כותרות TheMarker >
    ';

    תגובות (49)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/12/16 20:51:

    דרורית סן / סמל סולם יעקב - קשר בין שמים לארץ,

     

    חיבור בין רוחני ונשגב למעשי וארצי

     

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן סולם יעקב

      16/10/15 09:35:

    לכבוד פרשת נוח נציג סמלים יהודיים לא כל כך מוכרים.

    כולם מכירים את בריאת העולם כסיפור הולדת היקום

    'היום הרת עולם'

    אבל הרבה פחות מכירים את הדימוי של הולדה מחודשת של הקוסמוס

    באמצעות שמירת תיבת נוח בתוך המבול שהשמיד את כל היקום.

    התיבה מסמלת רחם נשית השומרת על אלו שבתוכה מפני סערות 

    והאיומים הנוראים שבחוץ

    המים מסביב הם כמי השפיר סביב העובר שברחם.

     

    את תעלת הלידה מסמל הצוהר של התיבה

    שדרכו יוצאת היונה וחוזרת עם עלה של זית

    סמלים המבשרים את סיום המבול

    ואת תהליך תחילת הלידה של הקוסמוס - אנושות חדשה.

     

    האל עצמו עובר שינוי תפיסתי בין הרת עולם הראשון

    שנעשה לפי חז"ל במאמר בציווי לזה השני בתיבה ומחליט

    כמו אם שנקשרת רגשית אל עובריה שנשאה ברחמה תקופה ממושכת

    שלא להשמיד יותר את היקום אפילו אם בני-אדם יחזרו לסורם ויחטאו.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן ים

     

    דרורית סן / מוגנות כרחם למרות שברירות התיבה השורדת בין איתני הטבע הכבירים

      26/6/15 13:33:

    http://cafe.themarker.com/image/3233892/

      17/5/15 17:53:

    תוצאת תמונה עבור ירושלים באמנות

      17/5/15 17:52:
    העיר ירושלים היא כנראה נושא מוביל באמנות יהודית, חומותיה וסמליה הם אבני יסוד ביצירות רבות מספור בארץ וברחבי העולם
      2/12/14 14:00:

    צטט: עט סופר 2014-12-02 13:47:28

     

    בהקדמת הרמב"ן לספר בראשית  הוא אומר:

    כל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל  נכתב בתורה בפירוש,  או שרמוזה בתיבות, או בגימטריות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם, 

    כמו שאמרו: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות.

    (רוצה לומר שהאמנות של עיטור האותיות היא עצמה מעשי בראשית )

     

    אמר לו: אלו למה? 
    אמר לו: עתיד אדם אחד לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. .וכו'...........(אמנות יוצרת הלכות ...שבאמונה)

     

    כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני. 
    ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו, ספר תגין הראה להם.

    והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם,

    יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתגין

    וכמה ביתי"ן ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת.

    ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן,

    אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.

    ....

    אז מסתבר שזה לא רק  ענייו של אמנות ..אלא גם ובעיקר עניין של  אמונות ...

    ויש גם משמעות יוצרת  רבת משקל לאותה אמנות באמונה היהודית ...

     

    נ.ב. ...להוסיף באתי ולא להמעיט חלילה ממה שכתבת ...:)

     

    ============================================

    עט סופר,

     

    אתה אף פעם לא ממעיט אלא תמיד מוסיף...

     

    אכן מקסים ומאד מעשיר שהאותיות העבריות וכתריהן

    מהווים רמזים ופותחים חלונות להגות יהודית דור אחרי דור

    ושכל היצירה החדשה איננה מתפרצת מעצמה כתלויה באוויר

    אלא מחוברת ויונקת הישר מתורת משה ומהפרשנות בע"פ

    שקיבל מסיני...

      2/12/14 13:47:

    בהקדמת הרמב"ן לספר בראשית  הוא אומר:

    כל הנמסר למשה רבנו בשערי הבינה הכל  נכתב בתורה בפירוש,  או שרמוזה בתיבות, או בגימטריות, או בצורת האותיות הכתובות כהלכתן, או המשתנות בצורה, כגון הלפופות והעקומות וזולתן, או בקוצי האותיות ובכתריהם, 

    כמו שאמרו: כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות.

    (רוצה לומר שהאמנות של עיטור האותיות היא עצמה מעשי בראשית )

     

    אמר לו: אלו למה? 
    אמר לו: עתיד אדם אחד לדרוש בהם תלי תלים של הלכות. .וכו'...........(אמנות יוצרת הלכות ...שבאמונה)

     

    כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני. 
    ומזה אמרו בשיר השירים רבה בחזקיהו, ספר תגין הראה להם.

    והספר הזה הוא ידוע ומצוי אצל כל אדם,

    יפרש בו כמה אלפי"ן יש בתורה בתגין

    וכמה ביתי"ן ושאר האותיות ומספר התגין של כל אחת ואחת.

    ואין השבח שספרו על הספר הזה וגלוי הסוד שהיה בו לחזקיהו מפני התגין עצמן,

    אלא בידיעתן בפירושיהן סודות רבים עמוקים מאד.

    ....

    אז מסתבר שזה לא רק  ענייו של אמנות ..אלא גם ובעיקר עניין של  אמונות ...

    ויש גם משמעות יוצרת  רבת משקל לאותה אמנות באמונה היהודית ...

     

    נ.ב. ...להוסיף באתי ולא להמעיט חלילה ממה שכתבת ...:)

      10/12/13 07:50:

    הסימבול היהודי הכי מובהק

    הוא כמובן האות העברית.

     

    כתבי יד עבריים מעוטרים

    היוו את לב ליבה של האמנות היהודית

    מאז ומעולם

     

    זהו נושא עצום מלא בעומק, בתוכן מרתק,

    בהמון עניין ומעורר סקרנות להבין את הסוד הקסום והנפלא

    המסתתר מאחורי סימנים גראפיים.

     

    יש כאן שילוב בין היסטוריה יהודית, הלכה, אמנות ועוד

    תחילה בא"י במצב של  'רוב יושביה עליה'

    אח"כ בפזורה בכל מקום שנמצא עושר אמנותי בעיטור כתבי יד

    ניתן מיד להסיק שיהודי המקום חיו ברווחה ונהנו מפריחה

     

    ''

     

    נתחיל מהצגת מילה 'רשית' - מילת הפתיחה הגדולה ומעוטרת

    שיש טוענים שהיא מהווה חיקוי עברי ל'קפיטל לאטר' הלועזי

     

    ''

      4/12/13 15:58:

    http://cafe.themarker.com/image/3025339/

      4/12/13 01:47:

    צטט: עט סופר 2013-12-01 10:45:31

    מעולה ... את מגישה את הדברים עם הרבה חן ... הוצאת דברים מהקשרם היא דבר צפוי ...כל אחד רואה את מה שהוא רוצה לראות ביצירה ע"פ תפיסתו.. חינוכו , הבנתו ..וכו' ...(זה ה"סיכון" המקצועי של היוצר ..אבל ... ואולי גם היופי ...הפותח פולמוסנות ..)... כשמתפלמסים עליך ... משמע קיים אתה ...:)

     

     

    לא השתתפתי ברב-שיח שהתקיים בתערוכה

    כל שלא יכולתי לתקן את הטעויות הגסות

    בייחוס כוונות לא נכונות ומשמעויות מעוותות

    בפענוח המסרים ביצירה.

     

    אין לי בעיה באפשרות להבין בכמה אופנים

    אני עצמי ציינתי את האפשרות לראות

    בטקס החופה היהודי מעין חוסר שוויוניות כלפי הכלה 

    בעיקר כשמשווים למודל הטקסים של החלפת נדרים

    שמאד פופולרי בסרטי הקולנוע...

     

    מפריע לי הדימוי הלגמרי מוטעה של פמיניסטית לוחמנית,

    או מהפכנית שכביכול מתיימרת להפוך סדרי בראשית

    להפר את הסטטוס בין המינים בטקס החתונה היהודית

    כשלמעשה אני דווקא משוכנעת שלוחמנות כזאת לא מועילה

    באופן כללי ומיותרת לחלוטין באופן נקודתי.

    הטקס המסורתי הקיים - יפה וקסום בעיניי

    שתיקת הכלה מדברת אלי יותר מקשקושי-סרק.

     

    חופה משמשת כמוטיב חוזר בהרבה מיצירותיי

    כי היא מסמלת יופי בראשיתי, התחלה טהורה,

    הבטחה לעתיד בו הכל פתוח, תקווה לבנייה...

     

    אז אני מאד מקווה שתהיה לי בכל זאת

    במהלך התערוכה (כל חודש דצמבר)

    הזדמנות לתקן את הרושם המוטעה

    ולהבהיר את הנושא בצורה שתשביע את רצוני

    כלומר תשקף באמת את כוונותיי

    ולא איזה דימוי פרובוקטיבי מוטעה.

     

    תמונה: ‏וגם הרב האתיופי ברך...סימליות ומיזוג גלויות‏

     

      קייס - הרב הראשי של יהדות אתיופיה בתערוכת 'אמנות יהודית באור עכשווי' בסינמטק ירושלים.

      1/12/13 10:45:
    מעולה ... את מגישה את הדברים עם הרבה חן ... הוצאת דברים מהקשרם היא דבר צפוי ...כל אחד רואה את מה שהוא רוצה לראות ביצירה ע"פ תפיסתו.. חינוכו , הבנתו ..וכו' ...(זה ה"סיכון" המקצועי של היוצר ..אבל ... ואולי גם היופי ...הפותח פולמוסנות ..)... כשמתפלמסים עליך ... משמע קיים אתה ...:)
      1/12/13 07:39:

     

    מילים וסמלים שהוצאו מהקשרם:

     

    תמיד קצת מרגיז לגלות שדבריך עוותו והוצגו לא כשורה.

    אך יותר מעצבן שמדובר בשפה שלמה של סמלים

    ומסרים שעוברים באופן בלתי מילולי

    למרות שברור שהבנה נכונה ומדויקת של ניתוח סמלים

    וניסיון למתיחת ביקורת גלויה או סמויה על טקסים

    יהודים אפשרית רק מתוך הבנת המכלול לרבים

    קל יותר להיתפס למשפט אחד או שניים...

    הרי למי יש כוח לקרוא מגילות ארוכות

    והנה קלטנו כביכול את הרעיון המרכזי...

     

    אז זהו שלא הצגת פן ראשוני מכיוון מסוים

    היא לרוב איננה דעתו של האמן אלא דעה מנוגדת

    שאתה הוא ינהל דיאלוג ביצירה ואותה הוא יסתור.

     

    מי שעוקב אחר הצגת יצירותיי בוודאי כבר יודע

    שלעניות לדעתי תפקיד היצירה

    באמנות יהודית באור עכשווי

    הוא להפנות זרקור למגוון פענוחים ופרשנויות

    לעורר את הסקרנות לשאול שאלות וחפש לגלות

    את הסודות הנסתרים

    ולחשוף את הקסמים הנחבאים ברב-גוניות...

     

    אבל מארגני תערוכות אוהבים כנראה

    את הגישה המוקצנת הפרובוקטיבית

    מושכות אש ותשומת לב

    על פני פענוח נכון ודיוק.

     

    מלכתחילה אינני אוהבת להשתתף בתערוכות קבוצתיות

    בגלל החשש מאיבוד השליטה על התכנים

    וכאשר יגורתי בא לי

    פרסומי התערוכה החדשה שנפתחת הערב בסינמטק

    מעוותים את משמעות המילים וכוונת ההסמלה

    באצבע המושטת ביצירה 'בטבעת זו' או

    בשמה 'הברכה השמינית'

     

    בראש ובראשונה הפרסומים משמיטים את סימן השאלה

    שהציג את הדילמה בין הגישות השונות

    של התייחסות מצד זוגות צעירים יותר או פחות

    בני דורנו לטקס החתונה היהודית.

     

    הצגתי את הגישה הפמיניסטית רק כאופציה פרשנית אחת

    שבהחלט איננה דעתי האישית. באופן עקרוני אינני חושבת

    שגישה לוחמנית אגרסיבית מקדמת באמת מטרות לטווח ארוך

    אולי אפילו להפך היא מזיקה ויוצרת המון אנטי מיותר.

    אני מאמינה בשינויים באמצעות תהליכים הדרגתיים ומושכלים.

     

    לא בכל תחום ובכל עניין חייבים לייצר באופן מלאכותי

    כביכול שוויון מוחלט בין המינים. יש תחומים שיפה להשאיר

    את מצב חוסר שוויון כמו בטקס החופה. מתאים לי המצב

    בו הכלה שותקת ורק החתן מברך ופעיל. זה כלל לא פוגם

    חלילה וחס במעמדה המרכזי והחשוב בטקס ברוח ישראל סבא

    או אולי דווקא סבתא רבתא. 

     

    את הכינוי לכלה במונח 'עציץ' הגה הרב יובל שרלו

    כהבחנה מבדלת בין רבני 'צוהר' הרגישים לצרכים

    המשתנים של בני הזוג לבין הגישה הרבנית השמרנית.

     

    באופן אישי אני דווקא מתחברת לגישה הרואה

    את 'הפסיביות המילולית' של הכלה בטקס החופה 

    כהבעה עוצמתית בענווה וצניעות ההולמת להפליא

    את הקדושה הרוחנית של המעמד.

     

    אני בהחלט מעריכה את אומץ הלב של כלה המבקשת

    לומר בפרהסיה ברכת שהחיינו על החתן החדש

    בדומה לברכה של החתן על הטלית ולכלול בה גם

    את הכלה הטרייה הבאה אל ביתו - אבל בכל זאת

    סבורה שזה לגמרי מיותר! וסתם פוגם ביופי וההדר 

    מלאי הקסם של הטקס המסורתי בדיוק כפי שהתנהל

    אלפי שנים מדורי דורות.

      25/11/13 15:54:

    עץ החנוכיה

     

                           דרורית San שטסל / עץ החנוכייה

     

    מה מסמלת הציפור באמנות יהודית?
    מבין שלל הדימויים והמטפורות, האלגוריות והמשלים
    אני מתחברת לכיוון בו הציפור מסמלת את הנשמה,
    את הנפש הפנימית הכלואה בתוך הגוף
    אך כל הזמן שואפת לפרוץ מגבולות הכלא,
    לצאת אל המרחב להתחבר עם כוח עליון
    ולעוף לגבהים.

    דימוי הציפור ומשמעויותיו משתנה בהתאם להעמדה ביצירה
    ולמיקום ויחסי האינטראקציה שבין הדמויות בתוך היצירה.

    אישה בחלון וציפור על עץ מחוץ לחלון
    זה לכאורה עימות בין המרחב האינסופי בחוץ
    לד' אמות של מבנה סגור... אבל, הנה החלון
    פתוח לרווחה בחציו האחד וסגור בתריס
    בחציו השני כרקע לענפי העץ היוצאים מגזע מרכזי
    ונפרסים לשני הצדדים בא-סימטריה (באמנות יהודית
    שלמות וסימטריה הם חלק מתכונות האלוקות ואילו בני-אדם
    יוצרים אמנות א-סימטרית)

     
    ציפור על עץ, שהוא גם חנוכיה של תשע נרות
    מזכירה לנו שאנחנו רק אורחים בעולם הזה
    ועוד מעט נעוף לעולמות נשגבים וטהורים יותר
    אבל בינתיים בואו ונעשה רק טוב וחסד
    ננסה להאיר את העולם כמו אור הנרות,
    נפזר חיוכים ונפתח לרווחה חלון לנשמתנו,
    לעולמנו הפנימי באמצעות האמנות הפלסטית.

    המנורה של בית המקדש ובעקבותיה החנוכיה עשויים כגזע של עץ
    עמוד מרכזי שממנו נפרשים ענפים לצדדים
    הדבר מסמל את הבסיס המשותף ממנו צמחה היהדות
    והענפים המתפלצים מסמלים את מגוון הדעות
    את ריבוי העדות בגלל שהעם היהודי היה שנים
    מפוזר ומפורד בין העמים.
    הגזע המרכזי מול הרבה ענפים היוצאים ממנו
    מסמל את הדואליות ביהדות
    את המתח החיובי שבין אחדות לריבוי
    בין שיתוף והבנה לבין פירוד וגיוון.
    כל הענפים נתמכים בשורש משותף
    נאחזים בגזע יציב ומלא חיות ומזרים לכל ענפיו חיוניות
    כל הענפים שואפים למעלה אבל כל אחד בדרכו...

     

    מדוע החנוכיה עם שבעה קנים 

    ואילו למנורת בית המקדש היו שבע קנים?

     

    מבין שלל הפרושים והתירוצים

    אני אוהבת את ההסבר ההגיוני

    בהתאמה לרוח היהודית ולאמנות היהודית

    אין יוצרים מודל המחקה את המקור בבית המקדש!

    יש לכך גם מקור הלכתי קדום

    שנשמר בקפדה בתקופות מסוימות

    בתולדות האמנות היהודית

    וכך נמצא ציורי מנורות עם חמש קנים 

    או עם תשעה קנים במקום שבעה.


     

     

     

    האם קני המנורה/חנוכייה

    מעוגלים? או מתפצלים בקווים אלכסוניים ישרים?

     

    מצדדי הגישה של קנים מתעגלים

    רואים בדמיונם כיצד אפשר להשלים את חצאי המעגלים

    וליצור שלמות המייצגת את ריבונו של עולם.

     

    לעומתם הרמב"ם ובעקבותיו חב"ד

    דוגלים בשיטה של קנים מחודדים

    כמו 'ופרצת' המהווה מוטיב מרכזי בחסידות חב"ד

     

    חב"ד מוצאים מרכיבים רוחניים קבליים

    לדמיון שבין המנורה לצמח 'מרוות ירושלים'

     

     

    נוגה הראובני חוקר צמחים ארצ-ישראליים

    כתב על הדמיון ספרים ומאמרים לרוב.

     

     

     

     

    האם המנורה בשער טיטוס היא מקור מהימן

    לאיך בדיוק נראתה מנורת המקדש?

     

    הוויכוח הגדול ניטש סביב רגל המנורה

    האם זהו אכן הבסיס המקורי מימי הורדוס

    או תוספת רומית לנסיעת המנורה הכבדה

    מזהב טהור שאולי רגליה ניזוקו במהלך המלחמה.

     

    דווקא הרב פרופ' דניאל שפרבר טוען שזהו הבסיס

    המקורי כפי שהיה במקדש בירושלים.

    שהעיטורים הבלתי יהודיים הם תוספת

    שנוצרה בימי הורדוס שלא הקפיד על קלה כבחמורה

    באמנות יהודית אפילו בחפץ המקודש ביותר בהיכל.

     

    ואילו רב האחרים טוענים שזה תוספת רומאית 

    אז למה מדינת ישראל בחרה בסמל המדינה

    את הדגם לרגל המנורה דווקא את זה משער טיטוס ברומא?

     

    הבחירה נובעת מהסמליות שבהחזרת המנורה לרשות העם היהודי.

    תגובה הולמת לשער הניצחון שנבנה ברומא ובו נחקק באבן

    הכיבוש הרומאי של בית המקדש ולקיחה כשלל

    את כלי הזהב של המקדש ובראשם המנורה 

    היא הכרזה על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל.

    כך באמצעות השימוש בדגם המנורה משער טיטוס הידוע לשמצה

    שיהודים נמנעו מלעבור בעדו לאורך אלפיים שנה

    הסמל יוצר היפוך - הפיכה של התבוסה לניצחון.

     

    ''''

     

    הרגל המסיבית של המנורה בסמל המדינה

    מסמלת את היציבות של שורשי האומה

    את האיתנות של מקורותיה הקדומים

    הסמל הדתי של המנורה והכמיהה לבית המקדש

    הפך לסמל לאומי חילוני אך עצי הזית מצדדיו

    מרמזים על הרצון לחזור ולהדליק את המנורה

    בשמן זית טהור כשיבשילו התנאים לכך.

     

    שר הפנים דאז זרח ווראפטיג סיכם את הבחירה בסמל

    באמירה מרגשת "מדינת ישראל איננה חדשה אלא

    עתיקת יומין. אנחנו רק מחיים מדינה שהייתה

    קיימת כבר לפני אלפי שנים..."

     

    לסמלים יש כוח מעבר לשפה האמנותית שלהם

    באמנות היהודית שקועים ברבדים גלויים ומכוסים

    סמלי זהות וסמלי קבלה וקדושה בדיוק כמו

    האותיות והמילים רבות המשמעויות

    הביטויים והמשפטים המרכיבים את השפה העברית.

      24/11/13 16:27:

    ''

    יהודה מוסר לתמר חותמות וחבלים כסימן זיהוי
    במעין סיפור שאיננו קשור לסיפור המסגרת מכירת יוסף
    יהודה נושא אישה כנענית ונולדים לו ממנה שלושה בנים.
    שמות ילדיו של יהודה נושאים משמעות חיובית ושלילית גם יחד:
    ער= ערני וחי לעומת לשון ערירות השאיר את אביו ללא בן.
    אונן= בעל כוח, און, לעומת לשון אוני, אבל על מוות מלמד על כך שמת.
    שלה= שלה , שייך לה או מיועד לה, אולי לתמר. לעומת שלה מלשון אשליה,
    תמר חשבה ששלה יהיה שלה  בהתאם לחוק "הייבום" :
    ומחייב את אחיו של המת לייבם את אשת המת,
    לשאת את האלמנה לאשה ולהוליד לה ילד.
    הילד יירש את רכוש האב המת.
    יהודה חשש לתת לתמר את בנו השלישי שכנראה עדיין היה קטן.
    לכן  הוא פוקד על תמר לחזור לבית אביה ולחכות עד אשר יגדל שלה.
    תמר מחכה ורואה כי זוהי   אשליה והוא אינו מתכוון כלל לתת לה אותו לבעל.
    כשתמר יודעת כי אשתו של יהודה מתה
    היא מתחפשת לזונה.
    היא דורשת כאתנן מחיר מאד גבוה
    אין ביד יהודה את האפשרות לשלם
    והיא דורשת כעירבון דברים מאד מסוים מחפציו האישיים:
    החותם= חותמת אישית של בעליו;
    הפתילים= חבלים עדינים שבאמצעותם נקשר החותם לבגדיו של האיש;
    המטה= מקלו של האיש.
    יהודה חוזר לעדרו והיא חוזרת לבית אביה.
    הוא שולח את נערו לתת גדי העזים בתמורה לחפציו
    אך נערו אינו מוצא את ה"קדשה"= הזונה.
    לאחר שלושה חודשים ניכר בתמר שהיא הרה.
    והיא מואשמת בניאוף
    ויהודה גוזר עליה מוות בשריפה.
    תמר מוציאה אליו את חפציו האישים
    ויהודה ההמום מבין עתה את פשר מעשיה,  
    הוא מכיר באשמתו וכמובן מודה באבהותו.
    על התאומים שמזרעם תקום בעתיד מלכות ישראל
    ''
      22/11/13 06:50:

    צטט: איתן- - אלדר איתן אלדר 2013-11-20 18:09:36

    מעולה! בברכה איתן אלדר http://www.eitaneldar.net

     

     

    איתן אלדר,

     

    ברוך הבא לעולם מסקרן ומפתיע של סמלים מרתקים וחידות מאתגרות

     

    תמונה: ‏מחר יום ו' בשעות 10:00 - 14:00 תערוכת אמנות מיצירותיי  ברח' בית הלל 8 ר"ג במסגרת פסטיבל  נשים יוצרות סופשבוע של 'בתים פתוחים'‏

     

                             סביבוני כסף / דרורית סן

     

    יהיה ניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי מהיצירות

    ב'בית פתוח' בית הלל 8 ר"ג היום בין השעות 10-14 בלבד

    מעולה! בברכה איתן אלדר http://www.eitaneldar.net
      19/11/13 20:22:

    צטט: עט סופר 2013-11-19 11:32:15

    יפוצו מעיינותייך ...:)

     

    תודה

     

    https://www.facebook.com/profile.php?id=100002635500017

      19/11/13 11:32:
    יפוצו מעיינותייך ...:)
      19/11/13 06:20:

    ''

    חובבי האמנות, הספרות והשירה

    אולי אינם מודעים לעובדה שדווקא

    אנשי הכלכלה והחשבון הם האחראים להיווצרות הראשונית 

    של הסמלים, האותות וה...כתב האנושי,

    כן, מסתבר שאחת ההמצאות המדהימות ביותר

    בתולדות ההיסטוריה האנושית הומצא

    עבור צרכים כלכליים.

     

    תוצאות פענוח מסמכים שהונצחו בכתב יתדות

    על לוחות חרס בארם נהריים:

    מפענחי טקסטים קדומים אלו

    וחוקריהם הראשונים ציפו בוודאי

    לממצאים של טקסטים אקזוטיים מלאי קסם עתיק

    אך לא הצליחו לאכזבתם למצוא בארכיונים אלה כמעט דבר מלבד

    תיעוד עסקי בנלי לחלוטין – שטרי מכר, קבלות, רשימות מלאי,

    תעודות קניין, תקציבים, שומות מס וכיוצא באלה –

    בשפע שמעיד על פעילות מסחרית נמרצת.


    לטענת חיים אופק בספרו 'הגן המסחרי'

    החשיבה הסימבולית התפתחה במקביל להמצאת הכסף,

    עוד לפני המצאת הכתב.

    ''
      18/11/13 08:23:

    צטט: עט סופר 2013-11-17 10:55:19

    מעניין שכל ההסברים בין אם הם בדרך האליגוריה ובין אם הם במטאפורה ... נעשים ע"י הקורא או האמן איש כראות עיניו כדי לסבר לעצמו את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע ...ו/או לראות ..,  דהיינו להמחיש דרך החושים הידועים את הבנת העניין.  

    כמובן שאין בכך פסול ... כל עוד מובן שזה בגדר אליגוריה או מטאפורה ..ולא יצירת פסל או תמונה ממש. תוך יחוס כוחות אלוקיים להם..

    טול למשל במעמד הר סיני ... וכל העם רואים את הקולות ... דבר שלכאורה לא נתפס ... מעניין איך היה האומן מצייר את הקולות הנשמעים..באופן שיראו ...

    למרות הכל אומר המדרש... שראו את מה שאינו ניתן לראות .. (אלא רק לשמוע ..)

    יש מטאפיסיקה בטבע ..  יש גם  נסים .. או כפי שזה ידוע "דברים שאין לבני אנוש עליהם הסבר מדעי הנתפס בחושים .."

    כך למשל אין מניעה שמלאך ילבש דמות של איש ... ואז "וירא אברהם והנה שלושה אנשים נצבים עליו" ... זה אכן מה שהוא ראה ... כפי שקרה אצל יעקב וכפי שקרא אצל מנוח ...

    דרך ההתגלות האלוקית היא היא בלתי מוגבלת ..ומלא כל הארץ כבודו ...

    ועם זאת  גם אם היא מוגדרת במילים... עדיין היא איננה ניתנת להגדרה  במהות ..

    ועצם הגדרתה במילים נועדה  רק כדי לסבר את האוזן ... כעניין של תקשורת ...בין הרוח לגוף...לגשמי  :)

     

    אכן היוצר עצמאי לבחור כל פרשנות העולה ברוחו

    וגם הפענוח הוא בסופו של דבר לגמרי סובייקטיבי

    לפי משקפיו האישיות של הצופה / הקורא

    אבל יש גם כללי יסוד היוצרים עימות

    ומתח בלתי פוסק - בין אם מקבלים או דוחים.

    לכאורה מסגרת של כללים וחוקים אמורה להתוות דרל

    אך במציאות כלל לא קל יותר ליצור בתחום הכללים

    זה מחייב מציאת פתרונות מאד יצירתיים

    שיביעו רעיונות חדשים ונועזים מבלי לפרוץ את

    המסגרת המקובעת...

     

    ועדין לא התייחסנו כראוי למשמעויות של סמל 'הנשר'

    וכן האריה וכד'

    ''

     

     

     

      18/11/13 00:41:

    היפה הוא שיש שינויים לא רק בין אמן לאמן

    בין פרשן לפרשן אלא ניתן למצוא שינויים

    גם בציר הזמן של אותו אמן עצמו לגבי

    אותו נושא.

     

    לדוגמא נפתלי בזם מצייר לאורך שנות יצירתו את סולם יעקב

    באופן שונה המעניק משמעויות אחרות למוטיב הסולם

    ולדימוי המלאכים שעולים ויורדים

     

    השינויים בין יצירה ליצירה הם מעין 
דיאלוג בתמונות 

     

    יעל מאלי מפרשת שחלום יעקב כחלום היחיד המתאר מלאכים

    היה מושא ליצירות אמנות.

    הכתוב עצמו מכוון אותנו להבין שאין מדובר בסתם חלום פרטי,

    אלא בחלום סמלי ונבואי.

     

    פרשנים רבים נדרשו לפענח את החלום.

    מדרש בראשית רבה מציע פרשנויות מגוונות לזהות המלאכים, למיקום הסולם על הארץ ועוד.


    במרכז החלום הסולם. המילה "סֻלָּם" יחידאית במקרא,

    יש טוענים שהיא נובעת מהשורש סל"ל שהוראתו "להרים סוללה"

    ויש המסתמכים על המילה האכדית simmiltu, שהוראתה: סולם, מדרגות.

    המילה ‘סולם‘ מזכירה מילה מקראית אחרת – ‘מסילה‘, שפירושה – דרך סלולה.

    מילה זו טומנת בחובה את המימד האופקי של המציאות

    ומזכירה את הדרך הפיזית שעשה יעקב מארץ ישראל לחרן.

    “אִם יִהְיֶה אֱ־לֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ

    וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה‘ לִי לֵא־לֹהִים“.

     

    במובנו המודרני ‘סולם‘ הוא “מכשיר עשוי שתי קורות וביניהן שלבים (חווקים)

    ובו מטפסים, עולים ויורדים“ (מילון אבן שושן).

    הסולם מבטא את הממד האנכי של הקיום האנושי,

    הקשר בין הארץ לשמים:

    “וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ־לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּו“.

     

    ''

                  בזם  /  'סולם יעקב', 1977

    לדעת מאלי ניתן לפרש את היצירה על רקע מלחמת יום־הכיפורים

    והאבל על מות הבן.

     

    כדי לתאר את החלום היה על האמנים לבחור כיצד להציג את הסולם ביצירתם.

    הסולם הוא סמל אוניברסלי, ארכיטיפי,

    המסמל קשר בין האנושי לא־לוהי,

    בין העולם החומרי לרוחני,

    בין המודע ללא מודע.

     

    לאמנים שרצו לצייר את סולם יעקב היו דוגמאות של סולמות מהאמנות הקדומה ואילך.

    חלקם בחרו לתאר את החלום ללא הסולם (ג'וזה ריברה, 1652־1591, חלום יעקב, 1639),

    אחרים תיארו את הסולם כגרם מדרגות (רפאל סנציו, 1520־1483, פרסקו, מוזיאון פלצי פונטיפיקיו, הוותיקן, רומא).

    מרביתם ציירו את הסולם המאונך או האלכסוני בעל השלבים (ladder).

     

    האמן נפתלי בזם הרבה לתאר מוטיב של סולמות ביצירותיו.

    בשנת 2000 התקיימה במוזיאון הפתוח בתפן תערוכה של בזם, שנקראה: ‘סולם חבלים‘.

    הוא בחר את שם התערוכה כמתאים ביותר לייצג את יצירתו בסוף שנות התשעים.

    הסולם נראה כסולם חווקים רגיל,

    אך תמיד הוא משולב בעולם סמלי עשיר.

     

    הסולמות הבזמיים שינו עם השנים את צורתם. הם הפכו, בלשונו, ל“סולמות רכים“.

     

    http://cafe.themarker.com/post/2930491/

     

     נפתלי בזם נולד ב־1924 באסן שבגרמניה למשפחה שומרת מצוות שמוצאה מפולין.

    ב־1938 גורשה המשפחה לפולין. הבן הצעיר, נפתלי, נשלח לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער.

    כשנפרד מהוריו מילותיו האחרונות של אביו היו: ‘תזכור שאתה יהודי‘.

    הוריו נספו באושוויץ ב־1943.

    הפרידה הטראומתית מהוריו והידיעות על השמדת יהדות אירופה הותירו בו רושם קשה

    שהיה אסור לבטאו בקול.

     

    בזם למד ולימד בבצלאל ואח"כ בפריז.

    ב־1952 חזר לארץ והיה פעיל כאמן וכמאייר בתנועה הקיבוצית.

    עד שנות ה־50 צייר בזם בסגנון ‘הראליזם החברתי‘,

    סגנון שאפיין את האמנים הישראלים שנמנו עם מחנה השמאל

    וחשו מחויבים לאידאולוגיה החברתית סוציאליסטית.

     

    בנו, יצחק, נהרג בפיגוע ב־1975.

     

    מסוף שנות ה־50 התרבו ביצירותיו של בזם היסודות היהודיים,

    במקביל פחתו היסודות הישראליים.

    בזם החל לנסח תחביר צורני פיוטי־סמלי שבו חוזרים

    המוטיבים: תרנגול הכפרות, הדג המת, נרות השבת וכד'

    כקינה ציורית לזיכרון יהודי, אישי וקולקטיבי

     

    בזם פיתח מערכת סמלים שמבטאת את הביוגרפיה האישית שלו

    ואת יחסו למסורת ולאירועים הלאומיים שחווה,

    השואה והקמת המדינה

     

    אחד הסמלים החוזרים ונשנים בעבודותיו הוא סולם יעקב.

     

    ההזדהות של בזם עם יעקב נובעת אולי ממאפיינים משותפים:

    כמו יעקב אבינו גם בזם עזב את מולדתו לבדו, באופן פתאומי, בבהלה,

    מתוך סכנת חיים. יעקב ברח מאימת עשו,

    בזם ברח מאימת הנאצים כשנשלח ארצה ב־1938 במסגרת עליית הנוער.

    שניהם נדחפו לעזיבה זו שלא מרצונם, אלא בלחץ הוריהם.

    שניהם נפרדו מההורים פרידה חטופה ולא פגשו אותם שוב.

    ליעקב אבינו וגם לבזם, הבריחה פתחה שער לחיים חדשים ויצירתיים.

    כמו יעקב, כך גם נפתלי מצא את זיווגו בארץ החדשה,

    נשא אישה, הוליד ילדים.

     

    בזם הפך בזכות כישרונותיו לאמן ולמורה,

    יעקב אבינו הצליח בזכות כישרונותיו לבסס את מעמדו הכלכלי.

    שניהם הגיעו לסביבה זרה וזכרו את המורשת שממנה באו.

    על יעקב נאמר: 'עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי' (רש"י בראשית לב, ח),

    וגם בזם זוכר את מורשת בית אבא. אמנם הוא אינו מקיים את המצוות כהלכתן,

    אך הוא מנהל דיאלוג חי ומפרה עם המסורת.

     

    אולי ניתן לערוך הקבלה בין ההבטחה הא־ל שניתנה ליעקב בחלום

    לבין התגשמות החזון הציוני בחייו של נפתלי.

    למרות הצלחתו הגדולה וחזרתו לארץ ישראל עם משפחתו הענפה ורכושו הרב,

    לא חווה יעקב אבינו את חייו כחיים מאושרים.

    בפגישתו עם פרעה הוא מסכם את חייו: "מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי" (בראשית מז, ט).

    משהו מהרוח הפסימית הזו שורה גם על בזם.

     

     אצל בזם הטראומה הטביעה בו את חותמה:

    הוא איבד את אמונתו הדתית וכמו כל החלוצים החליף אותה באמונה

    ביכולתו של האדם לבנות חיים חדשים, מבוססים על צדק ושוויון.

     

    ב־1975 נעזר בזם בבנו להציב בחצר בית־ספר 'רנה קאסן' את פסל 'חלום יעקב'.

    הבן - יצחק נפגע אנושות בפיגוע מקרר התופת, ומת מפצעיו לאחר שלושה שבועות.

    אביו חש אשמה על ששלח את בנו למקום הפיגוע וחש כמי שהקריב את בנו קורבן על המזבח.

    מאז חייו של בזם לא חזרו למסלולם

    הוא נסע לחו"ל לשנים אחדות אולי לברוח מזיכרונות שרודפים...

    וסבל כמו יעקב אבינו שחי שנים רבות בצל תחושת השכול על בנו האהוב, יוסף.

    בנוסף, לבזם יש קשר מיוחד לדמותו של יעקב גם משום שאביו נקרא בשם זה.

     

    התבוננות בשתיים מיצירותיו של בזם העוסקות בסולם יעקב.

    הראשונה מ־1977 הנקראת 'סולם יעקב'.

    הרקע של התמונה צבוע בצבע חום־אדמה,

    ועליו כתמים אדומים גדולים המזכירים בצורתם טביעות רגליים.

    הכתמים האדומים מוליכים את העין אל הפינה הימנית העליונה,

    שם נראית סירה קטנה שיוצאים מתוכה עוגן צהוב ומשוט אדום.

    במרכז היצירה עומד סולם צהוב גדול

    המודגש באמצעות קווי מתאר שחורים ועבים.

    בצידה השמאלי דמות אנושית גדולת מימדים המזכירה דמויות המתוארות בגרניקה של פיקאסו (1938).

     

    'סולם יעקב' של בזם יוצר תגובות מורכבות.

    בזם מתייחס לתוצאות מלחמת יום הכיפורים ולאובדנו האישי.

    היצירה מבטאת את הזעקה והקינה על האובדן.

     

    האבל על מות הבן. הדמות נאחזת בסולם כמו טובע,

    כאשר הסולם מקביל לעוגן הספינה.

    הסולם מבטא התרחקות מהארץ,

    והסירה משמשת לתיאור מסע הפוך למסע העלייה (האמן חי בשנים אלו בפריז, במעין גלות מרצון).

     

    ניתן לפרש את התמונה גם מתוך ראייה אופטימית.

    הרקע של היצירה צבוע במשטחים של צבעים חמים.

    בפינה הימנית מתוארת סירה המייצגת ביצירת בזם את העלייה ארצה בספינת מעפילים.

    הסירה מיוצבת בעזרת עוגן בצורת גלגל הצלה.

    הצורה האדומה הבוהקת היוצאת מן הסירה אינה משוט

    אלא כבש הירידה מהסירה המוביל אל הסולם.

     

    הדמות האנושית הממלאה מחצית משטח התמונה

    מבטאת הנגדה לדמות היהודי הגלותי.

    זהו החלוץ, העברי החסון, שעובד עבודת כפיים ובונה את הארץ.

    במאמץ כביר האדם מציב את הסולם.

    הדמות מזכירה את הדמויות שביצירתו המוקדמת של בזם בסגנון הראליזם החברתי,

    המושפע מהסגנון הסובייטי.

    הפועל אוחז במעדר שנראה כמו חץ. ידו כרוכה בתפילין.

    רצועות התפילין מתכתבות צורנית עם שלבי הסולם.

    תנוחת הראש ההפוכה של הדמות מעוררת אותנו לחשוב:

    לאן הוא מפנה את מבטו? למעלה? האם הוא מצפה לסיוע מהא־ל?

    האם הפועל שואף לקשר רוחני? האם הוא רוצה לטפס על הסולם?

    האם הוא מסתכל עלינו, הצופים, וקורא לעזרתנו?

    למה משמש הסולם? להוריד את העולים מן הספינה ולקרקע אותם?

    לאפשר לפועל לטפס? למה ידו כרוכה בתפילין?

    אם הוא באמצע העבודה, איך הוא למתפלל בו־זמנית?

    אולי העבודה שלו היא תחליף לעבודת ה'?

     

    היצירה מעבירה מסר מורכב שיש בו מרכיבי זהות יהודיים ולאומיים.

    אופטימיות ופסימיות משמשות בו בערבוביה.

    על היצירה שורה רוח האדם האיתנה, המביעה את יכולתו של האדם לעצב את חייו.

    הסולם ביצירה זו הוא חומרי ואיתן,

    ומבטא קשר חזק יותר אל האדמה מאשר שאיפה אל השמים.

    אולי לסולם כזה התכוון א"ד גורדון באומרו:

    "כל מטרת הציונות היא למצוא מקום שבו ניתן יהיה להניח את רגלי הסולם, סולם יעקב".

     

    האם הסולם הארצי והאנושי הזה עומד בסתירה לסולם יעקב המקראי?

    אפשר לבאר ציור זה לאור הפרשנות החסידית

    המפרשת באופן אלגורי את הסמלים בסולם 

    וזהו "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" (בראשית מו). פירוש : …ידוע להוי לךשאתה מוסיף ומרבה בעליה זו, כי כשאדם יורד למדרגה תחתונה חלילה אזי יורדין עמו רוחניות וא־להות ונשמות ועולמות. וכשהוא עולה – אזי כולם עולים עמו וזהו "וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ" – ביעקב ממש.


    הסולם הוא סמל לאדם עצמו.

    השלבים בסולם מסמלים את כוחות הנפש שבאדם ואת השינויים הרוחניים

    שהוא עובר במהלך חייו. בשינויים יש עליות ומורדות,

    והשינויים שעובר היחיד משפיעים על כלל ישראל.

     

    לאוצרת תערוכת 'סולם חבלים', רותי אופק, אמר האמן:

    אם נבדוק את הסמלים שהיו ואת הסמלים הקיימים, נראה שחלקם לא השתנו ואילו אחרים השתנו מאוד. הסולם הוא זה שעבר את השינוי הגדול ביותר. בעבר שימש סמל לעלייה, לחלום ולתקווה. עם הזמן הוא הפך להיות סולם חבלים בעל תכונות אחרות. הוא רך וגמיש. אולי אפשר להשוות אותו לציונות שבעבר הייתה נוקשה, והחלום היה נוקשה, ולכן נבקעו בו סדקים, ומכאן שגם החלום הציוני התגמש. אני מרכך את הסולם, הוא חייב להשתנות נוכח המציאות המשתנה. הסולם היום פחות יציב אבל יותר חזק".


    ''

      סולם חבלים שאיננו יציב אלא נפרם.  בזם / 'בית אל', 1999

     

    בשנות ה־90 החל בזם לצייר 'סולמות רכים'. קווי המתאר החזקים של הסולם נעלמו.

    בסולם של  חבלים. בזם 'קולע' את ציוריו.

    הסולם היציב המוכר לנו מיצירות קודמות נעלם

    נפרם – הוא לא מוצב ארצה, אלא משריש.

    עלים גדולים נפרשים מסביב, מחזקים את תחושת הצמיחה.

     

    ביצירה בת-אל ישנה התייחסות ישירה לדמות של יעקב אבינו ולסיפור חלום יעקב.

    היצירה מחולקת לשני משטחי צבע גדולים. החלק העליון צבוע בוורוד,

    ויוצר תחושה של שמים מיסטיים שבהם שטים עננים בצבע כחלחל אפור.

    החלק התחתון של היצירה צבוע בגוון אפור־כחול הדומה לצבע העננים.

    בחלק התחתון מתוארות אבנים גדולות ועליהן שוכב האמן עצמו בדמות יעקב.

    במבט ראשון קשה להבחין בין הדמות לבין האבנים.

     

    מבין האבנים מזדקרת צורת מזבח רבוע העשוי מאבני גוויל וממילים.

    מעל המזבח רשומה המילה "אל". מתחתיה, בצורה אורנמנטית, כתובות המילים:"בית אל".

    מבין האבנים 'צומח' סולם המצויר בקווקווים, 'סולם חבלים'.

     

    באופן מפתיע, מסתיים הסולם בלולאה הנותנת תחושה של תנועה סיבובית.

    דגם הסולם בעל השלבים הישרים השתנה,

    והפך לסולם המתואר בקווים מעוגלים, רכים.

    סולם 'ארוג' בעל קצוות פרומים שבסופם מופיעים: משוט, גלגל וחנית.

    כל אלמנט מצביע לכיוון שונה.

    הפנייה לארבע רוחות השמים יכולה להצביע על מצב בו אין דרך חיים אחת ברורה,

    אלא ניתן לבחור בכיוונים שונים, אולי אפילו מנוגדים ובו־זמניים.

     

    ניתן לראות בהצבעה על כיוונים שונים ביטוי לתחושה של אובדן דרך.

    או לפרש זאת סוג של התכתבות עם ההבטחה הא־לוהית בחלום יעקב:

    "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" תוך שינוי או היפוך של המשמעות המקורית.

     

    על החנית מודגשת המילה 'אל'.

    הגלגל מזכיר את גלגל ההצלה מ'סולם יעקב' של 1977.

    גלגל ההצלה כבר אינו נראה כעוגן של ספינה אלא מרחף בחלל.

    הסירה לא מופיעה. מייצג אותה רק משוט קטוע, המזכיר בצורתו את המעדר־החץ.

     

    יעקב שוכב על אבנים. ידו האחת כרוכה ברצועות תפילין,

    המתכתבות בצבעיהן עם המזבח.

    ניגודי השחור־לבן במזבח ובתפילין ממקדים את תשומת הלב.

    היד העטורה בתפילין מוצבת אנכית ומשמשת מעין בסיס והתחלה לסולם.

    ידו השנייה ובגדו אף הם מעוטרים בפסים, רק שהפעם הפסים מצוירים על רקע כהה.

     

    מוטיב הפסים מתקשר לכתונת יוסף וגם לכותנות האסירים במחנות ריכוז.

    הקישור לכתונת יוסף יכול להוביל לאילוזיה למות הבן יצחק,

    גם המזבח רומז לקרבן.

    כתונת יוסף רומזת על גורל הבן הנבחר, שהצליח בחייו למרות הקשיים העצומים.

     

    כאמור בגד הפסים מתקשר למדים המפורסמים של קרבנות השואה שאותם מנציח בזם ביצירותיו.

    יעקב הוא בן־דמותו של האמן.

    עיניו של יעקב פקוחות. ארשת פניו מתוחה. הבעתו נסערת

     "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ־לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"(בראשית כח, יז)

    וגם בזם עם הסיפור הביוגרפי שלו מפוקח ונסער.

     

    יעקב נדר שאם הא־ל ישמור אותו בדרך וישיבו בשלום לבית אביו,

    הוא יהיה לו לא־לוהים. בזם היה אז מודאג מסיבות רפואיות

    ואולי התחבר מחדש לתפילין ולתפילה לאל.

    קשר בין התפילין עם הסולם יוצר עניין צורני ותוכני.

    התפילין יכולות להביע את הרצון של בזם להתפלל לרפואתו האישית,

    את הסיכוי לקבל עזרה מהא־ל

    או את הכבלים המותירים אותו שרוע חסר־אונים על האבנים.

    הסולם הרך שנראה כמו לולאה ממחיש את הביטוי גלגל חוזר בעולם.

    היצירה נראית כמבטאת את האפשרות לעלות ולרדת בעולם הזה.

    בשונה מהיצירה למעלה, שבה יעקב עמד ניצב ואחז בסולם בחוזקה,

    כאן הגבר שוכב, דומה יותר ליעקב אבינו החולם על מלאכים בעודו שוכב על אבנים.

    יעקב של יצירה זו הוא יעקב המנהל דיאלוג עם א־לוהיו,

    הוא לא נראה בטוח בעצמו כמי שמצליח בפענוח הכיוונים שלהחיזיון הלילי.

     

     

    הדימוי המקראי של סולם יעקב של בזם ביצירתו משנות ה־70  "מוצב ארצה",

    מחובר לעשייה האנושית כאן על פני האדמה.

    סולם זה הוא יותר 'סוללה' להגנה ובטחון מאשר גרם מדרגות.

    באופן מטפורי, הוא מחזק את האחיזה של האדם בעולם הממשי.

    משנות ה־90 של בזם הופכים לסולמות רכים וגמישים

    המוסיפים נופך יותר רוחני למוטיב הסולם ומרחיבים את גבולות הפרשנות.


    התבוננות ביצירות בזם יוצרת תמונה מורכבת ומעניינת שפענוחה מאתגר.

    המסרים שעולים מכל אחת מהן אינם חד־משמעיים,

    אלא יוצרים תחושה של קשר עז למסורת המלווה בדיאלוג דיאלקטי אתה.

    ניתן לראות בעבודות התרפקות על העבר הגלותי

    יחד עם בניית העתיד הציוני.

    יש בהן ממד מתמיד של אבל על השואה ועל מות הבן

    בצד התבוננות אופטימית ומשתאה על החיים

    התוססים והמפתיעים בחיוניותם הנרקמים בארץ־ישראל.

     

    גם ביצירה על נושא מקראי ניתן לראות הד לביוגרפיה האישית של האמן.

    לכן, הסמלים ביצירתו של בזם שוזרים את האישי בלאומי,

    את החוויה הישראלית בזו היהודית.

    הסמלים והדימויים דינמיים, משנים משמעות ויוצרים תמונה רבת ממדים,

    שהמוטיבים החזותיים שביצירה דומים למילים

    שמתחברות למשפטים היוצרים סיפור

    אך כשהמוטיבים משתנים - משתנה לחלוטין המסר של הסיפור.

      17/11/13 10:55:

    מעניין שכל ההסברים בין אם הם בדרך האליגוריה ובין אם הם במטאפורה ... נעשים ע"י הקורא או האמן איש כראות עיניו כדי לסבר לעצמו את האוזן במה שהיא יכולה לשמוע ...ו/או לראות ..,  דהיינו להמחיש דרך החושים הידועים את הבנת העניין.  

    כמובן שאין בכך פסול ... כל עוד מובן שזה בגדר אליגוריה או מטאפורה ..ולא יצירת פסל או תמונה ממש. תוך יחוס כוחות אלוקיים להם..

    טול למשל במעמד הר סיני ... וכל העם רואים את הקולות ... דבר שלכאורה לא נתפס ... מעניין איך היה האומן מצייר את הקולות הנשמעים..באופן שיראו ...

    למרות הכל אומר המדרש... שראו את מה שאינו ניתן לראות .. (אלא רק לשמוע ..)

    יש מטאפיסיקה בטבע ..  יש גם  נסים .. או כפי שזה ידוע "דברים שאין לבני אנוש עליהם הסבר מדעי הנתפס בחושים .."

    כך למשל אין מניעה שמלאך ילבש דמות של איש ... ואז "וירא אברהם והנה שלושה אנשים נצבים עליו" ... זה אכן מה שהוא ראה ... כפי שקרה אצל יעקב וכפי שקרא אצל מנוח ...

    דרך ההתגלות האלוקית היא היא בלתי מוגבלת ..ומלא כל הארץ כבודו ...

    ועם זאת  גם אם היא מוגדרת במילים... עדיין היא איננה ניתנת להגדרה  במהות ..

    ועצם הגדרתה במילים נועדה  רק כדי לסבר את האוזן ... כעניין של תקשורת ...בין הרוח לגוף...לגשמי  :)

      17/11/13 06:40:

    "...התיאורים הציוריים אינם מתיישבים לבטח עם 13 העיקרים

    של יסוד דת אל ...שהאחד מהם אומר...

    "אין לו דמות הגוף ואינו גוף ... לא נערוך אליו קדושתו .." 

     

    גם בפרשת השבוע שקראנו אתמול

    יעקב אבינו נאבק עם מלאך ה'

    שלפי הפשוט הוא בעל דמות אדם

    דבר שלכאורה סותר את העיקר

    'אין לו דמות גוף...'

    אכן יש פרשנים הטוענים

    שהמאבק הוא פנימי בתוך נפשו של יעקב

    ולא באיזה דמות בעלת גוף או בכלל גורם חיצוני...

     

    האמנות הנוצרית הקדומה שהשתמרה

    טוב יותר מאמנות יהודית קדומה דוגמת דורא אירופוס

    הנציחה דמות של מלאך עם כנפיים

    אך אמנים בני זמננו אינם צריכים להיות מושפעים

    מפרשנויות מוטעות שכאלו

    אלא לבחור את הפרשנויות

    המתאימות להשקפת עולמם

    ואפילו להמציא פרשנויות מקוריות כאשר

    כל אלו המוכרות והידועות אינן מתאימות

    לדעותיהם ולמה שירצו לשקף באמנותם.

     

    ''

     

    ''

     

    בדיוק כמו הפרשנות שהמלאך המתגלה לבלעם בדרך לקלל

    את עם ישראל איננו בעל דמות וגוף אלא גורם פנימי

    וכל הראיה המוקדמת של האתון היא כמובן מטאפורית.

     

    על האתון, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

      15/11/13 14:33:

    צטט: עט סופר 2013-11-13 19:57:42

    ם בישעיהו ו' יש דימויי שרפים : " שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף "...יש הטוענים שכל הדימויים גם אצל יחזקאל וגם אצל ישעיהו ... הם אינם פשוטם כמשמעם ... אלא צופנים סודות ורמזים של מעשה מרכבה על דרך האליגוריה ...ועל דרך הדימוי הנסתר ... אם כי לא חזון נפרץ הוא שדיברה תורה בלשון בני אדם ..כדי לסבר את האוזן ... התיאורים הציוריים אינם מתיישבים לבטח עם 13 העיקרים של יסוד דת אל ...שהאחד מהם אומר..."אין לו דמות הגוף ואינו גוף ... לא נערוך אליו קדושתו .." ורבים בעניין זה הסוברים כך כולל הנשר הגדול .. הרמב"ם"...אבל זה מסבר יפה את העין ..כי האדם יראה (יראה ויבין ) לעיניים ...:)

     

     

    בדרך האלגוריה והדימויים בעלי משמעויות קבליות

    ורמזים הנסתרים אכן אפשר להסביר רק למי שאוזניו כרויות להקשיב 

     

    חוקר שמשוכנע שיש כאן השפעה של תרבות אלילית

    זליגה של אמונות בעבודה זרה

    מחפש מתחת לאור הפנס רק

    את מה שהוא מעוניין להציג

    כחיזוק לתאוריה שבנה כבר קודם.

     

    הרעיון שלך להסביר את הצורך בתיאורים ציורים

    כהרחבה לאמירה 'דיברה תורה בלשון בני אדם'

    מקסים.

    בתרבות המערבית מקובל להדגים בציורים

    מוחשיים בעיקר לילדים קטנים בעוד שמבוגרים

    כביכול מסוגלים להשלים בכוחות עצמם באמצעות הדמיון

    פערים בין הטקסט המילולי לבין התרגום המוחשי.

    מוסיפים איורים רק למקרים שעלולים להיווצר טעויות

    כמו בתחום הרפואה או להבדיל הרכבה עצמית.

     

    לפי הקירות המצוירים בבית כנסת בדורא

    כל התנ"ך היה מצויר כולל המדרשים והפרשנות.

    אומנם זהו היכל תפילה יחידאי נכון לעכשיו,

    אבל משערים שהיו רבים כמותו.

      13/11/13 19:57:
    ם בישעיהו ו' יש דימויי שרפים : " שרפים עמדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף "...יש הטוענים שכל הדימויים גם אצל יחזקאל וגם אצל ישעיהו ... הם אינם פשוטם כמשמעם ... אלא צופנים סודות ורמזים של מעשה מרכבה על דרך האליגוריה ...ועל דרך הדימוי הנסתר ... אם כי לא חזון נפרץ הוא שדיברה תורה בלשון בני אדם ..כדי לסבר את האוזן ... התיאורים הציוריים אינם מתיישבים לבטח עם 13 העיקרים של יסוד דת אל ...שהאחד מהם אומר..."אין לו דמות הגוף ואינו גוף ... לא נערוך אליו קדושתו .." ורבים בעניין זה הסוברים כך כולל הנשר הגדול .. הרמב"ם"...אבל זה מסבר יפה את העין ..כי האדם יראה (יראה ויבין ) לעיניים ...:)
      12/11/13 21:48:

    ''

        יד מושטת מלמעלה מסמלת את הכוח העליון

     

    צטט: עט סופר 2013-11-12 16:33:30

    ואם כבר פיוט.... לכי אל המקור ...פרק א' ביחזקאל ..."ואראה מראות אלוקים" ..:)

     

    אין מה לומר אתה צודק - אז הלכתי

    למרות שבהתחלה העדפתי את הפיוט המקובל על כולם

    בלי וויכוחים וחילוקי דעות

     

    "וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן-הַצָּפוֹן, עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת, וְנֹגַהּ לוֹ, סָבִיב; וּמִתּוֹכָהּ--כְּעֵין הַחַשְׁמַל, מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. וּמִתּוֹכָהּ--דְּמוּת, אַרְבַּע חַיּוֹת; וְזֶה, מַרְאֵיהֶן--דְּמוּת אָדָם, לָהֵנָּה. וְאַרְבָּעָה פָנִים, לְאֶחָת; וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, לְאַחַת לָהֶם. וְרַגְלֵיהֶם, רֶגֶל יְשָׁרָה; וְכַף רַגְלֵיהֶם, כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, וְנֹצְצִים, כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל" (יחזקאל, פרק א 7-4). 
                                                                       

     

    כמו לגבי מתן בכורה לאמנות של הנצרות

    שמתוכה כביכול ינקה האמנות היהודית

    גם בחזון המרכבה עם חיות מוזרות החוקרים טוענים

    שיחזקאל הושפע מהאיקונוגרפיה של המזרח הקדום

    שוב חקרים משייכים את הדימויים הפלסטיים שבחזון בהקשר התרבותי

    האלילי כסכמה שעל פיה הם נוצרו,

    חוקרי המקרא משווים את התיאורים בחזון

    לאיקונוגרפיה של המזרח הקדום,

    בעיקר לצלמיות בעלות סמליות דתית.

     

    סקירת ממצאים מתקופת ימי טוענת להשפעה

    על מסורת הישראלית של מסורות עמי הסביבה,


    בניסיון לזהות את מקורות החזון

    מלכתחילה ההנחה שיש כאן השפעה זרה.


    אומנם במסורת הישראלית יש מודל איקונוגרפי - הכרובים.

    ואלו מהווים מועמדים טבעיים להשוואה עם החיות שבחזון,

    וכן ביחזקאל פרק י,בו גרסה קצת אחרת לתיאור המרכבה,

    החיות בפירוש מכונות "כרובים".

     

     אך מקורות מקראיים המתארים את הכרובים כיצורים שמימיים מכונפים

    שהיו במקדש כנציגי האלוקות, בדומה לחיות שבחזון המרכבה,

    כמעט ולא מתארים את הכרובים מבחינה ויזואלית

     בעוד שמראה החיות בחזון יחזקאל  מכיל פרטים צורניים מרובים.


    בנוסף להקבלה בין החיות שבחזון לכרובים,

    ניתן למצוא מקבילות להתגלות האלוהית שבחזון

    גם בסיפורי הקדשה אחרים במקרא.

    מראות הסערה והאורות מתלווים לעתים להתגלויות.

    כך בהתגלות בהר סיני בליווי "קולות וברקים וענן כבד"

    ו-"הר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש".

     

    אלוהים נקרא "רוכב בערבות" בתהילים,  בדומה לאל בעל

    הנקרא במסורת הכנענית "רוכב ערפות",

    כלומר למרות שישנן מקבילות למספר מוטיבים בחזון,

    מכיוון שמרביתם נותרים חסרי תקדים קל יותר למצוא

    מקבילות בתרבויות הזרות.

    לעומת המסורת היהודית שמבוססת

    בעיקר על הטקסט המילולי של המקרא,

    האיקונוגרפיה של עמי המזרח הקדום

    מבוססת כמעט רק על ממצאים פלסטיים,

    כמו פסלים או חותמות.


    בממצאים אלה קל לאתר מקבילות רבות למורכבותן של החיות המופיעות בחזון.

    במצרים העתיקה נפוץ הדימוי של אל עם פני חיה וגוף אדם,

    במסופוטמיה תארו אלים נחותים כחיות מכונפות עם פני אדם.

    פרט לתיאור החיות, נמצאו גם מקבילות למוטיבים נוספים בחזון.

    בדומה לתיאור אלוהים היושב בכיסא שעל הרקיע,

    אשר נישא על ידי החיות, מוכרות צלמיות מסופוטמיות של אל

    היושב על כס שנישא על-ידי חיות מורכבות ושל אל הנישא על ידי מרכבה.
     

     

    בסוף ההשוואות בכל זאת מגיעים חלק מהחוקרים למסקנה כי תוכן החזון ייחודי

    הן בהשוואה למסורת הישראלית והן בהשוואה למסורות אחרות במזרח הקדום,

    החזון הוא יצירה חריגה המבוססת על המסורת הישראלית.

     

    אבל אחרים ממשיכים לטעון שגם אם הדימויים בחזון יחזקאל 'חריגים'

    בהשוואה לכל המסורות של עמי הסביבה

    הם הרבה יותר מנוגדים עקרונית למסורת המקראית

    ומכיוון שמרבית הדימויים חריגים לתפיסה היהודית, במיוחד תיאורי החיות

    צריך להכיר בהשפעה שהייתה למסורות המזרח הקדום על הנביא והחזון.

     

    ''

     

    ''

    גם בפסיפס של בית הכנסת נכנסו לפי דעות במחקר האקדמי דמויות אליליות

     

    ''

     

                            השוואה להתגלות עם קולות וברקים מבזיקים בהר סיני

      12/11/13 16:33:
    ואם כבר פיוט.... לכי אל המקור ...פרק א' ביחזקאל ..."ואראה מראות אלוקים" ..:)
      11/11/13 18:02:

    http://www.youtube.com/watch?v=DEJyRLt5M4s

     

    "אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים
    בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ בְּפִי כָל הַנְּשָׁמָה

    גָּדְלוֹ וְטוּבוֹ מָלֵא עוֹלָם
    דַּעַת וּתְבוּנָה סוֹבְבִים הוֹדוֹ


    הַמִּתְגָּאֶה עַל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ
    וְנֶהְדָּר בְּכָבוֹד עַל הַמֶּרְכָּבָה

    זְכוּת וּמִישׁוֹר לִפְנֵי כִסְאוֹ
    חֶסֶד וְרַחֲמִים מָלֵא כְבוֹדוֹ


    טוֹבִים מְאוֹרוֹת שֶׁבְּרָאם אֱלֹקֵינוּ
    יְצָרָם בְּדַעַת בְּבִינָה וּבְהַשְׂכֵּל

    כֹּחַ וּגְבוּרָה נָתַן בָּהֶם
    לִהְיוֹת מוֹשְׁלִים בְּקֶרֶב תֵּבֵל


    מְלֵאִים זִיו וּמְפִיקִים נֹגַהּ
    נָאֶה זִיוָם בְּכָל הָעוֹלָם

    שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם
    עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם


    פְּאֵר וְכָבוֹד נוֹתְנִים לִשְׁמוֹ
    צָהֳלָה וְרִנָּה לְזֵכֶר מַלְכוּתוֹ

    קָרָא לַשֶּׁמֶשׁ וַיִּזְרַח אוֹר
    רָאָה וְהִתְקִין צוּרַת הַלְּבָנָה


    שֶׁבַח נוֹתְנִים לוֹ כָּל צְבָא מָרוֹם
    תִּפְאֶרֶת וּגְדֻלָּה

    שְׂרָפִים וְחַיּוֹת וְאוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ"

     

    למי שסבור שמוטיבים כמו לבנה, כוכבים

    מרכבה וחיות הם מוטיבים אליליים

    הנה הפיוט המחדיר בהם קדושה יתרה

      11/11/13 15:24:

    האמת שיש עוד סיבות ההופכות את הזיהוי

    של המבנה שגילו כמרים מאירופה בעזה

    ככנסייה ולא כבית כנסת.

     

    דווקא הציורים ששויכו למיתולוגיה היוונית הקדומה

    היו צריכים להוות תמרור שזה לא כנסייה עתיקה

    כי בראשית הנצרות הייתה התנגדות מאד חזקה

    לשימוש במקורות אליליים כולל המיתולוגיה היוונית 

    כך שכלל לא היה הגיוני לטעון שציורי הפסיפס שייכים

    לעולם הנוצרי.

     

    בתקופה של ראשית הנצרות היהדות כבר התייחסה אל

    עבודת האלילים כנושא לא אקטואלי - דבר שעבר מהעולם

    ולכן הייתה הרבה יותר גמישה לאמץ ביטויים חזותיים

    שמקורם הקדום היה אולי לא כשר תוך ריקון תוכן קודם

    והענקת משמעויות חדשות ממקורות יהודיים כמובן.

     

    לדוגמא מוטיב גלגל המזלות שנמצא בבתי-כנסת עתיקים.

    לכאורה סמל אלילי שאין מקומו בהיכל של קדושה יהודי.

    מה פתאום לבחור למרכז בית-הכנסת דמויות מאמנות אלילית?

    כמו אל השמש - אליוס?

     

    ''

     

    מתוך פסיפס מרצפת בית הכנסת העתיק בבית אלפא

     

     

    ''

     

           פסיפס גלגל המזלות בבית הכנסת העתיק בחמת טבריה

     

    ''

     

            מזל דלי כסמל לאדר הנוסף בשנה מעוברת

                 (כיתוב דלי בשפת ראי)

     

     

    ''

     

    מזל מוזנים + כיתוב בעברית

     

     

    ''

     

    פסיפס גלגל המזלות ברצפת בית הכנסת העתיק בציפורי

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

     

     

    גלגל המזלות בבתי כנסת עתיקים הופיעו

    בדרך כלל על רצפת הפסיפס של בית הכנסת

     

    גלגלי מזלות נמצאו בפסיפסי רצפות של שישה בתי כנסת בישראל

    עוספיהסוסיאנערןחמת טבריהבית אלפא וציפורי.

     

    כולם מתקופת המשנה והתלמוד.

    הסכימה של הפסיפסים בבתי הכנסת השונים - דומה.

    גלגל המזלות תָ‏חום בריבוע. במרכזו, מצויר בדרך כלל הליוס - אל השמש.

    המזלות עצמם מצוירים לפי הסדר המקובל,

    בהתאם לכיוון השעון.

     

    בארבעה קצוות הריבוע התוחם, מצוירות דמויות נשים המיצגות את ארבע התקופות

    המקבילות לעונות השנה, כל תקופה בפינה ליד שלושת המזלות השייכים לה.

     

     

     

    התייחס בנפרד למיליון החידות המרתקות סביב הנושא

    רק אציין שאחד ההסברים שמעלים החוקרים

    לכך שבחרו לשים סמלים

    שכאלו אפילו בבית כנסת בציפורי בו ישבה הסנהדרין

    והתפללו בו תנאים חשובים ואח"כגדולי האמוראים

    היא להרגיז את הנוצרים!

    לעקוץ את הקיצוניות של דת חדשה שפסלת

    מתוך חרדה אפילו אמנות תמימה ובלתי מזיקה

    שמזמן פג תוקפה ההלניסטי - אלילי.

     

    כמובן שתוך 'יהוד' הסמלים והפיכת משמעותן

    לכאלו הלקוחים מהתרבות היהודית.

    ובכלל בתרבות היהודית אין לאמנות קדושה 

    לכן אין בעיה להניח אותה על גבי הרצפה

    בעוד שבנצרות האמנות עצמה מקבלת קדושה

    ולכן יש לה מקום של כבוד על הקירות והתקרות.

      11/11/13 06:27:

    צטט: עט סופר 2013-11-10 18:10:38

    התמונה של הפסיפס עם דוד והאריה ... דווקא העלתה בדמיוני ... את מזמורו של דוד... מזמור קמח'... בו כל חייתו שדי מהללים ומשבחים (אולי לקול ניגון המזמור בנבל ) את הבורא ..

    ואז ...תנועת האריה היא תנועת השתחוויה ... 

     

    הללו יה הללו את יהוה מן השמים הללוהו במרומים ב הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאו [צבאיו] גהללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור ד הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים ה יהללו את שם יהוה כי הוא צוה ונבראו ו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור ז הללו את יהוה מן הארץ תנינים וכל תהמות ח אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו ט ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים י החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף יא מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ יב בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יג יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים יד וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללו יה

     

    סתם הרהרתי בקול ...:)

     

    מדהים שחוקרים נוצרים המכירים את הברית הישנה

    מיד חשבו על מקורות מתוך המיתולוגיה היוונית

    ולא שהבחינו באפשרות ההגיונית ביותר - מקור תנ"כי מובהק

    ומוכר כהשראה לפסיפס שנמצא ברצפת המבנה העתיק בעזה.

     

    סביר להניח שאותם הארכאולוגים צרפתים-איטלקים שהיו כמרים 

    ואנשי דת קתוליים היו משוכנעים מלכתחילה שמדובר בכנסייה

    בגלל זה עשו טעויות גסות בהסברים שגואים לגבי פסיפס זה

    ופסיפסים אחרים.

     

    אני משערת שבזכות מעמדו המקצועי בעולם של פרופ'

    אבי יונה קיבלה הקהילה הארכאולוגיה העולמית את התיקון

    הבסיסי שלו והסכימה שמדובר בבית כנסת יהודי

    ובסמלים בשפת האמנות היהודית עם כיתוב בעברית.


    כך הבעלות על אותם ממצאים מדהימים שהיו בשטח

    עזה המצרית (לפני מלחמת ששת הימים) עברו למוזיאון

    רוקפלר (נקווה שהפלשתיניים לא ידרשו אותם בחזרה בהסכם הקבע).

     

    בעבר סגן עוזר שר התיירות והארכיאולוגיה הפלסטיני טען

    כי כתובת רצפת הפסיפס שנתגלתה בעזה זויפה בידי הישראלים

    רק כדי להוכיח את קיומו של בית כנסת עתיק בתחומי,

    לאחר שאלה גנבו אותה למוזיאון בתוך תחומי ישראל.

     


    מעניין שהיום גם חוקרים ישראלים מרבים לדבר על השפעה

    של מוטיבים מתרבויות זרות ואינם טורחים לעיין בספר הספרים

    שלנו ולמצוא תיאורים לגמרי זהים לפענוח האמנות היהודית

    כפי שעשית אתה עט סופר בכישרון רב.

     

    ''

     

     

    ''

     

                פסיפס מבית הכנסת ביריחו

                עם סמלי בית המקדש וכיתוב 'שלום'

     

    היום מוצגים פסיפסים מדהימים שנמצאו בחפירות ברחבי ישראל

    במוזיאון 'השומרני הטוב' (בדרך לים המלח). כולל שיחזורים

    של פסיפסים שנשמרים בחדרים ממוזגים לשימור מקסימאלי.

     

    ''

     

    ''

     

    מוטיבים גאומטריים בעלי זרימה של תנועה עגולה מסמלים את האלוהות

     

    ''

    ''

     

    סמל הדגים הקלסיקה היהודית הכי ברורה ומוכרת כסמל לפריון וכד'

    נוכס ע"י הנצרות כסמל לנסים שקרו לישו בכנרת

    זה כנראה יותר אטרקטיבי מגפילטא-פיש ולכן זוכה לנפיצות גבוהה

      10/11/13 18:10:

    התמונה של הפסיפס עם דוד והאריה ... דווקא העלתה בדמיוני ... את מזמורו של דוד... מזמור קמח'... בו כל חייתו שדי מהללים ומשבחים (אולי לקול ניגון המזמור בנבל ) את הבורא ..

    ואז ...תנועת האריה היא תנועת השתחוויה ... 

     

    הללו יה הללו את יהוה מן השמים הללוהו במרומים ב הללוהו כל מלאכיו הללוהו כל צבאו [צבאיו] גהללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור ד הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים ה יהללו את שם יהוה כי הוא צוה ונבראו ו ויעמידם לעד לעולם חק נתן ולא יעבור ז הללו את יהוה מן הארץ תנינים וכל תהמות ח אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו ט ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים י החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף יא מלכי ארץ וכל לאמים שרים וכל שפטי ארץ יב בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יג יהללו את שם יהוה כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים יד וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרבו הללו יה

     

    סתם הרהרתי בקול ...:)

      10/11/13 15:48:

    `מנגנת, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

                    דרורית סן / פריטה על נבל

     

    סמל יהודי מרכזי על מטבעות עבריות קדומות ועכשוויות 

    על רצפות פסיפס, על תמשיכי-קיר ועוד

    הוא כלי הנגינה - הנבל

     

    ''

     

     

    האם הנבל הוא סמל יהודי מובהק

    או אולי מוטיב מהמיתולוגיה היוונית?

     

    האיקון הגרפי של נבל באמנות יהודית

    מהווה סמל של מלכות שושלת דוד המלך

    ושל הגאולה העתידית - הנצח של עם ישראל.

     

    נכון שסיפורי התנ"ך קדמו לסיפורי המיתולוגיה

    כך שיכולת הריפוי של נגינת דוד בכלי הנבל שכשפה

    והרגיע את המלך שאול כשסבל ממרה שחורה 

    קודמת לסיפור על כוח הנגינה של אורכיפאוס,

    רועה הצאן היווני ששר והפליא לנגן בנבל

    עד כדי כישף בני-אדם וחיות בנגינתו ואפילו

    הצליח לעורר מתים...

    אך גם אלמנטים ציוריים עיצוביים מסיפור יווני קדום

    משתלבים באמנות היהודית

    כמו הפסיפס של רצפת בית הכנסת.

     

    גם אורכיפאוס בדומה לדוד המלך הוא איקון שמסמל גאולה.

    דמות שמבשרת את כוח המשיחיות,

    חיי הנצח, התעוררות מחדש. 

     

     ''

    המטבע כאמצעי לפרסום לשיווק אירועים חשובים ולהנצחה.

     

    סמלים יהודיים המופיעים על גבי מטבעות נמצא גם

    על גבי רצפות פסיפס, ציורי קיר (תמשיחי פרסקאות) 

    על גבי ארונות קבורה ועוד - מעניין להשוות ולהשלים

    חסרים מכאן ומשם.

     

    כשארכאולוגים נוצרים חפרו בעזה בשנת 1965

    הם היו משוכנעים שמצאו כנסייה עתיקה

    בסיום החפירות פרסמו את ממצאיהם בביטאון

    איטלקי לארכאולוגיה כולל 

    תמונות של הפסיפסים שהתגלו על רצפת ההיכל.

     

    פרופ' אבי יונה ראה את התמונות ומיד הבין

    שמדובר בבית כנסת עתיק ולא בכנסייה

    בין היתר בגלל התמונה של דוד כמלך עם כתר 

    מנגן בנבל כשבצד כתוב באותיות עבריות דויד

     

    ''

     

    ''

     

    בצדי הדמות פסיפס של אריה מרכין ראש ונחש עומד

     

    לכאורה אריה הוא סמל יהודי מובהק.

    סמל של גבורה, מלכות. הסמל של שבט יהודה החזק מכל השבטים

    אך האריה שבתמונה עם ראש מורכן לא מתאים לדימוי היהודי

    אלא מהווה דוגמא ל'קליטה סלקטיבית' של סמלים ואייקונים עיצובים.

    האמן שעיצב את הרצפה בעזה אימץ מהסיפור מהמיתולוגיה היוונית

    את היכולת לכשף בעלי חיים של אורכיפאוס והעניק אותה לדוד.

     

    ''

    רצפות הפסיפס המרשימות מבית הכנסת העתיק בעזה

    נמצאות היום במוזיאון רוקפולר בירושלים.

    אבל רצפות פסיפס אחרות נלקחו למוזיאונים ברחבי העולם

    הפסיפס במעון נלקח לאוסטרליה

    ''

        ארכיפאוס מנגן בנבל ומכשף את חיות

    הסיבה לטעות בזיהוי - הדמיון בין שתי הדמויות הללו

     

    הסיבה שלפעמים קשה לחוקרים מנוסים

    להבחין שין סמלים יהודיים לסמלים נוצרים

    היא ההשפעה ההדדית והזליגה של מוטיבים מהעולם היהודי

    לעולם הנוצרי ולהפך.

     

    אותם סמלים מקבלים מהות חדשה ומשמעות שונה במעברים.

    אמנים יהודים ערכו אימוץ סלקטיבי של מרכיבים גרפים

    בלי לקבל את הריבוד התרבותי המתלווה.

    מעין סוג של 'קבלה לכאורה' אימוץ הסמל תוך ריקונו מתוכנו המקורי.

    ציינו שמטבעות מימי בר-כוכבא היו בעלי ייחוד עיצובי יהודי מובהק

    השונה מאמנות הרומית הפגאנית אך החל מהמאה השנייה לספירה

    והתפשטות הנצרות המונותאיסטית החשש מעבודה זרה דועך.

     

    האמנות הנוצרית מלכתחילה אימצה מוטיבים מהמיתולוגיה

    ומוטיבים מסוימים חדרו גם לאמנות היהודית

    תוך 'גיורם' לחומרא או לקולא בהתאם לתקופה ולמקום הגאוגרפי.

     

     בית הכנסת הגדול בעזה שימש את הסוחרים היהודים

    שהגיעו לעיר הנמל הגדולה לצרכי מסחר.

    אלו היו אנשי העולם הגדול, טיפוסים נאורים

    שסברו כנראה שזה פרימטיבי לחשוב

    שעיצוב סמלים וציורים עדיין קשור לעבודת אלילים,

    מבחינתם בטלה ומבוטלת המשמעות האלילית הקודמת

    ויש לכל העיצובים אך ורק משמעות אמנותית - אסתטית. 

     

     

    הבדל עיצובי-אמנותי נוסף בין אמנות יהודית לנוצרית

    הוא בנושא הסימטריה.

    בעוד שבכנסיות וכד' נשמרת בקפדנות רבה הסימטריה

    באמנות היהודית במתכוון אין סימטריה.

    ביהדות משאירים את השלמות לאל

    ואילו האדם היוצר איננו מנסה להתחרות עם האל

    ולכן תמיד ידאג לשינוי ולהבדלים בין כל צדי היצירה.

      7/11/13 08:00:

    צטט: זירעונית קוסמית 2013-11-06 08:39:24

    וואו איזה פוסט ארוך ומלא ידע צפייה בציורים מרגשים, אחזור מידי פעם להמשיך לקרוא אותו, תודה,, יום טוב:))

     

     

    תודה זרעית,

    שמחה שנהנת...

    וואו איזה פוסט ארוך ומלא ידע צפייה בציורים מרגשים, אחזור מידי פעם להמשיך לקרוא אותו, תודה,, יום טוב:))
      10/10/13 23:40:

    http://cafe.themarker.com/image/2996548/

      7/10/13 14:29:

    התערוכה שלי בת"א

    התלבטי לגבי שם הולם לתערוכה

    בין השם 'המקום שהולך הרוח'

    לבין 'אולי תהיינה סוכריות'

    לא כתחרות פופולריות בין חיים באר לאורי אורבך

    אלא כהבדל בין תערוכה מחויכת שאיננה לוקחת 

    עצמה ברצינות יתרה, לבין תערוכה עם אחראיות יתר.

    אז התאים לי זו הקורצת, רומזת ולא המתיימרת...

     

    אך עדין אני מקווה שהתערוכה תכיל גם אפשרות 

    ליצור התקרבות, הליכה, נהירה אל 'המקום שהולך הרוח'

    כמסע מטפיזי אמנותי לגאולת הגוף והנפש באמצעות

    היכולת לשזור מקורות יהודיים בסיפור היצירה העכשווית.

    אמנות שיצרת חיבור טבעי בין פנטזיה, מיסטיקה, דמיון

    ראליזם מודרני וטכניקות עכשוויות בכדי להעניק

    לצופים עושר צורני ושפע עניין.

     

    כל יצירה היא מעין

    מסע חודר עמוק אל הנפש פנימה, חושף סודות כמוסים

    מאוורר מאוויים נסתרים ומחייב יושרה פנימית

    מוכנות להשתנות ולחולל שינוי, בחירה בדרכים

    חלופיות בלתי שגרתיות  מתוך מוכנות לשלם מחיר כבד.

     

    האתגר להיות רלוונטי בו זמנית - גם מנקודת מבט אוניברסלית

    וגם מנקודת ראות יהודית מחייב איזונים כמעט בלתי אפשריים

    אך מייצר בסוף התהליך עושר עצום וריבוי רבדים בהם משובצים

    תרבות עולם עם אוצר חכמה יהודית ואהבה לעברית ולאותיותיה.

     

    מוטיבים ביצירות:


    מוטיב החתונה - חתן כלה


    החיבור בין הגבר לאשה מהווה אלגוריה לחיבור בין ישראל לאל.

    בקבלה ובעקבותיה בחסידות אלגוריה זאת מקבלת

    משמעויות של 'זיווג משמים' כשיא השאיפה לקרבה אל השכינה.

    החתונה כמטופרה סמלית עם משמעויות עמוקות מרחיקות לכת

    היא בו זמנית גם חתונה ארצית שאת השמחה המתפרצת

    אפשר לבטא בפשטות כמו סתם זורקים סוכריות

    ואין כל צורך בשפיכת טונות של כסף לריק להאביס אורחים משועממים

    לכן, ביצירות שלי החתן וכלה מבודדים בתוך עולם סגור משלהם...

     

    קול ששון, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

     

    בנבל - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית  שושבניות חתן וכלה  

     

    ברכה לזוגיות שיוויונית, תיק עבודות ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

     

    מוטיב הליצנים כסמלי לאורבניות

     

    תמונה של ‏דרורית סן‏.            תמונה של ‏דרורית סן‏.  

     

    ''

      5/10/13 19:48:

     

    פרשת נוח - העורב והיונה יוצאים לשליחות ריגול חשובה -

    לבדוק האם ניתן לצאת מהתיבה - 'הקלו המים מעל פני האדמה'

     

    ''

     

     

    התיבה כמטפורה שמקום סגור

    כהלך נפשי של הסתגרות בד' אמות מצומצמים

    בריחה מכל הבעיות והסכנות האורבות בחוץ...

     

    'צא מן התיבה'

     

    http://www.youtube.com/watch?v=U5krwvCaLmI

      29/9/13 23:06:

    ''

            מגילת   קהלת
    מה הקשר בין קהלת לסוכות?
    מה פתאום קוראים אותו דווקא בחג זה?
    במחזור ויטרי מוזכר קשר  בין קהלת לסוכות:
    המונח "קהלת" קשור עם המסופר במלכים-א ח, א-ג:
    "ויקהלו אל שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, הוא החודש השביעי" ("חג" סתם במקרא הוא סוכות).
    אפשר גם שהמונח הזה נתפש כקשור לקריאתו במעמד "הקהל",
    בהתכנס כל העם במועד חג הסוכות מקץ שנת השמיטה
    אל המקום אשר יבחר ה',
    ושם קראו באוזניהם את דברי התורה (דברים לא, י-יג).
    נאמרו גם טעמים אחרים לקריאת קהלת בסוכות דווקא, וביניהם:
    "ושמחת בחגך... שבעת ימים תחג לה' א-להיך... כי יברכך ה' א-להיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידך,
    והיית אך שמח" נאמר בקשר עם חג הסוכות,
    שהוא  הזמן של "באספך מדגנך ומיקבך" (דב' טז, יג-טו).
    בעת כזו מתאים לקרוא בספר הממתן את רגשות השמחה,
    שהאדם עלול להתמכר לה.
    וכך אומר הקהלת, זה אשר היה מלך על ישראל בירושלים... ו
    כל אשר שאלו עיניו לא אצל מהן (קהלת א, יג; ב, ד-י);
    "ולשמחה מה זו עושה?" (שם ב, ב).
    אכן, מבחינת תכניו ורעיונותיו זהו ספר כלל לא קל ואף מעורר פולמוס.
    בשל כך היו מחכמי ישראל שאמרו שספר קהלת
    אינו במעלתם של כתבי הקודש (משנה עדויות ה, ג; ידים ג, ה),
    ומשום כך אין מן הראוי ללמוד בו.
    אבל נמצאו בו דברים טובים (כגון הפסוק בחתימת הספר)
    שהכשירו אותו להיכלל בכתבי הקודש,
    וגם נמצאו דרכים  ופירושים ליישב את הקשיים שבו (ראו שבת ל, ע"ב; אבות דר' נתן א', ד). 
    ''
    מה הופך את האמירות של קהלת כלהיט בפיסול הסביבתי?
      26/9/13 21:11:

    צטט: עט סופר 2013-09-12 12:46:48

    אשרייך ...

    שפתיים ישק ..
    נאה דרשת ...

    בטוב טעם ודעת וברוב שכל ...

    גמר חתימה טוב ...

     

    זהו 'הכל כלול' לתקופת החגים הגיע לסוף טוב

    עומדים להתחיל סתם ימים רגילים של חול.

    עומדים להתחיל סתם יופי של ימים שמחים 

    מלאים בפעילויות מעניינות...

      25/9/13 09:05:

    צטט: עט סופר 2013-09-24 13:57:10

    "ואת עלית על כולנה ..."
    עונג צרוף לקרוא
    הפוסטים שלך הם אכן כלי לשליחותו ..
    מתענג בשקט ..:)

    אפרופו קוהלת ..
    החכם מכל אדם הגיע לכתיבת חוכמתו זו ממקום שאף אחד אחר לפניו או לאחריו לא הגיע ...

    היה לו הכל מכל ...ולכן חוכמתו היא ריאליסטית ...ואכן הוא אומר : "שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלוהים במשפט".

     זה המשפט המנצח שבזכותו לא גנזו חכמים את קוהלת. 
    הפסימיות הלכאורית היא רק בעיני המתבונן ה"לא חכם"

    כי הריאליסט החכם מלכתחילה, אמור להבין את אלמנט הזמניות ואת מעגל החיים שנקבע מראש

    "הולך סובב הרוח ועל מקומו שב הרוח .."

     

    תמיד בשמחה ...

     

     

    אכן התכנים של קהלת מאד בעייתיים

    ולא מובן מאליו שנכנסו לתנ"ך...

    אבל הסיכום שלו מכשיר את המשפטים

    הלכאורה מרדניים וחסרי אמונה..

    איזה מזל שחז"לנו כה פתוחים לחידושים אפילו משונים

    ולא גנזו ספר עם דברי חכמה מקוריים ושונים מהרגיל

     

     ''

      24/9/13 13:57:

    "ואת עלית על כולנה ..."
    עונג צרוף לקרוא
    הפוסטים שלך הם אכן כלי לשליחותו ..
    מתענג בשקט ..:)

    אפרופו קוהלת ..
    החכם מכל אדם הגיע לכתיבת חוכמתו זו ממקום שאף אחד אחר לפניו או לאחריו לא הגיע ...

    היה לו הכל מכל ...ולכן חוכמתו היא ריאליסטית ...ואכן הוא אומר : "שמח בחור בילדותך, ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך, ובמראי עיניך; ודע, כי על-כל-אלה יביאך האלוהים במשפט".

     זה המשפט המנצח שבזכותו לא גנזו חכמים את קוהלת. 
    הפסימיות הלכאורית היא רק בעיני המתבונן ה"לא חכם"

    כי הריאליסט החכם מלכתחילה, אמור להבין את אלמנט הזמניות ואת מעגל החיים שנקבע מראש

    "הולך סובב הרוח ועל מקומו שב הרוח .."

     

    תמיד בשמחה ...

      24/9/13 07:25:

    שמחת בית השואבה

     

    הגענו לחלק הכי שמח של החג - המים

     

    שמחת בית השוֹאֵבָה כמנהג יהודי עתיק, הקשור למצוות "ניסוך המים"

    הונהג בבית המקדש בחג הסוכות 

    לאחר הבאת מי מעיין הגיחון לבית המקדש.

     

    במשך כל השנה, יחד עם הקרבת קורבנות שונים על המזבח,

    היו מנסכים יין על המזבח במקום מיוחד לכך.

    בשבעת ימי חג הסוכות היו מנסכים בנוסף ליין גם מים.

     

    מקורו של מנהג זה הוא ב'הלכה למשה מסיני',

    אם כי יש לכך גם רמז במקרא.‏

    טעם המנהג נתפרש על ידי חז"ל,

    מכיוון שחג הסוכות, החל בתחילת עונת הגשמים,

    הוא החג בו נידונים על המים (גשם) של כל השנה החדשה.

    בימי חול המועד היו נלווים למנהג הניסוך שורה של טקסים,

    שהיו שמחים במיוחד. הם נמשכו כל הלילה,

    והסתיימו בניסוך המים בבית המקדש.

     

                               דרורית סן / ניסוך המים

     

    `כלי`, תיק עבודות יודאיקה, אמנות יהודית דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

     

     

     

     

     

     

     

     

    במשנה מסכת סוכה מתוארת השמחה לכל שלביה:

    Cquote2.svg

    מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו.

     

    ולא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה 

     

    חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור שבידיהן.
    ואומרים לפניהם דברי שירות ותושבחות


    והלוויים בכל כלי הנגינה - כנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות

    ובכלי שיר בלא מספר...

    על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים

    כנגד חמש עשרה (מעלות) שבתהלים שעליהן לוים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה


    ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים

    ושני חצוצרות בידיהן
    קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו הגיעו למעלה עשירית

    תקעו והריעו ותקעו

    הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו (הגיעו לקרקע תקעו והריעו ותקעו)

    היו תוקעין והולכין עד שמגיעין לשער היוצא ממזרח הגיעו לשער היוצא ממזרח
    הפכו פניהן ממזרח למערב ואמרו: 

    אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל ופניהם קדמה

    ומשתחוים קדמה לשמש

    ואנו ליה עינינו ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין: "אנו ליה וליה עינינו".

     

    נגן, תיק עבודות פיסול, פסלים ישראלים - אמנות דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

                   ובכלי שיר ללא מספר

      23/9/13 17:09:

    דרורית סן שטסל - אפתה בתנור פיוזינג את הזכוכית לקערת השפע

     

    קערת השפע, תיק עבודות עיצוב זכוכית, ויטראז` דרורית סן. תיקי עבודות אומנים ישראלים - אומנות ישראלית

      20/9/13 00:05:

     

    ''

     

    קריאת מגילת קוהלת בשבת של סוכות

    היא לכאורה התנגשות בין עצבות ויאוש

    של הכל הבל

    עם מצוות השמחה.

     

    האם סיפור קהלת הוא מסע פסימי

    שאיננו מצליח למצוא משמעות 

    לחיי האדם לא בדרך של צבירת רכוש,

    לא בהנאות חושים ואף לא בחיפוש חכמה?

     

    אכן תחילת המגילה מכילה יסודות פסימיסטים

    אך אז האמונה שאנו מעין חוליה בשרשרת קוסמית 

    שיש בעולם תוכניות ארוכות טווח שכוללות את כולנו

    ולכן אין סיבה לתחושת האפסות של הפרט.

     

    אמונה בתוכנית גדולה ומשמעותית

    משנה את ראייתו מפסימית לאופטימית

    ומאפשרת לקהלת לתת תשובה לשאלה מה צריך אדם

    לעשות בחייו:

    "לשמוח ולעשות טוב בחייו'

    התרעומת על חוסר צדק מפנה את מקומה

    לתחושה שבמסגרת 'תוכנית-על' המכוונת מלמעלה

    כל העיוותים וכל הדברים הבעייתיים יבואו לידי תיקון.

     

    אפילו לסבל של אנשים יש משמעות משום שהוא גורם

    לאחרים להתגייס לטובתם ולדאוג לשיפור המצב החברתי,

    המשפטי וכד'

    ובסופו של דבר לבניית עולם טוב יותר.

     

    ``תרנגול``

     

    היכולת להביט על סיטואציה קשה ומורכבת

    ובכל זאת למצוא בה טוב ויפה לראות את חצי הכוס המלאה

    היא יכולת נרכשת הניתנת לפיתוח ושכלול.


    לכאורה להיות אופטימי ולהאמין בטוב (שבעולם ושבאנשים) 

    משמעו להיות נאיבי,

    בורח מהמציאות ואפילו ילדותי, לא בשל, חסר בגרות -

    ואילו הפסימיסט זה שרגיל לצפות לגרוע מכול הוא ה"בוגר" והמציאותי.

    הוא הפנים את הגישה הנכונה לפתרון מצבי-משבר - יאוש

    והרמת ידיים במקום להיכנס עם ראש בקיר.


    אוסף הציטוטים והאמרות העוסקים ביכולת להרים את הראש מעל הקשיים הנראים לעין

    ולהצליח באמת לראות בהם הזדמנויות ואתגרים,ללא שמץ של ציניות מנסה לפתוח ולפחת
    את הגישה המוזרה של איש 'גם זו לטובה' או של גבורת ספרי ילדותינו 'פאולינה'


    אפשר להשתמש בתואר "פילוסופים" או "חכמים" כדי לתאר את הוגי הציטוטים;

    אבל הרבה יותר מדויק לכנות אותם "מהפכנים".
    מהפכן נתפס אצלנו בתודעה כאדם לוחמני, היוצא להפגין ברחובות

    עם אש בעיניים, מרירות וכעס גדול בלב על המצב הקיים;


     כדי לאמץ מודל חדש של הגדרת 'מהפכנות'

    היכולת לא רק לחשוב אחרת, אלא גם לחיות אחרת,

    לפי צו לבנו ועל אפם וחמתם של אלו הבוחרים לדבוק במוסכמות שאבד עליהן הקלח,

    ורק משמרות את המין האנושי במצב העגום שאליו הבאנו את עצמנו. 

    מהפכן אמיתי לא זורק סיסמאות קלישאיות באוויר,

    הוא מקדיש את חייו למהלכים ומעשים שישפיעו על העתיד,

    כך שהחולות הרעות שנגדן הוא יוצא תעלמנה מן המציאות.
    המהפכה האמיתית היא דוגמא אישית; בלב הכאוס לשדר שלווה,

    בעיצומו של ריב לשמור על פיוס, בסיטואציה של חוסר אמון להביא אמת.


     

    ''  הסוד לחיים ארוכים במלה אחת: אופטימיות.

    אני מסתכלת על הטוב.

    כשאת רגועה, הגוף שלך תמיד רגוע. כשאת פסימית, הגוף מתנהג באופן לא טבעי.

    זה תלוי בנו אם אנחנו מסתכלים על הטוב או על הרע.

    כשאת נחמדה - אנשים נחמדים אליך. כשאת נותנת - את מקבלת." (אליס הרץ-זומר)

    ''  למול כל האתגרים אותם אנו פוגשים כיום,

    האם האופטימיות שלי בנוגע לעתיד האנושות היינה אידאליסטית?

    יתכן שכן. האם היא לא מציאותית? וודאי שלא.

    זה מגוחך להישאר אדיש לאתגרים שבפניהם אנו עומדים. אם המטרה נאצלת, אין זה משנה אם היא תוגשם במהלך תקופת חיינו או שלא. מה שעלינו לעשות אם כך, זה להמשיך לשאוף ולהתמיד ולעולם לא לוותר." (הדלאי לאמה ה-14)

    ''  אופטימיות הינה האמונה שמובילה להישג. דבר אינו יכול להיעשות ללא תקווה ואמון. אף פסימיסט לא גילה מעולם את סודות הכוכבים, או חקר ארץ בלתי ידועה, או פתח דלת חדשה עבור הרוח האנושית." (הלן קלר)

    ''  הייתה לי אחות תאומה - אותה אמא, אותו אבא, אותו חינוך. היא הייתה מוכשרת להפליא, אך פסימיסטית, אני הייתי ההפך. זו הסיבה שאני כל כך זקנה, אני משוכנעת. אני מחפשת אחר הדברים הנחמדים שבחיים. אני יודעת על אודות הדברים הרעים, אך אני מביטה רק על הדברים הטובים." (אליס הרץ-זומר)

    ''  אני מסרב להשלים עם המחשבה הצינית שגורלן של אומות להידרדר, בזו אחר זו, במדרון מיליטריסטי אל תופת של חורבן. אני מאמין שלאמת הבלתי-חמושה ולאהבה שאינה תלויה בדבר תהיה המילה האחרונה. לכן הצדק, גם אם הובס זמנית, חזק יותר מן הרע החוגג את נצחונו." (מרטין לותר קינג)

    ''  כל יום, חשוב בשעה שאתה מתעורר: היום אני בר מזל להיות חי, יש ברשותי חיי אנוש יקרים, אני לא הולך לבזבז אותם. אני הולך להשקיע את כל האנרגיות שלי בלפתח את עצמי, בלהרחיב את לבי כלפי אחרים, בלהשיג הארה לרווחתם של כל היצורים החיים. אני עתיד לחשוב מחשבות חיוביות כלפי אחרים, אינני הולך להיות עצבני או לחשוב רעות אודות אחרים. אני עתיד להועיל לאחרים ככל שאוכל." (הדלאי לאמה ה-14)

    ''  התייצבו למול הפגמים שלכם והכירו בהם; אך אל תניחו להם לשלוט בכם. אפשרו להם ללמד אתכם סבלנות, חביבות, תובנה. הצלחתכם ואושרכם שוכנים בתוככם; החליטו להישאר שמחים, ושמחתכם תיצור כוח בלתי מנוצח כנגד קשיים." (הלן קלר)

    ''  אינני מפחדת מסערות, משום שאני לומדת כיצד להשיט את ספינתי." (לואיזה מיי אלקוט)

    ''  רק כשאת כל כך מבוגרת את מודעת ליופי של החיים. אנשים צעירים לוקחים הכול כמובן מאליו, בעוד שאנחנו, המבוגרים, מבינים את הטבע. מה שלמדתי, בגילי המתקדם, הוא להיות אסירת תודה. יש לנו חיים יפים. יש חשמל, מכוניות, טלגרף, טלפון, אינטרנט. יש לנו גם מים חמים כל היום. אנחנו חיים כמו מלכים. התרגלתי אפילו למזג האוויר הגרוע בלונדון... על כל פנים, החיים יפים, יפים מאוד. וכשאת זקנה את מעריכה אותם יותר. כשאת זקנה יותר את חושבת, את זוכרת, איכפת לך ואת מוקירה. את אסירת תודה עבור הכול. עבור הכול." (אליס הרץ-זומר)

    ''  האופטימי רואה את הוורד ולא את קוציו;

    הפסימי נועץ מבטו בקוצים, עיוור לוורד." (חליל ג'ובראן)

    ''  בשעת הקימה בבוקר, חשוב עד כמה יקרה היא הזכות לחיות - לנשום, לחשוב, ליהנות, לאהוב." (מרקוס אורליוס)

    ''  כשדלת אחת של אושר נסגרת, נפתחת אחרת; אך לרוב אנו מתבוננים בדלת הסגורה זמן כה רב, עד שאיננו רואים את זו שנפתחה עבורנו." (הלן קלר)

    ''  אני מאמין שגם בתוך מטר הפגזים המתפוצצים והכדורים השורקים, יש עדיין תקווה למחר בהיר יותר. אני מאמין שניתן להרים את הצדק, השוכב פצוע ברחובותיה העקובים מדם של אומתו, מעפרו ומכלימתו, ולהמליך אותו על בני האדם." (מרטין לותר קינג)

     

    `תיק, תיק עבודות סריגה ורקמה דרורית סן. תיקי עבודות אמנים ישראלים - אמנות ישראלית

      12/9/13 16:20:
    ציור מדהים ... שאפו
      12/9/13 15:55:

    ''

      12/9/13 12:46:

    אשרייך ...

    שפתיים ישק ..
    נאה דרשת ...

    בטוב טעם ודעת וברוב שכל ...

    גמר חתימה טוב ..

      12/9/13 12:02:

    עת סופר שלום,

     

    גם אני באופן עקרוני בדעתה של האישה

    ותמיד ממש כועסת ומתעצבנת על ההגזמות המטורפות

    בהידור מצוות על חשבון הרווחה הכללית של המשפחה

    הן במציאות והן בספרות התורנית.

     

    אך כאן בסיפור יש ממד חתרני, יסוד מהפכני סמוי-גלוי.

    מתחבאת כאן אמירה מסוות - אל תשמח באתרוג מהודר

    הוא לא שווה באמת כלום, נגיעה קלה בפיטם והא כבר פסול!

     

    מהות החג זו שמחה. איך תשמח - פשוט תשיר ותרקוד עם בת-זוגתך.

    היו לכם בעיות בזוגיות והאישה לא התעברה כי לא שמחתם יחד מספיק.

    רק עכשיו שקלטתם שכל ההחמרות והרדיפות אחרי הידורי מצווה מיותרות

    אתם יכולים להתאחד בלי עול הדאגות ולייצר חיים חדשים.

     

    משם מה בסיפורי חסידים - החל מהסרט אושפזין

    של משפחת רנד וכלה בסיפור הזה שיש לו מספר גרסאות

    דווקא האתרוג הופך ליעד הנכסף שבו משקיעים ממון רב

    אולי כדי להראות עד כמה כל התופעה הזאת מגוחכת ומעוותת.

     

    ב'סרט אושפזין' צמד העבריינים מכין סלט ולא מבין למה יש כל-כך קצת מיץ

    בלימון הגדול והמשונה הזה. כלומר האתרוג שנקנה באלף דולר למרות

    שהזוג שרוי במצוקה כלכלית נוראית - אפילו לא מועיל כתבלין

    לסלט, הוא לא מוסיף חמיצות אלא רק מרירות...

     

    וגם בסרט שמבוסס על סיפור של עגנון, שבוודאי הסתמך בעצמו על סיפור חסדי

    בסוף יש שמחה גדולה של ברית מילה אחרי שנים עצובות וקשות של עקרות.

     

    ולהבדיל אלפי הבדלות

    גם בפוליטיקה והתקשורת הישראלית יש תמיד 'אתרוג' תורן

    כזה שנזהרים להעביר עליו בקורת כי הוא נחוץ למצוות הסכמי-שלום.

    פעם זה היה אולמרט ופעם זה היה שרון שהתקשורת נמנע באופן מכוון

    לדווח על מעלליהם עד הסף המר.

     

    נקווה שנזכה לקיים מצוות מתוך שמחה והתעלות

    ולא נהפוך את הפרטים השוליים לעיקר.

     

    ''

     

    ''

     

    ''

     

    'אושפיזין' קטעים מהסרט בכיכובו של שולי רנד - ushpizin!

     

    http://www.youtube.com/watch?v=VLZcK10emSI

     

     

    ''''

     

    האם אכן הגזמות בהחמרות והידורים יוצרות עיוותים?

      11/9/13 22:05:
    נקפוץ ישר לסוכות ...:)) הסיפור מקסים אבל לבטח יהיה שנוי במחלוקת בין קוראיו ..:)... אני דווקא בדעתה של האשה !!!...ואני שואל גם ולשמחה מה זו עושה ? :)...להוציא מתוק מעז ממעשיו של הבעל ... נראה לי קצת מאולץ ..:)...אבל נו ... (או בעברית צחה .. נו שוין ) ..זה כנראה היופי בסיפורי חסידים ...שגם שחור ניתן לראותו כלבן ..(לפעמים זה ארמי ...חחח)
    0

    דרורית סן משלבת סמלים וסמליות באמנות יהודית

    49 תגובות   יום שלישי, 10/9/13, 13:47

    דרורית סן - שה לעולה / פיסול ברשתות מתכת.

     

    תוצאת תמונה עבור דרורית סן כבשה מרשת

     

     

    http://cafe.mouse.co.il/topic/2902885/?last_method=edit

     

     

    הדת היהודית, בדומה אך שונה מדתות אחרות,

    ממלאת את תכניה הדתיים בטקסים חווייתיים

    וגם בחפצים המלאים בכוונה בסמליות

    ובעלי רמזים רב שכבתיים...

    שמעבירים את המסרים החשובים עמוק וחזק יותר

    מכל דרך אחרת.

     

    הטקסים מלווים בהפעלה של כמה שיותר חושים

    בו זמנית ויכולים להוות דוגמא ומופת לכל פרסומאי

    ולכל יזם שמעוניין לשווק את תוצרתו באופן יעיל

    וחודר לתוך הקרביים של הצרכן הפוטנציאלי.

     

    בעסקת חבילה משתלמת - נעבור כאן על כל מסלול

    הטקסים החווייתיים שצפויים ליהודי שמחובר לעניין

    החל מפציעת אלול עד לשיא המרומם של שמחת תורה.

     

    ''

             זמן שמחתינו


    כדי לעבור לשנה חדשה צריך לנקות את כל משקעי העבר

    לטהר את כל הרוחות הרעות שנושבות משגיאות וטעויות 

    שעשינו ביודעין ובלא יודעין - במתכונן ובלי להתכוונן.

     

    לאחר שבקשנו יפה סליחה ומחילה מכל העולם ואשתו

    ליתר בטחון נערוך גם תחליף לטקס

    של שליחת 'שעיר לעזאזל'

    שהיה נהוג בבית-המקדש.

    איך? בתחליף הכפרות.

    בערב החג נגלגל בסיבובים מעל הראש

    של כל אחד ואחת מבני המשפחה

    מטפחת מלאה בכסף לצדקה

    כתחליף לתרנגול כפרות או הדג מפעם

     

    כפרה עליך - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית  כפרה עליך - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית   כפרה עליך - ציור, ציורים, ציירים - יצירות אומנות ישראלית

     

    דרורית San שטסל.   / 'כפרה אליך'

    ===========================================

    http://www.tapuz.co.il/blog/manageBlog.asp?sp=1

     


     

     

    ''                       

    '' 

     

     

                                      

     

     

    את הקפיצה מיום-כיפור לסוכות ולשמחה תורה

    כסמלים של הצדדים היפים של האמנות היהודית והיהדות בכלל

    בחרתי להדגים ולהמחיש בסיפור חסידי

    על רבי נחום מצ'רנוביל

    שירש את התפילין המיוחסות של רבו - הבעל שם טוב.

     

    הסיפור מפורסם על 'בעל המאור עיניים', רבי נחום מצ'רנוביל,

    שירש את התפילין של רבו - הבעל שם טוב

    מתאים למעברים

    חדים בין זמן לזמן.

     

    אז מה זה בעצם אומר הבעלות על תפילין של הבעל שם טוב?

    שהערך של החפץ הקדוש הזה עצום... ולא נתפס!

     

    לקראת חג הסוכות ראה רבי נחום

    שאין לו כסף לקנות אתרוג מהודר –

    ולכן החליט מיד למכור את התפילין היקרות והנדירות שלו.

    הוא מהר וקנה בכסף שקיבל אתרוג מאוד מהודר

    וחזר הביתה בשמחה עם האתרוג היקר.

     

    אשתו ראתה את האתרוג ותמהה מאין היה לך כסף?

    אז הוא סיפר לה בשמחה, שהוא מכר את התפילין

    של הבעש"ט ובכסף קנה את האתרוג.

     

    מה?! הזדעזעה האישה עד עומק נשמתה.

    ואמרה בכעס לבעלה: כל השנה אנו חיים בעוני מחפיר

    ועכשיו בשביל כמה ימי חג מכרת את זוג התפילין הכה יקרות? 

    היא חטפה בכעס את האתרוג ונשכה אותו –

    ובכך  כמובן פסלה את האתרוג היקר.

     

    למרבה ההשתוממות מה עשה רבי נחום?

    רבי נחום התחיל לרקוד ולשיר.

    ומשך את רעייתו לרקוד ולשיר אתו

     

    באותו לילה של שמחה והתרוממות רוח

    זכו בני הזוג להיפקד

    לאחר שנות עקרות ארוכות ומייסרות.


    ומאז לא פסה השמחה ממעונם שהתמלא

    בצאצאים צדיקים ואוהבי תורת ה'.


    האין זה סיפור די תמוה?

    מה פתאום הוא מכר את התפילין?

    והכי מוזר - למה כשהיא פסלה את האתרוג

    הוא התחיל לשיר ולרקוד ואפילו הצליח לסחוף

    לתוך שמחה מטורפת גם את האישה המרוגזת...???

     

    פה לימד אותנו רבי נחום מצ'רנוביל שיעור בכאן ועכשיו.

    כאשר צריך להניח תפילין

    הוא הניח תפילין הכי מהודרות שיש

    וכאשר הגיע זמן סוכות – הזמן שבו צריך אתרוג

    ולא את התפילין,

    הוא מכר את התפילין ללא חשש

    ובביטחון מלא קנה בכסף אתרוג מהודר –

    לתפילין כבר ידאג מאוחר יותר...

    זה לא בוער ולא "עכשווי".

     

    ולכן, שמח כאשר אשתו נשכה את האתרוג ופסלה אותו  - ?

    כי כל מה שנשאר לו עכשיו

    היה לקיים את מצוות השמחה בחג.

    זה הדבר שהוא היה צריך לעשות – כאן ועכשיו.


    שנזכה גם אנחנו להיות בשמחה בכל מצב

    בפרט להתחזק בשמחה

    בזמנים חגים קדושים אלה,

    שאור גנוז מתוך הארת השמחה היתירה

    מאירה

    ומזהירה מתוכם אל ועל כל העולם.

     

     

    ''

     

    ''

     

    מוטיב הרימון מסמל שפע

    פריון, הצלחה מתפצת

     

    ''

     

     דרורית סן / פיוזינג זכוכית - רימונים

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      .D.S
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין