עכשיו זה כמו אש בשדה קוצים והיא מחכה.

מתחת לציפורניים שלה יש שחור והן בכלל לא ארוכות כי היא כוססת או משהו. זו סתירה כזאת אבל עם עובדות לא מתווכחים. חוץ ממנה. ברור.

על אבן במלא מעלות של חום וציפורניים שחורות ושבילי מלח עבים על הלחיים היא מחכה שהשמועה תתפשט, כי השמועה שלה היא אש וכל השאר קוצים.

היא באה מרחוק לבדוק אם משהו השתנה ואם מה שבועט לה בבטן זה באמת תינוק. ואם זה באמת תינוק, איך לעזאזל הוא הגיע לשם? ואם הגיע בשביל מה?

היא כבר חשבה שהלך עליה. שכל היצירתיות שלה הלכה קיבינימט. יצירתיות זה לא משהו שאפשר לשחזר.

לפעמים עם הפנים לתקרה היא משתעשעת בלב ומחליפה ת' ב צ'.