0
| אני חולף כמעט כל יום על פני בית קברות ירקונים, מביט ולא מאמין. משפשף את עיניי, האם אני חולם, זאת המציאות, האם אני חי במצרים העתיקה. הם הביאו את פולחן המתים לדרגה חדשה, מבנים עצומים מבטון אפור. מאות פועלים מצפים את הקירות הקרים בחיפוי אבן. הטמטום מרקיע שחקים, משקיעים מאות מיליונים במתים שכבודם במקומו מונח. מה למתים ולמבני אבן מפוארים, משכן קבע לתולעים. אין לנו יותר אנשים חיים מחוסרי דיור, קשישים, זוגות צעירים, עולים חדשים. ילדים שחיים במקלטים. ״מעפר באת ולעפר תשוב״. אין משמעות לבשר, נפש האדם היא החשובה. לא ניתן לכלוא את הנפש בתוך מבנה אבן עצום ומפואר, זה פולחן אלילים פגני. אין גבול לטמטום, הוא גדל ומרקיע שחקים. אלון. |