כותרות TheMarker >
    ';

    דרך הסמל

    הסמלים - לא רק ליופי ולקישוט !
    לסמלים (במובן הכי רחב) - יש כח הנעה, בחברה, בחינוך וברוח. הבלוג יתמקד בתפקוד הסמלים בחיינו: בתפקיד המקורי, החיובי, שלהם, כמו גם בניצול כוחם בכיוונים שוליים, ואף שליליים.

    0

    מה עושים עם האובססיה להתווכח?

    4 תגובות   יום שלישי, 3/9/13, 10:36
    מצאתי כי קשה לאנשים להכנס לראש של דרך הסמל.
    וזאת למרות שכמעט ואין מי שלא רואה משהו מעניין ומרתק בכתובים המוכרים, שמתגלים לו באופן חדש.
    אז למה?
    יתכן שיש כאן סיבה עמוקה. והיא, שאין דרך להתווכח עם הדברים.
    לרוב בהסברים ופרשנויות, הטענה היא שיש הגיון בדברים, שהרעיון המוצע ממש מסביר היטב את הכתוב, וההסבר עונה לכל מיני קושיות הקשורות לנושא.
    ואז, או שמחפשים היטב, ומוצאים עקב אכילס קטנטן, או צרימה גדולה,... וממשיכים לחפש הסבר עוד יותר טוב. או, שמתוך עצם העיסוק הנצחני, גם אם בסופו של דבר לא נמצאת נקודה להתנגח בה, ואפילו אם 'מוכנים להודות' שיש משהו בדברים, ואולי אפילו זה רעיון נחמד ויפה - כבר יוצא הטעם של כל הענין, ובכל מקרה, אין מה 'לקחת הביתה' שאלה בוערת שיש 'לישון עליה'.
    וכך ניתן להמשיך לישון שינה בלתי מופרעת.
    מה שמצאתי תוך כדי חשיפת הגישה של דרך הסמל הוא, שהטענה ל'הסבר הטוב ביותר' בכלל לא קיימת, שבכלל לא שייך לומר שכך הכי טוב להבין, שבכלל אין אפשרות ל'הוכיח' את המתגלה בין השורות.
    למשל, לגבי המטה אצל משה רבינו, שלדעתי המעקב אחרי האיזכורים שלו (של המטה) מצביע על מאבק מאתגר בין 'מטה' כאמצעי חיצוני, לבין 'יד' כמייצגת כוחות פנימיים יותר. אין 'הוכחה' שכך יש להבין את הכתוב. אך מי שיפתח את מבטו - יעמוד על משמעות חדשה לגמרי, שנוגעת למעשה לתובנות של כל אחד מאיתנו על החיים.
    והתנאי המקדים כדי לראות ולהיווכח - הוא הרצון לראות.
    אבל, פה נכנס ההרגל שלנו להתווכח עם כל דבר. ואם אי אפשר להתווכח - אז אנחנו בבעיה. הוויכוח כפי שנכתב למעלה, עוזר לנו לישון היטב. ואם מסתבר שיש מה לראות, ויותר מכך - שאני אמור לרצות לראות - זה כבר ממש מטריד. אולי חס וחלילה אגלה משהו שיסדוק את נקודת המבט שלי, עליה עמלתי כל חיי.
    עדיף להסתמך על חומות המגן של ההיגיון, ולא לתת לכל חיבור חוויתי של גילוי חדש לערער את השלווה.
    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/9/13 16:22:
      מאיר, איתך מעולם לא התווכחתי, נכון? גם בגלל שאתה תמיד צודק, וגם בגלל שאתה עושה את זה באופן שלא משאיר את הזולת בעמדת נחיתות. (אחת הטכניקות זה להשתמש בארגומנטים שלו - כדי להציב מראה מול פניו). חוץ מזה אתה יודע לזהות מראש עם מי מעניין להתווכח, ומי סתם -----.....
        8/9/13 20:48:
      מעניין, כי החלטתי לצאת בהרצאה חדשה : "מה זאת אהבה?". כי אהכה אצלנו לרוב נתפסת במובן הנוצרי, תמונה כזו של ידים פרושות, ולבבות ורודים מתעופפים. אהבה נראית לי בדיוק מה שאתה כותב 'לצמוח מתוך דיון באי הסכמה'. נראה לי דווקא שלא הולכים לרבנות דווקא כי רוצים להמשיך להתווכח, ואף לנצח בוויכוח, ובשביל זה צריך טמבל לצידך. לצמוח - זה כבר סיפור אחר, ורק אהבה, איכות שמנסה לקחת את מה שמולי לצד הטוב שבו, גם אם הוא חסר כרגע. לצערנו, הנטיה החזקה שלנו היא הפוכה - גם אם משהו טוב לידינו, הנטיה היא להוריד אותו, להוכיח שהוא חסר וטועה. וכל נמשיך ברדידות של עצמנו.
        3/9/13 17:01:
      מה עושים עם האובססיה להתווכח? הולכים לרבנות ומתגרשים
        3/9/13 16:59:
      מאיר, נדמה לי כי היטבת לתאר את היעדר היכולת לצמוח מתוך דיון באי הסכמה.("משהו שיסדוק את נקודת המבט שלי, עליה עמלתי כל חיי. להסתמך על חומות המגן של ההיגיון, ולא לערער את השלווה"). זה החלום, זו האוטופיה, הבסיס לחברה אזרחית לא מסוננת, שבה לכל אחד יש הזדמנות להביע את עצמו. כל הניסיון האישי שלנו, ההתנהגות והידע אודות: "מה נכון ומה לא נכון", יכלו להיות מועברים הלאה מבחינה חברתית. להיות "מיושר ומתוקן ומבוקר" בכל רגע על ידי הסביבה. לקבל אישור מיידי אם אתה משוגע או נורמלי, חד ומבריק, או סתם נודניק טרחן וחופר.

      ארכיון

      פרופיל

      meir7
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין