כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    תגובות (13)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      25/9/13 07:53:

    עד למוצאי שמחת תורה עדין הכל פתוח וניתן לשינויים ותיקונים

     

    חג הסוכות - שבו נידונים על המים,

    נראה שבחג הזה, היו בו הרבה עניינים שקשורים למים.

     

    'ניסוך המים', החגיגה הגדולה שהייתה מרשימה מאוד בזמן המקדש,

    שאיבת המים מן השילוח בקיתונות של זהב.

    הריקודים והשמחה באו להבליט את העם החי בארץ ומתברך בגשמים.

     

    הכהן הגדול עם יציאתו היה מתפלל תפילה קצרה בבית החיצון,

    ולא היה מאריך בתפילתו. ומה הוא התפלל:

    "יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו שאם תהא שנה זו שחונה, (כלומר חמה), תהא גשומה" (יומא נג, ע"ב).

    כלומר הבקשה הראשונית לאחר יציאתו מקודש הקודשים

    שהעם יתברך בשנה גשומה כדי שהעם יוכל להתקיים על אדמתו.

     

    גם הנענועים שאנו מנענעים את הלולב לכל רוחות השמים הם להזמין גשמי-ברכה.

    לא די בכך שירדו גשמים, הם צריכים לרדת במנות המתאימות לא בסערות,

    ולא בסופות העלולים לעקור ולהרוס את הכול.

    אנו כולנו תלויים בגשמים, והתלות מורגשת, בצורה אילמת בהרבה מעשים שעושים בחג.

    הנענועים שבלולב - ארבעת המינים הללו גדלים על מים -

    בזמן בית המקדש - שמחת בית השואבה,

    תפילה מיוחדת ועליזה לגשם...

    ובסוף החג מתחילים להתפלל על הגשם.

    בתפילת הגשם  מוזכר המעבר מיום הכיפורים לחג הסוכות 

    "זְכוֹר פָּקִיד שָׁתוֹת, טוֹבֵל חָמֵשׁ טְבִילוֹת בַּמַּיִם".
    הכהן, האחראי על בית המקדש טובל חמש טבילות 
    "צוֹעֶה וּמַרְחִיץ כַּפָּיו בְּקִדּוּשׁ מַיִם. קוֹרֵא וּמַזֶּה טָהֳרַת מַיִם.
    רוּחַק מֵעַם פַּחַז כַּמָּיִם, בַּעֲבוּרוֹ אַל תִּמְנַע מָיִם".

    תפילה ובקשה שנזכה לברכת השנה,

    ברוך ה' בשנה שעברה  היו לנו גשמים בשפע

    אך עדיין אין לנו מספיק מים, שיתנו לנו קיום בכבוד.

    בפתח השנה החדשה, נתפלל ונצפה לגשמים בעיתם,

    לברכת האדמה, ולהצלחה ושגשוג בכל לכל היושבים בארץ ישראל .

     

    ''

     

    בחג נידונים על המים - תיק, תיק עבודות עיצוב אמנותי - מעצבים דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

     

               דרורית סן /  ברכה לשנה גשומה מלאה בפריחות 

      13/9/13 07:00:
    `על, תיק עבודות איור,רישום, איורים - מאיירים, יצירות אמנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית
    עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל /  רבקה מרים
    עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל
    עַל דַּעַת רָקִיעַ שֶׁמִּתַּחַת, עַל דַּעַת רָקִיעַ שֶׁמֵּעַל
    מִתּוֹךְ זִכְרוֹן הַחֲרִיקָה שֶׁל הַשַּׁעַר שֶׁנִּנְעַל
    מִתּוֹךְ זִכְרוֹן שִׂפְתֵי הַיֶּלֶד הַפְּשׂוּקוֹת כְּשֶׁשָּׁאַל –
    אָנוּ מַתִּירִים לִשְׁתֹּק כָּאן אֶת זוֹ הַתְּפִלָּה
    לִנְצֹר פִּינוּ מִתְאַפֵּק, לִבְלִי הוֹצֵא עוֹד מִלָּה
    לִדֹּם בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן וּבְמוֹרָא וּבִדְחִילָה
    לַעֲטוֹת לְשׁוֹנֵנוּ בְּיֹבֶשׁ לָבָן
    כְּתַכְרִיךְ צַח
    וּכְמוֹ בֶּגֶד כַּלָּה
    שֶׁתִּבָּנֶה דּוּמִיָּתֵנוּ קְפוּצָה וּבָרָה וְאַבְנִית
    וְעַזָּה וְעוֹמֶדֶת, כְּעִיר בְּנוּיָה עַל תִּלָּהּ
    עַד שְׁעַת הַנְּעִילָה.
    ברית דמים - עוד זה מדבר וזה בא


    על דעת המקום, ועל דעת הקהל 
    רכבנו סופה וגם סער, 
    בוטחים, 
    "אל תשלח ידך אל הנער". 

    ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה 
    עוד זה מדבר וזה בא 
    הלילה ההוא, יקחהו האופל, 
    הלילה ההוא בא. 

    למודים ושבעים, יודעים את השעה, 
    שעטו הראלים, יובלים, 
    חילים 
    לבנון ושריון וקול שובר ארזים. 

    ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה 
    עוד זה מדבר וזה בא 
    הלילה ההוא, יקחהו האופל, 
    הלילה ההוא בא. 

    בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל, 
    עוד זה מדבר וזה בא, אמא, 
    יובל על במותיך חלל. 

    בלילה ההוא, אבא, היתה צעקה גדולה. 
    עוד זה מדבר וזה בא 
    הראל גם יובל, יובל גם הראל, 
    ועיר תלפיות שכולה. 

    ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה 
    עוד זה מדבר וזה בא 
    הלילה ההוא, יקחהו האופל, 
    הלילה ההוא בא. 

    תלפיות לך ארצי, הראלים בשערך. 
    ברית דמים, ברית עולם בבשרך, 
    את אימת הימים ינחמו ילודיך 
    ואת בדמייך חיי.
     
    `
      12/9/13 19:37:

    המנהג היהודי המשונה של 'כפרות' 
    בו ב'כאילו' מעבירים את האחריות על העבירות 
    לגורם שלישי כמו - כסף או דג או 'תרנגול כפרות'
    מהווה זכר לטקס 'שעיר לעזאזל' שהיה נהוג בימי בית המקדש.

    כך תרנגולת לבנה צחורה שלא חטאה תכפר על החטאים שלנו
    כמו ששעיר העזים הלבן כיפר באופן סמלי על חטאי ישראל...
    אך בעוד השעיר נשלך למדבר התרנגולים נשלחים לשוחט ומשם
    לסיר. כמובן שחלק מהבשיל מופרש לטובת סעודת עניים
    או שפשוט עצלנים מלתחילה משתמשים לכפרות בכסף שהולך לצדקה.

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    ''

     

    ''

     

      כפרה אליך - תרנגולת צדקת ממהרת על סקייטבורד שלא לאחר למנהג הכפרות

    ובדרך מטילה ביצי-זהב... 

      10/9/13 20:34:

    צטט: עט סופר 2013-09-09 22:46:00

    איזה פוסט מושקע איזה יופי... מרנין את הלב ... הייתה לי הארה או אולי הערה לכתוב בברכת ראובן ... אבל אסתפק ואומר אותה בשאלה וברמיזה ... ודוק.!! מי הם? כשהם עומדים הם חיים כשהם שוכבים הם מתים? :)

     

     

    איזה הברקה אמתית זאת האנלוגיה המקשרת בין הניקוד

    לבין התוכן? באיזה עוד שפה אפשר למצוא כאלו הקשרים?

     

    רק עכשיו נזכרתי שאני בעצם מכירה את רש"י הזה

    כשיטת לימוד קריאה כדי ליצור רמזי זיכרון מקובעים

    להבחנה ויזואלית בין סימני הניקוד שנקראים פונטית

    -  צלילית כמעט באותו אופן...

    אבל עד שאתה לא הצגת את הרעיון בפני לא עשיתי

    את ההקשר לפסוק בברכת משה לראובן שאכן משמש

    להדגמה יפה של הדו-משמעות וההבדל הדק בניהם.

     

    תמונה בתוך תמונה - יודאיקה, אמנות יהודית  תמונה בתוך תמונה - יודאיקה, אמנות יהודית  תמונה בתוך תמונה - יודאיקה, אמנות יהודית

     

     

    אביתר בנאי /  אבא

     

    http://www.youtube.com/watch?v=58gY5jhaL00

      10/9/13 20:16:

    צטט: אמירחן0 2013-09-10 10:17:20


    איזה ידע חבל"ז. קראתי הכל בשקיקה.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה.

     

    איזה יופי, מזמן לא שמעתי את המילה שקיקה.

                      שנה טובה וגמר טוב 

      10/9/13 20:12:

     

    'המביא דבר בשם אומרו

    מביא גאולה לעולם'

     

    עט סופר שלח לי הסבר יפה על המילה 'מתיו'

    בברכה של משה אל ראובן

     

    "את כתבת לגבי ברכת ראובן ... "יחי ראובן ואל ימות ויהי מתיו מספר "....

    פרשנות לפיה ... המילה "מתיו" עניינה מתים ...ולא היא ..

    וכן לגבי מספר מלשון סופרים...ושוב לא היא ..

    המילה מתיו עם שווא  תחת ה-מ' ... פירושה אנשים חיים....

    ועם צרי תחת המ'  פירושה אנשים מתים ללא רוח חיים ...

     

    הסימן לכך ... הוא כששתי הנקודה עומדות

    דהיינו שווא מתחת למת ... הם חיים (האנשים)...

    כששתי הנקודות שוכבות ... דהיינו צרי  מתחת למת...

    מדובר באנשים מתים ללא רוח חיים... 

     

    ראי לדוגמא ..

    http://kodesh.snunit.k12.il/comment/t0533_6.htm

    וכן :  המילים "מתי מספר" או "מתי מעט" ..  

    או "עיר מתים" (עם שווא)...

    פירושם ע"פ הפשט הוא אנשים רבים או אנשים מעטים ...

    או עיר של אנשים ... בהתאמה ..

    וכולם מופיע בהם שווא נע מתחת למ' ... ולא צירי .."

     

    הנקודה היפפיה כאן היא היפוך המשמעות

     אם הבנו בטעות שמדובר

    במתים שזה לא בדיוק הכי מרנין

    ולא בדיוק ברכה משמחת...

    אז בקריאה בניקוד מדויק ונכון

    מדובר בעצם במספר אנשים

    כמו 'מתי מספר'.


    מקסימה ההשלכה הציורית

    בין ה'שוא' שנמצא עומד במאונך

    לבין ה'צירה' שנמצא שוכב במאוזן

    לכפל המשמעות

    של המילה:

    בשוא - אנשים עומדים = אנשים חיים

                    ובצירה אנשים שוכבים = מתים

    זהו הקסם הבלתי נתפס כמעט של העברית.

     

    http://www.glatube.com/Watch.aspx?vid=1031

     

           שיר גאולה / בוב מרלי  

    הידעתם שיש אתר מתחרה ליוטוב עם הכשר הבד"ץ?גלאטיוב | ווידאו כשר למהדרין


    כבר השווצנו כאן מספיק על נפלאות השפה העברית

    אז נחמד לשמוע על הגאולה גם באנגלית

      10/9/13 10:17:
    איזה ידע חבל"ז. קראתי הכל בשקיקה. שנה טובה וגמר חתימה טובה.
      9/9/13 22:46:
    וכמובן חתימה טובה
      9/9/13 22:46:
    איזה פוסט מושקע איזה יופי... מרנין את הלב ... היתה לי הארה או אולי הערה לכתוב בברכת ראובן ... אבל אסתפק ואומר אותה בשאלה וברמיזה ... ודוק.!! מי הם? כשהם עומדים הם חיים כשהם שוכבים הם מתים? :)
      8/9/13 17:50:

     

    בחלון - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית    בחלון - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית     בחלון - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית

     

     

    אנחנו ממש לפי סיום מחזור קריאת חמשת חומשי התורה

    המסתיימים בפרשת "וזאת הברכה",

    ברכת משה לעם ישראל.

     

     משה.  נפרד  מעם ישראל - בברכה.  

    "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים

    את בני ישראל לפני מותו" (דברים לג, א)

     

    "איש האלוקים" נקרא כאן משה.

    ומה פתאום השם החדש הזה בו זוכה משה בטרם מותו?

    מדרשים השוו את הצדיק המאיר לעולם לנר. 

    כנר בטרם כבה הוא מתלקח באור עז יותר - כך, הצדיק משה בטרם מותו.

     

    http://cafe.themarker.com/image/2948914/

     

    הנציב מוולוז'ין: " משום שהיה סמוך למותו

    על כן התלקחה בכוחו היפה שלהבת-יה,

    לפני רגע האחרון האש נאחזת ביסוד האש והוא מתלקח בכוח -

    כך נשמת הצדיק בעת הסתלקותו ובעת היכנסו להיאחז בצרור החיים,

    הרי הוא מתעלה בכוח היותר ראוי לנשמה זו...

    וכך היה משה רבינו באותה שעה במעלה היותר גבוהה".

     

    ולאחר שמת הוא מכונה בשם "עבד ה'" -

    אותו כינוי אותו נקרא בהוכיח ה' את מרים ואהרון

    אשר דיברו באחיהם משה: "משה עבדי".

     

    משה בברכתו לעם, מברך כל שבט ושבט מבני ישראל

     

     

    מהי המשמעות של ברכות משה לשבטים?
    מדוע הוא נתן לכל שבט ברכה אחרת?

    אולי אפשר לפרש ע"פ הפסוק שכתוב מיד לפני הברכות

     

     "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל".

     

    אולי הפסוק מתאר את מטרת הברכות - לקבוע את השלטון בישראל:

    ה"מלך" שצריך להיות בישראל הוא - לא אדם אחד,

    אלא אסיפה של כל ראשי העם כלומר, כל נשיאי השבטים או פרלמנט.

    .

    הברכות שבאות בהמשך מגדירות את תפקידו

    של כל אחד ואחד מהשבטים בשלטון המשותף.

     

    ''

     

    "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת; וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" - שבט ראובן

    אחראי להצלת חיים, מניעת מוות, וכשיש מתים - ספירת הגופות;

    בימינו היינו נותנים לו את משרד הבריאות, ואת שירותי זק"א ושירותי הקבורה. 
     
     "וְזֹאת לִיהוּדָה, וַיֹּאמַר: שְׁמַע ה' קוֹל יְהוּדָה,

    וְאֶל עַמּוֹ תְּבִיאֶנּוּ; יָדָיו רָב לוֹ, וְעֵזֶר מִצָּרָיו תִּהְיֶה." -

    שבט יהודה אחראי לתפילה, למעשי-ידיים, ולהגנה מאויבים;

    בימינו היינו נותנים לו את ניהול בתי הכנסת, את משרד התעשיה,

    ואת פיקוד העורף.

     

    "וּלְלֵוִי אָמַר: תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ,
    אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה, תְּרִיבֵהוּ עַל מֵי מְרִיבָה. 
    הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר,
    וְאֶת בָּנָו לֹא יָדָע; כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ, וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ.
    יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל; יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ,
    וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ. בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ, וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה;
    מְחַץ מָתְנַיִם קָמָיו וּמְשַׂנְאָיו, מִן יְקוּמוּן."-
    שבט לוי אחראי להוראה ולמקדש;
     משרד החינוך ואת הנהלת בית המקדש.
    "לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו;
    חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" -
    שבט בנימין אחראי לקשר ה"ידידות" עם ה';
    משרד התרבות - שתפקידו למצוא דרכים מקוריות ורגשיות
    ללמוד תורה ולהתקרב אל ה'.
     "וּלְיוֹסֵף אָמַר: מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ, מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל,
    וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת. וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ;
    וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים.  וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם,
    וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם. וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ,
    וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה; תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף,
    וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו. בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ,
    וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו - בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו,
    אַפְסֵי אָרֶץ; וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם, וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" -
    שבט יוסף אחראי על החקלאות ועל התקפת האויבים;
    משרד החקלאות וצה"ל
     "וְלִזְבוּלֻן אָמַר: שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ; וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ.
    עַמִּים, הַר יִקְרָאוּ - שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק:
    כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ, וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל" -
    שבטי יששכר וזבולון אחראים, בשותפות, על הקשרים עם עמים אחרים,
    ועל המסחר הימי;
    בימינו היינו נותנים להם את משרד החוץ ואת משרד המסחר
    "וּלְגָד אָמַר: בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד: כְּלָבִיא שָׁכֵן, וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד.
    וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן;
    וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם - צִדְקַת ה' עָשָׂה, וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל" -
    חוק ומשפט; בימינו היינו נותנים לו את משרד המשפטים.  
     "וּלְדָן אָמַר: דָּן גּוּר אַרְיֵה; יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן" -
    הברכה קשורה לתנועה ויציאה ממקום למקום;
    בימינו היינו נותנים לו את משרד התיירות, או את משרד התחבורה.
     "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר: נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן,
    וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'; יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה" -
    הברכה קשורה להתפשטות ירושה וכיבוש של שטחים נוספים;
    בימינו היינו נותנים לו, את משרד ההתיישבות, הבינוי והשיכון.
    ''

    "וּלְאָשֵׁר אָמַר: בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר; יְהִי רְצוּי אֶחָיו,

    וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ" -

    שבט אשר רצוי ומקובל על כל אחיו,

    לכן ראוי לתת לו את משרד הפנים, או את משרד התקשורת;

    השמן הוא סמל לשפע ועושר - לכן אולי הוא צריך לקבל גם את משרד האוצר.

     

    ''

     

    יששכר - חמור גרם רובץ בין המשפתיים -  

    "ויט שכמו לסבול" - אדם כפוף הנושא שק על גבו:

     

    ''

     

    ומסכם בברכה כוללת לכל העם:

     "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'"(דברים לג,כט)

    אבל מתי "אשריך ישראל"? כשהם באחדות!

    אם יתקיים בהם מה שנאמר בראשית הברכה לעם:

     

     

    ''

     

    "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד)

    הכתב סופר לומד מכך ש"אדם יחידי

    אינו יכול לקיים את כל מצוות התורה,

    שכן ישנן מצוות שאינן נוהגות אלא

    אצל כוהנים, לווים, מלך וכיוצא באלה,

    אולם בזמן שישראל כולם מלוכדים

    כאיש אחד ומחבבים איש את רעהו,

    אזי נחשב כל העם לגוף אחד

    וכך נחשבות המצוות שעושה כל אחד

    כאילו נעשו על ידי כל ישראל,

    וזאת אומרת שכל אחד מישראל מקיים את כל המצוות שבתורה."

     ''

     

     

    בקשת סליחה הדדית בין משה לעם. (בדברים רבה יא, ו):

    "אמר משה  לה' המתן לי עד שאברך את ישראל,

    שלא מצאו בי קורת רוח כל ימי, מפני אזהרות ותוכחות שהייתי מוכיחם.

    התחיל לברך כל שבט בפני עצמו.

    כיון שראה שנתקצרה השעה - כללם כולם בברכה אחת.

     

    קבצים מונחים בארון  קבצים מונחים בארון  קבצים מונחים בארון

     

    ''

     

     

    ''

     

     

      8/9/13 08:58:
    0

    דרורית סן - אז מה נגמר?

    13 תגובות   יום שני, 2/9/13, 19:16

     

    רועה לעמך צאנך, תיק עבודות פיסול, פסלים ישראלים - אמנות דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

       

                   דרורית סן / רועה ועדרו (ליפופי ברזל)

     

    מוטיב חוזר במקורות יהודיים בכלל

     

    במחזורי הימים הנוראים בפרט

     

    מדמה את האל לרועה נאמן

     

    המנהיג את עדרו-עולמו במסירות וברחמים.

     

                          ''

     

                                       דרורית סן /  רועה נאמן

     

    במבע אמנותי הרועה כ

     

    מנהיג מסור ורחמן נושא

     

    את העז השחורה על כתפיו החסונות

     

    (שחור בכדי להבהיר

     

    כי הביטוי החטאים כשלג ילבינו

     

    איננו מתכוון לצבע העור או הצמר אלא למהות הפנימית).

     

    מכיוון שהכבשים הן רק משל לבני-אנוש ב

     

    ניגוד לעדריות שבה כולם בעלי זהות אחידה ביצירה

     

    כל כבש קבל הבעת פנים,

     

    תנוחת עמידה וכד'  

     

    ייחודיות המאפיינות רק אותו.

     

    מה נמצא ליד הרועה?

     

    המקל - שבטו, האם יעדו איננו רק הגנתי - לגרש אויבים שמסכנים

     

    את העדר אלא גם מהווה גורם מאיים

     

    כלפי התנהגויות ואפילו מחשבות סטייה מהכללים?

     

     

    תפקיד הרועה בפיוט 'נתנה תוקף'

     

    מהווה את שיאו המרגש של סדר התפילה האשכנזי.

     

    החיבור להוויה הישראלית של הפיוט

     

    (אזכרה לחללי בית השיטה)

     

    מוסיף לפיוט ממד המצמרר

     

    של סיטואציות היסטוריות - מלחמת יום כיפור

     

    שגם בתחילתה הוטבע דימוי של חוסר אונים

     

    כשל אדם המובל כצאן לטבח

     

     

    ''  ''  ''   ''

     

     

    http://cafe.themarker.com/image/3183415/

     

                       דרורית סן / ליפופי ברזל - פריט מהעדר של 'הרועה ועדרו'

     

     

     

     

    וּנְתַנֶּה תֹּקֶף 

     

    וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם
    כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם
    וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
    וְיִכּוֹן בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
    וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
    אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
    וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
    וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
    וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
    וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
    וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּו.
    וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע.
    וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
    וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
    וְחִיל וּרְעָדָה יֹאחֵזוּן.
    וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין.
    לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין.
    כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
    וְכָל בָּאֵי עוֹלָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרוֹן.
    כְּבַקָּרַת רוֹעֶה עֶדְרוֹ.
    מַעֲבִיר צֹאנוֹ תַּחַת שִׁבְטוֹ.
    כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
    וְתַחְתֹּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּוֹתֶיךָ.
    וְתִכְתֹּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
    בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
    וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
    כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
    מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
    מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ
    מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
    מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
    מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
    מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
    מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
    מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
    מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
    מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
    מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
    מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
    וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
    מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה
    כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
    קָשֶׁה לִכְעֹס וְנוֹחַ לִרְצוֹת

     
    כִּי לא תַחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת
    כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה
    וְעַד יוֹם מוֹתוֹ תְּחַכֶּה לוֹ
    אִם יָשׁוּב מִיַָד תְּקַבְּלוֹ.

     
    אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוֹצְרָם
    וְאַתָּה יוֹדֵעַ יִצְרָם
    כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
    אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר, וְסוֹפוֹ לֶעָפָר
    בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ

     
    מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
    כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל
    כְּצֵל עוֹבֵר וּכְעָנָן כָּלָה
    וּכְרוּחַ נוֹשָׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ
    וְכַחֲלום יָעוּף...

     

     

    ''

     

       דרורית סן / שמן על בד

     

     

     

     

    ''

     

     

     

    פרשת האזינו לשבת שובה:

     

    "יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי,


    כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב" (לב:ב)  


     

    רבי יצחק אברבנאל, שכתב פירוש לתנ"ך בספרד במאה ה15,

     

    הסביר את הפסוק כך: "לקחי " הוא התורה,

     

    כמו שכתוב: "כי לקח טוב נתתי לכם" (משלי ד:ב),

     

    התורה היא כתובה.

     

    אבל "אימרה" היא מה שאומרים ומדברים

     

    כדי לפרש את התורה ולהסביר וללמד אותה לאחרים.

     

    וזוהי כוונת הפסוק: כשאני לומד תורה

     

    מתוך הספר – לעצמי

     

    – אני אלמד בשפע,

     

    כמו מטר שיורד בשפע רב...

     

    אבל, כשמלמדים תורה לאחרים,

     

    אני צריך לקצר ולא להאריך.

     

    גמרא במסכת פסחים (דף ג' עמוד ב')

     

    כשאדם מלמד את בנו תורה - צריך לקצר בדיבור ולא להרבות!

     

     


     

    ''

    עוד שנה טסה עפה וחלפה לה

     

                                  שיפה ושונה תהה השנה החדשה

     

                                                        שנה טובה

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין