כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    בין כסה לעשור, שנת תשע"ד

    5 תגובות   יום ראשון, 8/9/13, 21:50


    ''

    הנאהבים, רישום, מתי גרינברג, 1987

      
    בין כסה לעשור שנת תשע"ד

    שנה חדשה התחילה ומלל רב נשפך על הצורך בהתחדשות. בעשור השני של המאה העשרים ואחת שינוי רודף שינוי. אנו, בני האדם, גזע הממציאים, רודפים אחר התמורות ואלו רודפות אותנו. רודפים, נרדפים, רדופים על ידי ידידנו / אויבנו הדו-הפרצופי – השינוי.
    כבר כמה שבועות שהתסרוקת שלי אינה מוצאת חן בעיני. נמאסה עלי ערמת התלתלים שעד לפני זמן מה חיבבתי עד מאד. נתקפתי דחף עז לרוץ למספרה ולכסח את שערי אבל לא הצלחתי להשתחל ללוח הזמנים של הספר שלי שהיה עמוס לקראת השנה החדשה, שאז הלקוחות מחדשות את ראשיהן. השחרחרות מבהירות לבלונד, החומחומות מאדימות לערמוניות, המסולסלות – מחליקות, חָלָקות שיער מתלתלות, ארוכות שיער – מקצרות, קִצְרות שיער מפתיעות בשיער ארוך שצמח בתוך שעות של הלחמה במספרה; והפסים, עוד לא אמרנו דבר על חובבות הפסים החייבות לפַּסְפֵּס את "השורשים" וגוזלות זמן סַפָּר יקר מאחיותיהן למספרה.
    כיוון שעוכב טקס גיזום שערותי התחלתי לחשוב. נזכרתי שדחף להפיכה דרמטית של עטרת ראשי מוכר לי היטב, פרץ הצורך הזה תמיד מסמן צורך בשינוי מהותי בחיי, סמן חיצוני של שינוי פנימי.
    כמו לפני שנים רבות, כשהתפטרתי מעבודתי, "הבוס" לא האמין שאני מתכוונת לכך וביקש שאחשוב שוב. מחדרו  יצאתי הישר למספרה. הסתפרתי. מהמספרה הלכתי לחנותו של אבי. עמדתי בפתח. אבי, שהיה איש חביב ומנומס, שאל – כן גבירתי, מה אפשר לעזור לך? הוא לא הכיר אותי. חזרתי לחדרו של "הבוס" שנאלם דום למראה האישה הזרה שנכנסה לחדרו. כשהתעשת אמר – עכשיו אני מבין שהחלטתך סופית. ואכן בעקבות התספורת השתנו חיי לחלוטין.
    עם השנים הלבין שערי, אף שערמת התלתלים נשארה כהה. הגיעה תקופה בה הייתי "רוחנית" מאד. לבשתי לבן, ישבתי מדיטציה זמזמתי אוֹםםםם והתעמלתי יוגה. יום אחד הלכתי למספרה, עצמתי עיני וכשפתחתי אותן ניבטה אלי אישה זרה במראה – שערי, כסוף בוהק, קוצץ כמעט עד הקרקפת, פָּנַי זהרו נקיות ופתוחות. יצאתי מהמספרה חדשה כפי שלא הייתי מעולם והצטרפתי למנוח שלי למסיבת קוקטייל, עמדתי לידו עד אשר העיר ידיד – אתה לא אומר שלום לאשתך? ענה המנוח – זאת לא אשתי, ואז נדהם ונבהל. וצדק כשנבהל. השתניתי. ואני עוד לא ידעתי עד כמה. התקופה הרוחנית נסתיימה עם מותו. מן הראי השיבה לי מבט עצוב אישה ליבנת שיער. הפעם דווקא ההתאמה המוחלטת של דמות האישה בראי למצבי בחיים הדליקה מנורה אזהרה והבהירה לי מה עלי לעשות. ללכת למספרה כמובן. חזרתי להיות ברונטית, אבל השארתי קווצת שיער לבנה, זכר לחורבן המקדש...
    אריכות החיים לה אנו נידונים בעידן הנוכחי בו מקודשים ערכים כמו פתיחות, אינדיבידואליזם, שינויים והתחדשות, דנה אותנו לחיים מרובי עידנים. מעצם העובדה שהחיים מתמשכים –  צפויים להתרחש דברים בלתי צפויים גם בחייו של האדם הצפוי ביותר. ומה אעשה אני בכל שנות החיים בהם זכיתי בעוד תהפוכות הגורל מתרגשות על עולמי, חלקן ביוזמתי, חלקן בידי החיים באשר הם "חיים," ובאשר חפֵצַת חיים אנוכי – עלי להסתגל, להשתנות.

    כל המחשבות (ועוד רבות אחרות) האלו עלו בעודי מחכה לתור במספרה ומתוכן דליתי מספר עקרונות שהנחו אותי בתהליכי ההמצאה של עצמי מחדש, ארוע שהתרחש מספר פעמים בחיי.

    הרפיה, וויתור  - הדבר הראשון היה הרפיה, וויתור על דברים שידעתי על עצמי, שהגדירו אותי - מי אני, מה אני רוצה לעשות, מה אני מסוגלת לעשות, מה חיוני לי על מה אני יכולה לוותר. שמיטה של הסיפור שסיפרתי לעצמי על עצמי ועל הסובבים אותי. נכונות לפתוח סיפור חדש, שונה, אחר. הבנה שהחיים הקודמים התפרקו ואם אצמד לחיים שאינם עוד ולסגנון החיים ההוא – אקרוס.


    "מה חושבים האחרים" העקרון השני היה – וויתור מוחלט ואמיתי על "מה חושבים האחרים," "מה יגידו?" אין בפי מילים לתאר את תחושת הרווחה והחופש משעה שהשתחררתי מעולו של סד זה.

    אי-וודאות -  העקרון השלישי היה –  מוכנות לחיות באי-וודאות. כולנו יודעים שהחיים, על כל מרכיביהם, אינם וודאיים, אבל אנו חיים את חיי היומיום כאילו הדברים קבועים. שינוי מהותי אומר שאין לי מושג מה עומד לקרות אבל אני מאמינה שאוכל להתמודד עם חוסר הוודאות, עם חוסר הביטחון, עם מתח גבוה וגם עם התקפי חרדה ודיכאון  שהם חלק מחיים שכאלה. אני אעשה את הכי טוב שאני יכולה ואני מקבלת על עצמי את האחריות של ניסוי וטעייה על תוצאותיהם, ללא רגשי
    אשמה אם הדברים ישתבשו.

    תכנית - מה שמביא אותי לעקרון הבא –תכנית. יש משהו מרגיע מאד בהכנת תכנית פעולה, מטרות, שלבים, פעולות, לוחות זמנים. תכניות מיועדות להשקיט את המקום האנושי שסובל במצבי אי-וודאות. כאישה עיקשת ואופטימית (אוֹפְּטוּמְטֶמֶת) נצמדתי לתכניות שהכנתי ו...הלכתי לאיבוד.  אפשר ואף כדאי להכין תכנית, ותכנית גיבוי לכֶּשֶל תכנית א', ותכנית חרום לכשלים של תכנית א' ותכנית הגיבוי וכו' וכו', אך באותה מידה יש להיות מוכנים לכך שאף לא אחת מהתכניות לא תתרחש.

    "דברים משתנים"  - העקרון השישי היה הכרה עמוקה ש"דברים משתנים," "דברים קורים," עובדה, קרו. לכן גם מצב קשה ישתנה. לא תמיד השינוי יהיה תוצאה של פעולה שלי אבל עלי להיות ערה ולהמשיך לנוע.

    גמישות - אני מאמינה אדוקה בקשר גוף-נפש, מה שמתחייב מכל המצב הזה הוא - גמישות. כדי להסתגל לשינויים נדרשת גמישות מחשבתית, נפשית וגופנית. אם עלי לבחור בין חוזק לגמישות אבחר בגמישות וזריזות, ולכך גם מכוונים תרגילי ההתעמלות שלי. כוח עלול להישבר כשלחץ עצום מופעל עליו בהפתעה.   

    סקרנות - הן כאשר יזמתי שינוי בחיי והן כאשר השינוי נדרש כתגובה שלי למצב קיצוני שנכפה עלי הייתה בי סקרנות עצומה לדעת מה יקרה? מה אני מסוגלת לעשות? איך ההתנהלות שלי תשפיע על התוצאות? יחד עם הצער והאֶבֶל על מה שעזבתי מאחורי או שנשמט ממני בעל כורחי, הייתה גם התרגשות גדולה מהולה בחרדה קיומית ושמחת השרירים הדרוכים לקראת פעולה, תחושה אותה זכרתי מילדותי שעה שעמדתי על המקפצה הגבוהה בבריכה ברמת גן, מתחתי גופי כמיתר, פרשתי זרועותי לצדדים, נשמתי עמוק, נשבעתי "על החיים ועל המוות" – וקפצתי למים.

    נכון שכל זה נראה לא קשור לתספורת, אבל גם שמשון הגיבור זלזל בעוצמת מחלפותיו, לכן זה קשור ועוד איך...

    חתימה טובה לכולנו

    אמן כן יהי רצון

    ''


    הנאהבים, פסל ברונזה, מתי גרינברג, 1987

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/13 23:58:

      מתחברת והמון. חוץ מהפחד שלי לוותר. רק על השיער. רק על השיער..

      התמונות עברו מצוין. אולי מלבד ה-אי-וודאות. שם אני לא חיה הכי טוב. למרות הגמישות והיתר שכן 

      גמישות. הרפיה, תכנית. לא תמיד תכנית סדורה,

        10/9/13 15:32:
      קיבלתי הרבה בקשות לתמונות המחשה. ברור שהתספורת שלי מרררררתקת. אבל מרגיש לי לא נכון.
        10/9/13 11:39:
      אהבתי. שווה לצרף תמונות להמחשת הקשר בין מצב הרוח להבעה...
        9/9/13 07:46:
      * מעניין שבוע טוב שנה נהדרת וחתימה טובה
        8/9/13 22:55:
      מאוד מרשים בית ספר של החיים