כותרות TheMarker >
    ';

    מהלכת ברגלי בחופים של אולי

    שירים רשימות הרהורים תמונות אודיו



    חֶסֶד נוֹשֵׁם
    מְסֹךְ יְינְךָ
    אֶל מִלּותַי
    הוֹתֵר לִי שֵׁם

    כתבה אפרת אמיר

    כל הזכויות שמורות @לאפרת אמיר



    בכי את הרוח

    5 תגובות   יום שני, 2/9/13, 18:00

    ''


    בַּכִּי אֶת הָרוּחַ

    שֶׁדָּבְקָה לַכְּתָלִים

    יָבְשׁוּ מַשָּׁבֶיהָ

    חָרְצוּ שְׁתִיקוֹתֶיהָ

     

    קְמָטִים

    בְּרַחֲמָהּ הֶעָקָר.

    בַּכִּי אֶת הָרוּחַ-

    זָעֲקָה עֵירֻמָּה

    לְמַגָּע

    שֶׁל מִמְטָר



        כל הזכויות שמורות (c) לאפרת בתיה אמיר\גקי

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      איזו עצמה צועקת העקרות של האדם - אדמה. אהבתי
        4/9/13 10:25:
      כתבת בשילוב של מר מתוק דימויים חלומיים. תודה על העונג העטוף באמנות השירה.
        2/9/13 18:20:
      אדמה אדם (ודם?) תגובה א ר ו כ ה, קישורים, "חומר" קריאה לימים הבאים עלינו לטובה אראלה דיברה במשוב שלה על בדידות ועקרות. נראה שהתמקדה באופן עקיף ברחם. באשה. רבקה נהרה על הרוח המייבשת. על ה"ממטר". נראה שבמשוב שלה התייחסות לקונוטציית ה"אדמה" בשיר. עם רמז עקיף לכך שאין זה רק "שיר טבע/שלהי קיץ" ואני מבקשת, אם יורשה לי, לכרוך את הפרשנויות, בהקשר לרחם וגם לאדמה, הרי "זרע" הוא גם זרע. ואין "נביטה" ללא"מטר". שיר (אני חוזרת וכותבת כאן) הוא כלי קטן אך רב משמעויות...וכאן, עורכת אפרת "השוואה" בין קרקע חרבה שאינה מניבה לבין רחם עקרה. היא מצטרפת בשירה מועט השורות אך הטעון משמעות וקונוטציות לשורה ארוכה של מסורות המשוות אדמה לאם, הרווחות בשירה ובסיפורת. השיר כמו שכתב נדב הוא שיר כ[?]קינה. ועל מה הקינה? י"ל על אובדן הפריון. ניתן לקראו כשיר מגדרי מובהק. ואם היינו כאן במסגרת שאינה רק ספרותית, הייתי כותבת "שיר מנופאוזה". אבל ה"מדף" המגדרי לשיר המופלא הזה יהפוך אותו לפשטני... אז..עד כאן. אבל לא רק. אראלה הוסיפה בתגובתה שיר. נראה לי שהבחירה שלה כּוּונה לשימוש שאפרת עושה בציווי לנמענת/ יחידה/ נקבה, "בַּכִּי ". שעורר אסוציאציה ל"טְווי". האם "בכי" המתאבל על מה שהיה ולא ישוב הוא "טווי" האופטימי? נראה לי שלא. וזה אינו הכל. כן? בגרסת השיר שהביאה אראלה, דן אלמגור שתירגם, מרפרר (reference) לפנלופה, אשתו של אודיסיאוס מלך איתקה באפוס של הומרוס, המחכה לו 20 שנים כשהוא יוצא למסעו. וכיצד היא דוחה בשנים האחרונות את מחזריה? היא טווה תכריכים לחמיה. מבטיחה למחזריה שלכשתסיים – תינשא לאחד מהם. אך כל לילה פורמת וכל בוקר טווה מחדש. עד שובו של אודיסיאוס. בתרבות האירופאית היא מופת לנאמנות. כמוה נאמנה גם סולוויג, ארוסתו של פר גינט במחזהו של איבסן שהיה לאופרה בלחנו של אדוארד גריג. אביא שיר שכתבה דפנה אילת ואשר גם אותו שרה חוה אלברשטיין... http://www.youtube.com/watch?v=xk3kAmWwnFY http://www.youtube.com/watch?v=2AZL0FcQDV0 אל שתיהן חוזר האהוב בסופו של דבר. האם על האשה לבַכּוֹת את העבר? לצַפּות לעתיד? האם בשירה של אפרת בתיה רק הספד על שהיה ולא יחזור?[ ויש בו עוד ועוד, אלא שקצרה היריעה... הרי "רוּח" בעברית היא נקבה, וברור שאם מדובר ברחם ה"מְּיַבֵּש" הוא גבר! בחירת המילים אצל אפרת בתיה מוקפדת ולעולם אינה מקרית. לפיכך, האם הכעס והאבל מטיפים לויתור?] אפשר כך ואפשר גם כך. תלוי בהחלטתה של המשוררת. ואידך זיל גמור. כתבה עורכת ספרות חני רוכין
        2/9/13 18:19:
      הוספ אפרת מענין המשחק בין יובש ל"מגע של ממטר" לבכות להתאבל. הרוח לא נושבת היא דבקה לכתלים. הכתלים עוצרים תנועתה היא לא נעה שותקת ועקרה בתוכה זעקה עירמה למגע של ממטר רבדי רבדים בשירך הקצר נפלא כואב ועוצמתי כתבה עורכת ספרותיתת תגובה
        2/9/13 18:15:
      נדב כתב לי שיר קינָה ענוג, נוגע.... לא מעז לקחת אותו למחוזות אחרים, על אף שהברירה קיימת.

      ארכיון

      פרופיל

      אפרת Jeki
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין