום,

 כי גם הגנים שלה לא משהו

לצלצול של השעון המעורר בשעות המוקדמות של הבוקר,

כי ככה זה, האדם הפשוט לא קם בצהריים

ולבסוף, ליותר מידי מיילים שאני מקבלת,

 כי זה אומר שיותר מדי אנשים מעוררי רחמים

מתחננים לקצת תשומת לב על חשבון הבריאות הנפשית שלי

חיה כמו שבא לך,

 צחק מאנשים אופטימיים,

 וזכור,שנאה זה רגש מספיק חזק,

שמאוד חשוב לחוות על בסיס יום-יומי,

ובכל זאת,

 לא זוכה לכבוד הראוי לו.