כותרות TheMarker >
    ';

    החמשירים שלי

    כתיבת הגיגים
    כתיבת ברכות או לחילופין דברי פרידה
    תאורי טיולים

    עוד תגובה כואבת לכתבות השד העדתי של אמנון לוי

    65 תגובות   יום שלישי, 10/9/13, 21:55

     

    עוד תגובה  כואבת ל"שד העדתי" של אמנון לוי

    התלבטתי רבות אם להגיב על הכתבה של אמנון לוי
     אקדים ואומר שאני מאוד מעריכה את אמנון לוי ואת עבודתו העיתונאית,

    הכתבות שלו טובות מאד. 
    אבל בסדרת הכתבות על השד העדתי התאכזבתי מאוד מהעתונאי המוערך. 
    הכתבה היתה חד צדדית ומגמתית וסילפה מאד את המצב האמיתי. 
    אין לעדות המזרח מונופול על הקיפוח וקשיי הקליטה,  
    לכל העולים שעלו בשנות החמישים היה קשה, 
    אבל לא כולם צעקו את מצוקתם בראש חוצות,  
    ולא כולם האשימו את המדינה במר גורלם. 
    אנחנו האשמנו רק את עצמנו בכשלונות שלנו ולא חשבנו לרגע לבוא בטענות למדינה.  
    אם לא הצלחנו זו היתה בעיה שלנו, והתמודדנו איתה, לא צעקנו ,ולא עשינו מזה רעש ותעמולה בלתי נגמרת. 
    ובוודאי שאת תיסכולינו לא העברנו באופן גורף לדורות הבאים, 
    לא הנצחנו את נושא הקיפוח ולא חפרנו בו שוב ושוב. 
    בכלל, לחבוט באשכנזים לא נחשב למעשה משפיל או גזעני בעיני בני עדות המזרח, 
    או בעיני כלל הישראלים. במקרים כאלו פשוט עברו לסדר היום. 
    עובדה שאין כל התיחסות לביטויים שכאלה, 
    לא בעיתונות ולא ברדיו או בטלויזיה. 
    הנה כמה דוגמאות: 
    בשיר הפופולרי "פלאפל" יש משפט שאומר (לא ציטוט מדויק) 
    שאם אשכנזי יכין פלאפל יהיה לו טעם מוזר של געפילטע פיש. 
    ובשיר של החלונות הגבוהים "באנו למילואים" יש שורה שאומרת,
     "נתנו לנו עוזי ואוכל ווז ווזי "(ׂׂׂׂVUZ  VUZI
     אנחנו, האשכנזים", התייחסנו לשורה זו בשיר בהומור,
     אבל תארו לכם מה היה קורה אם היו כותבים בשיר הנ"ל
     "נתנו לנו חאקי ואוכל צ'חצ'חי"? היתה קמה מהומת עולם.
     כולם היו ממלאים טורים בעיתון וברדיו
     על הפגיעה ברגשות בני עדות המזרח.
     שנים קראו לנו ווז ווזים ואיש לא פצה פה,
     והנה בדרן אחד השתמש במילה צ'חצ'חים
     וכל העולם עמד על רגליו,
     ובגין עשה מזה הון פוליטי.
     כולם הזדעקו איך פגעו בבני עדות המזרח.
     ואף אחד לא הזדעק למילה המקבילה ווז ווזים.
    שלא יובן מדברי שאני בעד עלבונות חלילה,
     צר לי שדודו טופז השתמש בביטוי האומלל,
     אבל הזעקה שקמה בעקבותיו יצאה מכל פרופורציה,
     והשד העדתי השתולל והשתלח.
     והגדיל לעשות  איש הטלוויזיה ותרבות האוכל גיל חובב, 
     דור רביעי לאליעזר בן יהודה
     איש עם עברית רהוטה ועם חן רב. וגם הוא כשל,
     באחת  מתוכניות הטלוויזיה הוא ראיין מישהו שאכל רגל קרושה,
     הוא שאל את המרואיין משהו בסגנון 
     "איך אתה אוכל את זה? אני לא הייתי מתקרב לזה אפילו עם מקל".
     זה היה מאוד לא יפה ולא ראוי להתבטא כך, ודי נעלבתי מדבריו
     אבל כמובן שהדבר עבר בשקט בלי תגובה מצד גורם כלשהו,
     אף אחד לא עושה ענין כשפוגעים באשכנזים.
     תארו לכם אם מישהו היה מעז להעיר הערה גסה שכזו על אוכל מזרחי. ועוד בתכנית טלוויזיה
     וודאי כל יפי הנפש היו מזדעקים ומעלים את  ענין הגזענות על הפרק,  
     עד היום משתמשים בביטוי המכוער מאד "אל תהיה אשכנזי", כשהכוונה
     למישהו "חנון" או חלוש, ועולם כמנהגו נוהג. 
     אף אחד לא קם ועושה לזה סוף, משום מה נדמה שצריך מאוד
     להזהר בכבודם של בני עדות המזרח, אבל כבודם של בני אשכנז לא נחשב והוא הפקר,
     נדמה שהם מחוסנים.
     אז זהו, שלא.  גם בני אשכנז רגישים וכואבים ומתוסכלים מהעליהום של השד העדתי,
     הגיע הזמן  שנעזוב את הענין העדתי הזה ונתמקד בדברים החשובים באמת.
     הסדרה הזו מעוררת מחדש שנאה מיותרת לגמרי, 
     צריך לקרב לבבות ולא ללבות את האש.
     אמנון לוי הנכבד, האם טרחת לראיין עולים מארצות אשכנז
     כדי לשמוע על המצוקות שלהם?
     האם אתה בכלל יודע מה עבר עליהם בבואם לארץ חדשה?
     זה שלא צעקנו ולא הפכנו שולחנות ולא השתוללנו לא אומר 
     שלא סבלנו ושלא קופחנו. 
     היינו טרודים  בהישרדות ובבעיות הקיום היומיומיות
     לא בזבזנו אנרגיות על רחמים עצמיים,
     ובהאשמות כלפי המדינה.
     עשינו כל שביכולתנו כדי לצאת מהעליבות הנוראה בה חיינו.
     קשה לי לספר את הסיפור האישי שלי ולהחשף, 
     אבל הכתבות האלה של אמנון לוי
     עוררו בי הרבה כאב וצער. העיוות והעוול שחשתי זועקים לשמיים.
     ולכן החלטתי לעשות מעשה ולספר את סיפור עלייתה 
     של משפחתי ארצה
     אני מדגישה שאינני רוצה לעורר רחמים ואינני מסכנה חלילה,
     אבל השתיקה שלנו התפרשה לא נכון, ונוצר הרושם המעוות
     שבני עדות המזרח הם היחידים שקופחו בארץ הזאת.
     קול זעקתנו לא נשמע, כי התביישנו לצעוק, אבל לא עוד.
     שיידעו כולם מה עבר עלינו בעלותנו ארצה.
     עלינו ארצה מפולין בינואר 1957.
     גם לנו החליפו שמות עם העליה ארצה
     והבנו שזה חלק מהרצון לשלב אותנו בחברה הישראלית
     כדי שלא  ניראה גלותיים.
     קיבלנו זאת    בהבנה וידענו שהכוונה היתה טובה.
     השתדלנו ללמוד מהר עברית כדי להתערות בארץ.
     התחברנו למוזיקה הישראלית והתאהבנו בארצנו,
     והתרחקנו מתרבות היידיש כדי להרגיש שייכים,
     עשינו זאת ברצון כחלק מהקליטה בארץ אבותינו.
     המילים "אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה"
     היו נר  לרגלינו ולא רק שיר.
     הלכנו לתנועות נוער ואהבנו את המולדת.
     הייתי המתורגמנית של הורי במפגשים עם הממסד,
     כי הפקידים רצו לדבר רק עברית.
     למעשה הורי הגישו את הבקשה לעלות ארצה
    מיד עם קום המדינה
     אבל השלטונות הפולניים עיכבו את עליתם.
     הגענו לבאר שבע שהיתה מדבר ענק בימים ההם,
     וכור היתוך של עולים מכל העולם, פולנים לצד מרוקאים,
     רומנים פרסים ועירקים וגם טוניסאים ויוצאי אלג'יר
     ויוצאי לוב ושאר ארצות.
     נכנסנו לדירה של 37 מטר, 6 נפשות - הורים וארבע בנות,
     ביניהן אחות אחת משותקת.
     בדירה לא היה חשמל וכמובן לא מים חמים, אפילו זגוגיות בחלונות לא היו. 
     בישלנו על פתיליה במטבחון קטנטן.
     היה קר מאוד והתנאים היו קשים ביותר.
     הורי ניצולי שואה, אודים מוצלים, 
     שנותרו גלמודים אחרי המלחמה הארורה ההיא. 
     ולמרות זאת הם לא היו זכאים לרנטה, 
     כי בארץ חוקק חוק שמי שעלה ארצה אחרי שנת 1953
     לא יהיה זכאי לרנטה
     (למרות שהמדינה קיבלה את הכספים מגרמניה). 
     נתנו לאבא שלי טוריה ושלחו אותו לעבודות דחק.
     חיינו בעוני מרוד, אבל הורי התביישו למלא טופס 
     המעיד על מצבם הכלכלי בבית הספר, 
     ולכן לא נהנינו מהארוחות החמות שהוגשו 
     במסעדת בית הספר לילדים מבתים דלי אמצעים. 
     אני זוכרת שאחיותי ואני היינו יושבות על מדרגות חדר האוכל,
      ומזילות ריר מהריח שבקע מהמסעדה.
     ואחרי זה ראינו את הילדים יוצאים עם עוגת שוקולד ביד,
     ואנחנו ליקקנו את הרוק מהשפתיים 
     והסתפקנו בסנדוויץ' הקטן עם המרגרינה שלקחנו לארוחת עשר,
     ועד שעה ארבע עת יצאנו משערי בית הספר קירקרה הבטן,
     ובבית קיבלנו מעט מרק עם כמה איטריות צפות. 
     עוף אכלנו רק בשבת, וגם אז רק כנף.
     בערב אכלנו  שוב פרוסה עם מרגרינה,
     וכשממש רצינו    להתפנק ולאכול משהו מתוק ,פיזרנו מעט סוכר
     על הפרוסה עם המרגרינה.
     חלב וביצים לא היו בכלל בתפריט, וגם לא פירות.
     צעצועים לא היו לנו אף פעם.
     ובאחד הימים חברה שכחה אצלינו את בובתה 
     וחגגנו עם הבובה כל הערב.
     בחורף הלכתי לבית הספר עם סנדלים וחולצה דקה וסוודר דקיק מבנלון,
     כי לא היו לי מעיל או מגפיים.
     יום אחד המורה צחקה עלי לפני כל הכיתה.
     כי באתי בלבוש קל בחורף.
     ומורה אחר, יוסף חיון שמו, הסביר ביום השואה 
     על השואה ואמר שהיהודים הלכו כצאן לטבח
     ולא נלחמו על חייהם,
     ואז הילדים האחרים (בעיקר מבני עדות המזרח) 
     לעגו לנו וקראו לנו "סבונים"
     והתביישנו  בעובדה שאנחנו ילדים של ניצולי שואה, 
     והשתדלנו להצניע עובדה זו כדי שלא ילעגו לנו.
     בבית לא יכולנו לספר את מצוקותינו,
     כי לא רצינו להוסיף צער להורינו.
     התמודדנו עם הבעיות לבד.
     ועוד מקרה שחרות בזיכרוני 
     שבאחד הימים כשארגזי המטען שלנו הגיעו מפולין,
     הבן של השכנים חיטט לנו בארגזי המטען שעמדו בחצר,
     אז אבי הלך לאימו של אותו ילד,
     לגברת אמסלם, וסיפר לה על מעשיו של בנה,
     והיא במקום לכעוס על בנה,
     העיפה לאבי סטירה, וגירשה אותו מביתה בבושת פנים,
     וגם  אמרה את ההערה הנוראה:
    "חבל שהיטלר לא גמר אתכם".
    אבי היה בהלם.
     הורי היו מרי נפש ונטולי שמחת חיים,
     הם לא התגברו על אבדן משפחתם בשואה,
     ואנחנו, הבנות, לא הצלחנו לפצותם על האובדן.
     גדלנו בבית עצוב, לא היה אף מבוגר שיעטוף אותנו באהבה.
     שיחבק אותנו
    ויתן לנו הרגשה שאנחנו חשובות ואהובות.
     הורי לא היו מסוגלים לחבק ולהעניק חום.
     הם היו לכודים ביגונם ושום דבר לא שימח אותם.
     התקנאתי בחברותי מעדות המזרח שהיו להן דודים ודודות
     וסבתות
    מפנקות, ואהבתי לבקר אצלן ולקבל חיבוק.
     הורי היו זקוקים לעזרה נפשית כי היו פצועים קשה
     מהמלחמה האיומה, אבל איש לא עזר להם,
     אף אחד לא ריחם עליהם ולא הקל על חייהם.
     אנחנו ממש גידלנו את הורינו,
     ריחמנו עליהם
    ועזרנו בכל מטלות הבית
     וגם בטיפול באחותי הנכה.
     אבל אף אחד לא חשב לתת לנו איזה זמן איכות בקיץ 
     כדי להוציאנו  מהבית הקודר
     ולשמח אותנו קצת, ולעזור לנו במצוקתנו הנוראה.
     אף גורם רווחה לא ראה אותנו ולא עזר לנו,
     למרות שבמצבנו היינו זקוקים לעזרה.
     אבל לא ידענו לדרוש וגם לא לזעוק,
     ולכן קולנו לא נשמע, 
     והיה מי שחשב שהמצוקה קיימת רק אצל בני עדות המזרח.
    וכל הזמן מתנצלים בפניהם ומנציחים את הקיפוח,
     ושוכחים את האומללות של ניצולי השואה שהגיעו ארצה שבורים, גלמודים ואיש לא תמך בהם, 
     ואף אחד לא הרגיש צורך להתנצל על העוול שנעשה להם.
     אני זוכרת שקראתי כתבה על מישהי מבנות עדות המזרח
     שהתלוננה שהוציאו אותה מהבית ושלחו אותה לבית הספר "בוייר",  ובעיניה המעשה הזה לא היה טוב עבורה 
     (למרות שבזכות זה היא למדה והתקדמה בחיים).
     הלוואי  ואותי היו מוציאים מהבית ושולחים אותי ללמוד בבית הספר בוייר,הייתי בטח אסירת תודה.
     אנחנו גדלנו בלי לחוות ילדות נורמלית, 
     ואף פעם לא באנו בטענות למדינה. 
     הבנו שהמדינה צעירה בראשית דרכה,
     וצריכה להתמודד עם בעיות רבות,
     ולא חשבנו שמגיע לנו.
     הבנו שכדי לצאת מהמצוקה אנחנו צריכים לעזור לעצמנו לבד.
     ההורים לא יכלו לעזור לנו.
     ואכן כבר בגיל צעיר מאד (12) עזרתי בכלכלת המשפחה, אבי סידר לי עבודה לנקות את בית הכנסת השכונתי,
     כמובן שאת הכסף אבי לקח, לא ראיתי מזה אגורה.
     בחופשות החל מכתה ח' עבדתי ככוח עזר בבית חולים סורוקה,
     ובזמן הלימודים מכרתי גלידה בסופי שבוע בגלידריה מקומית.
     את לימודי מימנתי בעצמי.
     ולמרות הילדות הקשה התגברתי על המכשולים והייתי תלמידה מצטיינת.
     וכל השנים מאז סיום לימודי עבדתי כלבורנטית כימית, במקביל לטיפוח המשפחה.
     לצערי אחותי הנכה נפטרה. 
     שתי אחיותי ואני התחתנו והקמנו משפחות לתפארת,
     אני גידלתי שלושה ילדים ששירתו בצה"ל,
     ולמדו והקימו גם הם משפחות..
     אבי נפטר צעיר ואימי האריכה חיים עד גיל 85 
     בשנותיה האחרונות (10 שנים) היא היתה סיעודית
     והבאתי אותה לביתי וטיפלתי בה במסירות
     בעזרתם של בעלי וילדי.
     הבית שלי היה בית חם ושמח הרעפתי אהבה אין סופית
     על ילדי וסוף סוף זכיתי לחיבוקים שכל כך חסרו לי בילדותי,
     היום אני סבתא לנכדים, אני נהנית מנכדי ונהנית מהפנסיה.
     תודה רבה לכל מי שטרח וקרא את שכתבתי
     אנא העבירו הלאה.
     

    בברכה חמה

     
    שרה כהן


     



    דרג את התוכן:

      תגובות (65)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/13 15:06:

      אני מוסיפה לבלוג את המאמר של דר' יערית בוקק-כהן, 

      מאמר שמדבר בעד עצמו ומבטא בצורה ברורה את מה שאני מרגישה.

      היא היטיבה להסביר את עמדותי בענין .והנה המאמר כלשונו.
      עכשיו תור הפולנייה לדבר

      האשכנזים ה"מתנשאים" הם שסיכנו את חייהם בהעלאת המזרחים לאחר קום המדינה.
      הם שילמו מחיר כבד, סופגים בדיחות גזעניות - והגיע תורם לדבר

      יערית בוקק-כהן פורסם: 17.08.13 , 07:44

      בימים אלו שבהם חוגגים חלק מבני עדות המזרח את האדרת סבלותיהם בסדרה "השד
      העדתי", מתקבלת תמונה חברתית מסולפת. בולטת בהיעדרה במה שבה יוכלו גם
      אשכנזים לבטא את תסכוליהם. בעוד שגילויי גזענות נגד מזרחים מתקבלים בכעס,
      זוכים ביטויים דומים נגד אשכנזים להעלמת עין.

      גם אשכנזים שילמו מחיר בכניסה לכור ההיתוך, מחיר כבד מאוד. גם אבא שלי
      המיר את שם משפחתו לשם עברי. אבא שלו, סבא שלי, לא נעלב ולא כעס. הם פשוט
      חשבו שבאנו לכאן כדי להשיל מעלינו סממנים זרים ולהתאחד תחת זהותנו
      היהודית. את מה שהקריבו סביי וסבותיי שכחו להזכיר בשיח הציבורי המתנהל
      כאן באחרונה. הם, העולים שהגיעו ממזרח אירופה, עזבו את משפחותיהם, עבדו
      עבודות פיזיות - חלקן משפילות - במחנות ההכשרה ועלו לבדם לישראל להגשים
      את החלום הציוני. נכון שבדיעבד ניצלו מתופת השואה, אך זו לא הייתה הסיבה
      לעזיבתם את ארץ הולדתם. הם הגיעו לארץ לא זרועה, עבדו בסלילת כבישים,
      בניין וחקלאות והקימו צבא, מוסדות חינוך, בריאות ותרבות יש מאין.


      חבל שלא מספרים על המעפילים הבלתי לגליים שמיד כשהגיעו באישון לילי לחופי
      ישראל, בעודם עייפים ורעבים אחרי הפלגה ממושכת, קיבלו נשק מלוחמי המחתרת
      ונאלצו להילחם בחיילים הבריטים שרדפו אותם ואף הרגו חלק מהם בשעותיהם
      הראשונות על אדמת הקודש. היו אלו האשכנזים ה"מתנשאים" שלחמו, נפצעו
      ונהרגו במחתרות נגד הבריטים והם אלו שסיכנו את חייהם בהעלאת המזרחים לאחר
      קום המדינה.
      הוריו של אבי לא ידעו עברית במשך כל 70 שנות חייהם בארץ ועד למותם. איש
      לא מימן לי ולאחיותיי שיעורי יידיש כדי שנתקשר איתם, אבל הופתעתי לקרוא
      שילדים יוצאי אתיופיה משתתפים בחוגי אמהרית ללא תשלום כדי שיוכלו לתקשר
      עם סביהם. מצער מאוד שדור המייסדים ובניהם זוכים ללעג במקום לדברי הלל.
      האם מישהו מעז להתלוצץ על ריח מאכליהם של יוצאי אתיופיה או על דלות המטבח
      התימני? בתוכניות הבישול יש חנפנות והתרפסות למטבח המזרחי. לעומת זאת,
      גפילטע פיש ורגל קרושה הפכו לבדיחה המתמצתת ומעליבה את עושר המטבח המזרח
      אירופאי.

      למה שרית חדד צובעת לבלונד?
      בעוד שערבי זמר והווי מזרחיים נערכים במימון רשויות מקומיות, נאלצים
      יוצאי אשכנז לשלם ממיטב כספם על קונצרטים או הצגות ביידיש. ואם בבידור
      עסקינן, מדוע מלכת הזמר המזרחי שרית חדד או קובי פרץ צובעים את שיערם
      לבלונד? בהיותם סמל למורשת הזמר המזרחי הם מצופים להופעה אותנטית, הלא
      כן?
      צרם לי מאוד לראות שכבר בפרק הראשון של "הרווק" זכתה כרמית באהדת אם
      החתן, רק בשל מוצאה התימני. ציפורה, אמו של דודו אהרון, אמרה קבל עם
      ועדה: אני רוצה כלה תימניה, שתעזור לי בהכנות לשבת. אם זו לא גזענות, מהי
      גזענות? וכיצד מאשרים לשדר מסרים אתנוצנטריים כאלו בטלוויזיה ממלכתית
      בישראל של 2013? האם היו מאשרים שידור כזה אם האמא הייתה פולניה המביעה
      העדפה חד-משמעית לכלה פולניה?


      ואם הגענו לפולניה, בואו נדבר על הפצה ארסית של בדיחות עלובות על פולניות
      והן נאלצות להגיב עליהן באיפוק ובאצילות נפש. כזו הייתה גם סבתי, שיצאה
      עם סבי שנתיים שבהן לא יכלו להינשא משום שלא יכלו לשלם את הוצאות החופה.
      בשנת 1938 הצליחו לקיים חופה כדת משה וישראל, סבי עבד בבניין וסבתי
      בפרדס. הדלות והעוני לא אפשרו להם להוליד ילדים, ולאחר כמה חודשי נישואין
      נאלצה סבתי לעבור הפלה כואבת משום שלא יכלו להאכיל פה נוסף. לאחר קום
      המדינה התגייס סבי למשטרה ועבד במשמרת ערב בטאטוא רחובות. האם גם זה נחשב
      לשלם מחיר?

      אסיים בתקווה שילדינו יהיו מודעים למחירים ששילמו בני כל העדות בהקמת
      המפעל הציוני באופן שוויוני והוגן.

      ד"ר יערית בוקק-כהן, מרצה בכירה לסוציולוגיה באוניברסיטת אריאל




        20/9/13 13:21:

      חג שמח ושבת שלום ,אני רוצה לסכם את המאמר שכתבתי ואת שלל התגובות. שוב תודה מקרב לב לתגובתכם ,לתמיכתכם ולאמפטיה שגיליתם כלפי, וגם תודה לאילו שעזרו לי בתשובה מושכלת לשמעון מאיר שהשתלח וגידף ומשלא הצלחנו להרגיעו בדררך ההגיון הבחור עבר לשפת האיומים.. אז הנה כמה מילים אחרונות לבחור עם השרירים והאיומים, שמעון. ואני פונה אליו בגוף ראשון.

      שמעון הנכבד :ישבתי וקראתי שוב את התגובות שלך ואני לא מאמינה שאדם אמיתי יכול להשתלח כמוך, בהתחלה כיבדתי אותך ועניתי בחביבות, אבל בשביל כבוד צריך לעבוד, צריך לכבד את הזולת כדי לזכות בכבוד. ואתה מזלזל ומשתלח אז לא נותר לי אלא לבוז לךי כול להיות שאתה סתם פרובוקטור שתול שרוצה שיהיה קצת אקשן , אבל כנראה שיש אנשים כמוך חדורי שנאה תהומית בלתי מתפשרת,שמשתמשים באלימות ובאיומים.
      אני מצטטת שורה מתגובתך
      חכי חכי.... אני אשיב לך על דברי הבלע הפריטימיביים שלך
      אתה שם לב שאתה מאיים עלי בסגנון אלים. מה זה "חכי חכי,"
      איזה סגנון דיבור זה ? זה לגיטימי שיהיו חילוקי דעות,
      אתה לא חייב להסכים איתי, אבל יש דרך להבעת דיעות, והדרך שלך היא דרך בזויה.
      דבר לענין ותרגיע את המזג המרוקאי הגס שלך,אתה מתנהג כמו בריון בשוק. ותפסיק לאיים . ותגיד לי איפה ראית במאמר שלי דברי בלע? ולגבי פרימיטיביות אענה בשאלה תראו מי מדבר?אני לא השתמשתי בביטוי הזה כלפיך למרות שכל משפט שלך מראה שאתה כזה. אני רוצה לסכם ולהבהיר שלחלק מעדות המזרח היה סדר עדיפיות שונה לגבי החיים ולכן לא למדו ולא לחצו על ילדיהם ללמוד ולכן לא התקדמו. אי אפשר להשליך את  הכשלון על בני אשכנז.אני מקוה שתמצא סיבות אחרות לתיסכול שלך.

        16/9/13 13:13:
      שרה כהן היקרה. ריגשת אותי מאוד בדברייך אלה ולא יכולה להפריז בחשיבותן. לא יודעת מנין להתחיל אבל כל כך מסכימה כאן עם כל מילה, כל אות. אני ילידת הארץ מעולם לא חוויתי גזענות בבית הספר התיכון בו למדתי ולא ניכרה הפליה ביחס לאף מוצא. אבל היחס המתנשא, הרשות עד כדי הפקרות (שלא לדבר על חוסר רגישות) בפגיעה המתמדת בסגנון הדיבור ביחס לעולים ממדינות מזרח אירופה, הפכה כאן לדבר שבשגרה, עד לזרא, לפחות בעיני. לסבתי ואמי שעלו למדינה ממניעים ציוניים, לאחר שאיבדו את כל משפחתן בגטו וורשה ובאושוויץ לא ציפה כאן כל יחס מיוחד או כל עזרה מטעם המדינה. מעולם לא שמעתי את סבתי מתלוננת או באה בטענות. המנטליות היתה של התמודדות שקטה עם האובדן ושינוס מותניים בארץ.. באמת הגיע הזמן שיותר סיפורים יצאו ותיפסק הבדלנות, זרעת השנאה והפילוג. איש לא ליקק כאן דבש מהעולים שהגיעו ארצה ולא משנה מנין הגיעו.
        16/9/13 12:30:

      צטט: שמעון מאיר 2013-09-16 11:04:48

      בשום פנים ואופן, אחרי מה שכתבת, שאתם ואתם ואתם... ומשתמע ממנו שהמרוקאים הם בדיוק להפך, לא נשאיר את העבר ואין מה לצעוד אל עבר העתיד, עד לברור ניצוצות הכי קשה שאפשר.

      חסרי בושה - 60 שנה אתם לא מפסיקים לקלל, לחרף ולגדף את המרוקאים. הלוא תבושו? לא נמאס לכם?

      למי יש פוטנציאל להביא עלינו אסונות: למרוקאי ששותה עראק ומכה את אשתו, או לבארני מיידוף האשכנזי, שהרגליים רועדות לי כשאני נזכר בו?

      חכי חכי, למרות שהפוסט שלך ילדותי (כתבתי לך למטה, אין בו ראייה רחבה), ובהתחלה כמעט לא רציתי להגיב, והסתפקתי בתגובה קצרה, והדברים נתגלגלו כפי שהם, אז חכי חכי.... אני אשיב לך על דברי הבלע הפריטימיביים שלך ושל חברותייך המצוקצקות, וחברייך המצוקצקים - וואלה, לא יצאתם מרמה של ביצפר תיכון.

       

      כשכתבתי את התגובה האחרונה לא היתה עדין התגובה המזויעה הזואחרת לא הייתי מדברת שוב על גישור ופשרה.

      אתה אדם שמלא שנאה ואין עם מי לדבר. אתה מייצג את המרוקאי המכוער האלים והמסוכן.

      מזל שלא כל המרוקאים כמוך.

      אני לא דיברתי בהכללה על כולם. וציינתי שמדובר בבודדים.

      אבל הרעש והרעל שלך ושל דומיך נשמע הכי חזק. וזה לא הופך אותך לצודק אלא מראה שאתה ברברי וגס רוח.

      שחושב שבעזרת כוח ואלימות ואיומים  אפשר להתנהל.

      אתה גר בארץ חוק תתנהג בהתאם.

      אתה לא ראוי למילה נוספת. אני עם תת רמה כזו לא מתעסקת ומתרחקת מקיצוניים כמוך כמו מאש.

      הגזמת בצורה פראית ועברת את גבול הטעם הטוב מזמן. אני לא כועסת עליך. אני חשה כלפיך רחמים ץ אתה נורא מסכן ואתה אפילו לא יודע.

      חג שמח

        16/9/13 11:07:

      צטט: שמעון מאיר 2013-09-16 10:39:05

      על בארני מיידוף, אנחנו עוד נדבר.

      ואני אפילו עוד לא התחתלתי לכסח את הפושטאקים האשכנזים.

      פרטים:

      SOON ON THIS ACREEN

       תראה לאן אתה נגרר  כמה נמוך אתה יורד

      המאמר שלי התייחס למדינה שלנו ןלחיים בה

      מה אתה מכניס לכאן את מיידוף? מה זה שייך.

      הבן אדם אכן פושע ומגיע לו עונש חמור

      ואם יש אחרים שסרחו בלי קשר לעדה מגיע להם להענש.

      ואכן בבתי הכלא שלנו אין הבדל בעדות  הירשזון ובניזרי ישבו יחדיו.

      והגדול מכולם נשיאנו הדגול קצב.

      דבריך מתגובה לתגובה מעוררים יותר ויותר סלידה.

      תנסה לעצור והפעיל את התאים האפורים ולחשוב  מה כדאי לעשות למען עתיד טוב יותר?העבר כבר מאחורינו אין דרך חזרה.תנסה להיות חלוץ ולשפר את העתיד ולא רק לבעוט ולהתבכיין על העבר.גם אם היו טעויות ,זה לא היה בזדון. המדינה היתה צעירה ונאלצה להתמודד עם קליטתם של מליוני יהודים מכל התפוצות . זה היה קשה.והכוונות היו טובות. את העבר אי אפשר לשפר .נשאר רק לשפר את העתיד. ואם לא נלך יחד ולא נעשה שלום בינינו איך נוכל לחשוב על שלום עם אויבינו?

      חג שמח ותרגיע............................

        16/9/13 11:04:

      בשום פנים ואופן, אחרי מה שכתבת, שאתם ואתם ואתם... ומשתמע ממנו שהמרוקאים הם בדיוק להפך, לא נשאיר את העבר ואין מה לצעוד אל עבר העתיד, עד לברור ניצוצות הכי קשה שאפשר.

      חסרי בושה - 60 שנה אתם לא מפסיקים לקלל, לחרף ולגדף את המרוקאים. הלוא תבושו? לא נמאס לכם?

      למי יש פוטנציאל להביא עלינו אסונות: למרוקאי ששותה עראק ומכה את אשתו, או לבארני מיידוף האשכנזי, שהרגליים רועדות לי כשאני נזכר בו?

      חכי חכי, למרות שהפוסט שלך ילדותי (כתבתי לך למטה, אין בו ראייה רחבה), ובהתחלה כמעט לא רציתי להגיב, והסתפקתי בתגובה קצרה, והדברים נתגלגלו כפי שהם, אז חכי חכי.... אני אשיב לך על דברי הבלע הפריטימיביים שלך ושל חברותייך המצוקצקות, וחברייך המצוקצקים - וואלה, לא יצאתם מרמה של ביצפר תיכון.

        16/9/13 10:48:

      תגובה למאיר גונן

      תגובתך לשמעון לא ראויה מהטעם הפשוט שאתה יורד לרמה שלו ומשתמש בגידופים לא מכובדים.
      אל לנו לנבל את הפה ולהגרר לאן שהוא מנסה להוביל אותנו. הרי כל מטרתו להתסיס ולעורר מהומה.
      לא נשחק לידיו ולא נרד כל כך נמוך.
      כי  אם נרד לרמה שלו אז הוא ישיג את מטרתו וירגיש מרוצה מעצמו. אז לא ניתן לו את התענוג הזה, ונזהר בלשוננו.נשתדל לענות עניינית ולהביע בשפה רהוטה את סלידתנו העמוקה מהדעות  החשוכות של האדם  הזה.
      אני בכלל הייתי מתעלמת ממנו אבל מאחר ויש רבים כמותו חשוב להביע את הגועל שמעוררים דבריו . אולי מישהו מהם יסתכל במראה ויראה את הכיעור של הדברים.אולי משהו ירים את הכפפה ויגיד די לאלימות המילולית די לשנאה ולקנאה. נשאיר את העבר מאחור ונצעד יחד קדימה.

        16/9/13 10:39:

      על בארני מיידוף, אנחנו עוד נדבר.

      ואני אפילו עוד לא התחתלתי לכסח את הפושטאקים האשכנזים.

      פרטים: SOON ON THIS ACREEN

        16/9/13 02:09:

      צטט: שרה58 2013-09-15 22:54:12

      שמעון מאיר אחי המרוקאי, 
      עד עכשיו הייתי עדינה ומנומסת ותרבותית כפי שחונכתי. ניסיתי למצוא דרך לגשר על הפערים ולפייס את האווירה.  ניסיתי להסביר שוב ושוב את דברי ,אבל מילותי נפלו על אזניים ערלות, אתה לא הקשבת כלל לטיעוני ונשארת מקובע בעמדות שלך בלי לנסות אפילו לגלות אמפטיה. אתה כנראה פירשת כחולשה את הנימוס הפולני שלי,
      אז לא עוד. אני אמנם מנומסת אבל אני לא פריירית  ואם יותר מדי לוחצים לי על היבלת אני יודעת להסיר את הכפפות ולענות תשובה הולמת. יש בתגובות שלך הרבה גסות רוח ,תגובותיך מלאות שקרים וסילופים והשתלחות נוראה.  ניסיתי במילותי להגיע אליך ,ולרכך ולו במעט את האופי התוקפני שלך.אך ללא הועיל? איך אתה מזלזל במצח נחושה באנשים שבנו את הארץ הזאת? אתה אדם חצוף חסר בושה..עושה שירות רע לעדה שלך. התפלאתי מדוע אמנון לוי קרא לתוכניתו "השד העדתי" , אבל אחרי שקראתי את תגובותיך הארסיות הבנתי שהשם מתאים מאד. 

      "איך הם מתקבצים פרימיטיבית" (על הרבה פחות מזה הוא כבר היה מתחרפן).
      "מסביב למדורת שבט הגפילטע-פיש... (כלומר הדייגים האלה... מהים השחור...).

      "מצד אחד מתקבצים סביב המדורה..."(רק הפלמ"ח האשכנזי הקדוש יש להם בראש, ולא כמו אצלי, בית המקדש, ברכת כוהנים, ליבת סלע קיומנו...)

      "חבל שפלוגת המפקדה לא פיצצו אותך באגרופים, בוקסים, וקרעו לך ת'תחת. חבל. - לא, הם לא כי אחרת מי היה מאזין בכובד ראש לכל השקרים שלהם בלילות השמירה? אבל את הטרנזיסטור, שהיה הנחמה היחידה שלי בצבא, גנבו. למה? ככה. כי לא העליתי על דעתי  אפילו שאני צריך לשים עליו עין, שמא חייל אחר מהבסיס שלי יחשוק בו וירצה לצער אותי. _______________________________________________________________

      לבדוק את האמינות של מקורותיו? מה פתאום?  החזן הזה משכתב דברי ימי עולם, מתרברב בהשתייכות לקהילה הזעירה והזניחה של יהודי פלסטין ב-2000-שנות גלות,  שארית הפלטה של גלות רומי, השכנים של רבקה זוהר-זינאתי מפקיעין, (כאילו שמישהו בכלל ידע עליהם  בעידן הביזאנטים, המוסלמים, הנבאטים, הצלבנים,סלאח א דין, והעות'מנים...) "המדרגה הגבוהה ביותר" ( זה חזק שמעון, וזה מתחזק...)"ליבת ארץ ישראל וירושלים יהודי ארץ ישראל המזרחיים, בירושלים עיר קודשנו בירת מקדשנו, צפת ורשב"י, פקיעין ועכו ואדמת קודש טבריה". המקורות שלו לא עדכנו אותו על עיר הקודש חברון. 

      משאביהם הכספיים והפיזור לא יכלו להספיק לעשות מעשה כמו עלייה לציון ולירושלים, ולהקים פלמ"ח, צבא מדינה...    

      יש דברים שלא אומרים אפילו בצחוק...!!! נמנעה מהם ההזדמנות ההיסטורית לקבוע את אופייה של המדינה שבדרך?

      הריפלוקס האשכנזי שלי  מטפס במעלה הוושט רק לעצם המחשבה...

      הרנטגנים-משתטחי-אחוזות הקבר... עם השרוך האדום (לא זה של הנוער העובד...) וטונות השעווה והדונג המושלכים אל הכבשנים (האחרים, המרוקאים...) בהילולא של נתיבות...

      אלה הם היו מניחים כאן את יסודות המדינה שבדרך, את יסודות החברה, השיתוף, השומר, ההגנה, הסתדרות העובדים, המשטר, הדגל, כוח המגן העברי, הצבא, המשפט... ?

      או אז היינו מן הסתם משתלבים היטב במרחב, נראים כמו אחת מאותן דיקטטורות שבטיות שמנהיגיהן מסיימים את הקריירה ירויים כמו כלבים בתוך בור בשדה.



       

        16/9/13 00:43:
      כתבת יפה מאד, נראה שמחאה גדולה לאדם חלול רודף רייטינג הנמצא בנסיגה מתמשכת בקריירה שלו, אל לך להסביר, כולם יודעים את האמת, ידו של עיתונאי הקטן הזה מגועלת מגזענות נגד אשכנזים ונקמנות על שריטות העבר שלו בשיכון המזרח בראשון...מה עושה חוסר הרלוונטיות לעיתונאי המנסה לטפס על גבם של אנשים....
        15/9/13 23:35:

      צטט: שרה58 2013-09-15 23:16:12

      jחברים יקרים אני מודה לכם לכל אחד ואחד באופן אישי מקרב לב על ההתיחסות והתגובות המושכלות ריגשתם אותי מאד אני מביאה כאן את התגובות של חברי ששלחו לי למייל שלי

      אביגדור מפנאי ותרבות חמישים פלוס

      כל הכבוד לשרה אשר בכתבה זו את מביאה לידי ביטוי את הרגשתם של רבים איתם שוחחתי בנדון. גמר חתימה טובה מאביגדור

       

        שרהלה! יישר כח! גמר חתימה טובה! שוש כרמל 

       

      ציפי יעקב מאת מרגש את צריכה לפרסם בעיתונות 

       

      טוביה ציזנר מכובדי (כולל הנשים), מה רוצה עיתונאי? לראות את שמו מתנופף בראש חוצות, נישא בפי כל – אפילו לשלילה. והמטרה מקדשת, כידוע... אמנון לוי השיג את זה, ובדרך עלה על העצבים של רבים מאזרחי ישראל, "ווזווזים" ו"צ'חצ'חים" גם יחד. וירוס אמיתי תראו לי משפחה אחת (פרט לחרדים) בה הנכדים אינם "מעורבים"! ילדינו חכמים מאתנו ומהורינו, מתבוננים באדם ולא אכפת להם מאיפה הגיע הסבא שלו. זהו סיפור "דור המדבר"; אבל חלפו כבר יותר מארבעים שנה! אז בבקשה - נפסיק לספק נחת, פרסום ופרנסה לצבועים, אוכלי נבילות אשר מרבים מריבות בעם ישראל על ידי חפירת שלדים מקבריהם... די ! סבא טוביה המקורי 

       

      חוה קוסטי מרגש חוה 

       

      דבורה קשוק הי שרה קראתי את מכתבך עד סופו. גם אני בין הילדים שהגיעו ב-1957 וגדלו באותה סביבה אותה תיארת ללא משפחה תומכת, ללא דודים ללא דודות וללא סבים וסבתות אך עם המון עצב ותוגה שהיו מנת חלקם של האודים המוצלים. מזלנו היה עוד יותר גרוע אותנו שלחו לפחון ללא מים, חשמל - 4 נפשות ורק לאחר מכן למעברה ללא חשמל. אין מה לומר - אנחנו - בני הדור השני - נאחזנו בשיניים כדי להתקדם ולא לשקוע בדיכאון וביאוש הורינו. למדנו ואכן התקדמנו. לא דרשנו ולא בקשנו ולא האשמנו אף אחד - בוודאי לא את המדינה. גם את התרבות ואת השפה האידית סרסו ולא איפשרו לעולים לקדם את שפתם, לקדם את תרבותם או להציג חלילה הצגות באידיש - מוקצה מחמת מיאוס בעיני בן-גוריון בשנים אלה . הוא דרש כור היתוך ומה שלא הולך בכח ילך ביותר כח. גם אני כמוך כואבת את הכתבות - שמטרתן אחת - קידום אמנון לוי ועשיית רייטינג תוך פתיחת פצעים כואבים מצד אלה שהוא כה משמיץ. גמר חתימה טובה דבורה קשוק  

       

      הלנה פינקו שרה כל הכבוד!!! מחבקת אותך ומערכיה מאוד את הכתבה. ומזדהה איתך במלוא מובן המילה. עליתי ארצה לא הייתה שונה בהרבה משלך. ויש עוד אלפי אנשים שחוו את העלייה בצורה דומה לשלך. גמר חתימה טובה שנה טובה ובריאות תמשיכי להנאות מהמשפחה. ולהתראות בטיולים

       

        רון קשת היי שרה העלית דמעות בעיני . כל מילה פנינה . זכור לי כילד קטן בן יחיד להורי שמכבש המטוס נזרקנו באוגוסט 61 למעברה בבית שאן . אבי שכבר אז לא היה צעיר לא התלונן . עזב אותנו לעבודה במפעל עורות בפתח תקווה וחזר רק בסופי שבוע . כך משך 8 חודשים עד שחסך מספיק להוציא אותנו מהמעברה ההיא שתהיה לך שמה טובה בריאות ובשורות טובות רון  

       

      ריקי וישניה שרה"לה היקרה שלי, קטונתי מלהעיר לך על כתבה שנכתבה מדם לבך התרגשתי מאד לקרא אותה ולהכיר אותך ואת עברך דבריך הזכירו לי גם בצורה מאד דומה את עליתנו ארצה כך שמאד הזדהיתי , הבנתי, רגשתי והתרגשתי, מעריצה אותך אוהבת אותך חן חן לך ריקי נ.ב. שתהיה לך שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה

       

         עדי צ'י קונג שרה, רגשת אותי מאד, אמנם אני דור שני בארץ, אבל זוכרת את סיפורי סבא שלי שהגיע ארצה וארגז תפוזים היה לו לשולחן, לכסא וכשאמא שלי נולדה זו היתה גם עריסתה. ועל מלחמת הקיום האין סופית, שהתקבלה באהבה וללא רחמים . ומתסכל אותי לראות שאת בני עדות המזרח, עד היום הרחמים העצמיים מנהלים אותם. התחושה שהכל מגיע להם,,,,, קיוויתי שהדור הזה, דור הנוער, כבר לא יבדיל בין אשכנזי לעדות המזרח. השתדלתי לחנך את ילדי לשיוויון, זוכרת שהבן הבכור שלי היה בן תשע או עשר ובשמחת תורה נכנסנו לבית כנסת, לחשתי לבעלי שהשירה והתפילות שונות לי ולא מוכרות כי אני רגילה לשירה האשכנזית. הבן שלי שאל מה המילה הזו שאמרתי. לא היה מודע שישנם הבדלים. שנה נפלאה וטובה,,,, עדי

       

         אלישבע ציזנר שרהלה, כל הכבוד.מילים כדורבנות אלישבע  

       

      אתי עופר שרה,אין לי מילים להגיב על המאמר שהעלית כאן.. ממש ריגשת אותי. את אמיתית וכנה,ויודעת להביע את עצמיך לתפארת. ועם דמעות בעיניים,אני ניזכרת בשיר אל תשליכני לעת זיקנה,שתמיד אני מבקשת מדוד שישיר אותו בערבי השירה במועדון. אז בינתיים ניפרדת ממך, עם הרבה חיבוקים,שתהיה לך שנה טובה ומאושרת.אתי  

       

      חיה יצחקי לשרה היקרה, את פשוט מדהימה! כתבת בצורה מרגשת ביותר את סיפור חייך הקשה ושלמרות הכל הגעת להישגים כבירים. יישר כח! שרה, את ניחנת בתעצומות נפש אדירים והנך אדם חזק ומופלא. כולי צמרמורת מהכתיבה שלך. מאחלת לך רק את הטוב ביותר, הרבה בריאות, אושר, שמחה והרבה נחת ממשפחתך. מעבירה את המייל שלך לכל חברי. גמר חתימה טובה ושנה טובה! חיה יצחקי  

       

      סבטה טבק אני שמחה שאחרי כל מה שעברת נשארת עם שמחת חיים. אני זוכרת אותך תמיד מחייכת ומחבקת. הכאב שלנו תמיד ישאר איתנו... למרות כל הקשיים הצלחת בחיים וזה מה שחשוב. כל הכבוד על הכתבה ! בהערכה רבה, סבטה 

       

      ורדה יגל שלום שרה , שנה טובה קראתי עד הסוף כפי שבקשת התגובה לכתבות של אמנון לוי במקומן וצודקות ,גם אני מכירה סיפורים אישיים על עולים ממזרח אירופה ובעיותיהם היו דומות . כמוך לא הסכמתי עם התמונה שאמנון הציג ואיני חושבת שיש אפליה למגזר אחד שעולה על אפליה למגזר אחר סיפור משפחתך אכן קשה ,אבל סופו ,סיפור הצלחה של דור ההמשך ודבקותכם בארץ הזאת ,יכולה לשמש דוגמא לרבים תמשיכי לחייך ולכתוב על דברים טובים ושמחים הניחי לזיכרונות העצובים והמרים ,ואל תרשי להם להכנס שוב לחייך שתהיה לך ולמשפחתך גמר חתימה טובה שנת בריאות שמחות ומעשים טובים בידידות ורדה יגד 

       

      דני קידר המדריך לפולין שרה שלום קראתי, מסכים כמעט לכל מילה גמר חתימה טובה דני קידר  

       

      תמי כץ תאריך: יום שישי, 13 בספטמבר ב 08:24 בוקר טוב שרה, קראתי עד הסוף על "השד העדתי", כמה שאת צודקת. ריגשת אותי מאד. גמר חתימה טובה, תמר כץ.

       

         נאוה פאוסט שרה יקרה, קראתי בלב כואב את תולדות חייך. מי שעבר את השואה, גם ילדיו סבלו, ואין מנחם. ההבדל המנטלי בין יוצאי אירופה ויוצאי המזרח, הוא שגרם להם להישאר מאחור. ראי את כל עמי המזרח מסביבנו, שאינם יוצאים מן הבערות. המוטיבציה שהייתה להוריך ולאחיותיך להתקדם ולהצליח, היא שהביאה אתכם להישגים נהדרים. תרבות אירופה אפשרה למשפחתך להשתלב במדינה הצעירה, ללא הרגשות קיפוח, גם אם התנאים היו קשים. המזרחים נחשבו לנחותים יותר והתקשו להשיג משרות כמעת בכל התחומים. השבר שחל במשפחות המזרחיות היה עצום. האב איבד את מעמדו, והילדים פרקו כל עול. במערכת המשפחתית שלהם, לא היה מי שיעודד אותם להישגים. פגעה בהם הסטיגמה, של חלשים מפגרים ונחותים. וכך גדלו כמה דורות, עם נחשלות נמשכת, וכן - עם הרגשת קיפוח. וכך הציג אמנון לוי את המציאות: בכל המשרות הנחשבות במדינה, אחוז המזרחיים נמוך ביותר. לשמחתי אני רואה שינוי לטובה. יש מיזוגי עדות בנישואין, ויש התקדמות, ובתקווה שיום יבוא והפער ייסגר. ראי היום את האתיופים, ותביני עד כמה קשה להם להתקדם. בברכת גמר חתימה טובה. נאוה פאוסט  

       

      יוסי גל שרה יקרה, כל מילה - אמת ויציב - כך מתנהלת לה השנאה והגזענות נגד האשכנזים המכונים בידי בני עדתו של גיל חובב "שיכנוזים". אני חי בשכונה בה בני עדתי נמצאים במיעוט ולא אחת שמעתי קולות ברחוב ובמכולת המבשרים לשכניהם על החג הקרב ובא. הכוונה היא ליום השואה שהוא "חג לאשכנזים" על-פי תפיסתם הרחוקה מהיות תמימה . אני שומע סיפורים ומיתוסים במקום עבודתי על הורי ( שלי...) שחטפו ילדים כי היה להם צורך בהם ותירצו זאת בנימוקים משונים וחסרי הגיון, ולא אתפלא אם בעתיד יתברר כי אנו, דלי הפיגמנטים וחיוורי העור, משתמשים בדם ילדים למצות פסח... אני חווה סיפורים ודברי נאצה רבים כל-כך, שלעיתים אני תוהה האם זכותנו על הארץ הזו לא אבדה לנו בגין העובדה ההיסטורית שבאנו לכאן ראשונים וקיבלנו את כל גלי העלייה מארצות ערב... אבל גם סבתא שלי רוססה בדי.די.טי, אמנם בשקט ובלי להפוך עניין זה לנושא להתבכינות מסכנה בת שלושה דורות... היא הבינה שכנראה אין ברירה ויש טעם למעשה זה. לכן, אולי אחר-כך נשמעו האמירות על "כצאן לטבח". יש לי עוד מחשבות רבות בעניין זה אולם נשמור אותם לאחרים... תודה ולהתראות, יוסי  

       

      היי שרה, חזרתי היום מחופשה ארוכה. זה המייל הראשון שקראתי – כל הכבוד! היה מרגש. אהובה.

       

        Yanir Martziano שרה יקירתי סיפור חייך מרגש, הכתיבה כ״כ מרתקת כולי תקווה שסיפור חייך יהווה השראה לרבים מאיתנו... אכן את חלוצה אמיתית ובזכות אנשים כמוך, אשר יישבו את הארץ, צלחנו בתקופה כה קצרה לצאת מהמשבר הנורא של המלחמה הנוראית ואף לצאת מחוזקים. אני שמכיר את אופייך הענב מזה זמן מעולם לא זכיתי לדעת מה עברת ובהזדמנות זאת אני שמח שהכתבה האירה בך פרץ מופלא של תחושות אמבילנטיות שסייעו לי להכירך טוב יותר וזו זכות גדולה עבורי.... לגבי השד העדתי נכון שהאשכנזים אכן סבלו בדרכם שלהם, אך לעניות דעתי תחושת הקיפוח החלה בשלהי שנות ה- 40 כאשר יהודים מצפון אפריקה הגיעו ארצה שוכנו במעברות, מעמדם הסוציו אקונומי היה ירוד והשירותים שקיבלו אף היו בהתאם, השסע נוצר שהמטרות של היהודים ממוצא מזרחי היו שונות בתכלית מהמטרות של היהודים מהמוצא האשכנזי, בעוד שהאחרונים הגיעו ארצה מבוססים יותר ורצו ליישב את הארץ המזרחיים עסקו בלשרוד, כמו כן הגלו את המזרחיים לאזורים נידחים כדוגמת ב״ש חיפה וכו׳ יצרו בתי ספר עם דיכוטומיה ברורה שנשענה אכן על הפרדת במוצא וכן הלאה. אכן השד העדתי היה מורגש ברשית שנות החמישים ועד לסוף שנות השמונים, לאחר מכן שנוצר המיזוג בין העדות אכן הנושא איבד מחשיבותו, ואכן יד עצם היום הזה אנו עדים לניתנים של אמרות כנף כאלה ואחרות, אך מכאן ועד ללבות את האש המרחק גדול. בעיני מי שסובל כיום מקיפוח צריך לשאול עצמו למה ולעשות בדק בית ובהחלט הכתבה העיתונאית של אמנון לוי מתי מתי יתרת.

       

        15/9/13 22:54:



      תגובה נוספת לשמעון מאיר אחי המרוקאי,
      חלק מהמגיבים כבר הגיבו לדבריך הבוטים, והם עשו זאת טוב מאד ולכן לא אחזור על דבריהם,אלא אאיר נקודות נוספות.
      רק אציין שוב שהיה מגיב אחד גורביץ שמו שתגובתו לא ראויה וכבר כתבתי על כך בתגובה נפרדת. לתשומת ליבך שמעון
      עד עכשו הייתי עדינה ומנומסת ותרבותית כפי שחונכתי. ניסיתי למצא דרך לגשר על הפערים ולפייס את האווירה.
      ניסיתי להסביר שוב ושוב את דברי ,אבל מילותי נפלו על אזניים ערלות, אתה לא הקשבת כלל לטיעוני ונשארת מקובע
      בעמדות שלך בלי לנסות אפילו לגלות אמפטיה.
      אתה כנראה פירשת כחולשה את הנימוס הפולני שלי,
      אז לא עוד. אני אמנם מנומסת אבל אני לא פריירית ,
      ואם יותר מדי לוחצים לי על היבלת אני יודעת
      להסיר את הכפפות ולענות תשובה הולמת.
      תשמע שמעון את כל הציק והצוק הלגלגני
      שמור לעצמך או צרף אותו לקולות הצהלולים
      והקולולו שלכם. יש בתגובות שלך הרבה גסות
      רוח ,תגובותיך מלאות שקרים וסילופים
      והשתלחות נוראה.
      ניסיתי במילותי להגיע אליך ,ולרכך ולו במעט את האופי התוקפני שלך.אך ללא הועיל.
      וזה מזכיר לי משפט מספרו של ג'ורג'
      ארוול (אם אתה בכלל יודע מי זה)
      "1984" הוא אמר בספרו שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים,
      בסוף מאמינים לשקר.
      ולעיניננו אני כפי שציינתי גדלתי בעיר באר שבע והמראות
      שראיתי ושמעתי מדברים בעד עצמם.אני לא רציתי לפרט
      בפוסט את הדברים האלה אבל אם כבר התבכיינת כל כך שמע את האמת כפי שאני ראיתי. גרנו בשכונה בה חיו שלל רב של עדות,
      רובם חיו בשקט ובשכנות טובה .אבל היו כמה משפחות מרוקאיות שעשו מוות לשאר השכנים וכולם פחדו מהם.
      (אגב רוב העליתא מהעדה המרוקאית היגרה ממרוקו לצרפת .)

      אתאר רק אחת מהמשפחות הנ"ל
      .האבא במשפחה שגרה מולנו רוב היום שתה ערק ,ואחר כך הפליא מכותיו באשתו המסכנה שכל שנה הביאה עוד ילד
      וסחבה סלים עמוסי כל טוב מהמכולת (לקחה "על החשבון" לא שילמה ,וצברה חובות)
      הילדים היו רוב היום ברחוב יחפים וזבי חוטם.
      ההורים הלכו ללשכת הסעד הפכו שולחנות וקיבלו קיצבאות
      אנחנו בחיים לא קיבלנו וגם לא ביקשנו שום קיצבה.
      אז איך אתה מעז להגיד שאנחנו מתבכיינים?
      איך אתה מזלזל במצח נחושה באנשים שבנו את הארץ הזאת?
      אני מצטטת
      מסכנים ההורים .... אפילו סקס הם לא יכולים לעשות היום בגילם. מה יצא להם כל הכסף שהולך לילדים שלהם ולנכדים המפונקים שלהם.


      אתה אדם חצוף חסר בושה..עושה שירות רע לעדה שלך.
      התפלאתי מדוע אמנון לוי קרא לתוכניתו "השד העדתי" ,
      אבל אחרי שקראתי את תגובותיך הארסיות הבנתי שהשם מתאים מאד.
      בתגובתך האחרונה לעגת בריש גלי להורים שחוסכים מפיהם כדי להעניק את המירב לילדיהם. ואני מצטטת את דבריך
      האם אנחנו ההורים נולדנו להיות חמורים להשכלה של הילדים שלנו?
      חוץ מזה, אני מתנגד להשכלה ככלי דכוי, וכמכשיר אפרטהייד.
      גם לטבח מרוקאי מותר להתפרנס בכבוד ובהוגנות.
      תמשיכו להשכיל. לעולם לא כולם יהיו משכילים.

      לא תאמין אבל אני מסכימה איתך,
      נכון לא כולם חייבים ללמוד, וכל מלאכה מכבדת
      את בעליה. ואנחנו מדינה דמוקרטית,ואם מהות החיים שלך מתחילה ונגמרת בבטן זה בסדר גמור,
      אבל אל תבא אחר כך בתלונות,ואל
      תתבכין למה אלה שלא למדו, לא בעמדות בכירות.
      אתה לא מצפה שטבח יהיה ראש ממשלה.
      ועל ההערה האחרונה שלך שהשכלה גורמת לדיכוי ואפרטהייט
      לא אגיב כי הערה גסה כל כך לא ראויה לתגובה





        15/9/13 11:51:

      חהחחהה פרופסור ג'ירפיפי ג'ירפה-פה, ג'ירפה-פו-פו-פו...

       

      ראשית כל: חבל שאלה מפלוגת מפקדה (שגדלו איתי בשכונה, וגם אני חטפתי מהם במילואים) - לא פצצו אוך באגרופים, בוקסים, וקרעו לך ת'תחת. חבל. 

      תמיד אפשר לשאול מה קדם למה - הביצה לתרנגולת......

       

      שנית, גוני-גורביץ' קו נטוי גורבאצ'וב או גורבאצ'וף, או גרבצ'ת הוא לא טרול (טרול זה דבורים של אשכנזים).

      הוא פשוט חסר ביצים (באיי-צים, באשכנזית) שמסתובב כאן עם אולי 10 כרטיסים. והוא שוכח שיש לו באירופה 22 מדינות כי הוא לא אורפאלי.

       

      עכשיו לשאלה החצי פילוסופית (איך אמר לי חב"דניק אשכנזי: שמעון, לא מתאים לך. בעברית אומרים: מהות החיים).

      אז מהות החיים:

      האם הורים צריכים למנוע מעצמם מזון משקה ולבוש - מילדיהם איזה 30 שנה, ומעצמם 50 שנה, בשביל ההשכלה של הילדים להם, להגיע לגיל 75 זקנים תשושים, שאחר כך, הכלב בחצר של הוילה של הילדים המשכילים והמהוללים שלהם, יחיה יותר טוב פי 10, ממה שחיו ההורים?

       

      האם אתה רפי פרופסור ג'ירה-פי-פי, ג'ירה-פה-פה, ג'ירה-פי-פו מוכן ?

      כסף קטן בשבילך - כולה 60 או 70 שנה.

      אל מול הגישה האשכנזית (השכלה בכל מחיר) ומולה הגישה המרואית שלי (אוכל בכל מחיר, כי כל מה שמעניין אותנו זה אוכל ואוכל ואוכל.....) - היכן ג'ירה-פה-פה כמוך עומד?

        15/9/13 11:23:

      הצדיק  מהדרום התאושש יפה מן הצום, וחזר לכאן בכוחות מחודשים, כדי לטנף על ה"אשכנזים", כאשר אהבה נפשו.

      את המושגים הצבעוניים שלו הוא שואב מעולמם הרוחני של מחזירים בתשובה ודרשנים סוג ז, והמטפורה, אוי,  שחוקה עד דק, כמו הבלמים בסובארו של נוער-הגבעות:

      אשכנזים זה משפחה קטנה, מרימים את התחת בזמן, הכל מחושב על הגרוש, קור רוח, כלב, בית גדול. 2 כלי רכב, מקצוע נדרש... איזה עם אומלל זה האשכנזים... מפוזרים בארץ בלי סדר והיגיון. מזדקנים ומגלים כי הילדים בכלל באמריקה. מקבלים בסמארטפון צילומים של הנכדים השמנמנים העגולים שלהם בארצות הברית מפונקים, גדלים על מזון מהיר או אוכל מוכן, אלקטרוניקה אחלה, יושבים במושב המפנק במכונית ואן, לא מדברים מילה עברית. מסכנים ההורים האשכנזים. סבא וסבתא מזדקנים כאן באומללות. תראו מה הולך בבתי אבות. אין כבוד כמו אצלנו...  

      האשכנזים האלה ממשיכים להיות מאוהבים בגלות עד שיבוא עליהם איזה היטלר מוסלמי חדש, ואז הם יברחו להנה בטיסה הראשונה. מפוזרים בכל העולם, ולא מרוכזים, כמונו, במשולש הקטן: שדרות-נתיבות-אופקים, או מושב שחר-זוהר-נוגה, רכב שטח, לגיחות למובלעת דימונה באר שבע וקרית-גת. חיבוקים ונשיקות, חיבוקים ונשיקות,  אצלנו המזווה תמיד מלא כל טוב. "תאכלי
      תאכלי נשמה, שיהיה מה לתפוס..."הא הא הא... פותחים שולחן ולא מתביישים להשאיר בצלחת. כל כינוס משפחתי זה פרלמנט גועש ותוסס, מלכלכים חופשי, מעשנים חופשי, גם במזגן, הילדים רוצים תשומת לב בכוח, לא מבינים למה צועקים עליהם, כל התקשורת מתנהלת בצרחות ואיומים, אף אחד לא באמת מקשיב לשני. ובסוף היום אנחנו מרגישים שהיה כזה כייף, למרות שאף אחד לא זוכר מה בדיוק נעשה או נאמר שם.

        15/9/13 10:19:

      ציק ציק צוק, וציק ציק צק, שחות לנו האשכנזיות:

      ההורים שלנו זה לא כמו ההורים של המרוקאים, שכל מה שמעניין אותם זה אוכל ואוכל ואוכל. ההורים שלנו מנעו מעצמם אוכל, על מנת שלנו - הילדים, תהיה השכלה וציק ציק צוק, וציק ציק צק/צקצקצקצקצקצ.......

       

      אז... הכרתי כמה הורים שחסכו וחסכו וחסכו, ומנעו מעצמם מלא מלא דברים - מעצמם ומילדיהם -הכותבים ומצקצקים ממש כאן - בשביל ההשכלה של הילדים...

      רק מה.....???

      על הדרך - עברו להן איזה 40 או 50 שנה מהחיים (כפי שמתואר בפוסט הזה) - חיים של מחסור.

      כי עד שבגרו..., רכשו השכלה, נטמעו בחיי העבודה..., ועד שהגיעו לתפקיד בכיר, כן כן, עברו להם 50 שנה !!!

      בינתיים - ההורים הזדקנו, חלק מהם הלך לעולמו (כמתואר בפוסט) ..., הילדים שלהם נהיו מנתחים בכירים בבית חולים יוקרתי בארץ או במיאמי..... 

      מה יצא להורים מזה?

      איזה מן חיים זה להורים?

      אין ספק שאולי הרבה רגעי נחת.

      אז יופי, הילדים שלהם היום משתכרים היטיב, הילדים, כלומר הנכדים - מפונקים עם אוכל טוב ומזון משובח, אלקטרוניקה בידורית אחלה, יושבים במושב המפונק במכונית עם אייפונים........

      וההורים.....

      מסכנים ההורים .... אפילו סקס הם לא יכולים לעשות היום בגילם.  מה יצא להם כל הכסף שהולך לילדים שלהם ולנכדים המפונקים שלהם.

       

      או שכדאי להיות גם קצת מרוקאי, לאכול טוב, קצת להתלבש.... כי בכל זאת הימים חולפים שעה עוברת, והזמן לעלום לא חוזרת.

      נו... מה נגיד לזוג הורים, שמשתכרים היום כ-12,000 ברוטו בחודש - אל תאכלו, תמנעו גם מהילדים אוכל איזה 20 או 30 שנה (אל תהיו כמו המרוקאים, שמתעניינים באוכל), את כל הכסף תשקיעו בהשכלה של הילדים (אל תהיו כמו המרוקאים האלה שמתעניינים רק באוכל) ..... תגיעו לגיל 70 או ,75 זקנים, תשושים, עם חארה של חיים שעוברים בין הרף...... בשביל מה? בשביל שהילדים שלכם, בעוד 1,000 שנים,  יהיו מנתחים בכירים בבוסטון, בהדסה, יאכלו מכל מעדני עולם, 2 רכבים בבית עם הנכדים השמנמנים העגולים שלהם......

      מה אתכם ההורים?

      האם אנחנו ההורים נולדנו להיות חמורים להשכלה של הילדים שלנו?

      חוץ מזה, אני מתנגד להשכלה ככלי דכוי, וכמכשיר אפרטהייד.

      גם לטבח מרוקאי מותר להתפרנס בכבוד ובהוגנות.

      תמשיכו להשכיל. לעולם לא כולם יהיו משכילים.

      הטייקונים מנצלים אתכם, ומסוף העולם ועד סופו המשכילים, משתמשים בהשכלה ככלי דכוי וכמכשיר אפרטהייד.

      אלה חזירים ולאה חזירים.

      מושג מטעם המכון המרוקאי לפרופורציה בגוף ונפש.

        15/9/13 09:34:

      "וילה בג'ונגל", ככה קוראים לזה...

      תעיפו מבט מה קורה מסביבנו, ואנחנו עוד מעלים גירה עם הנושא המאוס הזה.

      ההשג הגדול ביותר של אמנון לוי הוא ההיענות הערה של שיח ציבורי.

      אה, כן, וביטוי חדש שהמציא: "השד העדתי"...

      וואלה, עשה קריירה.

        15/9/13 01:12:
      אכן מרגש הלוואי שכל אלו שעדיין היום משתמשים בביטויים : אכלו לי שתו לי חייבים לי דפקו אותי לא טוב לי רע לי יקראו יפנימו וימשיכו הלאה כי יש לנו רק מדינה אחת ולאלו שעדיין מתלהמים למה יש לדוגמא יותר אשכנזים באוניברסיטאות ובמקומות אחרים זה פשוט עניין של חינוך ..... הורי חסכו שקל לשקל כדי שאני ואחי נקבל את ההשכלה הטובה ביותר ואילו אחרים העדיפו ארוחות גורמה פתיחת שולחנות קולניות שמחה ורעש על פני חינוך.... שנה טובה
        15/9/13 00:37:

      אני אשכנז ואני גאה בכך!


      התחתנתי עם אישה מזרחית ואני גאה בכך!


      שתי בנותיי ילדו לי נכדות מקסימות מגברים

      מזרחיים ואני גאה בכך!

       

      אני מרחם על העיתונאי עלוב הנפש שניסה 

       להעביר את תסכוליו האישיים במסרי שנאה

      כלפי קהילה שתרמה להקמתה ולקיומה של

      מדינת ישראל!

       

        14/9/13 22:06:
      תודה שרה על סיפורך מעורר ההשראה, כי אין כמו להתגבר על הקשיים כדי לדעת שמחה אמיתית. כל הכבוד לך, סיפורך ממש סיפור גבורה.
        14/9/13 12:49:

      מה שעשה אמנון לוי זה טינוף של המקצוע שלו - עיתונאות! כשהוא מתעלם מהמדגרה הראשית של "המזרחיות" המקצוענית, הלא היא מפלגת ש"ס עם המרן המגוחך שעומד בראשה, עבודתו של לוי היא רמייה נטו! המזרחים, בגדול, נמצאים מאחור ולא בגלל "האשכנזים" אלא בגלל המנהיגים שלהם במפלגת ש"ס שמקפידים שבוחריהם וילדיהם יישארו בורים ונבערים ושלא יילמדו את מקצועות הליבה. והכי חשוב - שימשיכו לקבל קיצבאות ילדים כך שימשיכו לחיות מבלי לעבוד! פה נמצא מעיין הניבזות והשחיתות ומשם, בכוונת מכוון, המזרחים נשארים מאחור, אמנון לוי!

        13/9/13 21:31:

      צטט: ראובן פלץ 2013-09-13 18:20:39

      שרה,

      תודה על שסיפרת את סיפור בני משפחתך.

      גם הוריי ניצלו מהשואה הנוראה ההיא, הגיעו

      למושב בגליל בעליית גומולקה של שנת 1957.

      נזרקנו חמש נפשות לחדר אחד עם בודקה

      של שירותים בשדה קוצים.

      עברנו תלאות קליטה קשות מאוד ולא התלוננו.

      חיבקנו את המדינה באהבה ולא ביקשנו ממנה

      דבר. גם כאשר נפל הבן הבכור במלחמת ששת 

      מיאנו הוריי לבקש מהמדינה דבר. התוכניות

      הנבובות של אמנון לוי חשפו עיתונאי המנצל

      ערוץ בקשיים לזכייה בקצת רייטינג.

       

      אמן!!!!!!!!!

      זה נורא כל הסיפור הזה

      להעלות מהאוב את השדונים העדתיים

       

        13/9/13 18:20:

      שרה,

      תודה על שסיפרת את סיפור בני משפחתך.

      גם הוריי ניצלו מהשואה הנוראה ההיא, הגיעו

      למושב בגליל בעליית גומולקה של שנת 1957.

      נזרקנו חמש נפשות לחדר אחד עם בודקה

      של שירותים בשדה קוצים.

      עברנו תלאות קליטה קשות מאוד ולא התלוננו.

      חיבקנו את המדינה באהבה ולא ביקשנו ממנה

      דבר. גם כאשר נפל הבן הבכור במלחמת ששת 

      מיאנו הוריי לבקש מהמדינה דבר. התוכניות

      הנבובות של אמנון לוי חשפו עיתונאי המנצל

      ערוץ בקשיים לזכייה בקצת רייטינג.

       


        13/9/13 18:18:
      אוליי הוא מתכונן לעשות תוכנית עלינו השד האשכנזי? חחחחח גמר חתימה טובה ונהנתי לקרוא את האמת
        13/9/13 18:00:

      צטט: שרה58 2013-09-11 09:47:56

      תגובה לגוניגורביץ תודה שהתיחסת לכתבה שלי אבל תגובתך עלולה לפגיע מאד בחלק ניכר מהקוראים, אסור להשמיע דעות כאלה .זה מביא שנאה ופילוג וזו לא היתה המטרה של כתבתי. כולנו יהודים שחיים בארץ אחת וכולנו צריכים לשמור על ארצנו ולמצא שפה משותפת. ולחפש דרכים לגישור.הצעירים שנולדו כאן כבר ממילא מתערבבים אלה עם אלה. אסור לתת סטיגמות והאמירה על סלקציה פשוט מזעזעת. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עם אחר כולנו אחים וכולנו בסירה אחת. ועכשו לפני כיפור זה הזמן לחשבון נפש ולסליחה והלואי ונזכה לחיות בשלום בינינו ללא אפליות ונאהב איש את רעהו אמן גמר חתימה טובה

       

        13/9/13 14:07:
      כלהכבוד!! מחצי פולני חצי רומני ו 100 אחוז צבר
        13/9/13 12:58:
      *
        13/9/13 00:28:
      מחבקת אותך בחום..ריגשת!!
        12/9/13 17:56:

      שמעון מאיר, בהנחה שזה שמך האמיתי, אינני מכיר אותך, ומכאן שאין לי דבר וחצי דבר נגדך כאדם, וודאי שחסר עניין אני להתנגח איתך, ועם זאת אין בי מורא לעשות זאת אם אידרש לכך.

      טעית כאשר השתמשת  ב"שיר" הגזעני-פרובוקטיבי המובהק שהבאת כאן בשמו של איזה טרול בדוי בעליל (שככל הנראה כבר הוסר לאחר כמה שעות פעילות) "אף פעם לא יהיה שלום איתם..."

      אבל אפילו אדם משכיל ורב תחומי כמוך יסכים כי בגיל 50 או 60 מתברר לנו בהדרגה, כי חלק מן הדעות הקדומות והחשוכות, יושב על תשתית עובדתית, וזה תופס בקרב כל העדות. (אפילו נורווגים ו"דנמרקים").

      ועוד משהו על מנטאליות: 

      גם אתה תסכים כי בקרב ציבור מסוים (לא רק ש"ס) יש קטע ידוע כזה, כמו אצל נתן זהבי ובטובקים:  

      "בואו נגיד משהו מגעיל, שאנחנו יודעים בעומק ליבנו שהוא שקרי, ונראה מה יקרה... אולי זה יתפוס חזק...ויהיה קצת מעניין כאן, בלאגן, מכות"...

       

      את אישה אשכנזייה. גדלת על ערכים שונים.

      מה? לא נכון?

      אינך מסוגלת להבין איך עובד ראש מזרחי.

      למרבה הצער אשכנזים אינם מתפקדים טוב בסיטואציות של אלימות מילולית (חוץ מאריק שרון ורפול, שהיו מפוצצים חמורים ועיזים בכפרים של  ערבים). ב"מזרח" כל אחד מקפיד על כבודו, אבל אינו חס על כבוד אחרים.

      הם מנצלים את זה לטובתם.

      נו מה? לא עשית מילואים בשטחים? מזרחי לא דופק מזרחי? ועוד איך...

      את הנימוס הם מפרשים כחולשה.

      בדוק. למדנו זאת על בשרנו.

      הגיע הזמן להפסיק להזדעזע ולדבר איתם ברור.
      תסכים כי יש בזה משהו . וזהו עיבוד של המשפט המזרחי הידוע: "אדוני, אני שם דברים על השולחן, מדבר דוגרי. לא עושה חשבון. לא מתאים לך? למה נהיית אשכנזי?

        12/9/13 16:51:

      שרה יקרה,

      אקדים במשפט אישי ואומר כי אצלי החומרה והתוכנה, כלומר החזות החיצונית כמו גם התובנות הפנימיות, הן תולדה של אינטגרציה בין עדתית, שנעשתה בידי סבי עליו השלום יליד אוקראינה, וסבתי שתחיה (החוגגת יום הולדת 100 בימים אלה)  כורדית-אורפאלית בת ירושלים. ועם זאת אני מפוכח ומאוד מאוד פסימי, גם בעקבות קריאת התגובות למאמר הזך והטהור שלך. (שימי נא לב מי מחפש פיוס, גישור והשלמה כמוך, ומי משתמש ביכולותיו השכליות על מנת להנציח ולתחזק את ג'ננת הקיפוח, בתגובות ארוכות, משוכפלות, מנומקות ומשובצות אסוציאציות).

      אצלנו בבית בשנות השישים מעולם לא דיברו על "פרענקים ואירופאים".  בפלוגת הלוחמים שלנו היו ז'ראר ממרוקו, דלקיאן הפרסי, פלורסהיים הייקה, בני עיירות ובני קיבוצים. לא התעסקנו בכלל בשאלה "מאיזה עדה אתה," מי מזרחי, מי אשכנזי, היו איתנו עולים חדשים, חילונים וחובשי כיפה, לא זכור לי שלעגנו למנהגים ולמאכלים. קראנו ספרים של שמעון בלס, אהרון אמיר.

      כל המושגים המכוערים התגלו לי בבת אחת לאחר 20 שנות חיים, בתקופה של שבוע אחד בצבא, שבה נחשפתי להתנהלותה של, מה שהיה נהוג לכנות, "פלוגת מפקדה": שירי כלא, תיעוב גלוי בין בני עדות המזרח לבין עצמן, ומעבר פתאומי לדיבור בשפה הערבית, בשעה שהיה צריך לדפוק את הלוחמים מהפלוגות האחרות, ולשבץ אותם בעמדות השמירה הפחות נחשבות. הייתה תחושה שהם עושים טובה למישהו בעצם התגייסותם. התפרצויות זעם ללא סיבה, איומים בנפקדות וכישרון ליצור רושם כי "אסור להתעסק איתם".  המציאות השונה אצלם כללה הומור אנתרופולוגי, רב סמל משת"פ, וסיפור מתועד היטב כי כמה מהם ניסו להסיר טבעות ושעונים משבויים מצריים חיים שנתפסו. המג"ד הבחין בכך, ירה באוויר רץ, והכניס להם מכות שלא ישכחו עד יומם האחרון.  

      הסיפור שלך החזיר אותי לכיתה ג. לעולם לא אשכח את אותו ילד בן 9, (כן, כן, חשוב להדגיש תימני חובש כיפה,) עומד ליד קיוסק הסמוך לבית הספר, ומטיח בבעלת הקיוסק אפורת השיער, ניצולת שואה: "חבל שהיטלר לא הרג גם אותך". כשסיפרתי את זה בבית כאנקדוטה, אמי הייתה מזועזעת והשביעה אותי לא לדבר על זה. (אלה היו הימים שבהם התנהל משפט אייכמן).

      היום אני מנסה להבין באיזו אווירה גדל הילד הזה וממי בשכונת מגוריו הוא שמע ואימץ את האמירה הזאת.

      ככל שהשנים עוברות הילד הזה ושכפוליו משתלטים על השיח הציבורי ועל הזמר העברי.  

        12/9/13 16:09:

      אלי למה, בחייך עזוב. שרה אפילו לא הבינה שאמנון לוי לא בא אליה בטענות.

      אבל למדה משהו מהמזרחים - לא טוב לשמור בבטן.

      אז יצא לה. וזה סבבה ואני בעדה.

      שים לב איך הם מתקבצים פרימטיבית מסביב למדורת שבט הגפילטע פיש.

      מצד אחד מתקבצים סביב המדורה, ומצד שני תוקפים ומשמיצים.

      מענין למה הם תוקפים רגל בפה

      סתכל מה כתב מגיב כאן למטה:

       

      ''     גוניגורביץ    אתמול 2:32:

      פרענק אחד - חיידק אלים / שני פרענקים - בית חולים

       

      אף פעם לא יהיה שלום איתם...

      יש להם 22 מדינות 

      שיילכו מכאן בחזרה...


      את אישה אשכנזייה.

      גדלת על ערכים אחרים.

      אינך מסוגלת להבין איך עובד ראש מזרחי

      אינך מסוגלת להכיל את הרוע התימני למשל.

      והם מנצלים את זה לטובתם.

      את הנימוס שלנו הם מפרשים כחולשה.

      הגיע הזמן להפסיק להזדעזע ולדבר ברור.

      אצלנו למרבה הצער היטלר כבר עשה סלקציה...

      אותם הביאו בכמויות, בלי בדיקה וסינון.

      ----------------------------------------------------

      סוף צטוט.

       

      אלי, חהחהחהחה הוא כמעט כמוני. גם אני טוען שלערבים יש 22 מדינות.

      רק שהוא החליט שלעברים 22 מדינות וכאן זו מדינה שלו של יוצאי אירופה באזור ערבי.

      רק מה שאני טוען הוא: שמבחינה בינלאומית, ומה שאתה מכנה: היהודים-הערבים - עדות המזרח היהודים הערביים, הם, הם הבעלים החוקיים של הארץ הזו. וגורביץ כאן בזכותם, ולא להפך.

      גוני-גורביץ (ואני מסכים איתו שהארץ הזו שלו כמו של שאר היהודים) אבל הוא בא מאירופה לאזור ערבי וטוען שזה שלו ולא של היהודים-הערביים, ושוכח שמבחינה בינלאומית הוא כאן בזכות עדות המזרח ולא אחרת, מים סוף עד ים כנרת.

      אכן כן, הארץ הזו שייכת לפי זכות אבות, לעדות המזרח שאבותם ואימותם החליטו אסטרטגית לא להרחיק נדוד, ולהשאר כאן באזור ובארץ ישראל - וזה מה שנותן לנו את הטעון מול אחמד טיבי והזחאלקות. לא רק שעדות המזרח היו פה, אלא גם גרו פה וכולל במדינות ערב. כך שאנחנו בדיוק מפה, ומהאזור, לפי סדר החשיבות הבא, מזכות אבות גדולה להכי גדולה:

      1) יהודי עיראק ותימן

      2) יהודי מצרים

      המעגל היותר קורב לארץ ישראל:

      3) יהודי סוריה ולבנון.

      והמדרגה הגבוהה ביותר - ליבת ארץ ישראל וירושלים: 

      4) יהודי ארץ ישראל המזרחים, בירושלים עיר קודשנו בירת מקדשנו, צפת ורשב"י, פקיעין ועכוף ואדמת קודש טבריה. וכל השאר.

      צר מבינתו של גורביץ להכיל את זה.

      כולם פה - בזכות היהודים הערביים (אתה המצאת את זה), שלהם הזכות הראשונית והבעלות על הארץ הזו.

      לערבים 22 מדינות. וליהודים-הערביים יש מדינה אחת ישראל, וכל השאר זה מסתפחים, בזכות עדות המזרח, כפי שפרטתי לעיל, מההדרגה הגבוהה להכי גבוהה. כל השאר, תן להם להמשיך להתבכיין ולספר כמו שנתן זהבי ספר שסבא שלו עבד בבנין (לזכותו יאמר שהוא לא משקר, כי אבא שלו כבר לא עבד בבנין).

        12/9/13 15:04:

      הי שרה. לדעתי אבסורדי להניח שאנשים שהגיעו לכאן מאירופה ביחד עם אנשים שהגיעו לכאן מארצות ערב, זכו לאותו יחס. הייתה כאן אפלייה איומה אשר הולכת ומתמתנת ככל שעובר זמן.
      לא רק שעוד לא היה ראש ממשלה מזרחי, ולא רק שרשימת עשרת העשירים בישראל היא 8:2 לטובת האירופים, לפנייך עוד נתונים משולחנו של אמנון לוי (המצוין) הנוגעים להיום:

      61 נשיאי אוניברסיטאות, רק אחד ממוצא מזרחי.

      91% מהסגל האקדמי הוא ממוצא אירופאי,

      11% מגישי תוכניות אקטואליה מזרחים בטלויזיה, אף לא אחד מהם בפריים טיים,

      בידיעות אחרונות מעולם לא היה עורך ראשי מזרחי, בהארץ היה אחד ובמעריב שניים בלבד.

      בישראל היום עורך ראשי ממוצא אירופאי.

      בכל אתרי האנטרנט הגדולים העורך הראשי הוא אשכנזי. כאמור הנתונים מתייחסים להיום.

        12/9/13 14:32:
      באמת הגיע הזמן להפסיק לפרוט על המיתרשל השד העדתי, כל אלה שעדיין מדברים על אפליה מחפשים נפשות לעשיית הון פוליטי, וזה לכשעצמו מעורר שאט נפש, הרי כמעט כל ראשי העיירות הם ממוצא מזרחי בניהם ובנותיהם לומדים באוניברסיטה,ונושאים בתפקידים בכירים, אז על מה יש להם להתלונן? בעבר, עם קום המדינה האשכנזים חסכו על אוכל ועבדו ללא לאות על מנת שילדיהם ירכשו השכלה גבוהה כי היה להם מודעות, בניגוד למזרחיים, שבזבזו את כספם על אוכל ושתיה חריפה כן כן זה היה המצב, ועדיין אריה דרעי , אלי ישי וחבריהם, מעלים את הנושאים על כמה שהם מקופחים, רק בשביל ההון הפוליטי שהם משיגים,שלצערנו הרב יש מי שנוטה ללכת אחריהם כסומא בארובה.
        12/9/13 12:19:

      שרה בריאות לך ולמשפחתך.

      את מאוד צודקת בהקשר של שנות החמישים שבא נבנתה המדינה בידיים לא מקצועיות ( לא יודע אם בכלל קיימים בעולם ידיים מקצועיות לבניית מדינה ). ולכן על רבות מהטענות אפשר לומר שהן סובייקטיביות ולא נכונות. 

       

      אולם אני כן מסכים עם מה שהתנהל בהמשך, וההמשך היה נחלתו של השלטון אבל לא רק. ההמשך היה גם פועל יוצא של ההתפתחויות שהתרחשו במהלך הבנייה וכמובן שחוסר הידע בהבנת התרחישים על ידי מי שהיה אמון על כך.

       

      אחד התרחישים היה הסכם השילומים שבאופן טבעי שיפר את מעמדם הכלכלי של אלו שנפגעו שם והם היו אירופיים / אשכנזים. תרחיש זה והמבנה הפוליטי הזר לאלו שלא באו מאירופה ביחד יצר את הפער, והפער הזה אף יצר את ההפרדה.

       

      להשכילך האדם האשכנזי שחונך אז לא הבין שהפער בינו לבן הספרדי נבע מהפער הכלכלי ומהעובדה שהוריו באו מאירופה והבינו הרבה יותר טוב את המבנה הפוליטי וכך יכלו להתמודד נכון יותר עם ההתפתחויות והשרידויות היום יומיות.

       

      לתרחישים אלו שרה הייתה הזדמנות לבוא לידי בחינה ,תיקון והתמודדות על ידי השלטון.

       

      הראשון היה במהומות בוואדי סאליב שהשלטון מהומות שהשלטון שלא רצה להכיר גם לא הבין את הלימוד שהיה צריך ללמוד על כלל הארץ. 

      והשני הייתה מחאת הפנתרים השחורים שגם שם השלטון לא רצה להכיר במחאה וגם שם לא רצה ללמוד מהמחאה, וגרוע מכך אף דחה את המוחים. 

       

      את שתי ההזדמנויות האלו המדינה פקששה בגדול, והספרדים של אז לא המשיכו להרים ראש ולהצטרף למחאה ולדחוק את השלטון מעיקר משום שלא כל כך הבינו, וגם אלו שהבינו הבינו שמצבנו הביטחוני לא מאפשר או חששו להפנות מאמצים לפעול כנגד אטימותו של השלטון.

        12/9/13 12:12:

      אני בדרך כלל לא אוהבת לשלוח קישורים של התכנים שלי, אבל במקרה הנוכחי חשבתי שמוצדק לעשות זאת. ניסיתי להביא לכאן קישור ולא הצלחתי, לכן מביאה את השיר "גדר הפרדה" במלואו. בכללי את צודקת, גם אשכנזים סבלו, ולי יש החוויות שלי. הנה השיר:

      גדר הפרדה

      - - - כל הזכויות שמורות לשולה ניסים - - -





      כמעט הכל בסדר אילנה,


      חלפו על פני כך וכך שנים וכך וכך


      תולעים שלא תדעי כמה, מתוך קבר אני קמה,


      בתוך גוף שלי שם על יד לב פועמות


      אבני שבר, פועמות אנה ואנה


      בתוך לב שלי בן שלך כמו סחרחורת


      בבת עינו ירוקה ועמוקה כמו פרדס בדרך אלי


      עור פניו נקי ולבן כמו נייר לפני מכתב,


      ואל תראי אותי שאני שחרחורת, כי יודעת אני


      לחבר אחד ועוד אחד, יוצאת לי תוצאה


      מה לך יצא שדיברת עלי רעה


      שבנית גדר הפרדה,


      קיימת סבירות גבוהה לכך שבן שלך


      בתוך לב שלו שירה שלי פועמת


      מתוך קבר קמה, כמעט הכל בסדר אילנה


      הורים שלי שורשים שלהם בארץ אסיה


      עור משתזף בקלות יחסית


      שערות כמו כאב באות בגלים-גלים


      ואל תראי אותי שאני שחרחורת, כי


      יודעת אני איפה ארץ פולניה, וכמה בהיר ולבן


      שלג, בהיר ולבן עד שבאים ימים ימי חמה,


      ויודעת אני וירטואליה, ולהקליד באנגלית פרמננט, ולכתוב קירקס,


      ויש לי סיסמא,


      הכל בסדר אילנה


      קיימת סבירות גבוהה לכך שבן שלך


      בתוך לב שלי פועם אנה ואנה,


      רק בקשה אחת


      חפשי באינטרנט רוזה פארקס.



        12/9/13 11:52:
      גם אני נשלחתי לפנימיית בויאר. לא ארחיב כאן את הדיבור על מה היה שם ואיך היה, אך לא סיימתי . לאחר שנתיים עזבתי לתיכון אחר. את לא יכולה להגיד כלום על בויאר אם לא היית שם.
        12/9/13 08:44:

      הארץ רצופה בסיפורי קליטה שוברי לב. חלקם מהעובדה שלא קל להיות מהגר (ובתחילת המדינה בעצם מדובר בפליטים). חלקם קשורה ביכולת הפיזית של הארץ באותה עת (מדינה על סף פשיטת רגל - אם בעיות קיומיות של שש מאות אלף קלטה כמיליון עולים), ומכאן לתנאים הפיזים הקשים של העולים (ובעצם של כלל האוכלוסייה) באותה עת. זה עניין משותף ונדמה לי שלאיש אין זכות לתבוע מונופול על המצוקה. אבל יש עוד נדבך וזה הצד החברתי - כיצד ראתה החברה את העולים ואיך היא נתנה להם להרגיש. כאן אני חושב שאת מאוד צודקת - בתחילת הדרך היחס לניצולי השואה היה המשפיל מכולם מהטעם הפשוט - שהשואה התאימה מאוד לאתוס הציוני הנבנה של לקיחת האחריות הלאומית בידיים - ומכאן התנגדות ליהדות הגלותית. לכן התייחסו לניצולי השואה כדוגמה איך לא להיות - ומכאן ביטויים פוגעניים ומזלזלים כמו צאן לטבח וסבונים. גם יוצאי מדינות ערב סבלו מאותה אפליה תרבותית - חלקה נבעה מחזון כור ההיתוך (שבשמו הוקרבה גם היידיש), אך גם מתוך התנשאות תרבותית של יוצאי אירופה - שחשו שתרבותם נעלה מזו של בני עדות המזרח "הבלתי מפותחים".

       

      קשה לערוך השוואות בהרגשת כאב - אבל גם אם מוציאים מהמשוואה את הבור העמוק ממנו הגיעו פליטי השואה - עצם הצבתם כדוגמה הרעה - יצרה קושי בלתי נתפס. מן הצד השני יש לעולי השואה נסיבות מקלות. הראשונה שאת ציינת זו הגישה שהייתה משותפת לרובם (שהם באים להיות חלק ממפעל, שהם באים להיות שותפים להקמה של מדינה) שהפכה את הקשיים לפחות נוראים (ובעצם לא נוצר מצב כל כך קטגורי של אנחנו נגד הממסד). הנסיבה החשובה מכולם היא משפט אייכמן ב-61 שהחל לשנות את היחס של המדינה כלפי השואה (דבר שחלחל לאט לאט גם ביחס לניצולים). במקום דפקט יהודי - היישוב הבין שהפשע הנורא בתולדות הציונות הוא נשק "תעמולתי" שמחזק עמידתנו ונותן לנו גם חוזק מול אומות העולם. מכאן החל תהליך הדרגתי שהפסיק לראות בשואה עדות לחוסר האונים של הגלותיים, אלא התמקד דוקא בחוסן הנפשי לעמוד באותה פלנטה אחרת (ששיאו בהחלפת השם - מיום השואה ליום השואה והגבורה). וכמובן יש את העניין הפעוט שהיו לא מעט מקרים בהם הקרבה האתנית של יוצאי אירופה עזרה להם להתקדם בחיים (לקבל עבודה - או להחליף מגורים לאזור של קרוביהם) - שגרמה ליוצאי מדינות ערב להרגיש שהם נשארו מאחור. 

       

      לכן לקיפוח העדתי היה אורך חיים הרבה יותר ארוך מאשר החוויות הקשות שאת מתארת. 

        11/9/13 22:53:
      מזדהה עם דברייך לגמרי. אני מהצד היקה, שגם היה צריך לעמול קשה כדי לבסס את מעמדו. חברתית וכלכלית. ועכשיו, כל הוצאה של הנושא העדתי מהבקבוק מיתרת ומזיקה. שנה טובה.
        11/9/13 20:55:
      שרה יקרה, אני מסכימה עם כל מילה שכתבת כאן. ילדותה של אמי, ניצולת השואה, שעלתה לארץ ב-1946 היתה בדיוק כילדותך. סבי עבד בבניין והתקשה לפרנס את המשפחה והיא נאלצה להפסיק את לימודיה בתיכון ולצאת לעבודה בבית חרושת ליהלומים, כדי לעזור בפרנסת המשפחה. לאחר שנישאה לאבי והקימה משפחה גם אחי ואני גדלנו בבית קשה יום בלי צעצועים ופינוקים. למרות זאת רכשנו השכלה תוך כדי עבודה והקמנו משפחות חמות ומפנקות לילדינו. אין ספק שאף אחד לא עזר לניצולי השואה שסירבו לקבל פיצויים מגרמניה להסתדר מבחינה כלכלית ולהתקדם בקריירה. למרות זאת הם לא התלוננו על אפליה וקיפוח שנה טובה לך ורפואה שלמה לבעלך, טלי*
        11/9/13 19:35:

      צטט: שמעון מאיר 2013-09-11 16:50:45

      מציע גם להנמיך את גודל האותיות בפוסט לפחות ברמה אחת.

       הגדלתי את האותיות לבקשת אחד המגיבים אבל זה פרט שולי

      שמעון אתה לא יכול לשים את כל האשכנזים בחפיפה אחת.

      היו ותיקים אידאליסטים שאכן הפריחו את השממה סבלו מקדחת ומלריה בזמן שאתם חייתם חיי שפע

      בארצות המוצא

      אז ברור שלהם מגיע יותר הם אלה שנתנו את הדם ואני מסירה בפניהם את הכובע.

      וכל הכבוד להם הם ראוים לכבוד והערכה. בזכותם המדינה התפתחה.

      ועכשו יש את העולים שהגיעו אחרי קום המדינה מקצבי תבל  .

      אל תשכח ששליש מהעם היהודי הושמד בשואה ואילו שעלו מאירופה היו שבורים נפשית ולמרות זה התאמצו לא לאבד צלם אנוש.אתה מסוגל להבין נקודה זו?

      גם אותם קיפחו ועל זה כתבתי.

      אני עדי דבקה בנקודה שכולם קופחו וכולם סבלו.

      ולגבי המשרות לשמחתנו יש אפליה מתקנת ובכל מקום משולבים גם בני עדות המזרח בבנקים ובכנסת

      ואני מקווה שמגמה זו תמשיך ושמי שמוכשר יקבל תפקיד הולם ללא קשר למוצא.

      כשהמדינה קמה לא היו מספיק אנשים בין עדות המזרח שיכלו להתאים להנהיג את המדינה וגם לא בין העולים מאשכנז לא היו נציגים בממשל . הוותיקים אכן תפסו את המשרות הטובות וזה בהחלט הגיע להם אז. אבל כבר מעל שלושים שנה המגמה  שונתה. ויש עדין מה לתקן.אי אפשר להאחז בעבר. צריך לחשוב על העתיד.

      לגבי עירות פיתוח יש בעיה ואני מיחלת שהמצב ישתנה.

      אגב בעלי קרה את כל התגובות ודעתו כדעתי 

      שמעון בא ננסה לגשר על הפערים ולמצא נקודות הזדהות ונקודות חיבור ומכאן להתקדם.אין לנו ארץ אחרת היא של כולנו. כל אחד שיחשוב איך לעזור למדינה.

      חתימה טובה 

        11/9/13 17:49:
      קראתי את דבריך בהתרגשות. אני נולדתי בארץ למשפחה ששני ראשיה עבדו, אבל היינו עניים. מה שעבר עליך בילדותך, עבר גם עלי. אבל החשוב ביותר, בבית הספר ובצבא הכרתי בנות כמוך, בנות לניצולי שואה, והסיפור שלהן זהה לשלך. מי שחי כאן בתקופת הצנע, כאשר כל דבר נקנה בתלושים, יודע מה זה עוני. אני שמחה שמצאת עוז בנפשך לכתוב את מה שכתבת. רק את ובנות כמוך, ובנים כמובן, יכולים לבטא את מה שעבר על אחרים, לא בני עדות המזרח.האדם הסובל , גם אם הוא יחיד בדורו, (והוא לא היה יחיד) סבלו הוא אותנטי, ושום סטטיסטיקה אינה יכולה לסלק סבל זה.
        11/9/13 17:35:
      קראתי בענין רב
        11/9/13 16:50:

      מציע גם להנמיך את גודל האותיות בפוסט לפחות ברמה אחת.

        11/9/13 16:48:

      שרה - אפילו לא טיפ טיפת שנאה.

      המאמר שלך זה חוויה אישית ברמת המיקרו.

      וכפי שהסברתי לך באריכות אין בו ראיית מאקרו.

      צאי מענייני שנאה וכאלה, וקראי שוב.

      אתם הרוב.

      ודווקא זו את שכתבת שהמזרחים מתבכיינים - הכל כתוב כאן למעלה. שחור על גבי עיתון. אז מה את..... ?

       

      לדוגמא כתבת את זה:

      "אנחנו האשמנו רק את עצמנו בכשלונות שלנו ולא חשבנו לרגע לבוא בטענות למדינה."

       

      וזה בדיוק הענין שרה: אתם הייתם 95% מהעם היהודי. אתם הקמתם את המדינה בצלמכם ובדמותכם (ואפילו החלטתם מה צ'חצ'חי ומה לא) ועוד, אז איך תבואו בטענות? 

      אתם זה המדינה והמדינה זה אתם - ובשמפט שלך את מצדיקה את הדברים שכתבתי.

      אל תפסלי, צאי מספורים של רבע עוף ונסי לחשוב קצת מאקרו.

      אתם רוב, מה יש לכם לבוא בטענות? המזרחים מעוט - להם מותר.

        11/9/13 16:32:
      המשך תגובה לשמעון אני רואה שלא נגיע להבנה .הרבה שנאה מבצבצת בין מילותיך וקשה לי עם זה. אין בי טיפת שנאה או התנשאות כלפי עדות המזרח וכלפי כל מי שסבל וקופח. אתה כותב דברים שהם בגדר לשון הרע הם לא מבוססים וגם לא נכונים, צריך להזהר באמירות. במיוחד לפני יום כיפור. לגבי המושג סבונים אני לא כתבתי שהמורה שלי אמר מילה נוראה זו אלא הילדים.תקרא שוב מה כתבתי ואל תסלף את דברי. אני השתדלתי לשמור על כתיבה מכובדת בלי לפגוע באף אחדץ לכן אין לך סיבה להשתלח בי כך. אני הבעתי את הכאב שלי כילדה ואתה קורה לזה התבכיינות. אני לא העזתי להשתמש במילה זו כלפי עדות המזרח כי זו מילה מעליבה , מזלזלת ולא תרבותית. ומאד פוגעת,ולכן צריך להזהר ולא להשתמש בה כל כך בקלות. צר לי שירדת נמוך בהתכתבות בינינו. אני מאחלת לך כל טוב ושתהיה בריא ומאושר. שנה טובה וחתימה טובה
        11/9/13 16:30:

      אחותי הפולניה שרה, שלום.

      המאמר שלך מיקרו, עם חוויות אישיות שלך, ולא רואה את התמונה הכוללת.

      מדוע המאמר שלך לוקה ברמת המאקרו?

      כי אין בו הסתכלות רחבה. וזה קודם כל.

      האמת, שכבר אין לי כח למספר עצום של עשרות אלפי טוקבקיסטים בכיינים של האשכנזים. כתבתי על כך, אולי לא קראת, זה מעייף, אז נחזור בשבילך שוב.

      עד הפרעות בקישינב 1880 או 81, למעלה מ-90% מהעם היהודי התרכז במזרח אירופה - רוסיה, פולין, צ'כיה, אוסטרו-הונגריה, רומניה ועוד משהו. 90 אחוז.

      המזרחוקאים - ממרוקו במערב ועד עיראק, ואיראן ותימן זה בסך הכל כ-850,000.

      הבנת? 

      אתם הרוב המוחלט. גם כיום עם יהדות ארצות הברית העשירה כקורח (זה שהיה איתך ואיתי עם משה רבנו במדבר) - אתם הרוב.

      ומכיוון שאתם הרוב - ובאתם מאירופה, ואתם פרסי נובל, ואתם מוצלחים, ולא צעקנים כמו המזרחוקאים, ולא האשמתם את המדינה, ותמיד האשמתם את עצמכם, ותמיד יש לכם בקרת רק כלפי עצמכם..., ואתם כל כך מוצלחים - כפי שאת כותבת, אני לא רואה שום סיבה לבכיינות מצידכם.

       

      ודווקא הספור האישי שלך מעיד אולי על נכונות טענותיו של אמנון לוי.

      כי את ועוד כמה, הם מקרים פרטיים של אשכנזים שאכלו אותה - ועובדה, זרקו אתכם בבאר שבע.

      וכפי שאת כותבת בבאר שבע לא היה עוף, אבל שנינו יודעים שבמרכז ובשאר מקומות היה עוף גם שלוש פעמים בשבוע.

       

      לסיום;

      מכיון שרוב העם היהודי הוא אשכנזי, ואין מה לעשות האשכנזים היו כאן קודם, ומכיוון שכל ממשלות ישראל היו אשכנזיות עד עצם היום הזה, וכל ראשי הממשלה וכמעט כל הנשיאים ושרי הבטחון והאוצר היו אשכנזים למן קום המדינה ועד עצם ימנו אנו על השוטף - את כל הטענות שלך תפני אך ורק לאשכנזים.

       

      המזרחוקאים הם מיעוט. לצורך המחשה - יהדות גרמניה, שהיתה מהקטנות של יהדות אירופה, מנתה פי 2 וחצי מהיהדות הכי גדולה של המזרחוקאים - מרוקו.

      בנוסף, הם היו מפוזרים על שתי יבשות - אסיה ואפריקה, במדינות שונות, בלי תקשרת - המרחק בין מרוקו לאיראן הוא עצום, מספרם המועט, משאביהם הכספיים, הפזור וכו', באופן טבעי, לא יכלו להספיק לעשות מעשה כמו: עליה לציון ולירושלים, ולהקים פלמח, צבא מדינה......,

       

      אז הגיע הזמן להפסיק לנצל את עיירות הפתוח בשכר מינימום, הגיע הזמן לבנות להם כבישים, שיחברו אותם למרכז, הגיע הזמן שהם לא יממנו שכר ומשכורות לתושבי המרכז - למשל באמתעות אגרת טלוויזיה ורדיו, וג'ובים, אי אפשר רק למצוץ אותם בלי להשקיע. וכבר 60 שנה מוצצים וחולבים ואתם. מגיע להם כבישים ותקציב וחנוך..... 

      וכפי שציינתי - נמאס לי מהבכיינות האשכנזית. אתם רוב העם היהודי הכל כאן אשכנזי מן היסוד, ורוב הטענות יש להפנות לרוב. הרוב לא יכול לבכות פה כל היום.

      שנה טובה, ומציע שתראי את התגובות שלי לבעלך.

        11/9/13 16:06:

      שרה אחותי הפולניה, שלום:

      ההזנה בבתי בספר: עד היום אני נזכר באוכל המצויין שהיה שם - פשוט, בסיסי וטעים, בלי עוף ובשר, בלי שניצלים וכאלה. כל יום מרק, סלט, לחם שחור אחיד, פעם בשבוע פאלפאל, ופעם או פעמיים דג או קציצת דג. קצת זיתים, וכיף גדול.

       

      בלי טיפת ציניות, די צרם לי שאת ואחותך לא אכלתם. הכרתי כמה כמוכם.

      תראי שרה, אחותי הפולניה - ההורים שלנו (של כולנו) הם נהדרים, ונפלאים, ואנחנו מצווים לכבד אותם למען נאריך חיים על פני האדמה. ויחד עם זאת ההורים שלנו עושים טעויות (גם אנחנו), מחדירים בנו פחדים, שנאות, קנאות, דעות.... וגם הרבה דברים טובים.

      פולנים, מרוקאים...... נושא הכבוד מוכר וידוע. הכבוד לא יותר חשוב מבטן ריקה.

      אבא שלך עשה טעות. ולמה שלא תודי בזה.

       

      מפעל ההזנה בדיוק בא לסייע, על ידי סבסוד, לכל מי שצריך. 

      לא היה צריך למלא שום טופס מיוחד. פשוט היה צריך לגשת לעירייה ולהביא תלושי שכר של ההורים, ולשלם לפי טבלאות.

      יש כאלה שאכן לא אכלו:

      1) ההורים שלהם השתכרו מאוד יפה, ובאחוזים הם היו צריכים לשלם בערך כמו אלה שהשתכרו נמוך.

      הם פשוט התקמצנו על הילדים שלהם. נורא ואיום.

      ההורים שלנו חשבו שנניח, 200 לירות מ-3,000 לירות זה מצדיק הזנה בבתי ספר - לכל ילד.

      ואלו הם חשבו ש-600 לירות לילד מתוך שכר של 9,000 לא מצדיק.

      עכשיו, מה תגידי על הקמצנים המגעילים האלה?

      2) היו מקרים של עצמאיים - שלא רצו להציג שומת מס (כי עבדו בשחור - כלומר, גנבים מעלימי מיסים), וגם אלה התאכזרו לילדים שלהם, והם ישבו בחוץ.

      3) ויש את המקרים כמו אבא שלך שבתמימותם טעו. כבוד, כבוד.... יש גם מרוקאים שאכלו אותה בגלל הכבוד.

      קיצר, ההורים שלנו עשו הרבה טעויות, אבל עוד מעט יום כפור, אז בו נסלח להם.

        11/9/13 15:53:

      שרה אחותי הפולניה, זה שמעון אחיך המרוקאי (יותר גרוע מ"סתם מזרחי").

      את טועה בראיית המאקרו.

      לפני שאסביר לך, אני מציע שתפסיקי להתבכיין כמו מרבית האשכנזים - אלפי ועשרת אלפי טוקבקיסטים "שאכלו עוף, פעם בחודש" OR SO.

       

      "סבונים" -

      למיטיב הבנתי וידיעתי, "סבונים" זו לא המצאה של המורה המרוקאי שלך להסטוריה, אלא המצאה אשכנזית פרופר של האשכנזים בני היישוב העברי (כאילו שמרוקאים זה לא היישוב העברי). אז נא לדייק.

      המשך בקרוב.

        11/9/13 15:21:

      צטט: סטודיו אמן 2013-09-11 14:05:10

      תודה שהעלית את הפוסט החשוב המבקש לשפוך אור מאזן לתכנית נכשלת מבחינת תועלתו לחברה ולצרכי הזמן. אמנון לוי מנצל היטב את האיפוק ואת השתיקה שאפיינה ומאפיינת את יוצאי אשכנז. הוא לא עשה בעבר ואינו עושה דבר גם היום על מנת למצוא דרכים לחיים משותפים בריאים ושל אחדות בעם המפולג ומכריז על מלחמת תרבות. אני אשכנזי שהתחתן עם אשה נפלאה מעדות המזרח ולנו שלושה ילדים וחמישה נכדים. חיים בכבוד ובהערכה אחת עם האחר ובהרמוניה נורמטיבית. מתבוננים בתכנית איוולת ולא מבינים איך להגיב, לא אני ולא רעיתי, לא ילדי ולא נכדי גם לא חברי מזדהים עם רעיונותיו ודעותיו. דבר אחד ברור ושאף אחד לא יסבול עלבונות לאורך זמן. ראיתי תגובות מדאיגות בפייסבוק, ואפילו כאן אצלך, שתואמות לבריונות שהולידה התכנית....

       

       יש לנו משהו משותף גם אני נשואה לבן עדות המזרח וחיים בשלום ורעות

      אני מזדהה מאד עם מילותיך. בשביל הרייטינג נעשתה תכנית שמוציאה את השד העדתי שוב מהארון.תכנית לא מאוזנת

      ומעצבנת.

      צדקת בהחלט האיפוק שלנו והנימוס והתרבות נתפסים כחולשה  וכ"חנוניות"

      כל כך חבל שלא חושבים על טובת העם ועל דרכי פיוס וגישור אלא מחפשים אחוזי צפיה בכל דרך

      גמר חתימה טובה

        11/9/13 15:14:

      צטט: שמעון מאיר 2013-09-11 12:57:13

      אחותי הפולניה שרה, אכן מאמר פולני מצוקצק להפליא בציקצוקו, שרק ממחיש כמה אמנון לוי צודק כמעט ב-100% או כמו שאומרים בפולנית: מיא פיל מיא 100% פרוצנטים.

      אולי ראית את התכנית, ואולי ראית את התמונה, אבל לא הבנת אותה. אבל זה בסדר, כל אח והחוויות האישות שלו.

      שנה טובה.

       שמעון אחי המזרחי

       הרגשתי את הליגלוג  והזילזול בדבריך אולי זה נובע מחוסר ביטחון 

      המאמר שלי לא מצוקצק, כנראה לא ירדת לסוף דעתי המצוקה שלי לא נגעה בך ולא התיחסת אליה כלל

      במה בדיוק צדק אמנון לוי? הוא רק ליבה את האש בעיות עדתיות.

      חבל ש ויוצר פער ושנאה כפי שהרגשתי מתגובתך הגסה.

      אבל הוא פנה לאנשים כמוך ששבויים בעולם הקיפוח.

      לא אתווכח איתך ודאי לא לפני יום כיפור.

      וכדי לחדד את הענין אדגיש שמצוקת עדות המזרח מאד כואבת לי וצר לי שהיה קיפוח,

      מה שהתכוונתי להדגיש במאמר שלי שהכתבה של אמנון לוי לא היתה מאוזנת ולא הביאה לידיעת הציבור גם את הקיפוח

      של בני אשכנז.

      זה שלא צעקנו ולא גידפנו לא אומר שלא סבלנו זה רק אומר שנהגנו בנימוס

      ועוד פרט חשוב בעלי בן עדות המזרח ואנחנו חיים טוב והוא אבא מצוין ואין לנו בכלל  בעיות עדתיות

      חבל  שהנושא של השד העדתי מועלה שוב ושוב

        11/9/13 14:57:

      צטט: OCN 2013-09-11 09:49:17

      מסכימה איתך בכל מה שכתבת . נו אוליי שיעשה תוכנית השד האשכנזי מה דעתך חחחח

       חייכת אותי בתגובה צריך בהחלט תכנית איזון  שתאיר קצת את הצד האשכנזי הצרה היא שלנו אין שדים

      אז צריך לחשוב על שם הולם  חחחחחחח

        11/9/13 14:51:
      ,תגובה לשי אראל תודה לתגובתך, אני רק מסתייגת מהמילה פישפש שיכולה בהחלט להצית להבה וראוי לא להזכירה במקרה זה חתימה טובה
        11/9/13 14:05:
      תודה שהעלית את הפוסט החשוב המבקש לשפוך אור מאזן לתכנית נכשלת מבחינת תועלתו לחברה ולצרכי הזמן. אמנון לוי מנצל היטב את האיפוק ואת השתיקה שאפיינה ומאפיינת את יוצאי אשכנז. הוא לא עשה בעבר ואינו עושה דבר גם היום על מנת למצוא דרכים לחיים משותפים בריאים ושל אחדות בעם המפולג ומכריז על מלחמת תרבות. אני אשכנזי שהתחתן עם אשה נפלאה מעדות המזרח ולנו שלושה ילדים וחמישה נכדים. חיים בכבוד ובהערכה אחת עם האחר ובהרמוניה נורמטיבית. מתבוננים בתכנית איוולת ולא מבינים איך להגיב, לא אני ולא רעיתי, לא ילדי ולא נכדי גם לא חברי מזדהים עם רעיונותיו ודעותיו. דבר אחד ברור ושאף אחד לא יסבול עלבונות לאורך זמן. ראיתי תגובות מדאיגות בפייסבוק, ואפילו כאן אצלך, שתואמות לבריונות שהולידה התכנית....
        11/9/13 12:57:

      אחותי הפולניה שרה, אכן מאמר פולני מצוקצק להפליא בציקצוקו, שרק ממחיש כמה אמנון לוי צודק כמעט ב-100% או כמו שאומרים בפולנית: מיא פיל מיא 100% פרוצנטים.

      אולי ראית את התכנית, ואולי ראית את התמונה, אבל לא הבנת אותה. אבל זה בסדר, כל אח והחוויות האישות שלו.

      שנה טובה.

        11/9/13 09:49:
      מסכימה איתך בכל מה שכתבת . נו אוליי שיעשה תוכנית השד האשכנזי מה דעתך חחחח
        11/9/13 09:48:
      ליריתוש יקרה תודה למילותיך תבורכי יקירה חתימה טובה
        11/9/13 09:47:
      תגובה לגוניגורביץ תודה שהתיחסת לכתבה שלי אבל תגובתך עלולה לפגיע מאד בחלק ניכר מהקוראים, אסור להשמיע דעות כאלה .זה מביא שנאה ופילוג וזו לא היתה המטרה של כתבתי. כולנו יהודים שחיים בארץ אחת וכולנו צריכים לשמור על ארצנו ולמצא שפה משותפת. ולחפש דרכים לגישור.הצעירים שנולדו כאן כבר ממילא מתערבבים אלה עם אלה. אסור לתת סטיגמות והאמירה על סלקציה פשוט מזעזעת. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו עם אחר כולנו אחים וכולנו בסירה אחת. ועכשו לפני כיפור זה הזמן לחשבון נפש ולסליחה והלואי ונזכה לחיות בשלום בינינו ללא אפליות ונאהב איש את רעהו אמן גמר חתימה טובה
        11/9/13 09:06:
      שרה יקרה, ראיתי רק חציו של פרק אחד אצל אמנון לוי, אז לא אגיד כלום על מה שהוא עשה. אני רק אשלח מילת הערכה חמה למה שכתבת, כי זו האמת שלך שמבקשת לאזן את התמונה, שבאה מחייך שלך. שנה טובה שתהיה לנו, לכולנו, בלי אפליות ובלי קיפוחים!
        11/9/13 05:55:
      שרה יקירתי העובדה שאת מייחסת לפשפש הקטן זה כבר עושה לי רע. גם ההורים שלי הגיע לארץ חסרי כל , כשנשלחו למעברה , אחי יום וחצי ברחו משם , כי הבנו את הכל . שכרו דירה בגרושים בעמידר בבת ים . גידלו משפחה למופת ותפארת , כן ווזווזים אמיתיים וללא ריגשי. אבל האדון אמנון צריך למכור רייטינג, ולהראות קיפוח , ואת זה הוא עשה טוב. כל קשר למציאות הינו מקרי בלבד ועל חשבון הקורא
        11/9/13 02:32:

      פרענק אחד - חיידק אלים

      שני פרענקים - בית חולים

       

      אף פעם לא יהיה שלום איתם...

      יש להם 22 מדינות 

      שיילכו מכאן בחזרה...


      את אישה אשכנזייה.

      גדלת על ערכים אחרים.

      אינך מסוגלת להבין איך עובד ראש מזרחי

      אינך מסוגלת להכיל את הרוע התימני למשל.

      והם מנצלים את זה לטובתם.

      את הנימוס שלנו הם מפרשים כחולשה.

      הגיע הזמן להפסיק להזדעזע ולדבר ברור.

      אצלנו למרבה הצער היטלר כבר עשה סלקציה...

      אותם הביאו בכמויות, בלי בדיקה וסינון. 

        11/9/13 02:06:

      ''
      הוספת תגובה

        11/9/13 02:05:

      ''
      הוספת תגובה

        11/9/13 00:42:
      רמיאב תודתי הרבה לתגובתך אני אנסה לתקן את העריכה שנה טובה לך איש יקר
        11/9/13 00:40:
      דליה יקרה תודה לתגובתך ולמילותיך החמות שנה טובה גם לך ולמשפחתך חיבוק ענק שרה
        11/9/13 00:21:
      שרה איזה כיף לראותך כאן:)) ברוכה הבאה:)) תמיד אהבתי את האופן שאת מתבוננת ומבינה את הדברים, את אישה חכמה וכיף לקרוא אותך:) אמנון לוי הוא אדם וככזה מותר לו שלא להבין/לראות את כל הצדדים:)) הכתבה שלו ייצרה הרבה וויכוחים, זה טוב מאוד שאנשים לא מקבלים שום דבר כמובן מאיליו, יש ערנות ותגובתיות פוריה, זו הדרך לראות את התמונה מכל צידיה:)) שנה טובה וחתימה מבורכת לך וליקירייך שרה יקרה:) נשיקות דליה
        11/9/13 00:07:

      ברוכה השבה!
      כתבת יפה ונכון. אבל העריכה לא מאפשרת קריאה רצופה.
      הנושא כבר נדון ורבים מטיעונייך כבר הופיעו בעיתונות ובמרשתת.
      שתהיה לך שנה טובה, אושר ובריאות,
      רמי


      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      שרה58
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין