את הספר הזה קראתי פעמיים.בשתי הפעמים הקסים אותי, בשנייה יותר היא היתה לפני כמה שנים. אני חושב שזה אחד מסיפורי האהבה הגדולים שנכתבו. פלורנטינו, המתמחה בכתיבת מכתבי אהבה רומנטיים ופיוטיים, מתאהב בפרמינה (אחרי שצפה בה מרחוק) ומנהל איתה מערכת יחסים של חילופי מכתבים שסופה באירוסין. כשפרמינה מתבגרת ומבינה מי זה באמת פלורנטינו ואיך הוא נראה, היא זורקת אותו (בהשפעתו של אביה) בצורה חדה וברוטאלית, ולאחר זמן-מה מתחנת עם רופא עשיר ועטור-תהילה. פלורנטינו לכאורה שומר את ליבו לפרמינה ומחכה, אבל עד אז הוא מזיין כל מה שזז, שמנות וקשישות, ילדות ואלמנות. .פלורנטינו אריסה יחכה לאהובתו כ 50 שנה עד שהוא יזכה להתאחד איתה. סיפור האהבה המלנכולי והיפהפה הנפרש לאיטו בין פרמינה דאסה לפלורנטינו אריסה, ולא פחות מכך, סיפור האהבה השונה מאוד בין פרמינה דאסה לבעלה חובנאל אורבּינו. פרמינה אף היא לא שוכחת את אהובה לשעבר. אכן, זכתה לחתן המבוקש בעיר, אבל בעידן בו הולכים אחרי עצת האב ולאחר מכן הבעל, סוף המאה התשע-עשרה ותחילת העשרים, הרגשת החמצה ואי-אהבה אינם ממש סיבה לפרק את הקשר. חריקות יש, פרידה יש, אבל כדי לקיים את האגדה במלואה, צריך להמתין יותר מיובל, לסיים את הקשר בצורה של תאונה ולהשיב אהבה לקדמותה כאילו לא עברו 51 שנים. סיפור אהבה חוצה גבולות – גבולות של גיל, של זמן, של מעמד או מוסכמות חברתיות - המצליח להיות גדול מהחיים ומלא פאתוס מבלי להידרדר לרגע אחד למחוזות השמאלץ. גבריאל גרסיה מרקס הוא אופטימי ולמרות הקשיים שהוא מציב בפני גיבוריו הוא מקווה ויוצר עבורם את הסוף המתבקש. שיר שפלורטינו אולי כתב לפרמינה : |