0
טיול שיגרתי.. /יעל פריאל
טיול שיגרתי של בוקר עם הכלבה, בעיקר ביום בו איני צריכה לקום ולמהר לעבודה (לאחר שלוש שנות מסחטה בהוראה), אינו יכול להסיח את אוזני מהציוצים השונים של הציפורים על העץ. כל אחת והייחודי לה.. אפילו שלדג יפה שהגיע לו למעלה, בינות לענפים הגבוהים והכחול שבו הסוער בולט כל כך, בתוך כל השפע הרוחש והירוק הזה.
טיול שיגרתי של בוקר בהקשבה אגבית לציוץ הציפורים מלא החיים, אינו יכול שלא לעורר מחשבות על כל כמה שהן, אינן מודעות. אינן מודאגות. עסוקות לעצמן עד למלוא עומק ציוצן בצוויץ צוויץ לי, וצוויץ צוויץ לך, ואין לי כל סיבה אמתית לדאוג עכשיו. לא בגלל החדשות שמטרטרות ברקע על מלחמה אפשרית, ותמיד קרובה ותמיד עתידית. לא על מה ילד יום המחר ומחשבות שונות על הפנסיה ואם תהיה ואיך תיראה. הכל מצומצם ומתכווץ לעומק הרגע, מנגינת הציוץ, בחדווה שאין לה די ואינה תוהה על זו העומדת מביטה בה מהצד. ממרומי האדמה, שתמיד מקורקעת גם בחלומותיה, למחר...
מוקדש באהבה לדרורים המתוקים שקיפחו את חייהם, בחסות ארומה. |