0
דמעות רטובות זלגו על פניה בשרו את הצער שליבה חווה. איש לא הבין ולא ידע, כל מה שנותר הן הדמעות שזולגות כי איש לא ראה. אף אחד לא נשק על לחיי, זה מכבר לא ידעה אהבה מהי, כאבה נישקף מבעד לראי נפשה ליבה נישטף בזרם דמעותיה. חרש חרש שקעה ואיש מחבריה לא הבין ולא ידע, על מה היתכנסה בתוך עצמה ואת סוד כאבה שנשאה עמה. |