הופעתי כאקורדיוניסט בפני גיל הזהב בבית הורים סעודי בחדרה. 
פניי לא הסגירו את תפילתי שלעולם לא יתחלפו התפקידים ולא אמצא את עצמי כך בעתיד, מול

אקורדיוניסט...

האחים והאחיות שרו והעצימו את השמחה.לפתע ראיתי אשה זקנה ומוכרת.
רק שלשום ראיתי אותה בבית הורים אחר בכפר סבא.

 

בזמן שהבסים ביד שמאל תופפו וליוו בקצב ה"אומפה אומפה" את יד ימין שניגנה את:
"שנה טובה לדוד גיבור אשר על המשמרת", שאלתי אותה לשמה ובקשתי לצלם אותה.
**
סימסתי למנהלת בית ההורים בכפר סבא את תמונתה
ושאלתי אם העבירו את קלרה לבית הורים אחר.
"כל כך אוהבים אותה כאן, יצטרכו לאשפז אותי לפני שיעבירו אותה..." - השיבה.
נרעשת מהסיפור, אישרה שקיבלה את התמונה, המומה מהדמיון הבטיחה לבדוק אם יש לקלרה אחות.
**
בבוקר התקשרה המנהלת ושיתפה אותי: "התקשרתי למקום בו ניגנת ודיברתי עם המנהלת 
מה הטעם בתהליך הבירור - שתיהן במצב סיעודי ורוב הזמן לא ממש צלולות,

הן גם יכולות להתחיל לריב

...

...