כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    צמצום בחינות הבגרות - הרציונל (ד)

    1 תגובות   יום שלישי, 10/9/13, 08:46

    צמצום בחינות הבגרות – הרציונל (ד)

     

    עשר טענות כלפי בחינות הבגרות 2013 

    כאשר אנחנו באים לבחון את שאלת הרציונל לצמצומן של הבחינות, עלינו להגדיר תחילה את השפעתן על הלומדים והמלמדים. בשנים האחרונות הצטברו כלפי בחינות הבגרות הטענות הבאות, שמהן נגזרת הדרישה לצמצום מספרן:

    1. הן משעבדות את מערכת החינוך כולה להכנה לבחינות הבגרות. הן מהוות לחץ שלילי כלפי כל פעילות חינוכית שאינה משפיעה על ציוני הבגרויות, כגון ערכים, תכנים או מיומנויות שאינם נכללים בחומר הבגרויות. 
    1. השיטה גורמת לשיטוח ורידוד של התכנים כדי שאפשר יהיה לקיים על בסיסם בחינות ידע פשוטות, שבדיקת כישורים בה היא מצומצמת; הן מעודדות שינון על חשבון העמקה ודפוסי חשיבה מסדר גבוה.

    2. בחינות הבגרות גורמות לפגיעה במעמד המורה, שהופך ממחנך למוסר-תכנים טכני וחסר אוטונומיה.

    3. בחינות הבגרות מאפשרות יתרון לתלמידים שלרשותם מורים מיומנים יותר, שיכולים לממן שיעורים פרטיים, קניית ספרי עזר ולימוד נוסף במסגרות הכנה מיוחדות, וכך נותנות יתרון לאוכלוסיות חזקות ופוגעות בחלשות. יתרון זה לשכבות בעלות האמצעים מותיר על כנם את הפערים החברתיים הגדולים.

    4. קיום בחינות מיון והערכה החל מכיתות בית הספר היסודי מעודד הנשרת תלמידים שעלולים להוריד את ממוצעי הציונים. התלמידים הופכים ל"מספרים" ומפסיקים להיות אנשים שלמים בעלי יכולות וחוזקות  מגוונות.

    5. אף שציון מספרי אינו יכול להעיד על תהליכים חשיבתיים, מתמקדת המערכת באופן כמעט בלעדי בציון המספרי הסופי. סטנדרטיזציה כוזבת זו יוצרת מצג שווא של אובייקטיביות.

    6. מתקבעת תפיסה מעוותת של מהות הלמידה וההערכה וכתוצאה מכך, תרבות של שקר, החל מרמאות בבחינות; דרך מערכות נלוות של אבחון פסיכולוגי/פסיכודידקטי לצורך הקלות, תרופות לשיפור יכולות שינון; וכלה בלימוד אסטרטגיות להצלחה בבחינות ללא הבנת החומר.

    7. במקום הערכה תומכת למידה –  המאפשרת מתן משוב, הפקת לקחים ותיקון טעויות כדי לשפר את יכולות התלמידים ואת התהליך החינוכי – מתקיימת הערכה שתכליתה מיון בלבד, שנחווית כפוגענית ומובילה לניכור.

    8. הלמידה לצורך הצלחה בבחינות היא משעממת ומשניאה את חומר הלימוד על התלמידים.

    9. מדידת ציונים ואחוזי זכאות לבגרויות ככלי לפיקוח על בתי הספר ועל המורים, יוצרת חוסר אמון מערכתי בכל הרמות וממשיכה להנציח את ההיבטים השליליים שפורטו כאן.

     

    מדוע רק שתיים וחצי?

    הרציונאל לגבי בחינות הבגרות אומר כך: יש להותיר את העברית והאנגלית כבחינות חובה ארציות, כיון שהן מיומנויות לחשיבה וללמידה משופרות בכל המקצועות[1], וכאן דרוש רף אחיד. מקצועות אלה צריך לתגבר בצורה משמעותית מעבר למה שקיים היום, ולראות שהתלמידים שולטים בהם היטב. מקצוע שלישי, "חצי מקצוע", הוא המתמטיקה  כמקצוע רשות[2]. המתמטיקה אינה שווה לכל נפש, והיא דרושה לאלה שיהיו העתודה המדעית של ישראל. לכן, תלמידים מוכשרים לַמקצוע או מעוניינים בו מסיבותיהם ילמדו מתמטיקה ברמה גבוהה וייבחנו בבחינה ארצית. השאר יהיו פטורים מנטל כבד ומיותר זה (רק בחטיבה העליונה), ויוכלו להקדיש את זמנם ללמידה משמעותית בתחומים אחרים. הרציונל הזה לגבי הבגרויות הוצג לראשונה ע"י הח"מ במאמר שפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" 20.7.2009[3].


    למה לא בחינות נוספות?


    ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשם דוגמא, מתנגד בתוקף להעברת הבחינות בתנ"ך ובהיסטוריה לבחינה בית-ספרית[4]. אם יצליח לאכוף את מרותו בנושא זה על משרד החינוך – נאבד את הרציונל היחידי שיש לקיומן של בחינות ארציות. אחריו יקומו כל האדבוקטים והתומכים למיניהם של כל אחת מהבגרויות הקיימות, ומשרד החינוך לא יוכל לומר להם – אתם לא ראש הממשלה ולכן את המקצוע שלכם אפשר להסיר מרשימת הבגרויות הארצית. כאמור, הבסיס הרציונלי להכרעה מה יש להותיר בבחינות ארציות ומה יעבור ללמידה והערכה של בית-הספר, במקרה הזה, יאבד לחלוטין. כל המערכת תיגרר לתוהו-ובוהו ולא יחול שינוי[5].


    אלא שצמצום הבגרויות לשניים-שלושה מקצועות חובה בהיקף ארצי, אינו שינוי שעומד בפני עצמו. החלופה לתרבות הבחינות המאפיינת את מערכת החינוך המדשדשת שלנו היא – למידה משמעותית. זו מאופיינת בחקר שבמבצעים התלמידים עם מוריהם; ביצירתיות שהם מפעילים; בשאלות קשות שהם לומדים להציג, לעצמם ולאחרים; ובמחוייבות שהם מפתחים כלפי העשייה הבית-ספרית. התלמידים היום מגיעים ללימודיהם "קלים כנוצה" ונטולי אחריות. כל מה שנדרש מהם היום הוא הצלחה בבחינות; זה הכל. דרוש שינוי פדגוגי כולל, והוא לא יתרחש כל עוד תוסיף לשלוט תרבות הבחינות. הבגרויות אינן לבד: הן הסמן עבור כלל המורים והתלמידים, שעוברים בעל-יסודי כל שבוע כ-2 בחינות – לועסים, פולטים ושוכחים.

     

    סיכום

    כפי שניתן לראות מן הדברים שהועלו בחיבור הנוכחי, הרציונל לגבי מספר בחינות הבגרות הארציות שיש לקיימן צומח מחמישה מעגלים מתכנסים של מציאות משתנה:


    • המעגל החיצוני – המציאות הכללית: אנחנו עדים לשינויים גדולים במעמדו של הידע, אשר מתרבה ומשתנה במהירות, ומאבד את בסיס ה"קאנוניות" שהיה לו בעבר. אין אפשרות עוד לערוך טקסונומיה של חשיבויות.

    • המעגל השני – skills: מערכת החינוך נדרשת לשנות את פניה, ולעבור מ"הנחלת" מידע וידע – בחברה שבה שני אלה הם אין-סופיים מצד אחד ונגישים לכל מצד שני – לבניית כישורים/מיומנויות המתאימים לצרכים של חברתנו.

    • המעגל השלישי – בחירה אישית ומימוש פוטנציאלים: במקום שבו אין הסכמה על ידע קאנוני, הידע זמין לכל אחד ומעניק עוצמה רבה לפרט, מעמדה של הסמכות לסוגיה נפגע קשה ומגוון גדול של אפשרויות נפתח בפני כל אדם (לפחות בפני החלקים השבעים של החברה שאנחנו חלק ממנה), גובר במערכת החינוך הלחץ להיפרד מן הסטנדרטיזציה ולעבור למימוש הפוטנציאל האישי הטמון בכל תלמידה ותלמיד.

    • המעגל הרביעי – אוטונומיה: נעשה ברור בעליל, שהאוטונומיה הבית-ספרית היא התנאי למימוש הדרישות של המעגלים הקודמים. היא מעניקה סמכות לבית-הספר להחליט על דרכו, ובו בזמן היא מטילה עליו אחריות רבה ומחוייבות לממש את הסמכות שקיבל. בית-הספר חייב לגבש את הדרכים – תוכניות לימודים ושיטות לימוד והערכה – שיתאימו לנדרש בעת הזאת. האוטונומיה תושג רק אם יפחתו מאד האילוצים המונחתים על בית-הספר "מלמעלה", וזה כולל כמובן את בחינות הבגרות.

    • המעגל הפנימי – רציונל צמצום הבגרויות: בשל היעדר יכולת להגדיר טקסונומיה של חשיבויות, יש לצמצם את הבגרויות ברמה ארצית רק לאותן מיומנויות שהן "כלי עבודה" ממש עבור כל השאר. לקטגוריה זו נכנסות השפות עברית ואנגלית – והמתמטיקה, שכאמור אינה מתאימה לכל וצריכה להיות בגדר בחינת רשות.

     

    אי-לכך, "תעודת הגמר" – לא "בגרות", מינוח סתמי שאין לו קשר ממשי אל המציאות החברתית – תהיה מורכבת משתיים או שלוש בחינות ארציות (תלוי אם לוקחים או לא מתמטיקה), ומשורה של הערכות בית-ספריות במקצועות שתקבע המדינה באופן כללי. המקצועות הללו לא יגדירו את תכניות הלימודים ולא את צורת ההוראה וההערכה, שיהיו שמורים לאוטונומיה של בתי-הספר, אלא יהוו "סטנדרטים לאומיים רופפים מאד", כמילותיה של דרלינג-המונד[6].


    המוסדות להשכלה גבוהה יקבלו תלמידים עם עושר לשוני איכותי יותר ממה שיש היום, עם רמה מתמטית גבוהה יותר של תלמידי המקצוע (וגם מוריהם), ועם יכולות חקר משופרות, שמקורן באתוס חינוכי חדש שיאפיין ודאי את מרבית בתי-הספר.


    המוסדות להכשרת מורים יידעו סוף-סוף שהם מכשירים את הסטודנטים שלהם לבתי-הספר "הנדרשים לנו" ולא לאלה הקיימים.

     

    - סוף -



    [1] הקשר בין שפה לחשיבה נחקר ע"י פיאז'ה וויגוצקי וחוקרים רבים אחריהם. ראו למשל:

    Lera Boroditsky (2009). How does our language shape the way we think?http://edge.org/conversation/how-does-our-way-we-think

    [2] הווארד גארדנר הדגיש את החשיבות של אינטליגנציה לוגית–מתמטית, כיכולת להבין מערכות פורמאליות ומופשטות, היכולת להבין סמלים, להציבם בשרשראות ולהפעיל עליהם פעולות חשיבה שונות, היכולת לזהות תבניות כמותיות. יכולת לחשב, להסיק, לאתר מבנים לוגיים, לפתור בעיות במהירות. יכולת להשתמש במספרים בצורה אפקטיבית או לחשוב בצורה הגיונית ומסודרת. ראו: הווארד גרדנר (1996). אינטליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. מאנגלית: אמיר צוקרמן, ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

    [3] מופיע אצל: אברהם פרנק (2013). מתרבות של בחינות – לפדגוגיה עכשווית. הוצאת רסלינג, עמ' 93-91.

    [4] ירדן סקופ, הארץ, 8.8.2013.

    [5] למרבה הצער לא ניתן להוציא מכלל זה את מקצוע הערבית, אף שהוא נוגע לאוכלוסיה רחבה. התלמידים הערביים יידרשו, כמו אחרים, לעמוד בדרישות המבחן הארצי בעברית שהיא השפה המובילה במדינת ישראל.

    [6] "הד החינוך", אפריל 2011, עמ' 51.

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/13 08:29:
      קראתי. מסכימה להנחות ולמסקנות. אני רואה בבית הספר העל-יסודי כיתות-מעבדה שיעסקו בפרוייקטים הקשורים למקצוע, יכתבו עבודות-חקר עצמאיות, בהדרכת המורה (או סטודנטים, תלוי במקצוע).

      ארכיון

      פרופיל

      חינוך אחר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין