כותרות TheMarker >
    ';

    ניצה צמרת - עט להשכיר

    תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

    - כותבת ביוגרפיות -
    סיפורי חיים וספרים אישיים
    - כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

    - מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
    - מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.



    כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
    אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

    עשיתי עלייך גוגל < ניצה צמרת

    20 תגובות   יום שלישי, 10/9/13, 02:03

    פעם שרצתי כאן במשך שעות, אהבתי את הרביצה מול הפוסטים של חבריי, ציפיתי בקוצר רוח לתגובות המתעכבות בשל קשיי המערכת, חיכיתי לגשם של כוכבים והענקתי כוכבים לאחרים. תחילת הרומן בלי מירכאות עם דהמארקר-קפה היתה עבורי משב רוח מרענן והיכרות עם תכנים מעניינים, מרתקים ומפוארים, ולא רק. הזדמנו לידיי היכרויות עם חלק מהאנשים שכתבו אותם, ועם חלקם נשארתי בקשרים טובים עד עצם היום הזה.


    לימים גברה הנטייה של "ככב לי ואככב לך," "הגב לי ואגיב לך." היו כאלה מבין חבריי וכאלה שלא נמנו עליהם ששיגרו לתיבה שלי הזמנות לקריאה. מיום ליום מצאתי את עצמי מוזמנת לעוד ועוד פוסטים, קראתי את כולם עד שיום אחד הבנתי, שאני ספוגה בנהר גועש של מילים, שלאו דווקא הייתי רוצה לקרוא אילו יכולתי לבחור, או להגיב או לככב. אבל אז נכנס הגורם הבלתי רצוני שכה מאפיין אותי, סוג של חולשת אופי קלוקלת  - קוראים לזה: "לא נעים לי."

    בתור אחת שאוהבת לכתוב ומתפרנסת מכתיבה ועריכה, אחת שאוהבת לקרוא ולהגיב, החל "הקפה" לגזול יותר ויותר זמן בחיי. אם חשבתי שאני אדונית לזמן שלי, התברר לי שבעוד אני כאן, יתרת הזמן שאני מצליחה לפנות לעצמי, לעבודה ולכתיבה מצטמצמת והולכת. או אז פרשתי למספר חודשים. אחר כך הכריעו געגועיי ושבתי לכאן. לצערי גילתי שדבר לא השתנה. הלחץ חודש וההזמנות המשיכו לזרום.

    אודה על האמת, לא היה דבר מרנין יותר מאשר לפתוח את "הקפה" ולראות בכמה כוכבים זכיתי. אבל אני, בתוכי פנימה, חיפשתי בעיניי את התגובות.

    לא את אלה האטומטיות של אנשים שלא קראו מילה ממה שכתבתי, לא תגובות כמו "מרגשת", "נהדרת". האבסורד היה כל כך גדול, לפעמים מישהו קרא רק את הכותרת והגיב. מה אומר? התייחסות כזאת היא מתסכלת עבורי.

     

    בחלוף הזמן - מספר שנים - החלטתי לשוב לכאן כדי להעלות לעתים חומרים שנשכחו מתחילת הדרך וחומרים חדשים. במהלך השנים הללו, רבים מחבריי עזבו את את המקום הזה, ושוב, לא רק חברים במובן הווירטואלי. אני סבורה שרבים מהם נטשו מסיבות שאינן דומות לסיבות שבגללן אני עזבתי.

    רבים עזבו ועברו לפייסבוק, יש כאלה שמנהלים מערכת כפולה של תכנים כאן ושם, יש כאלה שעברו למחוזות אחרים - סוערים יותר, דינמיים יותר, שקטים יותר. גם אני נמצאת יותר בפייסבוק, תחת אותו השם: ניצה צמרת עט להשכיר, כך נראה לי הכי נכון לצורך מיתוג.


    - אז למה אני מספרת לכם את כל זה? כי מתברר שכל אדם שפונה אלי בענייני עבודה, עושה עלי גוגל. זו לא חדשה מרעישה, זו מציאות. גם אני עושה את אותו הדבר. באחרונה פנה אלי מאן דהוא וביקש עבודת עריכה לספר ביכורים.

    "עשיתי עלייך גוגל," אמר לי, "מצאתי אותך בדהמארקר, איך אני יכול להתרשם ממך לטובה אם בקושי יש לך עשרה כוכבים לפוסט?"

    ועכשיו לכי תסבירי.

    תסבירי שלא שיווקת את עצמך בליקוקים ובכוכבים, תסבירי שלא הצפת מעולם תיבות של אחרים בהזמנות, תסבירי שאין לך אחות [דווקא יש לי].

    לכי תסבירי שהחלטת לכתוב שוב בדהמארקר, לכתוב לשם כתיבה ובלי התחייבויות לקריאה אצל אחרים. לכי תסבירי שבחרת להתנהל אחרת, גם אם זה לא חברִי  וגם אם החוקים הלא-כתובים של רשת חברתית מתבססים בראש ובראשונה יחסי גומלין.  


    ובכן, מי שמכיר אותי יודע, שלא הסברתי מאומה ולא התנצלתי על כלום. מי שחפץ בשירותיי הטובים - בכתיבת ביוגרפיות, עריכה או ספרות צללים - יצטרך להאמין בי למרות השמיים האפלים בבלוג הזה.      

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      היי בועז, היושרה שלך לעניין, התגובה שלך מרגשת בעוצמתה ובכוונותיה הטהורות. ובכן, אינך מתקן עולם, אבל אתה איש מאוד אכפתי ורגיש והיכולת שלך להביע זאת במילים שווה בעיניי הרבה מאוד. גם אני לא מאוהבת בפייסבוק, מצד שני הקפה עשה לי פריחה, ממש אלרגיה. הייתי מוכרחה להסתלק, להתנתק, ללכת הלאה. חשבתי לפתוח בלוג עצמאי וגיליתי לתדהמתי שאני כל כך נבוכה מרעיון השיווק העצמי... והחלטתי לוותר. אדם כותב בשביל עצמו, אדם כותב גם בשביל קוראיו. אפשר לומר, שהעבודה שלי מפצה אותי - כותבת, עורכת, מוערכת - אלה מקורות טובים לתחזוקת הנפש שלי. מה שקורה כאן, גם היום, אינו לרוחי. המסקנה: שאם איני יכולה בלי, כדאי להצטרף ולהיות עם, תופסת. תודה שאתה מגיב ומתייחס למרות שאני מגלה אימפוטנציה חלקית כלפיך... ובנימה מחוייכת [וכנה] זו, ה רשה לי לאחל לך, חג שמח
      סליחה, יהודית מליק-שירן
      יהודית [מילק שירן], תודה על תגובתך המושקעת. ערכת סקירה ממצה של כל פעולותייך כאן ובמקומות אחרים ואני מאוד שמחה עבורך. נראה לי שאת חווה סיפוק גדול מהעשייה שלך עם ולמען. יישר כוח ותודה על המחמאות שחלקת לי בנדיבות רבה.
      היי לבנה, את היית סוג של אוטוריטה עם רקורד של סופרת, הבאת תכנים גלובליים ואישיים, כתיבתך נעמה לי. אני זוכרת שנעדרת וחזרת ושוב, וחוזר חלילה. זו הכרוניקה הטבעית של הבלוגר - זה שאוהב לכתוב, ולצד זה, כנראה קיים צורך סמוי או גלוי באהבת הקהל. זכית. אשרייך.
      היי חנוך, עשינו כאן דרך ארוכה יחד ולחוד, מבלוגר מבריק בעל הברקות, אחד שכותב מניפסטים פוליטיים ולפעמים גם זיכרונות, הפכת למשורר קפוּץ מילים. אהבתי את כתיבתך הייחודית. אני יודעת שמאסת בתרבות הכוכבים שהיתה לזרא בעיני רבים. עם זאת - מה שאנחנו חשבנו לצנינים עשה אנשים אחרים מאושרים... עולם מוזר. ותודה על האיחולים, מאחלת לך כפל כפליים.
      גליתוש, הדברים שכתבת מעידים עלייך ועל עוד הרבה אנשים שלמרות הכול נשארו, כדברייך בזכות התכנים ולמרות אובסססית הכוכבים. שמחתי לראות אותך אצלי. תודה על הברכות. מאחלת גם לך ולבני ביתך, שנה נהדרת
      מאיה 113, יקירתי, זה מביך לפעמים לדעת שהדברים מתנהלים כך. פרופר שיווק וחינפונם, אבל אין לי טענות אל איש, רק אולי לעצמי, זאת מפני שלא השתלבתי. עדיין חושבת שהבלוגייה כאן יכולה להיות במה לכותבים נטו וגם לכאלה שמאמינים שהם כאלה. זכות ההשתתפות וההבעה פתוחה לכול. תודה
      רני, אתה יוד שאתה איש כלבבי. קול זמיר ונפש ענקית. כן. דרכך ודרכי נפגשו כאן והיינו לא פעם בראש אחד. תודה איש
      היי נגה, אני יודעת שכל מילה שלך היא יושרה וכנות. אני מאוד מודה לך על הפרגון.
      יודית יקרה, אני כאן ושם. בעיקר עם כתיבה לצורך עבודה ונשמה. תודה מתוקה
        16/9/13 11:25:
      העיקר שאת פה והשאר בעל פה.
        14/9/13 18:36:
      ניצתי, את הכוכבים אני מעניקה רק למי, שהעלה/תה מילים אשר נגעו בי, ואין לי עליהם להוסיף, כמאמר קדמונינו כל המוסיף גורע. את מהטובות כאן, ושמחה שקפצת לבקר. גם אני כאן לעיתים רחוקות. שנה טובה וחתימה טובה.
        12/9/13 10:45:
      ניצה יקרה, כמעריץ ותיק שלך... שמח שאת כאן. נהנה לקרוא וטוב שאת לא נוטשת.
        12/9/13 04:57:
      *אפשר להזדהות עם מה שכתבת לגבי האתר אני חושבת שהרבה חושבים כמוך. חתימה טובה
        12/9/13 04:23:
      כוכבים לא תמיד מצביעים על איכות בקפה, הם תוצר של שיווק ותו לו. לא חדש. באתי לפה בגלל התכנים מזמן ונשארתי בגלל האיכות ניצה. שנה נהדרת לך וחתימה טובה.
        11/9/13 08:58:
      המירוץ אחר הכוכבים (תרבות ״כוכב נולד) הקנאות והשנאות הקשיים הטכניים הבלתי נגמרים - הביאו אותי להפסיק את פעילותי האקטיבית כאן. לא התנתקתי כי בכל זאת מעניינים אותי לפעמים תכנים מסוימים (לדוגמה - זה שעליו אני מגיב כרגע). שנה טובה, נצנוץ!
        11/9/13 00:42:
      גם לי היו תקופות שהייתי כאן פחות...אבל לבסוף אהבת הכתיבה החזירה אותי לכאן...

      ניצה יקרה,
      קפה דה מרקר,הוא הבית השני שלי פה, הבלוג הראשי שלי נמצא פה. אני אוהבת להיות פה. ההעדרות הארוכה שלי ממנו הייתה בשל בעיות מחשב שלי. כשכבר תוקן הכול ניסיתי לחזור ולא הצלחתי, אז החלפתי סיסמא ונפתרה הבעיה. אני כאמור עוסקת בביבליותרפיה בין השאר, גם מדריכה סדנא למחוננים צעירים וגם מטפלת באנשים מבוגרים, כשבאה דרישה של שתי הקבוצות שלי לפתוח קבוצה לכתיבה יוצרת בפייסבוק, אמרתי שאני רשומה שם אבל לא פעילה. קשה לי עם המציצנות הפולשנית בסטטוסים. אז אני נמצאת בקבוצה שיצרתי "אות ועוד" מביאה לשם את מחשבותיהם של מטופליי ותלמידיי. בקפה שאותו אני אוהבת, לא יכולתי לעשות את הקבוצה, כי חבריי הסופרים והציירים לא כאן. כולם עברו לפייסבוק.

       

      אני מבינה ללבך בקטע "שעשיתי עליך גוגל". כשמישהו מחפש אותי,עולים כל מיני מקומות היכן ניתן לאתר אותי. ואני כותבת בחדשות מחלקה ראשונה ,הבית הראשון שלי בכתיבה באינטרנט. אוטומטית מגיעים אלי להוצאה לאור, זה הכי מהיר וזמין להשיג אותי. את מדברת על נוכחות. הנוכחות הזאת חסרה פה. אני באופן אישי לא מחפשת אותך בפייסבוק, יש לי שם קיר עליו אני מפרסמת הודעות או שירים. לא ראיתי אותך מגיבה לאיזה שהוא שיר שלי שם. יש בבחירות שאנחנו עושים, בחירות מלמדות גם אם הדרך כואבת.

       

      יש לי חברים בקפה שאני אוהבת את תגובותיהם וקוראת להן חיבוק של מילים. כי החיבוק בא מהלב. בועז שהגיב לך פה, הוא חבר שלי, חבר אמתי, כשרע לי הוא מגרש את המצב הזה, כשטוב לי הוא שמח יחד אתי. מכל הכמות הגדולה של החברים הרשומים כחברים שלי 50 מתוכם הם חברי אמת פה. חלקם הגדול פגשתי והם אנשים איכותיים מאוד.

       

      אני לא מזמינה לפוסטים שלי אף אחד, למרות שמספר החברים גדל בכל משלוח, זה זמן יקר שאני לא מתכוונת לבזבז פה. אני פותחת פוסטים של חברים וככה אני מגיבה. ככה גם הגעתי אליך ולא שכחתי לרגע שאת היית החברה הראשונה שהייתה לי פה בקפה והאירה את פניי. כן את חסרה לי מאוד, את לא פה מתוך בחירה אישית שלך, אני לא קובלת ולא מתריסה. אני באה לכאן,כמו פעם לקרוא את שכתבת. פעם היית כותבת מהדרך כל מה שנגע בלבך ומשתפת אותי. והיה לך קהל קוראים גדול ורזומה ענק, היית כמו "גורו" לאנשים פה ובחרת להעלם. לפעמים צריך לקרוא את המפה נכון.

       

      אורית גפני חברה משותפת לשתינו, הסבירה לי, שלתת כוכב זה משחק פה. אם היצירה טובה ונגעה בלבי אז הכוכב ראוי. אם לא שתינו יודעות, שלא ניתן כוכב על הגיג ריק מתוכן. זה עניין הכוכבים. אני בעד תגובות, כי ככה אני מכירה את האדם אליו אני כותבת. השיח שיצר דיבר אלי ונגע בי. אני מקווה שתמצאי את הזמן להכניס רשימה לשבוע ותחזירי אלייך או תחדשי לך קוראים חדשים שאולי מהם תבוא פרנסה טובה. בינתיים אני מאחלת לך את זה.

      ''

        10/9/13 07:33:

      אופססס..., כמעט ושכחתי:

      עניין ההזמנות, כמובן...

      ראי ניצה,

      אני מעדיף לקבל קישוריות לפוסטים חדשים

      שמעלים "חברים" מאשר לאתר אותם...

      אני נוהג לשלוח קישוריות לחלק מהדברים שאני

      מעלה ומדי פעם אני פונה, בתוך ההזמנה עצמה,

      אל החברים ומבקש מהם להודיע לי באם הם אינם

      מעוניינים בקישורית/הזמנה...

      אני בהחלט מכבד את רצונו של מי מהם, שלא לקבל

      קישורית/הזמנה.

      מעבר לכול אלה, כאמור בתגובתי הראשונה, ה'קפה'

      עדיין נחשב לרשת החברתית הישראלית הגדולה ביותר,

      והפעילה ביותר.

      אני מעדיף את הביצה הלבנטינית הקטנה והמהבילה

      הזאת על פני הכפר הגלובאלי של מר צוקרברג...

      ואם תשאלי אותי..., פייסבוק היא לא יותר מאשר טרנד

      שסופו להתפוגג.

      לפי דיווחי פייסבוק, הם כבר חשים בנטישה הולכת וגדלה

      של משתמשים פרטיים ופתיחה מוגברת של דפי משתמש

      עסקיים. ככזאת, פייסבוק אינה יותר מאשר לינקדיין, גדולה

      יותר...

        10/9/13 07:27:

      כמוני כמוך, בערך...

      אלא ש..., החלטתי ש"נעים" כבר מת מזמן...

      כלומר,

      התנתקתי, מיוזמתי, מחברים שתכניהם לא דיברו

      אליי ומכאלה שתכניי לא דיברו אליהם...

      חסכתי לעצמי התברברות עם רשימה של מאות

      "חברים"...

      פייסבוק..., מה אומר לך? אני קיים שם, שהרי אם

      לא, אינני קיים כלל...   (((~:

      ובכול זאת, אני מתקשה להתחבר לפלטפורמה הזאת,

      שבה מושפרצים לכול עבר סטטוסים מביכים של "חברים"

      שאינם מקדישים ולו קמצוץ של כבוד לפרטיות שלהם,

      וגם לא לפרטיות של אחרים...

      ולכן...,

      נוכחתי שם, מינורית להפליא...

      תכנים שאני מעלה ב'קפה' אני קושר לדף הבית שלי בפייס'

      ובזה אני מסתפק.

      ומכיוון שאין לי שום צורך "למתג" את עצמי, או לשווק את

      עצמי מבחינה עיסקית, די לי בהתנהלות הזאת.

      כן..., את צודקת. קרנו של ה'קפה' ירדה בשנים האחרונות.

      רבים עזבו, ולא כולם עזבו לפייס'. חלק מהם מצאו פורומים

      אחרים (כמו, במה חדשה ועוד...) וחלק אולי, פשוט ויתר...

      כך או כך, אני עדיין מוצא עניין גדול יותר ב'קפה'. אני עדיין

      מכור לכמה "חברים" שהתכנים שלהם, מים זכים.

      אני עדיין מצליח למצוא "חברים" חדשים שהתכנים שלהם

      מדברים אליי.

      על אף מגרעותיו, ה'קפה' (לטעמי...) בכלל לא רע...