כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים וטיולים ועוד כמה דברים

    סיפורים קצרים, ושירים לעת מצוא פרי עטי, טיולים בארץ בכלל ובשביל ישראל בפרט.
    ועוד כמה דברים שפגשו אותי.

    0

    מוסקה

    111 תגובות   יום שני, 26/8/13, 09:01

    מוסקה – סיפור קצר מאת אחאב בקר.

     

    ביום השנה, נערכה האזכרה. הקבר, שבעת הלוויה נחפר בקצה החלקה המתפתחת, הוקף במצבות חדשות וכבר היה במרכזה. 

    עדי נשא עיניו אל אחותו התאומה שהחזירה לו מבט זהה. שקט השתרר.

    "קשה". לחש.

    "מאד". ענתה אחותו דמעות בעיניה. עדי הוציא מכיסו דף ועליו מודפסת תפילה. 

    =======

     

    "עדי. אתה מגיע לארוחת ערב ביום שישי? לא שכחת?"

    "לא, לא שכחתי".

    "ניצן תבוא? " 

    "ניצן תבוא".

    "בן שלי עדי. כבר שלוש שנים שאתם יוצאים וניצן מאד חמודה. אתם אוהבים נכון"?

    "נכון".

    "נו? לא הגיע הזמן לשים עליה טבעת?"

    "אם את רוצה שנבוא, תפסיקי לחפור. ושלא תביכי את ניצן. בלי חקירות ובלי רמזים ובלי לבלבל את המוח".

    "על אימא שלך אתה לא סומך? בדיוק עכשיו אני מכינה את המוסקה שאתה כל כך אוהב. אתה חייב לבוא. ושתדע שגם אחותך יעל מגיעה".

    "מה?"

    "אתה רואה? יש הפתעות בחיים".

    "אבל את ויעל לא מדברות כבר יותר משנה".

    "נכון, אנחנו לא. זה אבא שביקש ממנה לבוא".  

    "את והיא באותו חדר? ארוחת ערב? הזמנתם גם צוות כוננות? ואמבולנס?"

    "יופי, תתקע לי סכין בלב וגם תסובב. עדי, אני מבקשת. את הציניות שלך תשאיר מחוץ לארוחת הערב. ככה מגיע לי ? יש לי בן ובת, דוקטורים למדעי העצבים של האימא שלהם. היא באה עם החבר שלה, שגיא".

    "מה את אומרת? הכל בסדר? נו טוב. אני מבטיח להתנהג יפה. תכיני הרבה מוסקה, כדי שאוכל לקחת קצת הביתה".

    ==


    איציק וברכה זוג בגיל העמידה, התגוררו עשרים ושבע שנים בדירת ארבעה חדרים משופצת בשיכון שבזמנו נבנה עבור אנשי צבא וביטחון. כאן, בפרבר השקט, בקומה החמישית, נולדו וגדלו התאומים.  בן ובת, עדי ויעל. איציק, שיצא לגמלאות מצבא הקבע, עבד כמנהל שרות ואחזקה בחברת ניקיון. איציק גבה הקומה אהב לקרוא ספרים ולראות ספורט בטלוויזיה.  ברכה, עבדה כפקידה במחלקת החינוך של העיר הסמוכה והצטיינה בבישולים ביתיים.

    "אוף, מתי הם יגיעו כבר? השולחן ערוך והאוכל כבר מוכן. אני לא אוהבת שמאחרים". התלוננה.

    "כבר יומיים שלא יצאת מהמטבח. מה הכנת?" התעניין איציק.

    "לפעמים אני פשוט לא מבינה איפה אתה חי. לשום דבר אתה לא שם לב".

    "הכי חשוב. מוסקה תהיה?"

    "מה פתאום?" היתממה ברכה.

    פעמון הדלת צלצל.

    "מזל שאת הריח הנפלא אי אפשר להסתיר". צחק איציק וקם בכבדות לפתוח את הדלת.

     "יעל, שגיא".  כמה טוב שבאתם. יופי לראות אתכם פה". פרש ידיו וחיבק את יעל.

    "נכון, מזמן לא היינו. זוכר את שגיא? "

    " בטח זוכר". איציק הושיט ידו ללחיצה חמה וממושכת.

    איציק וברכה נעצו עיניהם בשגיא שהתנשא לגובה של מטר ותשעים סנטימטרים. שגיא השפיל את עיניו החומות והעביר יד בשערו החום, המסופר קצוץ. לפתע התעשת הישיר עיניו וקימט את מצחו הגבוה.

    "מה הולך פה ? אני מריח חצילים?" שאל שגיא שקצת נבוך מהמבטים הסוקרים.  

    "מוסקה". חייך איציק.

    "נו בואו, מה אתם עומדים בדלת. תיכנסו, תיכנסו, מה תשתו ? האיצה בהם ברכה.

    "שום דבר". ענתה יעל ונטלה את ידו של אביה בידה.  

    "רזית נורא. אתה גם חיוור קצת. הכל בסדר אתך אבא?" המשיכה.

    "חצי שנה לא ראית אותי".

    "חצי שנה". חזרה אחריו ונעצה מבט באימה ברכה, שלא הורידה את העיניים מבן זוגה שגיא.

    "אימא". התרתה בה יעל.

    "יעל". ברכה הסבה מבטה והתבוננה רושפת בבתה הצעירה.

    "בואו נשב בסלון. עוד רגע יגיעו גם עדי וניצן". שבר איציק את הדממה המעיקה שהתארכה בחדר.

    ברכה נעלמה במטבח וחזרה כעבור רגע עם כד לימונצ'לו שבו צפו עלי נענע ירוקים.

    "איך הולך בעבודה החדשה?" שאלה ברכה. תוך שהיא עומדת ומוזגת את המשקה לכוסות זכוכית דקות וגבוהות.

    "לא הולך. התפטרתי אחרי חודש". הפטירה יעל.

    "למה מה קרה ? לא נאה לך לשרת לקוחות?"

    "ברכה, די". התחנן איציק.

    פעמון הדלת צלצל בשנית.

    "פתוח". צעקו ברכה ואיציק בבת אחת.

    הדלת נפתחה ולבית נכנסו עדי וחברתו ניצן, מנשקים וצוחקים ומחבקים את כל הנמצאים.

    "מה קורה לך אימא, את לא מאכילה את אבא? תראי כמה הוא רזה" ציין עדי.

    "יופי שבאתם. קחו את הכוסות והשתייה לשולחן. אני כבר מביאה את האוכל". חמקה האם למטבח.

    בארוחה, הוגשו דגים ברוטב אדום וחריף, שפע של סלטים, ירקות כבושים וחמוצים. אחר כך הגיעו מרק שעועית, קציצות בשר עגל ובהן ירקות קצוצים ועשבי תיבול, צלי עוף וירקות מוקפצים. בקבוק יין קברנה, עבר בין הסועדים להיטיב את ליבם.


    והייתה גם המוסקה. מעשה ידיה של ברכה להתפאר. פרוסות חצילים שטוגנו בשמן זית, מעליהם – בשר כבש עם בצל קצוץ, שום, עגבניות חתוכות דק דק, פטרוזיליה ושמיר. השכבה העליונה הורכבה מגבינת קצ'קבל שעליה בזוקים פלפל, פפריקה ועלי נענע ירוקים.

    "עכשיו אני מבינה למה אתה כל כך רזה. כמעט ולא נגעת בכלום. מה בדיוק עובר עליך אבא?" שאלה יעל ופתחה זוג עיניים ענקיות לעומת אביה.

    שקט השתרר בשולחן האוכל. הסועדים הפסיקו לאכול. שגיא שהיה שקוע בצלחתו לא שם לב.

    יעל שלחה אליו בעיטה מהירה מתחת לשולחן וגם הוא הפסיק לאכול והשתתק.

    "את הקינוח נאכל במרפסת. בערב יש שם אויר טוב. לא צריך לעזור אני מסתדרת ". התערבה ברכה.

    "שטויות" אמר עדי. כאיש אחד קמו כולם וסייעו בפינוי הארוחה למטבח ולמדיח. איציק יצא למרפסת עטף עצמו בשמיכת "פליז" כחולה והתיישב על כיסא פלסטיק לבן ליד השולחן הקטן.

    כעבור כמה דקות התיישבו לצידו במרפסת, כולם.

    השולחן הקטן הועמס בקנקן קפה, עוגות גבינה ואבטיח קר.

    "מי רוצה גלידה? יש גם סירופ מייפל עם שבבי שקדים ואגוזי מלך".

    "שבי ברכה. תשמרי את הגלידה לאחר כך". לחש איציק.

    ברכה צייתה והתיישבה על הכיסא שנותר פנוי. שפתיה קפוצות, כפות ידיה מאוגרפות.

    "ילדים. אני מאושר לראות פה את כולנו יושבים יחד ואוכלים את המעדנים שהכינה אימא. כבר הרבה זמן שלא ישבנו כך. כאן, בדירה הזו נולדתם וגדלתם. כאן התבגרתם. וחלמתם, התאכזבתם, בכיתם והתחזקתם. ילדים שלי. אין דרך טובה לומר את מה שתשמעו עכשיו".

    "רגע. מה אתה בעצם אומר לנו?" שאל עדי. כף ידו עטופה בכפות ידיה של חברתו ניצן.

    "כבר כמה חדשים שאני חולה בסרטן קטלני שתקף את הלבלב. למרבית הצער, הסרטן התפתח מהר מידי.  עד שסוף סוף הייתה דיאגנוזה, כבר לא נותר מה לעשות. בתחילת השבוע, המליצו לי על סדרת טיפולים קשים שככל הנראה לא יועילו ורק יוסיפו סבל לחיי. למעשה נותרו לי חדשים ספורים לחיות, אולי רק כמה שבועות".

    "לא, לא. אל תגיד את זה". התייפחה ברכה.

    יעל כרכה סביבה את זרועותיה וחיבקה את אימא בחוזקה.

    "עכשיו תקשיבו טוב. כי אני מגיע לחלק המעניין. יש לי בקשה, לא ממש שגרתית. בקשה שבמצב רגיל לא הייתי מעלה על דעתי לבקש. אבל המצב שלי לא בדיוק נורמלי. לפני שאני עובר לעולם הבא, אני רוצה לראות את ילדיי עומדים תחת חופה וקידושין".

    כפות ידיה של ניצן התהדקו וחפנו את ידו של עדי.

    "חתונה זה לא משהו שעושים בחיפזון. לוקח חדשים להזמין מקום, ותקליטן ואוכל.  וזה בלי כל הבלגן של הרבנות. אה, פרט קטנטן, שגיא בכלל לא הציע לי להתחתן אתו". יעל פלטה מילים במהירות והפנתה מבט זהיר לעבר בן זוגה.

    "חשדתי שמחכה לנו ערב דרמטי.  אבל עד כדי כך?"  נהם עדי.

    שגיא כיסה את פניו הגדולים בכפות ידיו. עצם עיניו ועיסה בעדינות את רקותיו.

    "הלכתי להביא את הגלידה". ברכה נמלטה למטבח.

    שגיא שאף אויר מלוא ריאותיו. פעם, ופעמיים ושלוש. כשפתח עיניו, נוכח כי כל הנוכחים, לוטשים אליו עיניים.

    "ברבנות של ראש העין, אפשר להתחתן בתוך ימים. זוג חברים שלי חזר בתשובה והתחתן שם תוך שבוע, כדי שלא לחיות בחטא. אם יעל מוכנה, אשמח לשאת אותה לאשה במהירות האפשרית. מבחינתי, עדיף ככה. בלי כל בלבולי המוח של החתונה".

    שגיא נעמד על רגליו ,לקח את ידיה של יעל בידיו והסתכל בעיניה.

    "לא כך תיארתי לעצמי את הרגע הזה. אבל כנראה שיש הפתעות בחיים. יעל, התנשאי לי?".

    יעל אספה עצמה עמוק מאד לתוך ידיו המחבקות.

    ידיה של ניצן רעדו סביב ידיו של עדי. עיניה נצצו וראשה הנהן עוד לפני שעדי הספיק להוציא מפיו הגה.

    "נו טוב, אבל בתנאי שבחתונה תהיה מוסקה טעימה, בדיוק כמו היום". צחק עדי. ומשך אליו את ניצן.

    בבת אחת התמלאה המרפסת הקטנה בחיבוקים בדמעות, בקולות בכי ובצחוק היסטרי.

    ברכה הגיחה מהמטבח עם גלידה וסירופ מייפל ושבבי שקדים ואגוזים.

    "מישהו מוכן להסביר לי מה קורה פה?"

    "הם מתחתנים. תגידי מזל טוב". חייך איציק.

    ==


    לאחר עשרה ימים, בצהרי ביום שלישי פעמיים כי טוב, התקיימו החתונות ברבנות בראש העין. בטקס נכחו בני המשפחות הקרובים, שנפגשו בפעם הראשונה במעמד זה. על שולחנות ישנים מכוסים במפה חד פעמית הוגש לאורחים כיבוד קל. לאחר מכן הלכו כולם למסעדה לאכול צהריים, להכיר אחד את השני ולחגוג את האירוע המפתיע. עדי וניצן התעכבו מעט, כדי לעבור בבית ולהביא את מגשי המוסקה העסיסית והריחנית מהתנור. לקראת סיום הארוחה נשא איציק קולו.

    "אבקש מכולם למלא את הכוסות ביין".    

    "אורחים יקרים, כלות וחתנים, ברכה אשתי האהובה. אני מודה לכולכם, על שיתוף הפעולה, על הספונטניות ועל ההיענות להתחתן כך בחיפזון. שימחתם אותי מאד ואני המאושר באדם. כל שנותר לי הוא לאחל לעדי ולניצן, ליעל ולשגיא, הרבה בריאות, נחת, אושר ופרנסה טובה. שתזכו לאהוב אחד את השני כפי שאני זכיתי לאהוב את אשתי. ושייוולדו לכם ילדים מקסימים בדיוק כמו שנולדו לי. לחיים". 

    "לחיים". ענו האורחים והשיקו כוסות.

    למחרת הידרדר מצבו של איציק והוא אושפז בבית החולים.

    ==

     

    עדי סיים להקריא מהדף המודפס תפילת "אל מלא רחמים" וטמן אותו בכיסו. לידו עמדה יעל. כרסה בין שיניה, נתמכת על ידי בעלה שגיא.

    "קח, תשתה קצת מים". הושיטה לו ניצן בקבוק פלסטיק.

    שותקים, התבוננו במצבת השיש החלקה, שעליה נחרטו המילים -  

    פ"נ

    ברכה רומנו

    בת משה ובלה

    1954-2012

    נפט' י"א בתמוז התשע"ג

    רעייה ואם למופת

    לאורך זכינו

    בצלך חיינו

    אהבתך ידענו

    ת.נ.צ.ב.ה.


    "אי, אי, איזה גורל. דווקא אני, החלמתי מהמחלה באופן מפתיע, ודווקא היא, נלקחה בתאונה הקטלנית". עיניו של איציק הוצפו בדמעות.

    "לפחות זכתה לראות אותנו מתחתנים". הוסיפה יעל. 

    "בואו. בואו, נלך הביתה, הכנתי לכם את המוסקה, הפעם יצאה לי קרוב מאד למקור". אמרה ניצן. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (111)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/15 21:54:
      רק שתדע, שכתוצאה מקריאת סיפורך אתמול, קבלתי השראה להכין את המוסקה הנפלאה שלי. קניתי חצילים, בשר בקר טחון ומחר אכין זאת :)
        2/8/15 13:00:
      הצלחת להפתיע בכתיבתך הנפלאה...מרגיש כאילו הייתי שם...אחלה מוסקה!
        2/8/15 12:46:
      סיפור מרגש, ממש מהחיים....והכתיבה - נפלאה ....
        20/5/14 22:35:
      תפנית מפתיעה בהחלט... לא ציפיתי... כתוב יפהפה ***
        13/3/14 02:52:

      נזכרתי כמה אני מתגעגעת לסיפורים שלך. זהו לעכשיו. לילה טוב :-)

        6/12/13 09:02:
      תהפוכות הגורל...מרגש.
        18/11/13 18:56:
      סיפור נפלא. יש בו הכל. נהנתי מאוד. תודה.
        9/10/13 20:21:
      הגורל שמתאכזר
        9/10/13 09:15:
      יפה..אין לי עדיין כוכבים לתת לך.. רק הערכה
        8/10/13 13:10:
      אהבתי את תהפוכות הגורל.
      סיפור ריאליסטי למהדרין (בניגוד לכשרות, אוי אוי מה שהרב של ראש העין היה אומר...). יישר כוח! ***
      רגשת אותי מאוד אחאב בכתיבתך. תודה וחג שמח
        24/9/13 15:10:
      וואו....קראתי בנשימה אחת...כן כאלו הם החיים -בדיוק מהחומרים האלו בנויה המציאות. שיהיה חג שמח ותודה על אחלה סיפור.
        22/9/13 12:44:

      תודה לך על הפוסט שלך.
      מאחלת לך מכל הלב
      יום יצירתי ומיוחד
      וחג שמח
      שרה קונפורטי

        21/9/13 22:45:
      השטן במוסקבה:)
        21/9/13 18:59:

      צטט: כוכבית29 2013-09-21 16:57:52

      נהנית מאוד לקרוא את הסיפור שלך. בדיוק עכשיו אני קוראת את הספר של קורט וונגוט/ בזמן שבני תמותה ישנים. . והסיפור שלך באותו ראש. סיפור קצר עם פואנטה עוקצת... אשמח לקרוא את הסיפורים שלך בהמשך...

      קורט וונגוט - אשף הסיפור הקצר. כבוד גדול שבזכותי נזכרת בו. 

        21/9/13 16:57:
      נהנית מאוד לקרוא את הסיפור שלך. בדיוק עכשיו אני קוראת את הספר של קורט וונגוט/ בזמן שבני תמותה ישנים. . והסיפור שלך באותו ראש. סיפור קצר עם פואנטה עוקצת... אשמח לקרוא את הסיפורים שלך בהמשך...
        21/9/13 13:15:

      סיפור מעניין אם כי הסוף לא נשמע כל כך אמין.

      הסיפור שלך הזכיר לי  מישהו שאני מכירה :

      יש לי חבר נושן שחולה בסרטן , גם הוא ביקש מבנו להינשא לפני מותו. יש לו עוד בן ובת לא נשואים. בינתיים כבר עברו 9 שנים. לבן כבר נולדו 2 ילדים והבת (הלא נשואה כבר אמא לילד) האיש על סף מוות כבר הרבה שמים

        17/9/13 16:06:
      *מעולה כתיבתך חג שמחחחחחחחח
        15/9/13 14:06:
      שנה של שיגרה מבורכת!

       

       

      איזו כתיבה מדהימה :-) 

       

      שנה טובה מאוד 

        10/9/13 08:55:

      כרגיל אתה הולם באגרוף בקרביים של הקורא, ואחר כך מדגדג אותו מצחוק הגורל...

      שנה טובה ויצירתית לך, ידיד יקר!

      *

      אלומה

        9/9/13 12:46:

      צטט: אסתר רבקה 2013-09-09 10:07:53

      סיפור מפתיע ומעניין.תודה

      ולמרבית הפלא - רובו אמיתי :) 

        9/9/13 10:07:
      סיפור מפתיע ומעניין.תודה
        8/9/13 22:51:
      מקסיםםםםם שנה טובה ומתוקה :-)
        8/9/13 10:41:
      יצא לך סיפור הליניסטי. ..איציק הבריא מסרטן בלבלב וברכה רומנו מתה בתאונה. הגורל..שלוש נשים אוחזות בחוט החיים. שתיים אוחזות והשלישית מנתקת. קלאסיקה במיטבה.!
        7/9/13 11:16:
      השינוי של ההתחלה טוב! מייצר מתח כבר מההתחלה...יופי... שנה טובה!
        7/9/13 11:02:

      צטט: נאנוק 2013-09-02 12:17:06

      סיפור ישראלי לעילא, אוכלמשפחהחתונהמיתה. כתוב שוטף ובהיר, קראתי בשלוק וזה טוב, אבל הכל צפוי, ובסיפור כשאני קוראת אני מחפשת לגלות דברים, חבויים, כאלה שמניעים אותי בתוכו, אם אין כאלה גם סוויץ' בסוף הסיפור לא מפתיע אותי אלא גורם לי לנוע בחוסר נחת של אמינות. שנה טובה אחאב, תמשיך לספר ולטייל להנאתנו...

      תודה :) 

      יש סיפורים ויש סיפורים. לפעמים הסוף המפתיע דווקא מאיר הכל בצורה שונה. 

        7/9/13 11:00:

      צטט: rina53 2013-09-06 10:51:20

      המציאות אמנם מפתיעה לפעמים..... אבל כדי שהסיפור יהיה מושלם צריך לתת רמז כלשהו בהתחלה למה שיהיה בסוף.

      כנראה שאת צודקת. שיניתי את ההתחלה. 

        6/9/13 10:51:
      המציאות אמנם מפתיעה לפעמים..... אבל כדי שהסיפור יהיה מושלם צריך לתת רמז כלשהו בהתחלה למה שיהיה בסוף.
        5/9/13 12:44:

      תודה לסיפור עם טוויסט מפתיע

      וחג שמח

       סוקראטס

        4/9/13 09:13:
      סיום מפתיע קצת....כהרגלך. יפה. שנה טובה ויצירתית.!
        3/9/13 11:24:
      סיפור מקסים עשית לי חשק למוסקה חחחח שנה טוב איש :-]
        3/9/13 09:36:

      צטט: רפי הג'ירפי 2013-08-28 13:22:21

      ערבו לי מאוד צלילי-המוּסָקָה המתנגנים לאורך העלילה.

      הצורך להקדים מועד חתונה, בגלל מחלת אחד ההורים, אינו רעיון זר לנו.

      עיסוק באוכל מעל הקבר, הוא ההצהרה הכי חזקה על כך שהחיים חייבים להימשך.

      בהצלחה עם פרויקט האוסף.

      (נ.ב: צלוי, מרוסק, מטוגן, מבושל, סבתא טורקיה? יווניה? לא מכיר שום דרך להכין חציל בריא או טעים).

      לא צולים ולא קולים

      תהיו לי בריאים...ללא חצילים  

      תודה. :) 

      חצילים הם דרך חיים. בכל מקום ובכל מצב צבירה. של החציל ושל הזולל :) 

        2/9/13 12:17:
      סיפור ישראלי לעילא, אוכלמשפחהחתונהמיתה. כתוב שוטף ובהיר, קראתי בשלוק וזה טוב, אבל הכל צפוי, ובסיפור כשאני קוראת אני מחפשת לגלות דברים, חבויים, כאלה שמניעים אותי בתוכו, אם אין כאלה גם סוויץ' בסוף הסיפור לא מפתיע אותי אלא גורם לי לנוע בחוסר נחת של אמינות. שנה טובה אחאב, תמשיך לספר ולטייל להנאתנו...
        1/9/13 22:11:
      נהנתי לקרוא שנה טובה אחאב
      יפה ומיוחד. שנה טובה אחאב
        30/8/13 19:16:
      יופי של סיפור.... כתיבה זורמת ונעימה לקריאה.
        30/8/13 09:35:
      ואווווווו איזה סוף לסיפור, ממש לא צפוי. תודה אחאב ושבת שלום.
        30/8/13 09:21:
      שמח,עצוב כמו שצריך. אמיתי לגמרי.כמו במשפחות הכי טובות.
        29/8/13 17:25:
      סיפור שלם, גם חתונות , גם מוות וגם הריון, שנה טובה
        28/8/13 19:27:
      חתונות, עסק קטלני :)
        28/8/13 18:20:
      אמיתי, הוי כמה שזה אמיתי.
        28/8/13 15:50:

      צטט: esther K 2013-08-28 14:09:20

      הסיפור אמיתי? הסיפור מרגש מאוד! תודה אחאב..

      רוב הפרטים בסיפור אכן קרו במציאות. :)  

      משום מה הסיפורים שאני ממציא זוכים לאמינות גדולה יותר מאלו שקרו באמת ..:) 

        28/8/13 14:48:
      מוסקה טובה ומסייעת להתגבר על מחלת הסרטן, עובדה
        28/8/13 14:09:
      הסיפור אמיתי? הסיפור מרגש מאוד! תודה אחאב..
        28/8/13 13:22:

      ערבו לי מאוד צלילי-המוּסָקָה המתנגנים לאורך העלילה.

      הצורך להקדים מועד חתונה, בגלל מחלת אחד ההורים, אינו רעיון זר לנו.

      עיסוק באוכל מעל הקבר, הוא ההצהרה הכי חזקה על כך שהחיים חייבים להימשך.

      בהצלחה עם פרויקט האוסף.

      (נ.ב: צלוי, מרוסק, מטוגן, מבושל, סבתא טורקיה? יווניה? לא מכיר שום דרך להכין חציל בריא או טעים).

      לא צולים ולא קולים

      תהיו לי בריאים...ללא חצילים  

        28/8/13 09:42:
      החיים, אף פעם לא נוכל להיות מוכנים להם. רק שנדע להמשיך. אהבתי לקרוא את סיפורך.
        28/8/13 08:28:
      פעם ראשונה אני קורא סיפור עם הפי אנד שבו מישהו מת בסןף... סיפורמרגש.
        27/8/13 21:46:
      יש הורים שמסוגלים לעשות הכל כדי לזכות בנכדים..:)
        27/8/13 21:19:
      סיפור מאוד מרגש מהחיים. הזכיר לי רבות. כן, החיים כל כך מפתיעים ואנו איננו יכולים לתכנן שום דבר. צריכים ללמוד להתאים את עצמנו לנסיבות ולהשתדל לשמוח ולהוציא את המיטב מכול סיטואציה. אתה כותב נפלא!
        27/8/13 20:00:
      אז מה היה לנו ? . כל מה שצריך לסיפור טוב. סיפור מסגרת. בניית מתח , הומור, עצב והרבה הרבה מוסקה, שנה טובה.
        27/8/13 19:22:

      אחאב, סיפור יפה ומרגש שזור בניחוחות ישראלים

      והרבה אותנטיות. ובכלל הכתיבה שלך זורמת ובגובה העיניים.

      הסוף המפתיע כל כך מוכר מקרוב... החיים לא צפויים.

        27/8/13 19:06:
      סיפור קצת עצוב, וטוב. שנה טובה אחאב :)
        27/8/13 17:13:
      סיפור מעורר תיאבון ! -יאמי :))
        27/8/13 15:06:
      סיפור יפה, עצוב עם תפנית בסוף ובדרך גם מעורר תאבון. כל הכבוד, יש לך את זה!
        27/8/13 14:51:
      דרמה משפחתית מושלמת עד הביס האחרון של המוסקה..
        27/8/13 14:37:
      מקורי -הסוף. כתוב מצוין -הכל!
        27/8/13 14:19:
      כתוב נפלא, אחאב. עושה תאבון לעוד סיפור. :)
        27/8/13 11:08:
      ועוד משו לא חשוב. כבר שנים שלא הכנתי מוסקה והוספתי אותה כאחד המאכלים המתוכננים לחג. : )
        27/8/13 11:06:
      נהניתי לקרוא. לא אוהבת שהורים לוחצים על ילדים להתחתן, משום סיבה. מה שחשוב שיהיו מאושרים במקום שהם נמצאים.
        27/8/13 08:07:
      הרבה תהפוכות בסיפור שרית
        27/8/13 08:00:
      מרגש.............והסיום הלא צפוי.........ואני בדיוק השבוע יושבת שבעה על אמי שתוך 3 ימים הלכה לעולמה...
        27/8/13 06:23:
      איזה יופי..מרגש ומפתיע!!
        27/8/13 06:15:
      אחאב - כמו שאתה יודע לספר - יופי של כתיבה - בוקר נפלא
        27/8/13 05:21:
      דמעתי ...........החיים כמו בסיפור לעיתים הזויים ...........שנה טובה
        27/8/13 04:48:
      נחמד. חסר קצת מתח.
        27/8/13 01:17:

      כתוב נהדר!

        27/8/13 00:12:
      ברכות וגורלות
        27/8/13 00:02:
      אני אוהבת את הכתיבה שלך... התיאורים שלך מדייקים את החושים... הפעם הגיע ריח החצילים עד לכאן...קארפה דיאם...
        26/8/13 23:22:
      יפה
        26/8/13 22:46:

      סיום מפתיע ובכל זאת , אלה החיים ...:)

        26/8/13 21:18:
      הפתיעה אותי הסוף , אהבתי לחזור לקרוא אותך .
        26/8/13 19:43:
      סיפור יפהפה ומרגש מאוד....אני כבר משתוקקת להחזיק את הספר בידי...שיהיה בהצלחה ♥
        26/8/13 19:39:

      צטט: אילן שריף 2013-08-26 19:05:25

      בשורה השמינית צריך לתקן במקום המן- הזמן

      תוקן :) 

        26/8/13 19:16:
      כתוב נפלא!
        26/8/13 19:10:
      מוסקה קטלנית
        26/8/13 19:05:
      בשורה השמינית צריך לתקן במקום המן- הזמן
        26/8/13 19:00:

      התרגשתי

        26/8/13 18:13:
      התרגשתי והופתעתי בסוף.
        26/8/13 17:54:
      סיום מפתיע (ואולי מפתיע מדי...) לסיפור יפה ומאוד ישראלי.
        26/8/13 17:54:
      סיפור עצוב .... כתבת נפלא !
        26/8/13 17:35:
      עצוב
        26/8/13 17:19:
      סיפור מעולה כל הכבוד אחאב!*
        26/8/13 17:08:
      שנה טובה!
        26/8/13 17:07:
      עצוב...
        26/8/13 17:03:
      שנה טובה ויצירתית אחאב
        26/8/13 16:48:
      סיפור שמתחיל די בנאלי אך מפתיע בסיום :) לגבי סוג הסרטן, הסיכוי להחלים ממנו באמת די קלוש אבל בסיפורים הכול יכול לקרות.
        26/8/13 15:12:
      להחלים מסרטן הלבלב זו באמת הפתעה. אבל הצלחת להחזיק אותי דרוכה ומסוקרנת לאורך כל הסיפור. תודה
        26/8/13 14:05:

      צטט: yonbir 2013-08-26 13:48:00

      אומרים שהמציאות חזקה מכל דמיון, אבל יחד עם זאת, כדאי לשתול רצף לוגי והגיוני שמקנה לסיפור אמינות. בסוף הסיפור אתה מנחית עלינו מהלומה, אבל, כדי שאקדח יירה במערכה האחרונה, צריך לטעון אותו במערכה הראשונה.

      יש משהו בדבריך. 

      ייתכן וכדאי להתחיל את הסיפור מהסוף. (בלי לגלות את זהות הנפטר). 

      אולי. 

      בינתיים אני אוהב את הסיפור כמו שהוא. 

      תודה :) 

        26/8/13 13:48:
      אומרים שהמציאות חזקה מכל דמיון, אבל יחד עם זאת, כדאי לשתול רצף לוגי והגיוני שמקנה לסיפור אמינות. בסוף הסיפור אתה מנחית עלינו מהלומה, אבל, כדי שאקדח יירה במערכה האחרונה, צריך לטעון אותו במערכה הראשונה.
        26/8/13 13:43:
      כתוב יפה עם סוף מפתיע ששובר את שיגרת האירועים.
        26/8/13 13:43:

      צטט: א ח א ב 2013-08-26 10:15:37

      צטט: yonbir 2013-08-26 09:45:15

      סיפור קצת ארוך, הטוויסט שבסופו מלאכותי מדי, מגיע ללא הכנה או רמז מוקדמים, ולכן לא מוסיף לאמינות הסיפור.

      ככה זה כשנצמדים למציאות המפתיעה :) 

       

        26/8/13 13:00:
      סיפור מקסים ואהבתיט את הטוויסט בסוף.
        26/8/13 12:56:

      אחאב חברי

      ווואוו איזה סיפור חזק ומרגש

      והסוף כל כך מפתיע וכואב

      * תודה ששיתפת אותנו מעוד סיפור נהדר פרי עטך

      שבוע טוב ומבורך

        26/8/13 12:33:
      סיפור מרגש מאוד והסוף מפתיע , הלוואי והנס הזה היה מתרחש במציאות לאלה שזקוקים לו. אתה כותב נפלא ♥
        26/8/13 11:44:
      סיפור משפחתי מורכב ומרגש, משפחה עם חום אהבה ומתחים, האוכל, ובעיקר המוסקה, יוצר הרפייה ומחבר את כולם.
        26/8/13 11:02:
      מרגש, המאכלים מורגשים היטב כמו גם הארת הערכים החשובים באמת. לא יודע אם הייתי מחליף את המוות של שניהם בסוף, קצת דמיוני מדי לסיפור היפה והנוגע הזה.
        26/8/13 10:54:
      סיםור מרגש מהחיים, נחנקתי מדמעות.
        26/8/13 10:40:
      סרטן הלבלב. הלואי עלינו נס כזה..........
        26/8/13 10:21:

      צטט: yonbir 2013-08-26 09:45:15

      סיפור קצת ארוך, הטוויסט שבסופו מלאכותי מדי, מגיע ללא הכנה או רמז מוקדמים, ולכן לא מוסיף לאמינות הסיפור.

      אחאב,

      אני ממש לא חושבת כמו יוני . . .

      מאוד אהבתי את הסיפור!

      בלעתי אותו בשקיקה.

      כתוב בצורה שמושכת לקרוא.

      הרבה רגשות ומשפחולוגיה מהחיים . . .

      הטוויסטים בסיפור מצמררים.

      שאפו!!!

        26/8/13 10:17:
      איך שאתה יכול לרגש בסיפורים שלך. סוף מפתיע בהחלט ממש כמו בחיים שום דבר אינו ידוע מראש.
        26/8/13 10:15:

      צטט: yonbir 2013-08-26 09:45:15

      סיפור קצת ארוך, הטוויסט שבסופו מלאכותי מדי, מגיע ללא הכנה או רמז מוקדמים, ולכן לא מוסיף לאמינות הסיפור.

      ככה זה כשנצמדים למציאות המפתיעה :) 

        26/8/13 10:05:
      סיפור אנושי מרגש ובספו מפתיע הנס והמחיר...
        26/8/13 09:51:
      הפאנצ' בסוף מחפה על הבנאליה...
        26/8/13 09:45:
      סיפור קצת ארוך, הטוויסט שבסופו מלאכותי מדי, מגיע ללא הכנה או רמז מוקדמים, ולכן לא מוסיף לאמינות הסיפור.
        26/8/13 09:41:
      הסיפור שלך אחאב מוכר לי הייטב, ואני, עד היום מכה על חת. אין ספק אתה יודע לספר ולמתוח. נפלא.
        26/8/13 09:26:

      מסופר באופן מרתק.

      אהבתי מאד.

        26/8/13 09:21:
      ככה עושים .. על הבוקר גרמת לי לדמוע.... כתוב יפה...
        26/8/13 09:17:
      סוף מפתיע

      ארכיון

      פרופיל

      א ח א ב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין